ספר תקוני הזהר. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תקפ"א 1821].

חלק מהמילים בדף השער נדפסו בדיו אדומה.

מהדורה המיועדת לנוהגים ללמוד בספר תיקוני הזוהר במשך ארבעים הימים שמראש-חודש אלול עד יום הכפורים. בכותרות הפרקים מופיעים ציונים ללוח סדר הלימוד. בדף ג מופיעה הכותרת: "הקדמת תקוני הזהר לערב ר"ח אלול". בדף יט כותרת: "הקדמה אחרת לתקוני הזהר – לראש חודש יום א". בדף יט2: "תקונא קדמאה – ליום ב", וכן לאורך כותרות הספר. בדף קמז, מתחיל הלימוד ליום הארבעים עם הכותרת: "תקונא תמינאה – ליום כפור".

הגהה בדף מט2 (בספירה השנייה).

נ, מט-קנד דף. 22 ס"מ בקירוב. שוליים רחבים. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. סימני עש בשולי חלק מהדפים, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. קרע קטן בשולי דף השער וקרעים קטנים בדפים נוספים, משוקמים בחלק בהדבקות נייר. חותמת ורישומי צנזורה מעבר לשער. חיתוך דפים צבעוני. כריכה חדשה, עם פגמים.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא

בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו.

מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים – "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'...
לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון, וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".

חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא,
בפרט במהדורת "תיקוני הזוהר", המיועדת לחסידים ואנשי-מעשה הנוהגים ללמוד בספר התקונים שלפנינו, מר"ח אלול עד יום הכפורים.