מכירה פומבית 102 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אליהו בן גבריאל פאדובני עם הכלה גיינטילא בת "הרופא המובהק" דוד נחמיאש. "ס' לוציה הסמוכה לקוניאנו" (סנטה לוצ'יה = Santa Lucia di Piave הסמוכה לקונליאנו = Conegliano), איטליה, י"ב תשרי תפ"ו [19 בספטמבר 1725].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף גדולה אשר שוליה העליונים גזורים בצורת קשת מחודדת קמעה. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: דוד בן שלמה ולינסין ויעקב בן אברהם ישורון (מימין) וחתימת החתן (משמאל). תחת החתימות מופיע אישור באיטלקית על תרגום הכתובה (ראו להלן), שניתן בוונציה ב-25 בנובמבר 1745, עם חתימת המתרגם, Moise qm. [quondam] Raffael Vitta Naso (משה בן רפאל חי נזו) וחותמתו, בה נראית דמות נאבקת באריה.
השליש העליון של הכתובה מעוטר בתשליב גדול וזהוב, באיורי פרחים ובצמד ציפורים, שמעליהם מדליון (חלק) עם כתר, הברכה "בסימנא טבא ובמזלא מעליא" והפסוק "אשת חיל עטרת בעלה". שני השלישים התחתונים כוללים את נוסח הכתובה הממוקם בתוך קשת זהובה עליה מופיע הפסוק "מצא אשה מצא טוב". הקשת נשענת על שני עמודים אדריכליים מאסיביים המעוטרים בתשליבים זהובים, עם כותרות קורינתיות גדולות, עליהן ניצבים עציצים עם פרחים. המתכונת העיצובית של כתובה זו מושפעת ממסורות עיצוביות שרווחו בצפון איטליה ובמרכזה, וכתובות בעלות עיטורים דומים, מאותה תקופה, מתועדות מוונציה ומערים שונות במחוז ונטו.
סיפורה המעניין של הכלה, ג'נטילה נחמיאש, מתועד בפירוט במסמכים השמורים בארכיון המדינה האיטלקי. לפי המתואר שם, בשנת 1740 בעלה של ג'נטילה עזב אותה ונסע לאנגליה, ולכן חזרה לבית אביה. לאחר שנה שב בעלה והיא הרתה פעם נוספת. בהמשך נסע הבעל לוונציה עם בנם הבכור לזמן ממושך. בתקופה זו קראה ג׳נטילה ספר מאת יהודי מומר והחליטה להתנצר (וכך עשתה ככל הנראה ביוני 1744). ב-14 במאי 1744, בהיותה בת 35, ברחה עם ילדיה מבית אביה בסנטה לוצ׳יה, ומצאה מקלט תחת חסותו של הבישוף של צ׳נדה, אשר שלח את בניה לוונציה על מנת להמיר את דתם. אביה של ג׳נטילה פתח בהליכים משפטיים על מנת להשיב אליו את נכדיו, אך לא ברור מה עלה בגורלם.
כפי הנראה, בעקבות המאורעות הללו, גם נוסף על הכתובה שלפנינו האישור על תרגומה לאיטלקית בשנת 1745. למידע נוסף, ראו:
Giovanni e Silvia Tomasi, Ebrei nel Veneto orientale, Firenze: Giuntina, 2012, pp. 146, 228-229, וראו גם עמ' 146, הערה 573 (בה נזכר המתרגם Moise Raffael Vitta Naso; משה בן רפאל חי נזו).
70X53 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, כתמים וקרעים, משוקמים שיקום מקצועי, עם פגיעות בטקסט ובעיטורים. דהיות צבע. ייתכן כי שולי הכתובה היו רחבים יותר ונגזרו בשלב כלשהו. סימנים מעיבוד הקלף ניכרים בצדה האחורי.
למיטב ידיעתנו, זו הכתובה היחידה המתועדת מסנטה לוצ'יה. כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035470205171.
לכתובות דומות ממחוז ונטו, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 28-30, 36, 38.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן משה שמואל בן יהודה גוליילמי עם הכלה דיאמנטי בת יצחק מונדולפי. אורבינו ("מתא דיתבא על נהרי לאפיס ולפולייא... תחת ממשלת מעלת האפיפיור יר"ה"), איטליה, י' חשון תצ"ג [29 באוקטובר 1732].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית, ששוליה העליונים גזורים בדגם גלי ומחודד. נוסח הכתובה מופיע במרכז, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: "אברהם חי יצ"ו בכמ"ר דוד מק' אליאוני זלה"ה" ומצליח בן פורת בן יאודה זכריה חיים בן פורת.
נוסח הכתובה מוקף מסגרת המעוצבת כקשת גלית ומחודדת, ומעליו ערוכות ברכות בהתאם לעיצוב הקשת: "בסימנא טבא ובמזלא מעליא לחתנא ולכלתא ולכל ישראל אכי"ר". שולי הכתובה מעוטרים במסגרת רחבה הכוללת איורי צמחים ופרחים עשירים וצבעוניים, בהם משולבים צמד טווסים. המתכונת העיצובית של הכתובה מושפעת ממסורות עיצוביות שרווחו באותה תקופה במחוז מארקה, והיא דומה לכתובות מעוטרות מאנקונה ומסניגליה.
65X40 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, קמטים וסימני קיפול, עם פגיעות קלות בטקסט ובעיטורים. נזקים וקרע חסר בשוליים משוקמים שיקום מקצועי.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אהרן בן משה אינריקיס עם הכלה אביגיל בת אהרן סיראנו. באיון ("באיונה"), צרפת, י"ג כסלו תצ"ד [20 בנובמבר 1733].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית קטנה, ששוליה העליונים גזורים בדגם גלי. נוסח הכתובה מופיע במרכז, בכתב ספרדי בינוני, בדיו חומה, ובשוליו חתימת החתן וחתימות עדים, באותיות לטיניות (אינן ניתנות לפענוח).
מעוטרת בדגם צמחי צבעוני וסימטרי הכולל ענפים עם פרחים גדולים העולים מתוך צמד אגרטלים. בראש הכתובה קרטוש בו מופיעה הברכה "בסימן טוב" (עם תגים על האותיות). טקסט הכתובה מוקף מסגרת מלבנית אדומה והשוליים תחומים במסגרת תואמת.
כתובה זו מתעדת נישואין של זוג ממוצא ספרדי וייתכן כי גם עיטוריה הושפעו ממסגרות-התחריט שהופיעו בכתובות של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בהולנד למן המאה ה-17 (המבוססות על תחריטים שיצר החרט-האומן שלום איטליה).
34.5X27.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, סימני קיפול וכתמים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאיורים.
באתר הכתובות של הספרייה הלאומית מתועדות 8 כתובות בלבד מבאיון, רובן שמורות באוספים מוזיאליים או מוסדיים.
כתובה זו הייתה לפנים באוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם, וממנו נסרקה לאתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003030970205171.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן דוד בן שלמה באזילה עם הכלה דיאמנטה בת משה דוד ברלינגו מוירונה. מנטובה, איטליה, א' טבת תק"ג [28 בדצמבר 1742].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית וגדולה, ששוליה העליונים גזורים בדגם גלי. נוסח הכתובה מופיע במרכז, באותיות מרובעות, ובשוליו מופיעות חתימות העדים (מטושטשות): יודא בן יעקב מונדולפי וגור אריה בן בנימן פנצי.
המסגרת המעוטרת מחולקת לשני חלקים: בשליש העליון תשליב זהוב בו מופיע הפסוק "צרור המר [המור] דודי לי" (שיר השירים א, יג) וסביבו עיטורים עשירים בדגמים צמחיים, עם צמד אגרטלים נושאי פרחים, צמד ציפורים ניצבות על ענפים וצמד מלאכים אוחזים מדליון (ריק) שמעליו מתנוסס הפסוק "אשת חיל עטרת בעלה". שני השלישים התחתונים כוללים דגם חוזר של עלים ופרחים, ביניהם משולבים סמלי שנים-עשר המזלות, ובארבע הפינות – בתוך מדליונים עגולים – ארבעה איורים המתארים את כלי המקדש: "המנורה וכליה", "הכיור וכנו", "ארון וכרובים" ו"לחם הפנים". במסגרת החיצונית משולבים פסוקי ברכה ממגילת רות.
מערך העיטורים של כתובה זו זכה לפופולאריות רבה במאה ה-18, והוא שב ומופיע – בגרסאות שונות – בכתובות איטלקיות רבות מתקופה זו. הגרסה שלפנינו כוללת איורים של כלי המקדש, להבדיל מגרסאות בהן מופיעים איורים המתארים את ארבע עונות השנה.
העד השני החתום על הכתובה, גור אריה בן בנימין פינצי, נמנה עם רבני מנטובה, והיה תלמיד רבי יהודה בריאל. רבי אביעד שר שלום באזילה, אף הוא מרבני מנטובה באותה עת, כותב באחד ממכתביו, כאשר נדרש לפולמוס נגד רמח"ל, כי קרא בכתבי רמח"ל "בחברת הרב כמהר"ר יהודה מינדולה ומעלת החכם רבי גור פינצי" (אגרות רמח"ל ובני דורו, עמ' שצ). רבי גור אריה פינצי נספד על ידי החיד"א שהגיע למנטובה בעת פטירתו (בשנת תקי"ד; החיד"א תיעד זאת בספרו "מעגל טוב"). רבי גור אריה הגיה והביא לדפוס את ה"שולחן ערוך" עם הפירוש של דודו רבי גור אריה (בן משה הושעיה) פינצי ממנטובה.
79.5X54.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, חלקם כהים, עם פגיעות בחלק מהעיטורים. העיטורים הזהובים דהו בחלקם ותחתם מופיע גוון ירקרק. פגעי רטיבות, חלקם קשים, עם פגיעות בטקסט ובאיורים (ניכרים בעיקר מאחור). קרעים בשוליים ופיסות חסרות, משוקמים שיקום מקצועי.
כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035500205171.
למידע נוסף ולכתובות דומות, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 29 (KET 49), מס' 37-38 (KET 258, KET 45).
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אהרן בן גבריאל לוריא עם הכלה אביגיל בת יוסף אוהב בראנדון. המבורג, גרמניה, ח' אדר ב' תקט"ז [10 במרץ 1756].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית קטנה. נוסח הכתובה נכתב בכתב מרובע, ולאחריו מופיעות חתימות החתן (מימין) והעדים יעקב בלינפנטי ויונה אסאיול (כולם באותיות לטיניות); בתחתית מופיע נוסח ה"תנאים", אף הוא בכתב מרובע, ובשוליו מופיעות שוב שלוש החתימות הנ"ל. בנוסח הכתובה נזכר כי הנדוניה נכתבה "בשטר בפני עצמו שעשו ביניהם ברביעי בשבת שמונה ימים לחדש כסלו משנה זאת וחתומים עליו כהרר יעקב הכהן בלינפאנטי וה"ר יונה אסאיול".
מעוטרת במסגרת מלבנית בדגם צמחי חוזר הצבוע בצבעי כחול ואדום עזים, הנמשכת לרוחב השוליים העליונים ולאורך השוליים הימניים והשמאליים, עם שני בסיסי-עמודים קטנים בפינות התחתונות.
32X19 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כתמים וקמטים, עם פגיעות קלות בעיטורים ובטקסט.
למידע נוסף על כתובות של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בהמבורג, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 217 (KET 242).
כתובה זו הייתה לפנים באוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם, וממנו נסרקה לאתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003030910205171.
![כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן מיכאל קאמיאו עם הכלה שמחה בת משה מקסטרו. רומא, איטליה, ח' ואדר [אדר שני] תק"מ [15 ב](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/191_1.jpg "כתובה מעוטרת על קלף – רומא, תק\"מ, 1780")
![כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן מיכאל קאמיאו עם הכלה שמחה בת משה מקסטרו. רומא, איטליה, ח' ואדר [אדר שני] תק"מ [15 ב](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/191_2-web.jpg "כתובה מעוטרת על קלף – רומא, תק\"מ, 1780")
![כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן מיכאל קאמיאו עם הכלה שמחה בת משה מקסטרו. רומא, איטליה, ח' ואדר [אדר שני] תק"מ [15 ב](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/191_3-web.jpg "כתובה מעוטרת על קלף – רומא, תק\"מ, 1780")
![כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן מיכאל קאמיאו עם הכלה שמחה בת משה מקסטרו. רומא, איטליה, ח' ואדר [אדר שני] תק"מ [15 ב](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale102/191_4-web.jpg "כתובה מעוטרת על קלף – רומא, תק\"מ, 1780")
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן מיכאל קאמיאו עם הכלה שמחה בת משה מקסטרו. רומא, איטליה, ח' ואדר [אדר שני] תק"מ [15 במרץ 1780].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית ששוליה התחתונים גזורים בצורת קשת גלית הפוכה, האופיינית לכתובות מרומא. נוסח הכתובה מופיע במרכז באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: יעקב מצליח בן יצחק מקורי [Di Cori] ויוסף ברוך בן מרדכי משה הכהן.
הכתובה מעוטרת באיורי פרחים צבעוניים ובצמד טווסים. בראשה קרטוש גדול מעוטר סרטי בד ומעליו כתר; הקרטוש כולל שני סמלי משפחה בהם מופיעים אריות זקופים (הסמל הימני שייך, כנראה, למשפחת החתן, משפחת די קאסטרו). חמישה איורים אלגוריים מופיעים בפינות העליונות והתחתונות וכן בשוליים התחתונים: הדמויות שבפינות העליונות רומזות לשמותיהם של החתן והכלה – הדמות הימנית, דמות אישה אוחזת קרן שפע וענף פורח ומלווה בפסוק "ושמח את אשתו" מייצגת את הכלה, שמחה, ואילו הדמות השמאלית, דמות גבר מוקפת טבעת עליה מופיעים סמלי גלגל המזלות ומלווה בפסוק "ויעקב איש תם" מייצגת את החתן, יעקב; הדמויות שבפינות התחתונות מייצגות שפע וצניעות: מימין דמות אוחזת קרן שפע וצרור שיבולים ומעליה הכתובת Abbondanza (שפע), ומשמאל דמות אוחזת ענף, עם ציפור על כף ידה, ומעליה הכתובת Castità (צניעות). באיור שבתחתית מתוארים גבר ואישה נושאים על צוואריהם שרשרת ממנה משתלשל לב, מלווה בפסוק "ודבק באשתו". פסוקי ברכה ממגילת רות ומתהלים משולבים בשוליים.
92X60.5 ס"מ. מצב כללי טוב.
לכתובות נוספות של משפחת די קאסטרו, ראו: אוסף רנה ברגינסקי, כתובה מס' 44 (רומא, 1763); State Archives of Rome, Ms. 264/6. (רומא, 1879); וכן Antique Roman Ketubot (2019). לכתובות נוספות מרומא ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 131-145, וראו גם הפריט הבא בקטלוג זה.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן דוד בן ידידיה חיים בונדי עם הכלה אסתר בת אברהם שמואל מודיליאנו. רומא, איטליה, י"ג אדר תקע"ב [26 בפברואר 1812].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית ששוליה התחתונים גזורים בצורת קשת הפוכה ומחודדת, האופיינית לכתובות מרומא. נוסח הכתובה מופיע במרכז באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: יצחק בן יעקב צ'יטוני ומשה יצחק בן מרדכי אלישע קסטילנובו. בין השורה הראשונה והשניה נוספה באותיות קטנות יותר המילה "ושבעים" למניין השנים. מקום שמו של הנוטריון אשר ערך את שטר הנישואין האזרחי נותר חלק ("באופיציו של").
מעוטרת באיורי פרחים צבעוניים ובדגמים צמחיים חוזרים שמשולבים בהם פסוקי ברכה. בין עיטורי הפרחים ומילות פסוקי הברכה מפרידות עשרות קשתות מיקרוגרפיות הכוללות פסוקי ברכה נוספים (שבע ברכות ועוד) ומזמורי תהלים.
בראש הכתובה שני איורים בנושאים תנ"כיים הרומזים לשמותיהם של החתן והכלה: מימין המלך אחשורוש מושיט את שרביטו לאסתר, ומשמאל דוד אוחז בראשו של גוליית. בין שני האיורים קרטוש מעוטר עם סמל משפחת החתן – משפחת בונדי – תרנגול מביט כלפי השמש; בשוליים התחתונים קרטוש נוסף, ממוקם בין שתי קרני שפע, עם סמל משפחת הכלה – משפחת מודיליאנו (מודיליאני) – תרנגול ניצב על גבי הר בעל שלוש פסגות, אוחז בענף, לשמאלו סהר ולימינו כוכב.
93X51.5 ס"מ. מצב כללי טוב. קמטים ומעט כתמים. פגיעות קלות בעיטורים, בעיקר בשוליים. קרעים ישנים ופגמים בשולי יריעת הקלף משוקמים שיקום מקצועי. שני חריצים חתוכים בקצה הפינה התחתונה.
לכתובות דומות ולמידע נוסף, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 135 (KET 44), ואוסף רנה ברגינסקי, K41. לסמלי משפחות החתן והכלה, ראו: Elvio Giuditta, Araldica Ebraica in Italia, [Torino]: Società Italiana di Studi Araldici, 2007, pp. 163, 185-186.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אברהם בן יצחק קראנסי עם הכלה רבקה בת דוד ליאון. בורדו ("בורדיאוס"), צרפת, ד' תשרי תקע"ו [8 באוקטובר 1815].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית קטנה בעלת שוליים עליונים מעוגלים. נוסח הכתובה מופיע במרכז, בכתב ספרדי בינוני, בדיו חומה, ובשוליו מופיעות חתימות באותיות לטיניות: חתימת הרב אברהם אנדרדה (Andrade), רבה של בורדו, חתימת החתן וחתימות העדים (קשות לפענוח, מנדס? אסטרוג?). בנוסח הכתובה נזכר גם שטר אזרחי שנערך "על ידי הנוטאריו מטיאו". אעפ"י שנוסח הכתובה פותח בתיבת "ברביעי", באותה שנה חל ד' תשרי ביום א' ולא ביום ד'.
הכתובה מעוטרת בסגנון האופייני לכתובות של משפחות ממוצא ספרדי בבורדו, וכוללת איורי ענפים עם עלים ופרחים הצומחים מתוך עציץ גדול הממוקם במרכז השוליים התחתונים. טקסט הכתובה מוקף מסגרת מרובעת ובראש הכתובה מופיעה הברכה "בסימן טוב" באותיות גדולות המעוטרות בדגמים גליים בצבעי צהוב וכתום.
42X28.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, חלקם כהים, עם פגיעות בטקסט ובאיורים. קמטים רבים וסימני קיפול. קרעים ונזקים משוקמים שיקום מקצועי.
כתובה זו הייתה לפנים באוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם, וממנו נסרקה לאתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003030990205171.
לכתובה דומה ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 212 (KET 149).
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אברהם יצחק שבתי בן ישראל חיו עם הכלה רבקה בת יצחק בן שלמה הכהן. אנקונה ("אנקונא"), איטליה, ב' ניסן תקע"ו [31 במרץ 1816].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית גדולה, ששוליה העליונים גזורים בצורת קשת. נוסח הכתובה מופיע במרכז, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: משה יצחק בן משולם ידידיה שבתי חיים פיסארו ושמואל ישראל חיים בן דוד עלמיא. תחת חתימות העדים נוספו "תנאים" בכתב איטלקי רהוט ואחריהם מופיעות שנית חתימות העדים הנ"ל.
הכתובה מעוטרת באיורים חינניים – חלקם בזהב – בדגם סימטרי המשלב מוטיבים אדריכליים עם עיטורי פירות וצמחים, ציפורים ופרפרים. הטקסט מופיע בתוך מסגרת אדריכלית הכוללת קשת הנשענת על צמד עמודים חרוטיים מסוגננים שבכותרותיהם דמויות נשים (קריאטידות) ובבסיסיהם עלי אקנתוס ובסיסי אריות חורצי-לשון. על הקשת ניצבים שני כדים גדולים מהם עולים זרי פרחים עם פרפרים וביניהם זר-עלים מקושט בסרטים ובצמד ציפורים, שבמרכזו מופיעה הברכה "בסימנא טבא ובמזלא מעליא לחתנא ולכלתא ולכל ישראל אמן כן יהי רצון". משני צדי טקסט הכתובה מופיעים איורי דמויות – גבר ואישה – המייצגים את החתן והכלה, אברהם ורבקה; על הכנים עליהם ניצבות הדמויות מופיע הפסוק "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה" (בראשית כד, ס; על הכן הימני הופיע לפני כן פסוק אחר שניטשטש ועליו נוסף פסוק זה).
80X54 ס"מ. מצב בינוני-טוב. מעט כתמים, בעיקר בשוליים, בדרך כלל ללא פגיעה בטקסט. דהיות קלות בצבע ובייחוד בצבע הזהב. קרעים משוקמים שיקום מקצועי – לאורך השוליים ובעיקר בשוליים העליונים – ניכרים במיוחד בצדה האחורי; חלקם משוקמים בהדבקות פיסות קלף.
כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035640205171.
לכתובה דומה ולמידע נוסף ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 109 (KET 104).
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יהושע חיים בן מצליח הכהן עם הכלה פאציינצא בת מיכאל חיים מנשה קאמפוס. אנקונה ("אנקונא"), איטליה, י"ד ניסן תקפ"ז [11 באפריל 1827].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית גדולה, ששוליה העליונים גזורים בדגם קישוטי. נוסח הכתובה מופיע במרכז, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: מתתיה אליה יחיאל מקאליי [Cagli] ויצחק בן רפאל לוי, החותם את שמו באותיות לטיניות. בשליש התחתון מופיעים "תנאים" בכתב איטלקי רהוט ואחריהם מופיעות שנית חתימות העדים הנ"ל. בנוסח הכתובה נזכר גם "שטר נצרי שעשו ביניהם" החתן והכלה (מסמך מקביל שנערך באיטלקית).
נוסח הכתובה מופיע בתוך קשת הנשענת על צמד עמודים אדריכליים. השוליים מעוטרים באיורי פרחים צבעוניים בהם משולבים שני פרפרים, בדגמים האופייניים לכתובות מאנקונה (ראו גם פריט קודם בקטלוג זה). בראש הכתובה קרטוש עם ברכות ומעליו כתר. בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני איורים אלגוריים המייצגים את החתן ואת הכלה – החתן אוחז זר שיבולים והכלה אוחזת זמורה עם ענבים – מלווים פסוק ברכה: "יחיו דגן / ויפרחו כגפן" (הושע, יד, ח).
66X51 ס"מ. מצב כללי טוב.
לכתובה דומה ולמידע נוסף ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 118 (KET 62).
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אברהם בן משה בן אברהם משיח עם הכלה לונא בת יוסף בן יהודה המכונה עטאר. גיברלטר ("גיבאלטאר"), ט"ו חשון תקפ"ז [15 בנובמבר 1826].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית. נוסח הכתובה מופיע במרכז, בכתב ספרדי רהוט, ובשוליו חתימות החתן (במרכז) והעדים: "ע"ה שלם אפלאלו ס"ט" (מחכמי גיברלטר) ו"משה חסאן בר חיים". נוסח הכתובה הוא לפי מנהג מגורשי ספרד, כפי שמצוין בסופו: "והכל כפי התנאי והמנהג והתקנה שנהגו ושהתנו ושתקנו להיות ביניהם קהלות הקדש המגורשות מקשטילייא ינקום נקמתם צורם ויחון ויחוס ויחמול וירחם על שארית פליטתם".
טקסט הכתובה תחום במסגרת צהובה-זהבהבה המדמה מסגרת-עץ. השוליים הרחבים מעוטרים בדגמים צמחיים סימטריים ובראש צמד מלאכים (פוטי) אוחזים כתר גדול. בפינות העליונות מופיעות ברכות: "בסימנא טבא ובמזלא יאייא / ובנחשא מעליא וברוה"צ [ובשעת רצון והצלחה]".
עיטורי הכתובה מזכירים כתובות מעוטרות אחרות מגיברלטר מהמאה ה-19, אם כי ניכרת בפרטיהם גם השפעה אירופאית (בדרך כלל עיטורי הפרחים ערוכים בצורת זר ולצדי הכתר לא מופיעים מלאכים).
56.5X52.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאיורים. דהיות דיו.
כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן יעקב בן משה אלטאראס עם הכלה רוזה לאברה בת אברהם לוי סונסינו. ג'נובה ("גיינובה מתה דיתבה על כיף ימא ועל נהרי ביזאניו ופונציברא"), איטליה, ב' אדר תקפ"ח [17 בפברואר 1828].
דיו וצבע על קלף.
כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: רפאל פינחס באקי ודוד ציון (מימין) והחתן (משמאל). בנוסח הכתובה נזכר גם שטר אזרחי שנערך ביום 13 בפברואר "על ידי סופר נוטארו נוצרי".
נוסח הכתובה מוקף מסגרת מלבנית מקושתת, ומעליו צמד מלאכים תוקעים בחצוצרות, אוחזים יריעת בד עליה מופיעה הברכה "ובמזלא מעליא" (תחילת הברכה, "בסימנא טבא", מופיעה מעל). המסגרת מעוטרת בתבנית סימטרית הכוללת עיטורי עלים ופרחים בדגם חוזר.
60X44 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בעיקר בשוליים, עם פגיעות קלות בלבד בטקסט או בעיטורים. סימני קיפול.
לכתובות דומות מג'נובה, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 6-7 (KET 203, KET 144).