כתובה גדולה ומעוטרת על קלף, לנישואי החתן יצחק רפאל בן יאושע יאודה אמאדו עם הכלה ג'וייא בת דניאל די ג'אביש. איזמיר ("אזמיר"), האימפריה העות'מאנית, כיום טורקיה, י"ד שבט תקע"ה [25 בינואר 1815].

דיו וצבע על קלף.

כתובה עשירה בעיטורים, המשקפת את מסורת עיטור הכתובה המוקדמת של יהודי ספרד באיזמיר; מן הכתובות המעוטרות המוקדמות ביותר מאיזמיר.

כתובה על גבי יריעת קלף גדולה אשר שוליה העליונים גזורים בדגם גלי, עם בליטה עגולה-מחודדת במרכז. נוסח הכתובה מופיע בחצי התחתון, בתוך מסגרת בצורת קשת, כתוב בכתב ספרדי רהוט (מספר מילים – ברכות, שמות החתן והכלה וסכום הנדוניה – כתובים באותיות מרובעות). בשולי נוסח הכתובה מופיעות חתימות העדים: "הצעיר דוד אמאדו ס"ט" – רבה של איזמיר (תקל"ז-תקצ"ב), מחבר "תהלה לדוד" ו"עיני דוד"; "אברהם חיים ס"ט", וחתימת החתן.

אחר החתימות מופיעה "תוספת כתובה" שנכתבה שנים לאחר מכן, בירושלים, ביום ט' תמוז "שנת התר"ך ושתים ליצירה" [=תרכ"ב 1862]. בשוליה חתימות עדים: מימין – חתימה וחותמת של רבי רחמים שלמה הלוי (מחכמי ומקובלי ירושלים), משמאל – חתימה וחותמת של רבי רפאל ישראל אליקים (מחכמי ירושלים וחברון), ובמרכז – חתימת הבעל, יצחק רפאל אמאדו.

לאחר מכן מופיעה שורה נוספת של אישור בית דין, ועליה חתומים: רבי מרדכי אליעזר סוזין (שד"ר, מחכמי ירושלים), רבי רחמים מנחם מיטראני (מרבני אדריאנופולי, היא אדירנה; המשיך את מפעלו של רבי יעקב כולי, וחיבר את "ילקוט מעם לועז" על ספר יהושע) ורבי מנחם בכ"ר יצחק (מרבני אדריאנופולי).

הכתובה מעוטרת בעושר רב, בצבעי זהב, אדום, צהוב וירוק, בעיקר בדגמים צמחיים. בחלקה העליון מדליון עגול וגדול שבמרכזו עיטור דמוי פרח בעל שמונה עלי כותרת; במסגרתו החיצונית משולב פסוק מספר משלי "מצא אשה מצא טוב" (יח, כב) ובין עליו משולבים פסוקים מספר ישעיהו (סא, י-יא; סב, א). עיטורי הכתובה דומים בסגנונם לעיטורי כתובות מסאלוניקי מאותה תקופה.

מבין שפע הכתובות המתועדות מאיזמיר – עיר בה שכנה אחת הקהילות הגדולות והמשגשגות באימפריה העות'מאנית והשניה בחשיבותה בטורקיה – שרדו אך כתובות מעוטרות בודדות מראשית המאה ה-19. במאמרו על כתובות מעוטרות מהאימפריה העות'מאנית מציין פרופ' שלום צבר (ראו להלן) כי מתקופה זו (עד שנות ה-1830) שרדו שתי כתובות בלבד, מהשנים 1828 ו-1830. באתר הכתובות של הספריה הלאומית מתועדות רק שתי כתובות מוקדמות יותר מאיזמיר.

משפחת די ג'אביש (ג'אביס), משפחה חשובה ומבוססת באזמיר. בני המשפחה נזכרים כבר בספר די לה חברה קדושה די אזמיר יע"א, קושטא תק"י, ובו שמות החברים בחברה מאז אמצע המאה ה-17.

87.5X66 ס"מ. מצב כללי טוב. קמטים וסימני קיפול רבים, עם פגיעות בעיטורים. מעט כתמים, בעיקר בשוליים. מספר קרעים ופיסות חסרות בשוליים. השוליים התחתונים חתוכים באופן לא שווה (כפי הנראה כך במקור).

ספרות: שלום צבר, כתובות מעוטרות, בתוך: יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, בעריכת אסתר יוהס. ירושלים, מוזיאון ישראל, 1989, עמ' 224-227.