חמישה מכתבים מהגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, שנשלחו ללונדון אל תלמידו ומקורבו, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. ווילנא, שבט, אדר וניסן תרצ"ז [1937].

המכתבים נכתבו בחלקם ע"י שניים מסופריו של רבי חיים עוזר, עם מספר שורות בכתב-ידו וחתימותיו של רבי חיים עוזר – החתום למעלה משש פעמים.

מצורפים גם העתקי שתי תשובות הלכתיות מהגאון רבי שמחה זליג ראב"ד בריסק (בכתב-ידם של סופרי רבי חיים עוזר).

המכתבים עוסקים בעניינים שונים – ענייני הלכה, ענייני ציבור, ועניינים פרטיים (בהם תנחומים על פטירת אביו רבי מרדכי זלמן אברמסקי – שהתגורר לעת זקנתו בזאלודוק, פולין, ונפטר בתחלת חודש שבט תרצ"ז).

במכתב מתאריך י"ב שבט, כותב רבי חיים עוזר כי ביום ה' העבר "כתבתי לכתר"ה מכתב תנחומין. גם הודעתי מה שהשבתי להרב פרבר בנוגע לנשואי ערכאות, והנה אתמול הגיעני טלגר' מהבי"ד להשיב חות דעתי על דבר השאלה מהגט שאין עדי החתימה והשליח זוכרים את המעשה... רק שבפנקס הבי"ד נמצא כתוב שהבעל מינה את השמש לשליח להולכה...". רבי חיים עוזר כותב כי לרגל חולשתו קשה עליו העיון בסוגיא זו.

במכתב מתאריך י"ב אדר, מוסיף רבי חיים עוזר לדון בסוגיא זו, של דיני עדות הדיין בפנקס בית הדין, אולם מתנצל שאין לו הכרעה בנדון והוא רוצה "לצרף לענין זה ולהתישב עם עוד גדול אחד, ונחליט יחד עם רומעכ"ת בזה". [כפי הנראה, התייעץ הגרח"ע בזה עם הגרי"ז סולובייציק אב"ד בריסק, ועם ראב"ד בריסק הגאון רבי שמחה זליג ריגר זקן ההוראה, ראו להלן].

בשולי המכתב, כותב רבי חיים עוזר על משלוחי מצות לרבני רוסיה לחג הפסח, ומבקש ממר קייזער "שישלח ישר להרבנים אשר אמציא להם אדריסותיהם [=כתובותיהם]...".

במכתב מתאריך ז' ניסן, כותב רבי חיים עוזר על גזירת "הימום הבהמות" לפני השחיטה, ועל הקלקול שנגרם מחוות דעתו של הד"ר עהרנפרייז משטאקהאלם, "שפנה לשרי הממשלה [בשבדיה] והודיע להם כי אין איסור בהימום ע"י עלעקטריע לפני השחיטה", ורבי חיים עוזר מבקש מהרב אברמסקי ש"יעמוד על המשמר, ואולי באפשרותו שהרב הכולל ד"ר הערץ, יפנה במכתב להד"ר עהרנפרייז שלא יעשה מעשה כזאת, אשר... יכול להביא נזק רב לעמנו בכל תפוצות ישראל...". בהמשך המכתב הוא כותב על העזרה לישיבת ראמיילעס בווילנא, ועל כך ש"ה' א"מ קייזער שלח עפ"י בקשתי לשבעים רבנים ברוסיא חבילות לצרכי החה"פ, גם ה' גודמן שלח שלשים חבילות, ב"ה כי עלתה בידי להשיב ולשלוח לכל הדורשים והמבקשים משם...". רבי חיים עוזר מסיים בברכות לרגל חג הפסח: "והנני חותם בברכה מרובה ברכת החג המקודש הבע"ל, כנפשו הטהורה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו, חיים עוזר גראדזענסקי".

מעבר לדף של המכתב מז' ניסן – מכתב נוסף בחתימת רבי חיים עוזר, בנידון הנ"ל של שליחות הגט: "בדבר שאלתו אדות הגט, הודעתי משאלה זאת ע"י הר"מ מבריסק להגאב"ד שם [=הגרי"ז סולובייציק] וגם להג"ר שמחה זעליג שליט"א, ורצוף בזה העתק תשובתו השנייה ומכתבו הראשון, אם כי דבריו לא נתחוורו אצלי והשבתי לו על זה, בכ"ז מצאתי לנכון לשלוח לכתר"ה את מכתביו...".

העתק התשובה הראשונה של רבי שמחה זליג, נכתב על גבי נייר מכתבים רשמי של רבי חיים עוזר. בתוך דבריו כותב לו רבי שמחה זליג: "לפי דעתי מהראוי שכבוד גאון ישראל כבוד גאונו נ"י יכתוב לזרז להגאון ר' יחזקאל למסור הגט לבל יהי' מעוות לא יוכל לתקון...".

בהמשך (בחודש ניסן) כתב רבי שמחה זליג מכתב נוסף בעניין, ובתוך הדברים הוא מביא מסורות שונות שקיבל בסוגיות דומות של נאמנות עפ"י כתב, בשם רבי עקיבא איגר, בשם הבית הלוי ובשם רבי רפאל שפירא, ועל שאלה שהתעוררה בגט שכיב-מרע שנתן על-תנאי "בחיי אדמו"ר הגאון ז"ל" [הגר"ח מבריסק]. בתוך הדברים הוא כותב לרבי חיים עוזר, כי לדעתו אפשר למסור את הגט הנ"ל "ולפי דעתי אין בזה שום שאלה, כיון דהאמת שהוא שליח, וע"כ אמרתי להרב ר' נפתלי בן הגאון ר' אלחנן [=ווסרמן] נ"י, כי אצלי אין בזה שום שאלה...". [שני מכתבים אלו של רבי שמחה זליג נתפרסמו בקובץ "מוריה", שנה ח, גליון ד-ה (פח-פט), אלול תשל"ח, עמ' יח-כא].

במכתב מתאריך ערב חג הפסח, כותב רבי חיים עוזר על ענייני החזקת הישיבות, מעשיו של ד"ר עהרנפרייז בעניין גזירת "הימום הבהמות", בשולי המכתב הוסיף רבי חיים עוזר בכתב-ידו את הכרעת דעתו בשאלת הגט הנ"ל [מכתבים אלו נדפסו ב"מוריה" הנ"ל, ומשם בשו"ת אחיעזר, חלק ד', בני ברק, תשמ"ו – סימנים נה-נו].

במכתב מתאריך ג' דחול המועד פסח, כותב רבי חיים עוזר להרב אברמסקי: "ע"ד הגט לדעתי אין מן הנכון להדפיס קונטרס מיוחד ביחוד ע"ד שאלה זו, כי ימצאו עוררים ומערערים, וגם לא נהגו עד עתה להדפיס על כל שאלה ושאלה, רק אם יהיה ביכלתו במשך הזמן להדפיס חבור מיוחד של שו"ת, או לספח איזו קונטרסים מחדושיו להתוספתא סדר נשים יעשה כן".

בסיומו של המכתב מג' דחול המועד, כותב הגרח"ע על הפעילות להצלת "הרה"ג הצ' ר' אברהם אלי' מייזוס נ"י מקרמנצוג שנאסר במוסקבה...".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתבים, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כמו כן, הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת הימי השואה. במכתבים שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות ברחבי העולם בענייני הציבור.

בשולי שלשה מהמכתבים שלפנינו, נוספו כמה שורות בכתב-ידו וחתימתו של קרוב-משפחתו של הרב אברמסקי, החותם "אד"א" – רבי אהרן דוב אלטר ווארונובסקי (נספה בשואה), מזכירו ונאמן-ביתו של רבי חיים עוזר, שהיה נעזר בו כסופר למכתביו הרבים. בשנת תרפ"ה הדפיס ר' אלתר את החלק הראשון מהחיבור "חזון יחזקאל" של בן-דודו הרב אברמסקי אב"ד סלוצק, מתוך כתב-היד שהוברח מרוסיה. אביו היה הגאון רבי יצחק יעקב וואראנאווסקי בעל "חלקת יעקב" (נפטר תרס"ד), שכיהן כאב"ד מוש במשך כ"ה שנה, על מקום חותנו הגה"צ רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש [סבה של אשת הרב אברמסקי].

5 מכתבים על נייר מכתבים רשמי (הכוללים 8 דף, ובהם 10 עמודים כתובים). גודל משתנה. מצב כללי טוב עד בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי.

מכתב ארוך (2 עמודים גדולים, 63 שורות), בכתב-יד-קדשו וחתימתו של הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר") בעל ה"קהילות יעקב". בני ברק, "יום ה' קרח" [כ"ד סיון] תשי"א [1951].

נשלח אל מחותנו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, בתקופת האירוסין של בנו הגאון רבי חיים קניבסקי עם הרבנית בת שבע, בתו הגדולה של הרב אלישיב (האירוסין היו בל"ג בעומר תשי"א, והחתונה היתה בחודש כסלו תשי"ב). במכתב מספר הסטייפלר כי שילם דמי-מפתח לשכירות הדירה שמצא עבור הזוג הצעיר: "...הנני להודיע כי תהלה להשי"ת זכינו לשכור דירה נאה עבור הזוג שיחיו לאוי"ט, פה בני ברק קומה שני'[ה] חדר יפה עם מטבח וחדר אמבטי'[ה] ושאר דברים... באמת הדירה שוה כפלים ויותר, הבעה"ב היה יכול ליקח אלף ל"י מיד, אבל המה מיקירי קרתא חובבי תורה למאוד ומשכירים הבית לנו לאהבת התורה, השי"ת ישלם גמולם בזה ובבא".

בהמשך המכתב הוא כותב בדברי תורה בסוגיות שונות, עליהן דן עמו הגרי"ש במכתב קודם (ביעור חמץ שנעשה נותר, "נשפך הדם", ומעילה באכילה בדבר שאינו-שוה-פרוטה).

בחתימת המכתב מברך הסטייפלר את המחותנים ואת "הכלה המצויינת": "והנני חותם בכל חותמי ברכות למעכ"ת עם המשפחה הכבודה שיחיו, ובפרט להכלה היקרה המצויינת שתחי' לאוי"ט, הדו"ש באה"ר המצפה לחסדי השי"ת המרובים, יעקב ישראל קניבסקי".

הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), מגדולי הדור האחרון. ידוע בכינויו "דער סטייפלער" [הסטייפלר] על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה. מגדולי תלמידי ישיבות נובהרדוק באוקראינה ובפולין, ונודע כאחד מגדולי השקדנים והלמדנים בעולם הישיבות. לאחר נישואיו עם אחותו של מרן ה"חזון איש" כיהן כראש ישיבה בישיבת נובהרדוק בפינסק, ובשנת תרצ"ד עלה לארץ לכהן כראש ישיבת "בית יוסף – נובהרדוק" בבני ברק. במשך שנים התגורר בבני ברק בבית אחד יחד עם גיסו מרן החזון איש. לאחר סגירת הישיבה המשיך ללמוד בכולל האברכים של מרן החזון איש (כולל חזון איש) ובביתו, וחיבר את סדרת ספרי קהילות יעקב על רוב סוגיות ומסכתות הש"ס. נודע כאיש מופת בעל רוח הקודש, ורבים באו לקבל את ברכותיו ועצותיו.

שידוכיו של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי (תרפ"ח-תשפ"ב) עם הרבנית מרת בת שבע קניבסקי (תרצ"ב-תשע"ב), בתו הבכורה של הרב אלישיב, נעשו בעצת דודו ה"חזון איש", שאמר שהיא באמת "בת תלמיד חכם" הראויה לו. לימים סיפר הגרי"ש אלישיב כי כשנסע בשעתו אל ה"חזון איש" להתייעץ על עניין השידוך המוצע, הפליג ה"חזון איש" מאד בשבח החתן המיועד, ואף התבטא כי ר' חיים עתיד להיות גאון מפורסם בבקיאותו כמו הגאון הרוגוצ'ובר. כאשר סיפר זאת הגרי"ש אלישיב לאחר עשרות שנים, הוסיף ואמר כי באותו זמן נראו לו דברי מרן החזון איש כגוזמה של שבחים הנאמרים בעת שידוך, אך כיום אנו רואים – אמר הגרי"ש – שמילה אחת מדברי החזון איש לא שבה ריקם.

יש לציין כי אביו של ר' חיים – ה"סטייפלר" – העריץ מאד את גדלותו של מחותנו הגרי"ש אלישיב, והיה מפנה אליו שאלות הלכתיות והזכרת שמות לתפלה ולברכה, ואף היה שולח אנשים להתברך מפי כלתו הרבנית בת שבע קניבסקי, שכן היא בתם של קדושים. לימים נתפרסם כוחה הגדול, ורבים נושעו מתפילותיה וברכותיה. אלפי נשים צבאו על פתחה של הרבנית בת שבע, לקבל ממנה עידוד, עצה ותושיה.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ. כתוב משני צידיו (63 שורות בכתב-יד קדשו). מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.

המכתב שלפנינו נדפס בבמות שונות, בהן המאסף "ישורון" (כרך כח, ניסן תשע"ג, מדור לזכרו של הגרי"ש אלישיב, עמ' שיא-שיב).

כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אליהו בן גבריאל פאדובני עם הכלה גיינטילא בת "הרופא המובהק" דוד נחמיאש. "ס' לוציה הסמוכה לקוניאנו" (סנטה לוצ'יה = Santa Lucia di Piave הסמוכה לקונליאנו = Conegliano), איטליה, י"ב תשרי תפ"ו [19 בספטמבר 1725].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף גדולה אשר שוליה העליונים גזורים בצורת קשת מחודדת קמעה. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: דוד בן שלמה ולינסין ויעקב בן אברהם ישורון (מימין) וחתימת החתן (משמאל). תחת החתימות מופיע אישור באיטלקית על תרגום הכתובה (ראו להלן), שניתן בוונציה ב-25 בנובמבר 1745, עם חתימת המתרגם, Moise qm. [quondam] Raffael Vitta Naso (משה בן רפאל חי נזו) וחותמתו, בה נראית דמות נאבקת באריה.

השליש העליון של הכתובה מעוטר בתשליב גדול וזהוב, באיורי פרחים ובצמד ציפורים, שמעליהם מדליון (חלק) עם כתר, הברכה "בסימנא טבא ובמזלא מעליא" והפסוק "אשת חיל עטרת בעלה". שני השלישים התחתונים כוללים את נוסח הכתובה הממוקם בתוך קשת זהובה עליה מופיע הפסוק "מצא אשה מצא טוב". הקשת נשענת על שני עמודים אדריכליים מאסיביים המעוטרים בתשליבים זהובים, עם כותרות קורינתיות גדולות, עליהן ניצבים עציצים עם פרחים. המתכונת העיצובית של כתובה זו מושפעת ממסורות עיצוביות שרווחו בצפון איטליה ובמרכזה, וכתובות בעלות עיטורים דומים, מאותה תקופה, מתועדות מוונציה ומערים שונות במחוז ונטו.

סיפורה המעניין של הכלה, ג'נטילה נחמיאש, מתועד בפירוט במסמכים השמורים בארכיון המדינה האיטלקי. לפי המתואר שם, בשנת 1740 בעלה של ג'נטילה עזב אותה ונסע לאנגליה, ולכן חזרה לבית אביה. לאחר שנה שב בעלה והיא הרתה פעם נוספת. בהמשך נסע הבעל לוונציה עם בנם הבכור לזמן ממושך. בתקופה זו קראה ג׳נטילה ספר מאת יהודי מומר והחליטה להתנצר (וכך עשתה ככל הנראה ביוני 1744). ב-14 במאי 1744, בהיותה בת 35, ברחה עם ילדיה מבית אביה בסנטה לוצ׳יה, ומצאה מקלט תחת חסותו של הבישוף של צ׳נדה, אשר שלח את בניה לוונציה על מנת להמיר את דתם. אביה של ג׳נטילה פתח בהליכים משפטיים על מנת להשיב אליו את נכדיו, אך לא ברור מה עלה בגורלם.

כפי הנראה, בעקבות המאורעות הללו, גם נוסף על הכתובה שלפנינו האישור על תרגומה לאיטלקית בשנת 1745. למידע נוסף, ראו:

Giovanni e Silvia Tomasi, Ebrei nel Veneto orientale, Firenze: Giuntina, 2012, pp. 146, 228-229, וראו גם עמ' 146, הערה 573 (בה נזכר המתרגם Moise Raffael Vitta Naso; משה בן רפאל חי נזו).

70X53 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, כתמים וקרעים, משוקמים שיקום מקצועי, עם פגיעות בטקסט ובעיטורים. דהיות צבע. ייתכן כי שולי הכתובה היו רחבים יותר ונגזרו בשלב כלשהו. סימנים מעיבוד הקלף ניכרים בצדה האחורי.

למיטב ידיעתנו, זו הכתובה היחידה המתועדת מסנטה לוצ'יה. כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035470205171.

לכתובות דומות ממחוז ונטו, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 28-30, 36, 38.

כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אהרן בן משה אינריקיס עם הכלה אביגיל בת אהרן סיראנו. באיון ("באיונה"), צרפת, י"ג כסלו תצ"ד [20 בנובמבר 1733].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית קטנה, ששוליה העליונים גזורים בדגם גלי. נוסח הכתובה מופיע במרכז, בכתב ספרדי בינוני, בדיו חומה, ובשוליו חתימת החתן וחתימות עדים, באותיות לטיניות (אינן ניתנות לפענוח).

מעוטרת בדגם צמחי צבעוני וסימטרי הכולל ענפים עם פרחים גדולים העולים מתוך צמד אגרטלים. בראש הכתובה קרטוש בו מופיעה הברכה "בסימן טוב" (עם תגים על האותיות). טקסט הכתובה מוקף מסגרת מלבנית אדומה והשוליים תחומים במסגרת תואמת.

כתובה זו מתעדת נישואין של זוג ממוצא ספרדי וייתכן כי גם עיטוריה הושפעו ממסגרות-התחריט שהופיעו בכתובות של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בהולנד למן המאה ה-17 (המבוססות על תחריטים שיצר החרט-האומן שלום איטליה).

34.5X27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, סימני קיפול וכתמים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאיורים.

באתר הכתובות של הספרייה הלאומית מתועדות 8 כתובות בלבד מבאיון, רובן שמורות באוספים מוזיאליים או מוסדיים.

כתובה זו הייתה לפנים באוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם, וממנו נסרקה לאתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003030970205171.

כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אהרן בן גבריאל לוריא עם הכלה אביגיל בת יוסף אוהב בראנדון. המבורג, גרמניה, ח' אדר ב' תקט"ז [10 במרץ 1756].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית קטנה. נוסח הכתובה נכתב בכתב מרובע, ולאחריו מופיעות חתימות החתן (מימין) והעדים יעקב בלינפנטי ויונה אסאיול (כולם באותיות לטיניות); בתחתית מופיע נוסח ה"תנאים", אף הוא בכתב מרובע, ובשוליו מופיעות שוב שלוש החתימות הנ"ל. בנוסח הכתובה נזכר כי הנדוניה נכתבה "בשטר בפני עצמו שעשו ביניהם ברביעי בשבת שמונה ימים לחדש כסלו משנה זאת וחתומים עליו כהרר יעקב הכהן בלינפאנטי וה"ר יונה אסאיול".

מעוטרת במסגרת מלבנית בדגם צמחי חוזר הצבוע בצבעי כחול ואדום עזים, הנמשכת לרוחב השוליים העליונים ולאורך השוליים הימניים והשמאליים, עם שני בסיסי-עמודים קטנים בפינות התחתונות.

32X19 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים וקמטים, עם פגיעות קלות בעיטורים ובטקסט.

למידע נוסף על כתובות של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בהמבורג, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 217 (KET 242).

כתובה זו הייתה לפנים באוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם, וממנו נסרקה לאתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003030910205171.