דף מודפס, "מודעה רבה! דא גזרה דאורייתא הנעשה בשנת תרל"ח" – כרוז ה"חרם" נגד בתי הספר ולימודי חכמות חיצוניות עם 17 חתימות (בדפוס) של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק ורבני וחכמי ירושלים משנת תרל"ח – עם שלושה מכתבים חדשים, מחודש אדר תרנ"ו, "דברי הב"ד הגדול שבירושלם... הני תלתא צנתרי דדהבא הגאונים האדירים צדיקי יסודי עולם – כחו"ח ל"פ"מ [כל חכם וחכם לפי מעלתו]..." – מכתבים מאת המהרי"ל דיסקין, הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן לאדיער אב"ד לובלין, ורבי שמואל סלנט אב"ד ירושלים. [ירושלים, ללא שם מדפיס, אדר תרנ"ו 1896].

הכרוז האחרון של ה"חרם" שהדפיס המהרי"ל דיסקין בימי חייו, בשנותיו האחרונות.

כבר בשנת תרט"ז יצאו רבני ירושלים ב"חרם" כנגד בית הספר "למל", מבתי הספר הראשונים בירושלים בהם שולבו לימודים כלליים (הוקם בכספם ויוזמתם של משפחת למל האמידה מאוסטריה, ובראשו עמד המורה והעיתונאי לודוויג אוגוסט פרנקל). על הכרוז משנת תרט"ז חתמו רבי שמואל סלאנט, חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט, ורבנים רבים נוספים. בהמשך חודש והורחב ה"חרם" בשנים תרכ"ב, תרכ"ו ותרל"ג, ונוספו עליהם חתימות הגאון רבי מאיר אויערבאך אב"ד קאליש וירושלים בעל ה"אמרי בינה", הגאון מקוטנא רבי משה יהודא ליב זילברברג (בעל ה"זית רענן"), רבי נחום בהרמ"א (רבי נחום משאדיק), ועוד.

אחת ממטרותיו העיקריות של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק בבואו אל ארץ הקודש לירושלים בכ"ט בתמוז תרל"ז (1877), הייתה לחזק את בדקי הקדושה והחינוך בירושלים, ולעזור לרבני העיר במלחמתם נגד ה"השכלה". היה זה לאחר שגורמים שונים מחו"ל הקימו מוסדות שונים על מנת לקלקל ולשנות את החינוך היהודי הטהור בעיר הקודש. עם בואו של המהרי"ל דיסקין התחדשה ביתר שאת וביתר עוז, מלחמתם של הרבנים וגדולי ירושלים נגד בתי הספר של ההשכלה, וחידש את החרם הנדפס במלואו בחרם "אלות הברית" (ראו: "קדם", מכירה 99, 5 בנובמבר 2024, פריט 195), בו קיבלו יושבי העיר מקהילות האשכנזים, עליהם ועל זרעם, באיסור חרם החמור: "לאסור איסור ללמוד חכמות חיצוניות – אפילו אותם המותרים עפ"י דין ללמדם, עכ"ז אסור ללמוד אותם מפי מורה המיוחד ומקבל פרס מחו"ל, וכן לאסור למודי כתבים ולשונות זרים, לבלי יתלמדו בכנופיא בכל מקום שיהיה, לא בבית ספר לבדו ולא לספחו לבתי ת"ת, אפילו לעשותן טפל בטפל כלל וכלל, אפילו ע"י משגיח יר"ש... הגזירות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה ג"כ. הגזירות והחרמות רובצים על כל הבאים ללמוד וללמד... ועל כל המייסדים והמסייעים ואבות הילדים והילדות...".

במכתב ה"חרם" שלפנינו, צירף המהרי"ל דיסקין למחרימי ה"חרם" הנ"ל, את הגאון הגרש"ז מלובלין בעל ה"תורת חסד", שעלה לירושלים באותה תקופה, והיה לו מעמד נכבד אצל כל הקהילות החסידיות. יחד עם מכתבו של בעל ה"תורת חסד" פרסם כאן המהרי"ל דיסקין מכתבים חדשים ממנו ומאת רבי שמואל סלנט, המחזקים את החרמות האמורים בהחלטות הקודמות משנת תרל"ח ומשנים קדמוניות.

גדולי הרבנים בירושלים ובראשם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט ובית דינו הכריזו מספר פעמים "חרם" על בית הספר "למל" ועל בתי הספר של האליאנס (כי"ח) שנוסדו בעקבותיו [עד היום הזה ברבים ממוסדות החינוך החרדי בירושלים נמנעים מלימודי שפות זרות בכיתות ההוראה, ורק מתירים לימוד יחידני ב"זוגות" – שכן בנוסח חלק מהחרמות נאסרו לימודי הוראת-שפות, רק בפני כיתה המונה לפחות שלוש תלמידים או תלמידות].

בעצם תקופת מלחמתו התקיפה של המהרי"ל דיסקין בבתי הספר בירושלם, שהה בירושלים תייר מחו"ל, וכה הוא מתאר את רשמי ביקורו בבית המהרי"ל דיסקין: "...ראיתי את הרב מבריסק שעה תמימה, והנה אנשים מרי לב ונפש נגועי יסורים ותחלואתם באים אליו אחד אחד לקבל ברכה, לבקשו שיתפלל לקרוע רוע הדינין, והרבי משתתף בצער וכאב כל אחד ואחד, קולו הלחש ערב ועיניו מלאות חמלה, יושב ומאזין לאנחותיהם ופוקדם בברכה ועצתו, ורואים כי חלה הוא את חליים של זרע עם קדש... והנה כאשר קמתי ללכת נגעתי לפי תומי בשאלת ה'שקאלעס' בירושלם, ותוך כדי רגע נשתנה צורתו, הרבי חרד מכסאו ונתמלא קנאה גדולה עד שכל עצמותיו היו מרתתין ולשונו חיתתה גחלי אש והוא כאחד השרפים... פשט צורה ולבש צורה – ומי גבר יבוא בסוד הנהגתו והשראתו שהוא למעלה מתפיסתי..." (עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קיב).

במספר הזדמנויות שלח המהרי"ל דיסקין את תלמידיו (רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי ליב חפץ, רבי שלמה זלמן פרוש) שילכו להכריז את ה"חרם" ברבים, כמו למשל בעת ביקורם של ראשי האליאנס בבית הכנסת "החורבה" ובהזדמנויות אחרות. המכריזים הנ"ל הכריזו את ה"חרם" במסירות נפש, ואף הוכו מכות רצח ע"י בריונים שנשכרו לכך ע"י יוזמי בתי הספר – והדברים כבר נרשמו בארוכה בספרי ההיסטוריה וכתבי-העת של "העדה החרדית" בירושלים, המתעדים את המלחמות על נפש צאצאיה (ראו: כרוז "תוכחת מגולה", ירושלים תרמ"ז –"קדם", מכירה 98, 17 בספטמבר 2024, פריט 181; וראו עוד: עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קכה-קכו; האיש על החומה, מהדורת תשפ"ג, ב, פרק טז, עמ' 47-82; ועוד).

הגאון מלובלין – רבי שניאור זלמן לאדיער [פראדקין], בעל ה"תורת חסד" (תק"צ-תרס"ב), מגדולי חסידי ה"צמח צדק" ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם. נולד בעיר ליאדי, ונודע מגיל צעיר כ"עילוי" וגאון מופלג. כיהן משנת תרכ"ח כאב"ד לובלין והיה אחד מגאוני דורו המפורסמים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (יחד עם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). בשנת תרנ"ט עבר לגור בחברון (עפ"י בקשת האדמו"ר הרש"ב), אך לאחר תקופה קצרה חזר לירושלים. בשנת תרס"א חיפש רבי שמואל סלנט ממלא-מקום לרבנות לצידו בתקופת זקנתו, ולשם כך הביא את הגאון האדר"ת שכיהן כרבה של מיר בליטא, אך בירושלים סערו הרוחות בקהילות החסידים שחפצו כי הגאון מלובלין ימונה למשרה זו. יש לציין כי למרות הפולמוס הסוער, נותרו שני הרבנים בקשרי ידידות והערכה רבה. נפטר בשנת תרס"ב ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".

[1] דף גדול. 48 ס"מ. נייר ירקרק. מצב בינוני. בלאי וקרעים בסימני הקיפול, עם מעט פגיעות בטקסט.

הכרוז שלפנינו נדיר. מהדורות חוזרות רבות של העתקת כרוז היסטורי זה, נדפסו בירושלים במהלך השנים. לפנינו הכרוז המקורי, שנדפס בחיי המהרי"ל דיסקין, בשנת תרנ"ו.