מכתב ארוך (4 עמ') מאת הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, י"ד טבת תרצ"ט [ינואר 1939].

כתיבת ידי סופר (בנו הגרי"ד סולובייציק) עם ארבע שורות בעצם כתב-ידו וחתימתו של הגרי"ז סולובייציק.

נשלח ללונדון, אל "ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם פאר הדור... מ' ר' יחזקאל אבראמסקי נ"י, רב בלאנדאן". תשובה למכתב בדברי תורה, בסוגיות בענייני קדשים, על אי-כפרת בעלים בקרבן שנשחט שלא לשמה, והוא כותב לו בתוך הדברים: "בודאי צדקו בעיני דברי הדר"ג דעיקר הדין בשלא לשמה הוא דהקרבן אינו עולה לבעליו ואינו מרצה לשום דבר, וזהו יסוד הדין דלא עלו לבעלים לשם חובה, משום דאינן מרצין וגם ריצוי דנדבה לית בהו כאשר הביא הדר"ג...".

בתחילת המכתב מתנצל הרב מבריסק על איחור תשובתו: "זה איזה ימים שקבלתי את מכתב הדר"ג בצירוף ספרו הנחמד תוספתא מס' חולין וכמוצא שלל רב עליהם שמחתי, אולם לדאבוני לא יכלתי למלא עד היום מבוקשו של הדר"ג להשיב תיכף, מפני כי נחליתי באלו הימים ושכבתי במטה, מובן מאליו שבשביל זה הטעם עצמו לא יכלתי ג"כ להגות ולעיין בספרו כדרוש, אולם בכ"ז התאמצתי ובינותי עכ"פ בהמקומות שציין הדר"ג במכתבו, וביחוד בהענין הרצוף בכתב, ות"ל כי קמתי היום ממטתי והנני ממהר להשיב להדר"ג דבר את אשר עם לבבי בענין זה, לפי קוצר ועניות דעתי, כרצונו של הדר"ג אשר זהו גם כבודו...".

בסיום המכתב לאחר החתימה: "יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק", מתנצל הרב מבריסק על כך שכתב את המכתב ע"י אחרים, מפני חולשתו: "מפני מחלתי מלאכתי נעשית ע"י אחרים, כי א"א לי בשום אופן לכתוב בעצמי ואת הדר"ג הסליחה, הנ"ל".

ושוב התאמץ הגרי"ז להוסיף עוד שתי שורות בעצם כתב ידו, של דברי תודה על עזרת הרב אברמסקי לצרכי רפואתו, ע"י השתדלות הגאון ר' חיים עוזר מווילנא: "רוב תודה ותשו"ח להדר"ג בעד השתדלותו למעני כאשר כתב אלי הגרח"ע. מוקירו הנ"ל".

מכתב זה של הרב מבריסק, עוסק בחידושי הרב אברמסקי על ענייני קדשים, אשר נדפסו מאוחר יותר, בשנת תש"ב, בספרו "חזון יחזקאל" על זבחים. המכתב שלפנינו נדפס לראשונה ע"י תלמיד הרב אברמסקי, הגרמ"מ שולזינגר בספרו "פניני רבנו הגרי"ז" (בני ברק, תשנ"ב, עמ' קנא-קנג) ובספרו "משמר הלוי" על זבחים מהדורה תניינא (בני ברק, תשס"ג, עמ' נח-נט).

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז". עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. כשחלה הרב מבריסק בשנות התר"צ במחלת אסטמה קשה, נרתם הרב אברמסקי על פי פניית הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי מווילנא, להשיג כספים בלונדון לצורכי רפואתו של הגרי"ז סולובייצ'יק – הדבר מוזכר בקצרה בסיומו של המכתב שלפנינו (וראו עוד, פריטים 449 ו-450). בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[1] דף כפול (הכולל ארבעה עמ' כתובים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים עם פגיעות בטקסט.

חמישה מכתבים מאת הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, שנשלחו ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. ווילנא, סיון ותמוז תרצ"ט [1939].

חלק מהמכתבים כתובים בכתב-ידו של הגרח"ע וחתימתו, וחלקם בכתיבת ידי סופריו של הגרח"ע עם הוספת שורות אחדות בכתב-ידו וחתימותיו. המכתבים עוסקים בנושאים שונים, ציבוריים ופרטיים: הקצאות כספים עבור הישיבות ומוסדות התורה והחסד בפולין; ענייני בית הדין בווילנא ולונדון (שליחות למסירת גט, ע"י הג"ר חנוך הניך אייגש בעל ה"מרחשת"); הדפסת החיבור שו"ת "אחיעזר" חלק ג' ומצב בריאותו של הגרח"ע; התעניינות בניתוח שנעשה לבנו הגדול של הרב אברמסקי; עזרה להוצאות הרפואה של הגרי"ז סולובייציק אב"ד בריסק; ועוד.

במכתב מתאריך א"ך סיון (שנשלח על גבי גלויה) כותב הגרח"ע: "נצטערנו לשמוע ממחלת בנו הבכור מר חיים משה בן הענא רייזל, ד' ישלח לו רפואה שלימה במהרה, ונא להודיעני מיד אחרי הנתוח מבריאותו...". במכתב מתאריך כ"ו סיון (שאף הוא נשלח על גבי גלויה) הוא כותב: "שמחתי לשמוע כי הנתוח שנעשה לבנו עלה יפה, וד' ירפאהו רפואה שלימה". בשולי המכתב מתאריך ו' תמוז, לאחר החתימה, הוסיף הגרח"ע וכתב בשולי המכתב: "שמחתי לשמוע כי מצב בריאות בנו הוטב אחרי הנתוח, וד' ישלח לו רפואה שלימה במהרה".

במכתב מתאריך ו' תמוז כותב הגרח"ע על האספה בה נתקבלה הצעת הרב אברמסקי לשלוח נציג מיוחד ללונדון למשך כמה חדשים, לעמוד על המשמר לבל יקופחו הישיבות בפולין בחלוקות הכספים של ארגוני הצדקה, והוא כותב כי הוחלט לשלוח לשם כך את "ידידנו הרב מקריניק [רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי] או ידידנו הרב ר' יוסף שוב [מנהל "ועד הישיבות"], אבל ראוי להשתדל אודות ויזה...".

הגרח"ע כותב באותו מכתב גם על הצורך להשיג תמיכה להוצאות הרפואה של הרב מבריסק: "הנני לעורר תשומת לבו לטובת ידידנו הגאון מוהרי"ז סאלאוויציק שליט"א שהתגורר באטוואצק כשישה שבועות ובשבוע זה נסע לקרעניצע, וכמובן זקוק לעזרה בכבוד".

באותו המכתב מוסיף הגרח"ע לכתוב לו בעניין אחר: "ע"ד שאלתו בקשתי את גיסי הגר"א וואסערמאן והגר"א קאטלער שי' להזדקק בזה".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתבים,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה.

כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, מפעלי עזרה ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן, פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כך גם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. כשחלה הרב מבריסק בשנות התר"צ במחלת אסטמה קשה, נרתם הרב אברמסקי, על פי פניית הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי מווילנא, להשיג כספים בלונדון לצורכי רפואתו של הגרי"ז סולובייצ'יק – הדבר מוזכר בקצרה בסיום אחד המכתבים שלפנינו וראו עוד בפריט הקודם). במכתבים שלפנינו, משתקפות גם מקצת מפעולותיהם המשותפות למען עולם הישיבות בפולין.

5 מכתבים, שניים מהם על גבי גלויות דואר ושלשה על גבי נייר מכתבים רשמי. גודל ומצב משתנה. מצב כללי טוב.

מכתב ארוך (2 דפים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ דליטא. [קמניץ], כ"א אלול תרצ"ב [1932].

נשלח ללונדון אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל ה"חזון יחזקאל", שבאותה שנה ניצל מגולת רוסיה והגיע לאנגליה, לכהן כאב"ד קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון. מכתב ברכת שנה טובה, השופע ברכות רבות מעומק הלב:

"ייטיב הש"י הכתיבה והחתימה בסשצ"ג [בספרן של צדיקים גמורים] לאלתר לחיים טובים ומתוקים אל כבוד ש"ב הרב הגאון הגאון הגדול סוע"ה [סיני ועוקר הרים] אוצר היראה כשת"ה ר' יחזקאל נרו יאיר שיחי' לאורך ימים ושנים טובים אמן [=שליט"א] אברמסקי, בעהמ"ס הנחמד חזון יחזקאל רב בלונדון. הע'ית"ש [העליון יתברך שמו] יכתבהו ויחתמהו בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים ומתוקים, עם רעיתו וצאצאי'[הם] שיחי' לאיוש"ט, לשנה טובה יכתבו ויחתמו בסשצ"ג, ומבורכה ומאושרת בכל האושר והברכה והצלחה, בריאות טובה, שנת שלו'[ם] ושלוה לעסוק בתורה, עם כל ביתו ועם כל השותים בצמא דברי תורתו, ולחדש בתורה תמיד, שנת שובע נחת ושמחה, שנת גאולה וישועה וראות משיחנו בב"א...".

בהמשך המכתב הוא מבקש לעמוד לעזרת אחד הרבנים הסובל בגלות רוסיה: "...ידידנו הרבה הגאון המפורסם ר' שלמה נ"י רב דסטארבין, אשר הוא סובל ממש חרפת רעב ואך מפלט גם לנוס, לכן יחוס נא כ"ג שי' עליו ועל ביתו לפקח על נפשו, מהאוקראינסין קאמיטעט שישולח לו מדי חדש בחדשו פאסירקעס[?] של קמח חטים, יען שאינו בקו הבריאות, לא יכול להתפרנס משאר מאכל, ושכר פקוח נפש גדול ע"י כ"ג שי' להתברך בכוח"ט בסשצ"ג...". בהמשך המכתב הוא כותב עבור רב נוסף רבי שמעיה קאוואן מו"צ בקיוב, "כי הוא חולה מפני חוסר לחם ומזון, יבקש האוקריינסקער קאמיטעט שישלוח כל צרכי מזון וקמח, כי הוא פקו"נ משפחה וגדול בתורה ויראה, וזכות פקו"נ ת"ח [פקוח נפש תלמיד חכם] עם משפחתו, ע"י כ"ג תבוא...".

בסיום המכתב חוזר רבי ברוך בער ומברך שוב ושוב בברכות לשנה טובה: "והנני מסיים דברי ברכה, כי יכתב מר ויחתם עם כל ביתו וצאצאי' שי' בסשצ"ג לאלתר לחיים טובים ומתוקנים, כנפש כ"ג וכנפש ש"ב המברכו ודוש"ת ומכבדו, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק. כ"א אלול תרצ"ב".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק (חתן הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש). לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), היה קרוב משפחתו של הגאון רבי ברוך בער, ע"י נשותיהם שהיו בנות-דודות, שכן הרבנית ביילא צימרמן מקרמנצוג, חמותו של רבי ברוך בער, הייתה אחותו של הרב יש"י ירושלימסקי חמיו של הרב אברמסקי.

נשוא המכתב,
הגאון רבי שלמה לנדא אב"ד סטארובין בפלך מינסק, תלמיד הגאון רבי ברוך בער בישיבת הלוסק, ותלמיד הגר"ח סולובייצ'יק בעיר בריסק. בנו רבי חיים גרונם לנדא למד באותה תקופה בישיבת קמניץ אצל הגרב"ד, ובשנת תרצ"ו נשא את בתו של הגאון רבי צבי פסח פראנק בירושלים.

[2] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול ומעט קמטים.

מכתב בכתב-ידה וחתימתה של הרבנית פייגיל ליבוביץ, אלמנת הגאון רבי ברוך בער ראש ישיבת קמניץ. [ראסיין (ליטא), ניסן ת"ש בקירוב, 1940]. יידיש.

נכתב על גבי נייר מכתבים מודפס (נדיר) של הישיבה, מתקופת גלותה לעיירה ראסיין בליטא בתקופת השואה, עם תמונת בעלה ר' ברוך בער "זצ"ל" (בכותרת הדף נדפס: "הישיבה הגדולה כנסת בית יצחק מקאמעניץ דליטא, כעת בראסיין, נתיסדה בסלאבאדקא ע"ש רשכבה"ג מרן הגה"ח ר' יצחק אלחנן זצ"ל, והתנהלה כארבעים שנה ע"י הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם רבן ומאורן של ישראל מרן – ר' ברוך דוב לייבאוויץ זצ"ל".

נשלח ללונדון אל בת-דודתה ובני משפחתה – "טייערע אונד ליבסטע גיהערטע קוזינע מיט אייער גימאל הרב, מיט אייערע טרייע קינדער" [=יקירתי ואהובתי, בת-דודה נכבדה, יחד עם בעלך הרב ועם ילדיכם היקרים] – הרבנית הענדל רייזל אברמסקי אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. מכתב מרגש בו היא מביעה את צערה ומתארת את קשייה לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה הגדול, וכן את דאגתה לנכדיה היתומים הגדלים בביתה, ומתנה את צערה על כך שבעלה הסבא לא זכה להובילם לחופה [הילדים רבקה וישעיה, בני-בנה ר' ליב ליבוביץ שנפטר בקיצור ימים, נשארו בליטא ונהרגו בשואה, הי"ד].

וכה היא כותבת להם (תרגום חופשי מאידיש): "...זמן רב, ארוך מאוד, עבר מאז כתבתי לכם. הסיבה לכך היא כי מאז שקרה לי האסון הגדול, לא עליכם... כמה אומללה הפכתי. תוך יומיים נפלה עליי הפורענות, נפלה עטרת ראשי, בעלי האהוב. התמוטט עליי כל עולמי, כאילו נפלתי מן השמים אל הקרקע, לא עלינו, אני לא מאחלת לאיש גורל כזה... נותרתי עם שני יתומים באמצע הנהר... מבני הצעיר נותרו ילדה וילד, בעלי היה להם כאב, הוא קיווה להובילם לחופה, אבל הקב"ה קבע אחרת. הנערה – מוכשרת, יפה וחכמה. הנער כל היום "געשריען" [=בוכה ומיילל]. ה' יעזור לי שאזכה להוליכם אל החופה... יקיריי, אני מודה לכם שלא שכחתם אותי. ה' יברך אתכם בטוב, ושתזכו לנחת מילדיכם ומנכדיכם האהובים. אני מבקשת ממך, בת דודתי הטובה והנאמנה – כתבי לי מכתבים. תזכו במצווה גדולה. כתבי לי מה שלומכם, מה שלום אמך, האם קיבלת ממנה מכתב? היי בריאה, וחג פסח שמח ברוב אושר. מי ייתן שמכתבי יגיע אליכם בשמחה שלמה. כך מאחלת לכם בת-דודתך, פייגל ליבאוויץ".

הרבנית פייגא ליבוביץ (תרל"ב-נספתה בשואה תש"ד), בת הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק וקרמנצוג (תר"י-תר"כ בערך-תרע"ז). אמה הייתה בת "הצדיק ממוש" רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט; אביו של רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד איהומן, תר"כ-תרע"ז – אביה של הרבנית הנדל רייזל אברמסקי, מקבלת המכתב).

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה ישיבת קמניץ לליטא העצמאית (בתחילת תקופת השואה גלו לווילנא ולערי ליטא העצמאית רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים). הישיבה הגיעה לווילנא יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, שנפטר בפתאומיות בווילנא בה' בכסלו ת"ש (17 בנובמבר 1939), לאחר פטירתו נוהלה הישיבה ע"י חתנו הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, יחד עם גיסיו הגאון רבי משה ברנשטיין והגאון רבי יעקב משה ליבוביץ, ועם המשגיח הגה"צ רבי נפתלי זאב הכהן ליבוביץ (גיסו של רבי ברוך בער, חתן רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג). בהמשך עברה הישיבה לעיירה ראסיין, על פי פקודת השלטונות לפזר את הפליטים בעיירות ליטא. לאחר הכיבוש הרוסי וביטול עצמאות מדינת ליטא, נמלטו בנה וחתניה הנ"ל והגיעו לארץ ישראל ולארה"ב, עם בני משפחותיהם, אך הסבתא הרבנית ליבוביץ נשארה אז בליטא יחד עם נכדיה היתומים – המוזכרים במכתב שלפנינו, ולבסוף נרצחה בגטו קובנה בשנת תש"ד. גם בחורי ישיבת קמניץ הצליחו בחלקם להצטרף אז אל ראשי הישיבה שנמלטו לארה"ב ולארץ ישראל, חלקם הצטרפו לישיבת מיר שגלתה ליפן ושנחאיי, וחלקם נטבחו לאחר הכיבוש הגרמני במדינת ליטא בקיץ תש"א, הי"ד.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת "עץ חיים". ירושלים, ט' ניסן תרצ"ה [1935].

נשלח ללונדון אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל ה"חזון יחזקאל", גאב"ד סלוצק ולונדון (ממלא מקומו של רבי איסר זלמן ברבנות העיר סלוצק). רבי איסר זלמן מודה לו על ההערכה וההערות ששלח לו על ספרו הראשון "אבן האזל": "יקרת מכתבו קבלתי ושמחתי מאד אשר נזדרז וכתב לי תיכף מכתב הערכה על ספרי, עם בקורת חשובה באיזה ענינים...". הוא מזכיר את קובץ ההערות ששלח לו לסלוצק על ספר חזון יחזקאל חלק א' (ראן: "קדם", מכירה 102, 7 במאי 2025, פריט 182), ומתנצל בענווה רבה על כך שעדיין לא כתב לו על ספר "חזון יחזקאל" חלק ב': "...ועוד יתרה עשה לי הדר"ג שפרע לי חובי על מכתבי אליו בשכבר הימים על ספרו הנכבד חלק א', בעוד שאני חייב לו זה מכבר תשובה על ספרו חלק ב' שכבדני... והנה לכתוב להדר"ג הערכה על ספרו הנכבד לא מצאתי לנחוץ להזדרז, בשביל שכת"ר יצאו לו מוניטין בעולם הגדולים ונתקבל בשם טוב ספרו חלק א', וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני, ועברתי על הרבה מחידושיו והיו לי עונג רב מדרכו הישרה קולע אל השערה, אולם לעשות רצונו עיינתי למצוא באיזהו מקומן הערות אשר הנני כותב להדר"ג בזה, וגם עיינתי בהערותיו החשובות על ספרי והעליתי על הגליון מה שיש לדון וליישב את דברי...".

בתוך הדברים מספר הגרא"ז על המצב הכלכלי הקשה של מוסדות התורה בארץ ישראל (עקב המשבר הכלכלי בארץ באותה שנה), ועל כך שראשי הישיבה והאברכים לא קיבלו משכורות כמה חודשים. הוא מבקש מהרב אברמסקי עזרה בהפצת הספר באנגליה, ובהשגת תורמים להוצאות ההדפסה.

רבי איסר זלמן מסיים בברכת החג: "הנני בזה ידידו עוז דוש"ת באה"ר [דורש שלום תורתו באהבה רבה] מברכו בחג שמח וכשר, איסר זלמן מלצר".

בשולי העמוד הראשון נרשמה התנצלות על כך שמשלוח המכתב התעכב והמכתב "נשאר מונח עד היום כ"ז ניסן תרצ"ה ואתו הסליחה".

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק [שחיבב מאד את ה"עילוי" הצעיר שהיה מכונה בישיבה בשם "זוניא", והיה אומר עליו: "כשזוניא'לה פותח את פיו נפתחים אצלי צינורות המוח" – כתלמיד המחכים את רבותיו]. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

מקבל המכתב,
בעל ה"חזון יחזקאל" – הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), עמד בקשרי ידידות עם רבי איסר זלמן מלצר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרא"ז כיהן כרבה של סלוצק והגר"י אברמסקי כיהן ברבנות בסמוליאן, ומשנת תרע"ד ברבנות סמילוביץ. בשנת תרפ"ג נאלץ הגרא"ז מלצר לברוח מרוסיה מאימת השלטונות הבולשביקים, והמליץ לראשי הקהילה בסלוצק לפנות אל הגר"י אברמסקי לכהן ברבנות סלוצק. באותה תקופה בה כיהן הרב אברמסקי כרבה של סלוצק, החל בחיבורו הגדול "חזון יחזקאל" על התוספתא. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי], נאמן-ביתו וסופרו של רבי חיים עוזר. בשנת תר"צ נעצר הרב אברמסקי ע"י השלטונות הבולשביקים והוגלה לסיביר. בתחילת שנת תרצ"ב שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו והגיע לליטא, כשבאותה שנה נסע לכהן ברבנות באנגליה. בתחילה כיהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, ומשנת תרצ"ה כיהן כגאב"ד בית הדין הראשי בלונדון, עד ליציאתו לגמלאות ועלייתו לירושלים בשנת תשי"א.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי, כתוב משני צידיו. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמי רטיבות, בלאי וסימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול.