דף מודפס, "מכתב גלוי", מאת הרב הראשי בירושלים רבי אברהם אשכנזי – ה"חכם באשי" ("הראשון לציון"), על תיקון והעמדת מוסדות העיר חברון. ירושלים, אדר תרל"ט [1879].

מכתב הממוען "לכל עדת ישראל אשר בכל קצוי ארץ" על מינויי הרבנים וגבאֵי הצדקה בעיר הקודש חברון, הממונים על חלוקת הכספים לתלמידי חכמים ולעניים והאביונים:

"הנני להודיעם על אחת מערי הקודש עיר בתי אבות היא חברון תוב"א, כי הושבה על כנה וסדרים נכונים נעשו בקרבה, למען תשב לבטח עד עולם... ע"כ באתי להודיעם אל מי ומי יפנו אליהם להריץ מכתבם וצדקתם לטובת כל עם הקדש, מהיום והלאה, ראש כל העדה אשר ישב על כסא הרבנות, נבחר מאת חו"ר ויחידי ורשומי העיר, והסכמתי על ידם למנותו עליהם לראש ולקצין בכח הממשלה האדירה יר"ה, אשר מסרה בידי גם על עה"ק הנ'[כרת] ת"ו, ה"ה הרב המובהק... כמוהר"ר רחמים יוסף פ'ראנקו... בלוית חן הועד הנחמד מאנשים יקרים ונכבדים... ה"ה ראש הועד הוא הרב המובהק... כמוהר"ר יצחק זאבי נ"י, והגביר המרומם הפקיד... סי'[ניור] חיים ישראל המכונה מירקאדו רומאנו נ"י, והח'[כם] השלם ר' רפאל הלוי נ"י, והחכם השלם ר' נסים מיכאל להבה נ"י, והגביר סי'[ניור] מרדכי חסון נ"י... וכל החפץ להריץ נדבתו להם, ישלחהו לשם הרב הנז'[כר] והועד הנזכר יצ"ו, ויגיעו בטח אל מקום הראוי להם... הלכ"ד החו'[תם] בעי"ק ירושלם ת"ו בחו' אדר משנת זאת התרל"ט, ברב עז ושלום, אברהם אשכנזי ס"ט".

מסמך לא-ידוע מהמחלוקת הגדולה בענייני מוסדות הצדקה בעיר חברון, שהתעוררה לאחר שה"חכם באשי" רבי אברהם אשכנזי (במכתב שלפנינו), מינה את הרב החרי"ף רבי רחמים פראנקו לרבנות העיר חברון, ואת סיניור מירקאדו רומאנו (מייסד "בית רומאנו") כחבר בועד העיר. בירושלים נדפס אז קונטרס "מנחת קנאות – מזכרת עון", מאת רבי אברהם חיים פינסו "סופר כוללות הספרדים בעה"ק ירושלם", ובו הוא תוקף את המינויים הנ"ל, עם מכתבים חריפים מאת רבנים אחרים בירושלים, נגד מינוי הרב פראנקו (במקומו של רבי אליהו מני, שהודח ממשרה זו), ונגד כל הסדרים החדשים במוסדות הקהילה בעיר חברון. הקונטרס של רא"ח פינסו נדפס קונטרסים-קונטרסים, החל מט' אדר תרל"ט ועד חודש אייר תרל"ט (ראה ש' הלוי, מס' 325).

כנגד הקונטרס הנ"ל, נדפס בירושלים בחודש אייר תרל"ט, הקונטרס "דמעת עשוקים – מאתנו חו"ר תושבי עה"ק בתי אבות היא עמק חברון תבבא"ס", ובו מוזכרת תמיכתו הנחרצת של ה"ראשון לציון" רבי אברהם אשכנזי, ברבנים והגבאים המוזכרים בכרוז שלפנינו.

[1] דף. 17.5X21.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים.

אינו ידוע ביבליוגרפית, אינו מופיע ברשומות ש' הלוי, ואינו בקטלוג הספרייה הלאומית.

דף גדול מודפס, "גבאי קדש! נדיבי עם אלהי אברהם!" – מכתבים אל גבאי המוסד והנדיבים, מטעם המגבית המאוחדת של מוסדות התורה והחסד "ישיבת עץ חיים" ובית החולים "ביקור חולים האספיטאל". ירושלים "בחדש העשירי התר"ן" [טבת תר"נ דצמבר 1889]. עברית וביידיש (מנוקדת). נשלח במצורף לדו"ח השנתי לשנת תרמ"ט.

חותמות רבי שמואל סלאנט רבה הראשי של הקהילה האשכנזית בירושלים, "תלמוד תורה וישיבת עץ החיים", ובית החולים "בקור חולים". חתימות ידם של הגבאים רבי אבא יעקב סענדעראוויץ, רבי נתן גרינגארט רבי שלום שכנא גאטמאן ורבי שיימא מוואלקאוויסק.

[1] דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע חסר בפינה התחתונה של הדף, ללא פגיעה בטקסט.

נדיר. אינו רשום בספרה של ש' הלוי, ואינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.

מקור: לשעבר מאוסף ד"ר ישראל מהלמן ("גנזי ישראל"), עם רישום בעיפרון בכתב ידו: "לא נרשם ביבליוגראפית".

דף מודפס, "מודעה רבה! דא גזרה דאורייתא הנעשה בשנת תרל"ח" – כרוז ה"חרם" נגד בתי הספר ולימודי חכמות חיצוניות עם 17 חתימות (בדפוס) של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק ורבני וחכמי ירושלים משנת תרל"ח – עם שלושה מכתבים חדשים, מחודש אדר תרנ"ו, "דברי הב"ד הגדול שבירושלם... הני תלתא צנתרי דדהבא הגאונים האדירים צדיקי יסודי עולם – כחו"ח ל"פ"מ [כל חכם וחכם לפי מעלתו]..." – מכתבים מאת המהרי"ל דיסקין, הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן לאדיער אב"ד לובלין, ורבי שמואל סלנט אב"ד ירושלים. [ירושלים, ללא שם מדפיס, אדר תרנ"ו 1896].

הכרוז האחרון של ה"חרם" שהדפיס המהרי"ל דיסקין בימי חייו, בשנותיו האחרונות.

כבר בשנת תרט"ז יצאו רבני ירושלים ב"חרם" כנגד בית הספר "למל", מבתי הספר הראשונים בירושלים בהם שולבו לימודים כלליים (הוקם בכספם ויוזמתם של משפחת למל האמידה מאוסטריה, ובראשו עמד המורה והעיתונאי לודוויג אוגוסט פרנקל). על הכרוז משנת תרט"ז חתמו רבי שמואל סלאנט, חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט, ורבנים רבים נוספים. בהמשך חודש והורחב ה"חרם" בשנים תרכ"ב, תרכ"ו ותרל"ג, ונוספו עליהם חתימות הגאון רבי מאיר אויערבאך אב"ד קאליש וירושלים בעל ה"אמרי בינה", הגאון מקוטנא רבי משה יהודא ליב זילברברג (בעל ה"זית רענן"), רבי נחום בהרמ"א (רבי נחום משאדיק), ועוד.

אחת ממטרותיו העיקריות של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק בבואו אל ארץ הקודש לירושלים בכ"ט בתמוז תרל"ז (1877), הייתה לחזק את בדקי הקדושה והחינוך בירושלים, ולעזור לרבני העיר במלחמתם נגד ה"השכלה". היה זה לאחר שגורמים שונים מחו"ל הקימו מוסדות שונים על מנת לקלקל ולשנות את החינוך היהודי הטהור בעיר הקודש. עם בואו של המהרי"ל דיסקין התחדשה ביתר שאת וביתר עוז, מלחמתם של הרבנים וגדולי ירושלים נגד בתי הספר של ההשכלה, וחידש את החרם הנדפס במלואו בחרם "אלות הברית" (ראו: "קדם", מכירה 99, 5 בנובמבר 2024, פריט 195), בו קיבלו יושבי העיר מקהילות האשכנזים, עליהם ועל זרעם, באיסור חרם החמור: "לאסור איסור ללמוד חכמות חיצוניות – אפילו אותם המותרים עפ"י דין ללמדם, עכ"ז אסור ללמוד אותם מפי מורה המיוחד ומקבל פרס מחו"ל, וכן לאסור למודי כתבים ולשונות זרים, לבלי יתלמדו בכנופיא בכל מקום שיהיה, לא בבית ספר לבדו ולא לספחו לבתי ת"ת, אפילו לעשותן טפל בטפל כלל וכלל, אפילו ע"י משגיח יר"ש... הגזירות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה ג"כ. הגזירות והחרמות רובצים על כל הבאים ללמוד וללמד... ועל כל המייסדים והמסייעים ואבות הילדים והילדות...".

במכתב ה"חרם" שלפנינו, צירף המהרי"ל דיסקין למחרימי ה"חרם" הנ"ל, את הגאון הגרש"ז מלובלין בעל ה"תורת חסד", שעלה לירושלים באותה תקופה, והיה לו מעמד נכבד אצל כל הקהילות החסידיות. יחד עם מכתבו של בעל ה"תורת חסד" פרסם כאן המהרי"ל דיסקין מכתבים חדשים ממנו ומאת רבי שמואל סלנט, המחזקים את החרמות האמורים בהחלטות הקודמות משנת תרל"ח ומשנים קדמוניות.

גדולי הרבנים בירושלים ובראשם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט ובית דינו הכריזו מספר פעמים "חרם" על בית הספר "למל" ועל בתי הספר של האליאנס (כי"ח) שנוסדו בעקבותיו [עד היום הזה ברבים ממוסדות החינוך החרדי בירושלים נמנעים מלימודי שפות זרות בכיתות ההוראה, ורק מתירים לימוד יחידני ב"זוגות" – שכן בנוסח חלק מהחרמות נאסרו לימודי הוראת-שפות, רק בפני כיתה המונה לפחות שלוש תלמידים או תלמידות].

בעצם תקופת מלחמתו התקיפה של המהרי"ל דיסקין בבתי הספר בירושלם, שהה בירושלים תייר מחו"ל, וכה הוא מתאר את רשמי ביקורו בבית המהרי"ל דיסקין: "...ראיתי את הרב מבריסק שעה תמימה, והנה אנשים מרי לב ונפש נגועי יסורים ותחלואתם באים אליו אחד אחד לקבל ברכה, לבקשו שיתפלל לקרוע רוע הדינין, והרבי משתתף בצער וכאב כל אחד ואחד, קולו הלחש ערב ועיניו מלאות חמלה, יושב ומאזין לאנחותיהם ופוקדם בברכה ועצתו, ורואים כי חלה הוא את חליים של זרע עם קדש... והנה כאשר קמתי ללכת נגעתי לפי תומי בשאלת ה'שקאלעס' בירושלם, ותוך כדי רגע נשתנה צורתו, הרבי חרד מכסאו ונתמלא קנאה גדולה עד שכל עצמותיו היו מרתתין ולשונו חיתתה גחלי אש והוא כאחד השרפים... פשט צורה ולבש צורה – ומי גבר יבוא בסוד הנהגתו והשראתו שהוא למעלה מתפיסתי..." (עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קיב).

במספר הזדמנויות שלח המהרי"ל דיסקין את תלמידיו (רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי ליב חפץ, רבי שלמה זלמן פרוש) שילכו להכריז את ה"חרם" ברבים, כמו למשל בעת ביקורם של ראשי האליאנס בבית הכנסת "החורבה" ובהזדמנויות אחרות. המכריזים הנ"ל הכריזו את ה"חרם" במסירות נפש, ואף הוכו מכות רצח ע"י בריונים שנשכרו לכך ע"י יוזמי בתי הספר – והדברים כבר נרשמו בארוכה בספרי ההיסטוריה וכתבי-העת של "העדה החרדית" בירושלים, המתעדים את המלחמות על נפש צאצאיה (ראו: כרוז "תוכחת מגולה", ירושלים תרמ"ז –"קדם", מכירה 98, 17 בספטמבר 2024, פריט 181; וראו עוד: עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קכה-קכו; האיש על החומה, מהדורת תשפ"ג, ב, פרק טז, עמ' 47-82; ועוד).

הגאון מלובלין – רבי שניאור זלמן לאדיער [פראדקין], בעל ה"תורת חסד" (תק"צ-תרס"ב), מגדולי חסידי ה"צמח צדק" ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם. נולד בעיר ליאדי, ונודע מגיל צעיר כ"עילוי" וגאון מופלג. כיהן משנת תרכ"ח כאב"ד לובלין והיה אחד מגאוני דורו המפורסמים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (יחד עם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). בשנת תרנ"ט עבר לגור בחברון (עפ"י בקשת האדמו"ר הרש"ב), אך לאחר תקופה קצרה חזר לירושלים. בשנת תרס"א חיפש רבי שמואל סלנט ממלא-מקום לרבנות לצידו בתקופת זקנתו, ולשם כך הביא את הגאון האדר"ת שכיהן כרבה של מיר בליטא, אך בירושלים סערו הרוחות בקהילות החסידים שחפצו כי הגאון מלובלין ימונה למשרה זו. יש לציין כי למרות הפולמוס הסוער, נותרו שני הרבנים בקשרי ידידות והערכה רבה. נפטר בשנת תרס"ב ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".

[1] דף גדול. 48 ס"מ. נייר ירקרק. מצב בינוני. בלאי וקרעים בסימני הקיפול, עם מעט פגיעות בטקסט.

הכרוז שלפנינו נדיר. מהדורות חוזרות רבות של העתקת כרוז היסטורי זה, נדפסו בירושלים במהלך השנים. לפנינו הכרוז המקורי, שנדפס בחיי המהרי"ל דיסקין, בשנת תרנ"ו.

ספר תקנות החברה ימין משה, למחלקה רחוב יהודית. ירושלים, דפוס ש' הלוי צוקערמאן ושותפו, [תרנ"ב 1892]. חוברת דו-לשונית, בעברית ואנגלית.

ספר תקנות החברה למכירת נחלות ברחוב יהודית שבשכונת ימין משה בירושלים, שנועדו ליישוב עניי ירושלים מבני העדה הספרדית. שכונת "ימין משה" נבנתה לזכר משה מונטיפיורי, ו"רחוב יהודית" בה הוקם לזכר אשתו יהודית מונטיפיורי (השכונה חולקה לשני חלקים, החלק שהיה מיועד עבור עניי העדה הספרדית, נקרא "רחוב יהודית", והחלק שהיה מיועד לעניי העדה האשכנזית נקרא "רחוב נתן" – על שם רבי נתן אדלר הכהן, בעל "נתינה לגר", הרב הראשי של הקהילה האשכנזית בבריטניה).

התקנות נדפסו בעברית ובאנגלית. בעמ' 12 חוזה (מודפס עם מילוי בכתב-יד) עם אחד מרוכשי הבתים, בן ציון אלבילייא, עם חתימות (בדפוס ובכתב-יד) של ראשי החברה: רבי יצחק אשכנזי, רבי שמואל מיוחס, רבי אליהו משה פאניז'יל ועוד, וחותמות החברה: "חותם ועד רחוב יהודית בחברת ימין משה, פה ירושלם ת"ו". בשולי העמוד רישום על העברת הזכות לסיר מירקאדו אשכנזי.

בסוף הכרך נוספו כמה דפים ריקים, מהם כ-6 עמודים מולאו בכתב-יד, וכוללים חשבונות, שטרות והעברת הזכויות בנכס, מהשנים תרנ"ג-תרפ"א, חתומים בידי גבאי החברה רבי שמואל מיוחס, רבי מרדכי מיוחס, רבי אהרן חיים פירירא, ואחרים, ובחותמות החברה.

12, 4 עמ' + [כ-6] עמודים בכתב-יד. חסרים עמ' [5-6] בחלק האנגלי. 18.5 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב בינוני-טוב. כתמים. קמטים ובלאי. קרעים וקרעים חסרים בשולי כמה דפים. קמטים ובלאי. כריכה ישנה, עם פגמים.

כרוז גדול ומעוטר בכתב-יד, "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד" – קריאה לייסוד "אוצר ספרים" בבית מדרש הגר"א "מדרש אליהו" בירושלים – עם מכתבים וחתימות בכתב-ידם של י"ג מרבני ירושלים, בהם רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי שלמה זלמן בהר"ן לעווי [הכותבים במכתביהם נגד הספריות חילוניות שהוקמו באותם ימים בעיר, ועירבו בהם ספרי קודש עם ספרי חול]. ירושלים, [תרנ"ז בקירוב].

קול קורא מאת גבאי ומנהלי המפעל "מדרש אליהו" בירושלים, שנכתב כמכתב בקשה אישי, עם מקום ריק למילוי שם הנדיב. קריאה להקמת בית מדרש לתורה ולתפילה ו"אוצר ספרים" על שמו של הגר"א בירושלים: "הנה אור חדש הקמנו בציון, בית אוצר ספרים לשם ולזכר מרן ורבן של ישראל – הגר"א... והאיש אשר תפעמהו רוח קדש לשלוח ספרים הרבה יעשה מהם מחלקה מיוחדה, ושם המנדב יקרא עליהם, ושמו הטוב חקוק על לוח מעל מחלקת ספריו הק'... בטוחים אנו כי בשמחה וטוב לב, יחפוץ כתה"ר להריץ ספריו לבית האוצר... והיא 'מדרש אליהו'... וזכות מרן ז"ל ותלמידיו הק' זי"ע ותוה"ק יעמוד למעכתר"ה... להושע ברב עושר וכבוד וחיים, וברכה והצלחה בכפלים, ושפעת טוב מן השמים...".

על המכתב חתומים שלושה עשר מרבני ירושלים, אשר חלקם הוסיפו גם מכתבי תמיכה והסכמה קצרים בכתב-ידם, ובהם: מכתב רבי יוסף חיים זוננפלד, המוסיף וכותב לאחר חתימתו: "ויש בזה מצוה נוספה למנוע רגל רבים שלא ילכו אחר התוהו לבית עקד כזה אשר נמצאי' בו גם ספרים האסורי' מלקרות והיצה"ר פושט טלפיו ואומר שהולך לעסוק בד"ת וטומן לו מצודה להסתכל גם בספרי' אסורי', ויש בזה זכות הרבים גדול להעמיד דוקא בית עקד שלא נמצאים בו כ"א דברי תורה בלא תערובת שקר ר"ל ויתקדש ש"ש ע"י להעביר גלולים מן הארץ" [כוונתו ככל הנראה, לספריית "בני ברית", שהוקמה באותה תקופה בירושלים]; גם הגאון רבי שלמה זלמן בהר"ן לעווי, כותב במכתבו נגד ספרייה זו: "המצוה כזאת נורא ונשגב להחזיקה, למען לא ילכד ח"ו איש מתושבי עיר קדשינו ירושלים תובב"א ללכת בבית עקד הספרים הנעשה מחדש בעה"ר מחוץ לעיר הקודש תובב"א, אשר נימצא שמה בבית השומם הזה ספרי מינים וחצופים וספרי יצר הרע בתאוה ועוד רח"ל. ה' הבונה ציון וירושלם ירחם עלינו וישלח לנו את אליהו הנביא ויקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ ויבנה עירו עיר הקודש הזאת ירושלים וכסא דוד מלך ישראל יהי' נכון בתוכה בחסד גדולת מלכותו ובית מקדשינו בית המקדש מאת ה' מין השמים בית המקדש השלישי יבא על מקומו בימינו במהרה בשמחת ליבנו אמן כעתרת המעתיר ומצפה לישועת ה' וישראל וירושלם וד"ש מרחוק מעיר ה' מקום בית אלוקי יעקב סלה – שלמה זלמן בהר"ן ז"ל לעווי".

בדף הכרוז שלפנינו, מופיעים גם חתימותיהם ומכתביהם של רבי דוד באמ"ו יוסף זלה"ה מאיזבלין; רבי ישראל איסר בר"מ הלוי מסלאנים; רבי דוד צבי יכונה הירש, "מלפנים רב בערי רוסיא טראקי וקרייצבורג ובעיר מאנשעסטער בענגלאנד וכעת בירושלם"; רבי איסר בהרב ר' נפתלי הערץ גינצבורג; רבי אשר אנשיל ב"ר אליקים ("מה שלמדתי משך שנים בקלויז הגר"א"); רבי ידידי' ב"ר נחמן מהוראדנא; רבי יצחק זאב יאדלער [בעל "תפארת ירושלים"; תלמיד המהרי"ל דיסקין]; רבי יהושע עפשטיין מווילנא; רבי אשר דובער זוסמאן; רבי שמואל דוב מווילנא; רבי יצחק במו"ה יוסף סגל.

[1] דף גדול. 46 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי. קרעים בשוליים ובקווי הקפל.