ספר משניות – סדר זרעים, עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא ותוספות יום טוב, ועם "תוספות חדשים", כולל ליקוטי חידושים מאת האדמו"ר רבי לוי יצחק מברדיטשוב. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תק"צ 1830]. בדף השער: 1828.

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

רישומי בעלות בדף השער: "שייך למו"ה יעשקי מיבעזעוואלי"; "יעשקי מביעזעוואלי הסמוך לק"ק ראגלי"; "עתה שייך להאברך מ' יצחק ב"מ אברהם אבא שיללעלר מראסין".

רישומי בעלות וחתימות בדפי המגן: "יהודה ליניל" (רישום לועזי שלו גם בבטנת הכריכה הקדמית); "זה המשניות שייך להרבני מ"ה יצחק אייזיק ב"מ אברהם אבא מראסין" – "הדר ביורבורג"; "שייך להרבני הנגיד מ"ה [---?] וואלף". רישומים מצדו השני של דף המגן: "זה המשניות שייך להקצין והנגיד והמשכיל כמר דניאל בן יצחק אייזיק"; "זה המשניות להרבני המופלג... מו"ה יצחק וויינער מברהויז דראגלי".

רישום מתמשך לאורך דפים יד-כב (בצד מספר הדף): "יצחק במו"ה אברהם אבא שילעלער מראסין, כעת הוא דר ביורבארג".

[4], קלב דף. 26.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם עקבות רטיבות קלים, וכתמי שעווה. בלאי רב, קרעים וקרעים חסרים בשולי חלק מהדפים (ללא פגיעה בטקסט). סימני עש במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. רישומים וחתימות. כריכת עור מקורית, בלויה ופגומה.

סדר זרעים ממהדורת משניות זו, נרשם במפעל הביבליוגרפיה על פי עותק מ"ספריית הרמב"ם" בתל אביב, ואינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.