מכירה פומבית 102 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
כרטיס כניסה מקורי לטקס שלילת דרגותיו והשפלתו של אלפרד דרייפוס, אשר נערך בנוכחות מספר קטן של עיתונאים – בהם בנימין זאב הרצל. פריז, 5 בינואר 1895. צרפתית.
הכרטיס מודפס על נייר עבה, ממולא בכתב-יד וחתום בחותמת דיו רשמית של הצבא הצרפתי (l'état-major du Gouvernement militaire de Paris):
"האדון שניידר, נציג העיתון 'La Paix', רשאי להשתתף בטקס הוצאת גזר-הדין לפועל ב-5 בינואר, בשעה 9 בבוקר, בחצר ה'אקול מיליטר' [האקדמיה הצבאית של פריז]". ממוספר 148 וחתום בחתימת-ידו של בעל הכרטיס (העיתונאי ומבקר האמנות Louis Schneider).
טקס שלילת דרגותיו של אלפרד דרייפוס נערך בחצר האקדמיה הצבאית של פריז, לעיני מאות חיילים ומספר קטן של עיתונאים ומוזמנים – ימים ספורים לאחר שהורשע דרייפוס בבגידה על לא עוול. גנרל רכוב על סוס הקריא את פסק הדין, דרגותיו של דרייפוס נתלשו והושלכו לרצפה וחרבו נשברה לשניים (מראה זה נעשה לאחד הדימויים המוכרים ביותר בפרשה, והופיע על גבי אינספור גלויות, עיתונים ואיורים).
בין הנוכחים בטקס היה גם בנימין זאב הרצל, כתב העיתון הווינאי "נויה פרייה פרסה", אשר בעקבותיו נטש סופית את רעיון האמנציפציה – והחל לגבש פתרון חדש לשאלת היהודים. כתבתו פורסמה כבר באותו היום, במהדורת הערב של העיתון, והייתה לאחד התיאורים המוכרים ביותר בספרות הציונית: "הוליכו אותו [את דרייפוס] לפני הגנרל. הלה אמר: 'אלפרד דרייפוס, אינך ראוי לשאת את הנשק. בשם העם הצרפתי אני שולל ממך את הכבוד. יבוצע נא פסק הדין!'. דרייפוס הרים את יד ימינו וקרא: 'אני נשבע ומצהיר שאתה שולל את כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת!'... הוא עבר לפני קבוצת הקצינים שצעקו לעברו: "יודאס [יהודה איש קריות]!', 'בוגד!'". כשנה לאחר שחזה הרצל בטקס, בחודש פברואר 1896, פורסם לראשונה ספרו "מדינת היהודים".
לדיווחו המלא של הרצל בעיתון "נויה פרייה פרסה", ראו, למשל: "מבולאנז'א עד דרייפוס, 1895-1891, כתבות ומאמרים מדיניים מפאריס", מאת בנימין זאב הרצל, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, תשל"ד, עמ' 937-938.
8X11.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. מעט כתמים. שפשופים בשוליים. השלמה בכתב-יד של מספר אותיות דפוס מטושטשות (כפי הנראה מקורית). אחת הפינות חסרה ומשוקמת חלקית בהשלמת נייר.
![Altneuland, Roman von Theodor Herzl. הוצאת Hermann Seemann Nachfolger, לייפציג, [1902]. גרמנית.
מהדורה ראשונה.
רומן אוטופ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/215_1.jpg "\"אלטנוילנד\" – מהדורה ראשונה, לייפציג, 1902 – עותק נאה בכריכה מקורית")
![Altneuland, Roman von Theodor Herzl. הוצאת Hermann Seemann Nachfolger, לייפציג, [1902]. גרמנית.
מהדורה ראשונה.
רומן אוטופ](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/215_2.jpg "\"אלטנוילנד\" – מהדורה ראשונה, לייפציג, 1902 – עותק נאה בכריכה מקורית")
Altneuland, Roman von Theodor Herzl. הוצאת Hermann Seemann Nachfolger, לייפציג, [1902]. גרמנית.
מהדורה ראשונה.
רומן אוטופי. סיפור המתאר את חזון המדינה היהודית של הרצל; על גבי דף השער נדפסו המילים "אם תרצו – אין זו אגדה" (גרמנית).
הרצל חיבר את "אלטנוילנד" בין השנים 1899-1902 והעניק לכתב היד את השם "ציון החדשה". מאוחר יותר, בהשראת "אלטנוישול" – שמו של בית הכנסת בפראג – שינה את שם כתב היד ל"אלטנוילנד". באותה שנה בה פורסם, תורגם הספר גם ליידיש ולעברית (בעברית נקרא "תל-אביב", לפי החלטתו של המתרגם נחום סוקולוב. שם זה, כידוע, אומץ כשמהּ של העיר העברית הראשונה) ותוך פחות משנה תורגם לשש שפות.
עותק נאה בכריכה מהודרת, מקורית, חתומה בהטבעה בחותמת הכורכים Hübel und Denck (בית העסק יצר מספר כריכות לספרים יוקרתיים בהוצאת הרמן זימן [Seemann] – ובהן גם כריכה מיוחדת עבור המהדורה הראשונה של "אלטנוילנד", ששמשה לחלק מהעותקים).
[2] דף, 343, [5] עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים. בלאי קל בכריכה.
![כרזה מודפסת, "אזהרה לרבים", בעניין איסור העלייה להר הבית, מאת הרב הראשי רבי אברהם יצחק הכהן קוק. [ירושלים], דפוס סלומון, [שנו](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/216.jpg "\"אזהרה לרבים\" – מאת הראי\"ה קוק – כרזה אודות איסור עלייה להר הבית – ירו")
כרזה מודפסת, "אזהרה לרבים", בעניין איסור העלייה להר הבית, מאת הרב הראשי רבי אברהם יצחק הכהן קוק. [ירושלים], דפוס סלומון, [שנות התר"פ-תר"צ 1920-1930 בקירוב]. עברית ואנגלית.
על הכרזה נכתב: "אזהרה לרבים מאת רבינו הגדול גאון ישראל מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש רבני ארץ ישראל. בעזה"י אחינו היקרים הבאים לעיר קדשנו ירושלם ת"ו מקרוב ומרחוק השמרו נא מהאיסור החמור של הכניסה למקום המקדש והר הבית...". בהמשך העמוד מופיע נוסח זה בתרגום לאנגלית.
כרזות כגון הכרזה שלפנינו היה נוהג הרב קוק לתלות באזורי התיירות בירושלים, בעיר העתיקה ובדרכי הכניסה לשערי הר הבית.
בוועדת חקירה של הממשל המנדטורי, העיד הרב קוק שהיה נוהג להזהיר את העולים לרגל מפני כניסה להר הבית: "הרב: ...אני רגיל בימי החגים היהודים, בשעה שהרבה יהודים באים העירה לשלוח להם אזהרה שלא יכנסו למקום המקודש הזה, מכיון שאין אנו ראויים לכך עד שיבוא יום הגאולה..." ("בועדת החקירה, עדות ראש הרבנים, הרב הגאון א"י הכהן קוק", ירושלים תרפ"ט; צוטט במאמר ר"ש אבינר, 'על בניין בית המקדש וכניסה להר הבית', שנה בשנה, תשמ"ו, עמ' 173).
על דעתו של הרב קוק בעניין איסור הכניסה להר הבית, ראו בהרחבה יתרה בספרו שו"ת משפט כהן (סי' צו), שבו מאריך לנמק ולהוכיח כי העלייה להר הבית כרוכה באיסור חמור, גם לדעת הראב"ד שמדבריו הבינו בטעות כי הוא מתיר את הדבר. יש שטענו שמדובר בתשובה שנכתבה לרב שלמה גורן, אך הרב נריה גוטל מוכיח כי מדובר בקונטרס אישי שנכתב לאור הנסיבות, המאבקים על הכותל בשנת תרפ"א, ולנוכח דעות חלוקות (ראו בהרחבה: הרב נ' גוטל, חדשים גם ישנים: בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק, ירושלים תשס"ה, עמ' 123-129).
[1] דף, 35X50 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול. כתמים קלים. קרעים בשולי הדף, משוקמים בהדבקת נייר מצידו השני.
המחאה שנשלחה לאלברט איינשטיין בתמורה לתמיכה בכנסייה הקתולית, והוסבה בחתימתו לטובת "המגבית היהודית המאוחדת". פרינסטון, 13 בנובמבר 1950.
המחאה על סך עשרה דולרים, כתובה לפקודת איינשטיין, על שטר של בנק Manufacturers Trust Company בברוקלין; בגבה של ההמחאה הוראה במכונת כתיבה (אנגלית): "שלמו לפקודת המגבית היהודית המאוחדת, פרינסטון, ניו-ג'רזי", החתומה בכתב-יד: אלברט איינשטיין.
ההמחאה נשלחה אל איינשטיין מאת הכומר ואספן החתימות קורנליוס גרינוויי (Cornelius Greenway) – עשרה דולרים כ"אות הערכה" – בצירוף בקשה: העתק חתום של הצהרה שהשמיע איינשטיין, כביכול, בנושא הכנסייה הקתולית – "כאשר התחוללה המהפכה בגרמניה... האוניברסיטאות השתתקו באחת... עורכי העיתונים... השתתקו תוך כמה שבועות... רק הכנסייה לבדה עמדה איתן בדרכו של היטלר...".
במכתב תשובה ששלח איינשטיין למחרת, הודה לגרינווי על נדיבותו, אך כתב: "...מילות ההצהרה שציטטת אינן שלי. זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה ערכתי שיחה בעל-פה עם עיתונאי... מאז קושטו ונופחו דברי כל כך, עד ששוב אין לזהותם יותר. לא אוכל, בלב שלם, לכתוב את ההצהרה ששלחת כאילו הייתה שלי...".
את "אות ההערכה", ההמחאה שצורפה למכתב, העניק איינשטיין לאגרון הפילתרופי-יהודי הגדול בארה"ב, "המגבית היהודית המאוחדת" (United Jewish Appeal) – שבאותן השנים עסק במתן סיוע לשארית הפליטה, בעליית יהודים ארצה ובפיתוח מדינת ישראל הצעירה.
21X7.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. שני קווי קיפול. קרע חסר, קטן, בשוליים. חותמות דיו וניקובים.
המכתב, "אות ההערכה" ומכתב התשובה נזכרים במספר ספרים וחיבורים. ראו (למשל): Albert Einstein, the Human Side: New Glimpses from His Archives, בעריכת Helen Dukas ו-Benesh Hoffmann, הוצאת Princton University Press, פרינסטון, 1979. עמ' 93-96.
תצלום של חנה סנש בקיבוץ שדות ים; נשלח אל אחיה בצרפת הכבושה, דצמבר 1941.
התצלום נשלח אל גיורא סנש, אחיה הבכור של חנה, שהגיע לצרפת מעט לפני פרוץ המלחמה ללימודים, ונותר בה. בצידו האחורי של התצלום הוסיפה חנה מכתב קטן בכתב-ידה: "אין לי תמונה טובה יותר, לכן אני שולחת את זו, שצולמה לפני חדר האוכל של הקיבוץ בדצמבר 1941. האצבע המזהירה תזכיר לך להיות ילד טוב ולשמור על עצמך! שלך, אנני" (אנגלית).
מקור: עזבון חנה סנש.
9X6.5 ס"מ. מצב טוב. קמט בפינה ומעט כתמים בגב.
מכתבי חנה סנש לגיורא סנש
חנה סנש (1921-1944), לוחמת ומשוררת יהודייה – מהדמויות המפורסמות והאהובות ביותר בתקופת היישוב וראשית שנות המדינה. סנש הייתה אחת מ-26 צנחנים יהודים שהוטסו אל מעבר לקווי האויב במלחמת העולם השנייה – הוצנחו אל אירופה ולחמו עבור בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית. בשנת 1944 נתפסה בידי חיילים הונגרים, עונתה קשות ולאחר שסירבה להסגיר את חבריה הוצאה להורג. סיפור גבורתה הונצח לאורך השנים על גבי אינספור ספרים, סרטים ומחזות.
גיורא (ג'רג') סנש (1920-1995), אחיה הבכור של חנה סנש ולוחם הבריגדה היהודית. בשנת 1938 היגר לצרפת ללימודי אריגת משי בעיר ליון, ולקראת סוף המלחמה חצה את הגבול לספרד ועלה ארצה באונייה "ניאסה" (1944). כשהגיע ארצה – הספיק לפגוש באחותו פעם אחת אחרונה לפני שיצאה לשליחותה באירופה. את שמו העברי, "גיורא", אימץ בעצתה של חנה.
משך כל שנותיהם בנפרד הוסיפו חנה וגיורא להתכתב. לבקשתה של חנה, נהג גיורא לשלוח את המכתבים לאחר הקריאה גם לאִמָּם, קטרינה – שהתגוררה בבודפשט לבדה. עם שחרור הונגריה בידי הצבא האדום ארזה קטריה את כל מכתביה של חנה בשתי מזוודות, חצתה את הגבול לרומניה ועלתה באונייה לארץ ישראל. בין המכתבים שהביאה ארצה, נמצא גם התצלום שלפנינו.
ראו: "את לבדך תביני, מכתבי חנה סנש, 1935-1944", בעריכת אנא סלאי (עורכי משנה: גדעון טיקוצקי ואיתן סנש), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014.