מכירה פומבית 103 חלק ב' ספרי קודש עתיקים | שבתאות ואנוסי ספרד | חסידות וקבלה | דפוסי סלאוויטא וירושלים | מכתבים וכתבי-יד

חמישה חומשי תורה עם פירוש "אור החיים" – סלאוויטא, תקפ"ד-תקפ"ה – סט שלם בחמישה כרכים

פתיחה: $27,000
נמכר ב: $60,000
כולל עמלת קונה
חמשה חומשי תורה, עם תרגומים ומפרשים, ועם פירוש אור החיים לרבנו חיים בן עטר. סלאוויטא, דפוס רבי שמואל אברהם שפירא, בן הרב מסלאוויטא, [תקפ"ד-תקפ"ה 1824-1825]. סט שלם בחמישה כרכים.
חלק מהמילים בדפי השער נדפסו בדיו אדומה.
בכרך הראשון, מופיעות הסכמות האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי מרדכי מרגליות מבראד, רבי יצחק אייזיק מברדיטשוב, רבי חיים הכהן מפינסק, ורבי אפרים וול מסדילקוב. כל ההסכמות ניתנו לרבי משה שפירא, אביו של המדפיס.
בשער ספר בראשית פרט השנה הוא תקפ"ה, בשערי ספרים שמות-דברים פרט השנה הוא תקפ"ד.
פירוש "אור החיים" נדפס לצד פירוש רש"י, והתרגומים הארמיים: אונקלוס, יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי. כולל חמש המגילות.
ספר "אור החיים" לרבינו חיים בן עטר נערץ מאד ע"י גדולי החסידות, שאמרו עליו כי דרגתו כדרגת ספר הזוהר שבכוחו לטהר את הנשמה. תלמידו החיד"א מביא את המנהג החסידי ללמוד בליל שבת בספרו הקדוש: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של מחבר הספר – רבינו האור החיים הקדוש. הבעש"ט אמר עליו כי בכל לילה שומע תורה מפי הקב"ה וכי "היה מיורדי המרכבה וגלוי נשמות ומדריגת רוח הקודש אמיתי". ואמר עוד כי בשעה שעושה עליית נשמה בכל לילה רואה כי מכל הצדיקים רק רבי חיים בן עטר מקדימו בעלייתו למעלה וכמה שמשתדל ומזדרז אינו מצליח להקדימו. מסופר כי ניסיונו של הבעל שם טוב לעלות ארצה היה בעקבות רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולהביא על ידי כך את הגאולה.

חמישה כרכים. בראשית: פב, פט-קצו דף. שמות: קפב; כג, [1] דף. ויקרא: קמד דף. במדבר: קסב דף. דברים: קלב; כו דף. 25-26.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב משתנה בין הכרכים, בינוני עד בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמים כהים בדף השער של ספר שמות ובמקומות נוספים; כתמי שעווה במספר מקומות). בלאי. קרעים וקרעים חסרים, בחלק מדפי השער ובמקומות נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרע חסר גדול בשולי הדף האחרון של הכרך הראשון, ללא פגיעה בטקסט. סימני עש עם פגיעות בטקסט (סימני עש רבים בשוליים הפנימיים של הדפים במספר מקומות). רישומים וחותמות. כריכות עתיקות, בלויות ופגומות, עם סימני עש רבים וקרעים חסרים בשדרות (כרך שני עם כריכה אחורית בלבד, מנותקת).



הדפסת ה"אור החיים" בסלאוויטא על פי הוראת רבי פנחס מקוריץ כסגולה לשמירה
מסופר כי "הרה"ק הרב פנחס מקאריץ זצ"ל... פקד על בניו [=רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא, ואחיו רבי יחזקאל שפירא – שהיה מעורב בהקמת הדפוס בסלאוויטא] שידפיסו בכל שנה ספר אור החיים... ואז ינצלו מכל פגע ורע, וכן קיימו את פקודתו, אך לאחר שנתרבו כל כך ספרי אור החיים עד שלא נמצא עליו קונים, חדלו מלהדפיסם, ואותה שנה קרה להם המסירה והצרה הידועה" (מגדל עז, עמ' רסח). [כיום ידועות ביבליוגרפית רק שבע מהדורות של חומש "אור החיים" שנדפסו בסלאוויטא בין השנים תקנ"א-תקצ"ב].



על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא
בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.
מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".
חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא.
דפוסי סלאוויטא וזיטומיר, ודפוסי רוסיה-פולין
דפוסי סלאוויטא וזיטומיר, ודפוסי רוסיה-פולין