ספר זכירה ועניני סגולות, מאת רבי זכריה סימנר אב"ד פלונג'יאן. המבורג, דפוס טאהאמיש ראהז ובנו יאהן, [תס"ט 1709].

מהדורה ראשונה ונדירה של הספר, שזכה לפופולריות רבה, ונדפס לאורך השנים בעשרות מהדורות.

את הספר חיבר רבי זכריה סימנר אב"ד פלונג'יאן שבזאמוט, והוא כולל תפילות, תיקונים, וסגולות שונות. המחבר כותב בהקדמתו כי אביו הוא רבי יעקב סימנר מליטא, וכי הוא נקרא רבי זכריה מק"ק פלונג'יאן, ובעקבות "סיבות המלחמות תקעתי אהלי בק"ק ווילקאווישקי במדינת ליטא". כמו כן מסביר המחבר את שם ספרו: "וקראית הספר הלז בשם ספר זכירה, ועל הטוב יזכר שמי שהוא אותיות זכריה בגמט' אריאל, המסוגל לזכרון, וקרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו...".

רישום בעלות בדף השני: "הקטן יוזפא בן לא"א כמהר"ר בער כהן" (אולי רבי יוסף יוזפא בן רבי יששכר בער הכהן מחכמי אוסטרהא?). רישום נוסף בדף ג2.

[5], ד-סב, [1] דף. 15.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי מספר דפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר (דף השער הודבק על נייר לחיזוק). חותמות. כריכה עתיקה עם שדרת עור. בלאי ופגמים בכריכה.

מהדורה נדירה ביותר. פרופ' גרשם שלום, הוסיף בשולי העותק האישי שלו (הסרוק בקטלוג הספרייה הלאומית), הערה מעניינת: "ספר זה חיפשתי ארבעים שנה, עד שהגיע לידי בירושלים בפורים תשל"ז, בחליפין, כנגד שנים מדפוסי פירארה היקרים".

ספר הזהר, שלושת החלקים. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תקע"ה 1815]. סט שלם בשלושה כרכים.

חלק מהמילים בדפי השערים נדפסו בדיו אדומה.

בראש הכרך הראשון הסכמת בעל ה"אוהב ישראל מאפטא, הכותב: "הן הרב המפורסם מוהר"ר משה שפירא אב"ד דק"ק סלאוויטא רוצה להדפיס ספרי הזהר, לזאת אמינא יישר חיליה לאורייתא".

ספר הזוהר נדפס בסלאוויטא בפורמט גדול ובפורמט קטן. המהדורה בפורמט קטן נדפסה בידי רבי משה שפירא, והמהדורה בפורמט גדול נדפסה מאוחר יותר בידי בנו, רבי שמואל אברהם שפירא. לפנינו סט שלם של המהדורה בפורמט קטן.

רישומי בעלות, חתימות וחותמות.

שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [3], רנג, רנג-רנו, [8] דף. כרך שני (שמות): רסט, [3] דף. כרך שלישי (ויקרא-דברים): קטו; [1], קיז-רצט, [1] דף. 19.5 ס"מ. מצב משתנה, כרכים ראשון ושני במצב כללי בינוני-טוב, כרך שלישי במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (בעיקר בכרך השלישי). בלאי. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות קלות בטקסט. באחד מהדפים בכרך הראשון קרע חסר במרכז הדף עם פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר (והשלמה בכתב-יד). סימני עש עם פגיעות בטקסט (בכרך השלישי נקב גדול בדפים רבים). חותמות ורישומים בכתב-יד. דף השער של הכרך השלישי מנותק. כריכות עור עתיקות, פגומות, עם בלאי רב וסימני עש.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.

סדר תקון ליל שבועות והושענא רבא, "על פי הסדר מספר שני לוחות הברית, וכוונת השמות מהאר"י". סלאוויטא, דפוס רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא, תקפ"ז [1827].

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

[2], קסה דף. 20.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. קרעים בדף השער, עם שיקום בנייר-דבק, וקרעים בשולי מספר דפים נוספים. סימני עש וקרעים חסרים קטנים במספר דפים, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה חדשה, בלויה ומעט רופפת.

באותה השנה נדפסה אצל אותו המדפיס מהדורה אחרת, ובה [2], קלה דפים. במהדורה שלפנינו ידועים שינויים קלים בין העותקים בפרטי שם הצנזור והבדלים טיפוגרפיים מעטים (ראה רשומה 000303939 במפעל הביבליוגרפיה).

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.

חמשה חומשי תורה, עם תרגומים ומפרשים, ועם פירוש אור החיים לרבנו חיים בן עטר. סלאוויטא, דפוס רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא, [תקפ"ד-תקפ"ה 1824-1825]. סט שלם בחמישה כרכים.

חלק מהמילים בדפי השער נדפסו בדיו אדומה.

בכרך הראשון, מופיעות הסכמות האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי מרדכי מרגליות מבראד, רבי יצחק אייזיק מברדיטשוב, רבי חיים הכהן מפינסק, ורבי אפרים וול מסדילקוב. כל ההסכמות ניתנו לרבי משה שפירא, אביו של המדפיס.

בשער ספר בראשית פרט השנה הוא תקפ"ה, בשערי ספרים שמות-דברים פרט השנה הוא תקפ"ד.

פירוש "אור החיים" נדפס לצד פירוש רש"י, והתרגומים הארמיים: אונקלוס, יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי. כולל חמש המגילות.

ספר "אור החיים" לרבינו חיים בן עטר נערץ מאד ע"י גדולי החסידות, שאמרו עליו כי דרגתו כדרגת ספר הזוהר שבכוחו לטהר את הנשמה. תלמידו החיד"א מביא את המנהג החסידי ללמוד בליל שבת בספרו הקדוש: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".

גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של מחבר הספר – רבינו האור החיים הקדוש. הבעש"ט אמר עליו כי בכל לילה שומע תורה מפי הקב"ה וכי "היה מיורדי המרכבה וגלוי נשמות ומדריגת רוח הקודש אמיתי". ואמר עוד כי בשעה שעושה עליית נשמה בכל לילה רואה כי מכל הצדיקים רק רבי חיים בן עטר מקדימו בעלייתו למעלה וכמה שמשתדל ומזדרז אינו מצליח להקדימו. מסופר כי ניסיונו של הבעל שם טוב לעלות ארצה היה בעקבות רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולהביא על ידי כך את הגאולה.

חמישה כרכים. בראשית: פב, פט-קצו דף. שמות: קפב; כג, [1] דף. ויקרא: קמד דף. במדבר: קסב דף. דברים: קלב; כו דף. 25-26.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב משתנה בין הכרכים, בינוני עד בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמים כהים בדף השער של ספר שמות ובמקומות נוספים; כתמי שעווה במספר מקומות). בלאי. קרעים וקרעים חסרים, בחלק מדפי השער ובמקומות נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרע חסר גדול בשולי הדף האחרון של הכרך הראשון, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש עם פגיעות בטקסט (סימני עש רבים בשוליים הפנימיים של הדפים במספר מקומות). רישומים וחותמות. כריכות עתיקות, בלויות ופגומות, עם סימני עש רבים וקרעים חסרים בשדרות (כרך שני עם כריכה אחורית בלבד, מנותקת).

הדפסת ה"אור החיים" בסלאוויטא על פי הוראת רבי פנחס מקוריץ כסגולה לשמירה

מסופר כי "הרה"ק הרב פנחס מקאריץ זצ"ל... פקד על בניו [=רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, ואחיו רבי יחזקאל שפירא – שהיה מעורב בהקמת הדפוס בסלאוויטא] שידפיסו בכל שנה ספר אור החיים... ואז ינצלו מכל פגע ורע, וכן קיימו את פקודתו, אך לאחר שנתרבו כל כך ספרי אור החיים עד שלא נמצא עליו קונים, חדלו מלהדפיסם, ואותה שנה קרה להם המסירה והצרה הידועה" (מגדל עז, עמ' רסח). [כיום ידועות ביבליוגרפית רק שבע מהדורות של חומש "אור החיים" שנדפסו בסלאוויטא בין השנים תקנ"א-תקצ"ב].

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.

ספר הזהר, ספרים בראשית-דברים. זיטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא, [תרכ"ג] 1863. סט שלם בשלושה כרכים.

רישומים בכתב-יד. בכרך השני (בדף שאחרי השער) חתימת המקובל הירושלמי רבי אהרן סלאטקי.

שלושה כרכים. כרך ראשון (בראשית): [4], רנא, יג, יג-טז דף. כרך שני (שמות): [1], א, ג-רפ דף. כרך שלישי (ויקרא-דברים): קטו; [1], קיז-שט, יא דף. 19.5-20 ס"מ. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים בשולי מספר דפים (בהם קרע חסר בדף השער של הכרך השני, ללא פגיעה בטקסט, משוקם בהדבקת נייר). סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט (כולל אחד מדפי השער), משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמת בכרך השלישי, ורישומים בכתב-יד. כריכות חדשות.