כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אברהם יצחק שבתי בן ישראל חיו עם הכלה רבקה בת יצחק בן שלמה הכהן. אנקונה ("אנקונא"), איטליה, ב' ניסן תקע"ו [31 במרץ 1816].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית גדולה, ששוליה העליונים גזורים בצורת קשת. נוסח הכתובה מופיע במרכז, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: משה יצחק בן משולם ידידיה שבתי חיים פיסארו ושמואל ישראל חיים בן דוד עלמיא. תחת חתימות העדים נוספו "תנאים" בכתב איטלקי רהוט ואחריהם מופיעות שנית חתימות העדים הנ"ל.

הכתובה מעוטרת באיורים חינניים – חלקם בזהב – בדגם סימטרי המשלב מוטיבים אדריכליים עם עיטורי פירות וצמחים, ציפורים ופרפרים. הטקסט מופיע בתוך מסגרת אדריכלית הכוללת קשת הנשענת על צמד עמודים חרוטיים מסוגננים שבכותרותיהם דמויות נשים (קריאטידות) ובבסיסיהם עלי אקנתוס ובסיסי אריות חורצי-לשון. על הקשת ניצבים שני כדים גדולים מהם עולים זרי פרחים עם פרפרים וביניהם זר-עלים מקושט בסרטים ובצמד ציפורים, שבמרכזו מופיעה הברכה "בסימנא טבא ובמזלא מעליא לחתנא ולכלתא ולכל ישראל אמן כן יהי רצון". משני צדי טקסט הכתובה מופיעים איורי דמויות – גבר ואישה – המייצגים את החתן והכלה, אברהם ורבקה; על הכנים עליהם ניצבות הדמויות מופיע הפסוק "ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה" (בראשית כד, ס; על הכן הימני הופיע לפני כן פסוק אחר שניטשטש ועליו נוסף פסוק זה).

80X54 ס"מ. מצב בינוני-טוב. מעט כתמים, בעיקר בשוליים, בדרך כלל ללא פגיעה בטקסט. דהיות קלות בצבע ובייחוד בצבע הזהב. קרעים משוקמים שיקום מקצועי – לאורך השוליים ובעיקר בשוליים העליונים – ניכרים במיוחד בצדה האחורי; חלקם משוקמים בהדבקות פיסות קלף.

כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035640205171.

לכתובה דומה ולמידע נוסף ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 109 (KET 104).

כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אברהם בן משה בן אברהם משיח עם הכלה לונא בת יוסף בן יהודה המכונה עטאר. גיברלטר ("גיבאלטאר"), ט"ו חשון תקפ"ז [15 בנובמבר 1826].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית. נוסח הכתובה מופיע במרכז, בכתב ספרדי רהוט, ובשוליו חתימות החתן (במרכז) והעדים: "ע"ה שלם אפלאלו ס"ט" (מחכמי גיברלטר) ו"משה חסאן בר חיים". נוסח הכתובה הוא לפי מנהג מגורשי ספרד, כפי שמצוין בסופו: "והכל כפי התנאי והמנהג והתקנה שנהגו ושהתנו ושתקנו להיות ביניהם קהלות הקדש המגורשות מקשטילייא ינקום נקמתם צורם ויחון ויחוס ויחמול וירחם על שארית פליטתם".

טקסט הכתובה תחום במסגרת צהובה-זהבהבה המדמה מסגרת-עץ. השוליים הרחבים מעוטרים בדגמים צמחיים סימטריים ובראש צמד מלאכים (פוטי) אוחזים כתר גדול. בפינות העליונות מופיעות ברכות: "בסימנא טבא ובמזלא יאייא / ובנחשא מעליא וברוה"צ [ובשעת רצון והצלחה]".

עיטורי הכתובה מזכירים כתובות מעוטרות אחרות מגיברלטר מהמאה ה-19, אם כי ניכרת בפרטיהם גם השפעה אירופאית (בדרך כלל עיטורי הפרחים ערוכים בצורת זר ולצדי הכתר לא מופיעים מלאכים).

56.5X52.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאיורים. דהיות דיו.

כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן פרץ דוד בן יצחק נסים חיים מעובדיה עם הכלה ריקא בת אברהם הלוי. סניגליה ("סיניגאלייא"), איטליה, י"ד תשרי תר"ג [18 בספטמבר 1842].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף מלבנית אשר שוליה העליונים גזורים בצורת קשת מסוגננת עם עיטור מחודד בראשה. נוסח הכתובה מופיע במרכז באותיות מרובעות ובשוליו חתימות החתן והעדים: יעקב חיים מוסקאטו ואברהם חיים מונטי בארוצי.

מעוטרת בעושר רב, בדגם סימטרי הכולל מוטיבים אדריכליים שמשולבים בהם איורים צמחיים, זרי פרחים עגולים השלובים אלה באלה, כלי נגינה (לירה) ושתי מיניאטורות עם תיאורי נוף פסטורלי. בשליש התחתון דמות אישה גדולה נושאת על ראשה סל גדוש בפרחים.

מבין כלל הכתובות המעוטרות הידועות מסניגליה, הכתובה שלפנינו מצטיינת בהידורה הרב ומתייחדת באיורי הנוף המיניאטוריים המשולבים בשוליה התחתונים.

77X43.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. פגעי רטיבות ישנים, ניכרים בעיקר בצדה האחורי, אך חלקם פוגעים גם בטקסט ובאיורים בחזית. סימני קיפול ישנים. קרעים בשוליים וכמה פיסות חסרות, משוקמים שיקום מקצועי.

כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035480205171.

לכתובות דומות מסניגליה, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 124-128.

כתובה גדולה ומעוטרת על קלף, לנישואי החתן יצחק רפאל בן יאושע יאודה אמאדו עם הכלה ג'וייא בת דניאל די ג'אביש. איזמיר ("אזמיר"), האימפריה העות'מאנית, כיום טורקיה, י"ד שבט תקע"ה [25 בינואר 1815].

דיו וצבע על קלף.

כתובה עשירה בעיטורים, המשקפת את מסורת עיטור הכתובה המוקדמת של יהודי ספרד באיזמיר; מן הכתובות המעוטרות המוקדמות ביותר מאיזמיר.

כתובה על גבי יריעת קלף גדולה אשר שוליה העליונים גזורים בדגם גלי, עם בליטה עגולה-מחודדת במרכז. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, בתוך מסגרת בצורת קשת, כתוב בכתב ספרדי רהוט (מספר מילים – ברכות, שמות החתן והכלה וסכום הנדוניה – כתובים באותיות מרובעות). בשולי נוסח הכתובה מופיעות חתימות העדים: "הצעיר דוד אמאדו ס"ט" – רבה של איזמיר (תקל"ז-תקצ"ב), מחבר "תהלה לדוד" ו"עיני דוד"; "אברהם חיים ס"ט", וחתימת החתן.

אחר החתימות מופיעה "תוספת כתובה" שנכתבה שנים לאחר מכן, בירושלים, ביום ט' תמוז "שנת התר"ך ושתים ליצירה" [=תרכ"ב 1862]. בשוליה חתימות עדים: מימין – חתימה וחותמת של רבי רחמים שלמה הלוי (מחכמי ומקובלי ירושלים), משמאל – חתימה וחותמת של רבי רפאל ישראל אליקים (מחכמי ירושלים וחברון), ובמרכז – חתימת הבעל, יצחק רפאל אמאדו.

לאחר מכן מופיעה שורה נוספת של אישור בית דין, ועליה חתומים: רבי מרדכי אליעזר סוזין (שד"ר, מחכמי ירושלים), רבי רחמים מנחם מיטראני (מרבני אדריאנופולי, היא אדירנה; המשיך את מפעלו של רבי יעקב כולי, וחיבר את "ילקוט מעם לועז" על ספר יהושע) ורבי מנחם בכ"ר יצחק (מרבני אדריאנופולי).

הכתובה מעוטרת בעושר רב, בצבעי זהב, אדום, צהוב וירוק, בעיקר בדגמים צמחיים. בחלקה העליון מדליון עגול וגדול שבמרכזו עיטור דמוי פרח בעל שמונה עלי כותרת; במסגרתו החיצונית משולב פסוק מספר משלי "מצא אשה מצא טוב" (יח, כב) ובין עליו משולבים פסוקים מספר ישעיהו (סא, י-יא; סב, א). עיטורי הכתובה דומים בסגנונם לעיטורי כתובות מסאלוניקי מאותה תקופה.

מבין שפע הכתובות המתועדות מאיזמיר – עיר בה שכנה אחת הקהילות הגדולות והמשגשגות באימפריה העות'מאנית והשניה בחשיבותה בטורקיה – שרדו אך כתובות מעוטרות בודדות מראשית המאה ה-19. במאמרו על כתובות מעוטרות מהאימפריה העות'מאנית מציין פרופ' שלום צבר (ראו להלן) כי מתקופה זו (עד שנות ה-1830) שרדו שתי כתובות בלבד, מהשנים 1828 ו-1830. באתר הכתובות של הספריה הלאומית מתועדות רק שתי כתובות מוקדמות יותר מאיזמיר.

משפחת די ג'אביש (ג'אביס), משפחה חשובה ומבוססת באזמיר. בני המשפחה נזכרים כבר בספר די לה חברה קדושה די אזמיר יע"א, קושטא תק"י, ובו שמות החברים בחברה מאז אמצע המאה ה-17.

87.5X66 ס"מ. מצב כללי טוב. קמטים וסימני קיפול רבים, עם פגיעות בעיטורים. מעט כתמים, בעיקר בשוליים. מספר קרעים ופיסות חסרות בשוליים. השוליים התחתונים חתוכים באופן לא שווה (כפי הנראה כך במקור).

ספרות: שלום צבר, כתובות מעוטרות, בתוך: יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, בעריכת אסתר יוהס. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1989, עמ' 224-227.