כתובה מעוטרת על קלף, לנישואי החתן אליהו בן גבריאל פאדובני עם הכלה גיינטילא בת "הרופא המובהק" דוד נחמיאש. "ס' לוציה הסמוכה לקוניאנו" (סנטה לוצ'יה = Santa Lucia di Piave הסמוכה לקונליאנו = Conegliano), איטליה, י"ב תשרי תפ"ו [19 בספטמבר 1725].

דיו וצבע על קלף.

כתובה על גבי יריעת קלף גדולה אשר שוליה העליונים גזורים בצורת קשת מחודדת קמעה. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, באותיות מרובעות, ובשוליו חתימות העדים: דוד בן שלמה ולינסין ויעקב בן אברהם ישורון (מימין) וחתימת החתן (משמאל). תחת החתימות מופיע אישור באיטלקית על תרגום הכתובה (ראו להלן), שניתן בוונציה ב-25 בנובמבר 1745, עם חתימת המתרגם, Moise qm. [quondam] Raffael Vitta Naso (משה בן רפאל חי נזו) וחותמתו, בה נראית דמות נאבקת באריה.

השליש העליון של הכתובה מעוטר בתשליב גדול וזהוב, באיורי פרחים ובצמד ציפורים, שמעליהם מדליון (חלק) עם כתר, הברכה "בסימנא טבא ובמזלא מעליא" והפסוק "אשת חיל עטרת בעלה". שני השלישים התחתונים כוללים את נוסח הכתובה הממוקם בתוך קשת זהובה עליה מופיע הפסוק "מצא אשה מצא טוב". הקשת נשענת על שני עמודים אדריכליים מאסיביים המעוטרים בתשליבים זהובים, עם כותרות קורינתיות גדולות, עליהן ניצבים עציצים עם פרחים. המתכונת העיצובית של כתובה זו מושפעת ממסורות עיצוביות שרווחו בצפון איטליה ובמרכזה, וכתובות בעלות עיטורים דומים, מאותה תקופה, מתועדות מוונציה ומערים שונות במחוז ונטו.

סיפורה המעניין של הכלה, ג'נטילה נחמיאש, מתועד בפירוט במסמכים השמורים בארכיון המדינה האיטלקי. לפי המתואר שם, בשנת 1740 בעלה של ג'נטילה עזב אותה ונסע לאנגליה, ולכן חזרה לבית אביה. לאחר שנה שב בעלה והיא הרתה פעם נוספת. בהמשך נסע הבעל לוונציה עם בנם הבכור לזמן ממושך. בתקופה זו קראה ג׳נטילה ספר מאת יהודי מומר והחליטה להתנצר (וכך עשתה ככל הנראה ביוני 1744). ב-14 במאי 1744, בהיותה בת 35, ברחה עם ילדיה מבית אביה בסנטה לוצ׳יה, ומצאה מקלט תחת חסותו של הבישוף של צ׳נדה, אשר שלח את בניה לוונציה על מנת להמיר את דתם. אביה של ג׳נטילה פתח בהליכים משפטיים על מנת להשיב אליו את נכדיו, אך לא ברור מה עלה בגורלם.

כפי הנראה, בעקבות המאורעות הללו, גם נוסף על הכתובה שלפנינו האישור על תרגומה לאיטלקית בשנת 1745. למידע נוסף, ראו:

Giovanni e Silvia Tomasi, Ebrei nel Veneto orientale, Firenze: Giuntina, 2012, pp. 146, 228-229, וראו גם עמ' 146, הערה 573 (בה נזכר המתרגם Moise Raffael Vitta Naso; משה בן רפאל חי נזו).

70X53 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, כתמים וקרעים, משוקמים שיקום מקצועי, עם פגיעות בטקסט ובעיטורים. דהיות צבע. ייתכן כי שולי הכתובה היו רחבים יותר ונגזרו בשלב כלשהו. סימנים מעיבוד הקלף ניכרים בצדה האחורי.

למיטב ידיעתנו, זו הכתובה היחידה המתועדת מסנטה לוצ'יה. כתובה זו מתועדת גם באתר הכתובות של הספרייה הלאומית, רשומה 990003035470205171.

לכתובות דומות ממחוז ונטו, ראו: שלום צבר, The Art of the Ketubbah, כרך א', ניו יורק, Library of the Jewish Theological Seminary, 2022, מס' 28-30, 36, 38.