מכתב ארוך (3 דפים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ דליטא. [קמניץ], ניסן תרצ"ג [1933].

נשלח אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, בקריאה לעזרה למצבה הכלכלי הקשה של ישיבת קמניץ:

"הנני בבקשה מכ"ג לרחם על ישיבתינו הקדושה אשר עיני תורת ישיבתנו הקדושה צופיות לרחמי בנ"י שיבואו לרפאות את דכאות רוח תורתנו הקדושה, והנה אם אין אנו לנו, מי יעמוד לעזרת הש"י ולהקים תורתו כעת הזאת... לו נאה לבוא ולהכנס בשברון רוחה של התורה הקדושה ולהיות לה לעזר ולמשען, ומה נורא יהי' שכרו...". רבי ברוך בער מספר על הקשיים בהשגת רשיון כניסה לאנגליה "לחתני כבני הרב הגאון ר' יצחק טורעץ", והוא מקוה: "יתן הש"י ויצליח ביד חתני שי' להיות למשען לחם להלומדים יחי'[ו] עומלי התורה יומם ולילה בלמוד ובעיון...". הוא ממשיך ומתחנן להרב אברמסקי שיכנס לעול ההתרמה להחזקת הישיבה: "...ע"כ אם ח"ו נעלים עין מעבודת התורה הלזו, ותורה מה תהא עליה, להעושה לעדרי צאן קודש גם לדור יבאו יגידו גבורות הש"י, ע"כ הנני להתחנן עבור התורה הקדושה מן בנה החביב לה, הוא כ"ג, שיכנסו דברי תחנוני עבורה באוזני כ"ג שיחי' ויתחזק כארי מן כל הטרדות והדאגות של עצמו, הש"י יעשה ב"ה עמו נסים... ובודאי יהי'[ו] דברי' נשמעים לעבודתו ית"ש ותהי' הקמה להבית הגדול שמגדלין בו תורה ויראה ב"ה זה כחמישים שנה...". בהמשך המכתב מתנצל רבי ברוך בער על כך שאינו יכול לנסוע בעצמו לאנגליה "בשביל תורתנו הקדושה להקימה ולעודדה".

בפתיחת המכתב ובסיומו מופיעים דברי ברכה חמים. בתחילת המכתב מברך רבי ברוך בער: "הע' ית"ש [העליון יתברך שמו] יברך את כ"ג נ"י עם ביתו הרבנית הצנועה שב"ז [שארת בשר זוגתי], שתחי' לאוי"ט [שתחיה לאורך ימים טובים] עם כל צאצאיו שי'[חיו], ירוו נחת וענג כל הימים לאורך ימים ושנים טובים, וברכה רבה לכל החוסים בצל תורתו, יבורכו סלה, ובמהרה נזכה כולנו לראות בגאולתנו ובבוא משיחנו בב"א".

בחתימת המכתב (בדף השלישי) מברכו רבי ברוך בער כי יזכו בניו לצאת מגולת רוסיה ולהגיע אליו לאנגליה: "הנני ש"ב הדו"ש תורתו הקדושה והמברכו כי יהי' שלו'[ם] לו מכל אפסים והש"י יצליחהו שישובו אלי'[ו] בני'[ו] שיחי'[ו] שלמים ובריאים, ויקבלו הוא והרבנית שתחי' לאויוש"ט נחת, ונזכה לראות בישועות ישראל ובבוא משיחנו בב"א, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק. אור כ"ט ניסן תרצ"ג".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק (חתן הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש). לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), היה קרוב משפחתו של הגאון רבי ברוך בער, ע"י נשותיהם שהיו בנות-דודות, שכן הרבנית ביילא צימרמן מקרמנצוג' חמותו של רבי ברוך בער, הייתה אחותו של הרב יש"י ירושלימסקי חמיו של הרב אברמסקי.

[3] דף. נייר מכתבים רשמי. 28-29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים קטנים בשוליים.

שלשה מכתבים ארוכים מהגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, ג' כסלו, י"ב כסלו וכ"ז כסלו תרצ"ד [1933].

נשלחו ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. המכתבים עוסקים בענייני ציבור שונים, ובעיקר בעניינו הפרטי של הרב אברמסקי, אשר שני בניו הגדולים נשארו בגולת רוסיה הסובייטית, ובעיקר בנו השני יעקב דוד אברמסקי, שנשלח שם לגלות ע"י השלטונות הסובייטים, והיה בסכנת חיים.

שניים מהמכתבים הינם בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר, והמכתב השלישי בכתב-יד סופרו רבי אלטר ווארונובסקי, עם שורה בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר. בשניים מהמכתבים כמה שורות נוספות מאת קרוב-משפחתו רבי אהרן דוב אלטר ווארונובסקי – החותם "אד"א" – מנאמני ביתו, סופרו ומזכירו של רבי חיים עוזר.

במכתב הראשון מתאריך ג' כסלו, פותח רבי חיים עוזר ומספר כי היה "טרוד בכל השבוע מאספת גדולי הרמי"ם והרבנים שנערכה בשבוע החולף, לטכס עצה ע"ד הישיבות התלויות על בלימה ועניני החינוך במדינתנו". בהמשך המכתב הוא מבקש לפעול לאישור תקציב מהועד באנגליה, לישיבת ראמאיילעס בווילנא – "עבור הישיבה העמוסה עלי". רבי חיים עוזר כותב לו כי קיבל פרישת-שלום ממנו "על ידי גיסי הגה"צ מוהר"א וואסערמאן נ"י", שסיפר לו גם על עגמת הנפש והדאגה לשלום בנו הגולה של הרב אברמסקי. רבי חיים עוזר מבקש כי יודיעהו את פרטי הדברים "אולי אוכל להשתדל לטובתו". בהמשך הוא מספר על פעולות שונות להצלת "האסירים מבני תורה" במדינת רוסיה, ע"י שליחים שונים וראשי אגודת הרבנים בארה"ב. הוא מבקש לעזור למר בן ציון קרינפוס ומשפחתו, שהשתתף במפעל משלוח חבילות-המזון לרבנים ברוסיה, ונכנס לסכנה מכיון ש"חברי ההיטלרסטים חושדים אותו בשייכות עם הקאמניסטען, לרגל השתדלותו לשלוח חבילות לרוסי'... והוא בסכנה גדולה... ועליו להמלט לאנגליא...". בשולי המכתב מבקש רבי חיים עוזר מהרב אברמסקי כי ישיג עוד כתובות של רבנים ברוסיה, על מנת לשלוח להם חבילות מזון.

במכתב השני, מתאריך י"ב כסלו (שנכתב ע"י סופרו, והגרח"ע הוסיף בשולי המכתב התנצלות בכתב-ידו, כי "מפני מיחוש גבי עיני הנני כותב בלילה ע"י אחר"), הוא מציין כי כתב לאגודת הרבנים בניו יורק "ובקשתי אותם להשתדל בזריזות עבור בנו מ' י"ד שי' [מר יעקב דוד שיחיה] ובודאי יכתוב גם רומעכ"ת אליהם ואל דודו הרה"ג ר' יוסף קאנוויץ נ"י שיעמוד על המשמר". בהמשך המכתב הוא עוסק בענייני העזרה לישיבת ראמיילעס, והעזרה למשפחת קרינפוס.

לקראת סיום המכתב מתייחס רבי חיים עוזר להערות בדברי תורה ששלח לו הרב אברמסקי, והוא מתנצל על כך שלא הספיק לעיין בחידושים על התוספתא, "...ואשיב לכתר"ה ע"י שארו [ר' אלטר ווארונובסקי] את הגליונות הנדפסים כבקשתו".

במכתב השלישי מתאריך "ג' חנוכה", פותח הגרח"ע ומספר על טרדותיו עקב אספת רבנים נוספת שהייתה בווילנא בשבוע שעבר, והחגיגה של התחלת כתיבת ספר התורה על שם ה"חפץ חיים" – "ס"ת כללית אשר פרי הריוח יהי' לטובת הישיבות...". "והנה בנוגע לבנו הגולה שי', אודיעו כאשר שמעתי נבחר כעת ליושב ראש אגודת הרבנים באמעריקא, דודו הרה"ג קאנוויץ שליט"א חתן הגאון הרידב"ז זצ"ל, ועלינו כעת לפנות במכתבים ולזרזו שיעשו כל טצדקי... להצילו מהגולה...", ובהמשך כותב הגרח"ע על פעולות להצלת בן ציון קרינפוס הנ"ל שעסק במשלוח החבילות, כי "הלא זהו פקוח נפש ממש".

בהמשך כותב רבי חיים עוזר כי הוא החזיר את הקארקטין [גליונות ההגהה הנדפסים] של התוספתא "חזון יחזקאל" לשארו הר"א וואראנאווסקי, והוא כותב: "עיינתי בהם ומצאתי הערות ישרות ונכונות". המכתב מסתיים בברכות: "והנני חותם בברכה מרובה לרומעכת"ר ולכב"ב היקרים שיחיו, המקום יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, וכל בניו יהיו מסובים כשתילי זיתים על שולחנו, כנפשו הטהורה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת, חיים עוזר גראדזענסקי".

מעבר לדף של המכתב השלישי, מכתב נוסף בדברי תורה בכתב-ידו של רבי חיים עוזר, בענייני שחיטה וקדשים, בסוגיית "מחוסר אבר בין שחיטה לקבלה", ובתוך הדברים הוא מביא הערה בשם "הרה"ג מוהר"ר אייזיק קאסטיוקאווסקי נ"י" [הגאון ר' יהושע אייזיק קוסטיוקובסקי (תרס"ז-נספה בשואה תש"א), מגדולי ישיבת מיר בה נודע בשם ר' אייזיל ווילנר. כיהן כר"מ בישיבת לומז'ה של חותנו הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון. נספה בשואה עם כל משפחתו, בטבח ביער פונאר, הי"ד]. התשובה שלפנינו, נדפסה במעט שינויים, ע"י הגרח"ע, בשו"ת אחיעזר, חלק ג (ווילנא, תרצ"ט), בתוך תשובה ארוכה, סימן ל, בסוגיא זו, המורכבת ממספר מכתבים בנדון.

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתבים, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כמו כן, הם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת הימי השואה. במכתבים שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות ברחבי העולם בענייני הציבור.

קרוב-משפחתו של הרב אברמסקי, החותם "אד"א" – רבי אהרן דוב אלטר ווארונובסקי (נספה בשואה), מזכירו ונאמן-ביתו של רבי חיים עוזר, שהיה נעזר בו כסופר למכתביו הרבים. בשנת תרפ"ה הדפיס ר' אלתר את החלק הראשון מהחיבור "חזון יחזקאל" של בן-דודו הרב אברמסקי אב"ד סלוצק, מתוך כתב-היד שהוברח מרוסיה. אביו היה הגאון רבי יצחק יעקב וואראנאווסקי בעל "חלקת יעקב" (נפטר תרס"ד), שכיהן כאב"ד מוש במשך כ"ה שנה, על מקום חותנו הגה"צ רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש [סבה של אשת הרב אברמסקי].

3 מכתבים, על נייר מכתבים רשמי. 26 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. קרעים בקפלי הנייר ובשוליים.

קונטרס 16 עמודים, הכולל מכתב ארוך (כעמוד וחצי) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת "עץ חיים", וקונטרס בכתב-יד, 14 עמודים, עם העתקת הערות הגרא"ז על הספר "חזון יחזקאל". ירושלים, סיון תרפ"ו [1926].

שני העמודים הראשונים בכתב-ידו ובחתימתו של רבי איסר זלמן, ושאר 14 העמודים העתקת דבריו, בכתב-יד סופר. נשלח לסלוצק אל בעל ה"חזון יחזקאל", ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד סלוצק (ממלא מקומו של רבי איסר זלמן ברבנות העיר סלוצק). רבי איסר זלמן כותב: "...ספרו הנכבד והנעלה עם מכתביו קבלתי במועדו ויסלח שהתאחרתי להשיבו... ומכיון שכבר התחלתי לערוך בזה איזה דברים על ספרו הנכבד ועל חד"ת [חידושי תורה] שלו, לא חפצתי לבוא ריקם ומיום ליום נדחה גמר תשובתי, עתה אשר ב"ה הוטב לי וגמרתי מכתבי בחד"ת, אשר גם נתתיו להעתיקו בכתב נקי...".

בהמשך המכתב עונה הגרא"ז מלצר על שאלת הגר"י אברמסקי, שהתייעץ עמו על שליחת בנו ללמוד באחת הישיבות בארץ ישראל, ובהמשך המכתב הוא חוזר לדבר על חשיבות הספר "חזון יחזקאל": "אודיעו ע"ד [על דבר] ספרו הנעלה, כי עיינתי בו בהרבה מקומות ומצאתיו ספר נעלה מאד, וראיתי את רוב עמלו וחכמתו הרבה שמונח בין תלמיו, ואוכל להגיד מקצת שבחו בפניו, כי מצאתי חידושים נעלים וישרים, ופשטים מועילים ונחוצים מאד לבאר כל חמירא בתוספתא, ואמת כי עיינתי גם במקומות רחוקים מהתחלת הספר... יהי ד' עמו שיקויים בו 'חכמות בחוץ תרונה' ויצא שמו למרחקים, כפי כחותיו הנעלים, ותירום רישי' אכולי כרכא בעיר הגדולה הזאת שישכון בתוכה לכבוד ולתפארת, ויעזרו ד' לגמור חיבורו על כל התוספתא. ידידו אוהבו הדוש"ת [הדורש שלום תורתו] איסר זלמן מלצר".

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק [שחיבב מאד את ה"עילוי" הצעיר שהיה מכונה בישיבה בשם "זוניא", והיה אומר עליו: "כשזוניא'לה פותח את פיו נפתחים אצלי צינורות המוח" – כתלמיד המחכים את רבותיו]. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

מקבל המכתב, בעל ה"חזון יחזקאל" – הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), עמד בקשרי ידידות עם רבי איסר זלמן מלצר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרא"ז כיהן כרבה של סלוצק והגר"י אברמסקי כיהן ברבנות בסמוליאן, ומשנת תרע"ד ברבנות סמילוביץ. בשנת תרפ"ג נאלץ הגרא"ז מלצר לברוח מרוסיה מאימת השלטונות הבולשביקים, והמליץ לראשי הקהילה בסלוצק לפנות אל הגר"י אברמסקי לכהן ברבנות סלוצק. באותה תקופה בה כיהן הרב אברמסקי כרבה של סלוצק, החל בחיבורו הגדול "חזון יחזקאל" על התוספתא. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי], נאמן-ביתו וסופרו של רבי חיים עוזר. בשנת תר"צ נעצר הרב אברמסקי ע"י השלטונות הבולשביקים והוגלה לסיביר. בתחילת שנת תרצ"ב שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו והגיע לליטא, כשבאותה שנה נסע לכהן ברבנות באנגליה. בתחילה כיהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, ומשנת תרצ"ה כיהן כגאב"ד בית הדין הראשי בלונדון, עד ליציאתו לגמלאות ועלייתו לירושלים בשנת תשי"א.

[2], יד עמ'. 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקרעים. בעמוד האחרון מחיקת אותיות בסימני הקיפול. דפים מנותקים וללא כריכה.