מכתב מאת הגאון רבי חיים הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק, שנשלח אל אחד מראשי הקהילה בטורקיה. בריסק דליטא, ז' טבת תרס"ט [דצמבר 1908].

כתיבה בינונית (כתב רש"י) ומרובעת, כפי הנראה כתיבת וחתימת ידי-סופר, עם חותמתו המקורית של השולח: "חיים הלוי סאלאווייציק – בריסק דליטא".

נשלח אל חכם מירקאדו דה אלפילה, כפי הנראה מרבני ומנהיגי קהילה היהודית בטורקיה, חברי הגוף הבוחר של הרב הראשי. תוכן המכתב עוסק בשאלת הבחירות לרבנות הראשית בקושטא, שהסעירה בשעתו את העולם היהודי, בעקבות הניסיון להוריד מכסאו את החכם באשי רבי משה הלוי מקושטא שנחשב לרב ירא-שמים וגדול בתורה, ולהושיב במקומו את הרב חיים נחום, שהיה בנעוריו חניך האליאנס מפריס (ראה אודות כך בספר ראש גולת אריאל, ח"ב, עמ' נט-סד; אגרות רבי חיים עוזר, ב, אגרת ת"ק).

במקומות שונים נדפס מכתב זהה בתוכנו, מאת רבינו חיים הלוי מבריסק, שנשלח באותו תאריך, אל חכם רפאל סאבאן מגדולי הרבנים בטורקיה (המכתב הנ"ל נדפס על פי צילום כתב-היד, הנמצא בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים מס' 8640/HM2 – ראה חומר מצורף).

במכתב שלפנינו מופיעה כעין מסה היסטורית על תולדות הרבנות והנהגת גדולי ישראל לאורך הדורות. בתוך כך מתוארת ההידרדרות הרוחנית שחלה במוסד הרבנות בקהילות ישראל במאה ה-19, בעקבות התפשטות ההשכלה.

"ישא ברכה הנכבד והנעלה חכם מערקאדא דע אלפילא נ"י".

"ענין הרבנות הוא יסוד בבנין בית ישראל בכל הנוגע לשמירת דת תורתנו הק', כי בכח הרב לחזק כל מוסד כללי, או להחלישו, בכחו לקרב כל ענין כללי, או להרחיקו, כן חות דעתו והשקפתו מתרחבת בהגוי כלו, גם מעשיו עומדים לנס להעם כלו להשתוות לו, וזאת שעמדה לעם ישראל שנתקיים בכל שמירת דת תורתנו הק' מבצר עוז ומגדול, כי חכמינו הי'[תה] יראתם קודמת לחכמתם, ששניהם אחוזים זה בזה ושניהם נתקיימו בם, וכל מעשיהם הי'[ו] לכונן את בית ישראל ביראת ד' ושקידת התורה, כל מוסד טוב יסדו וקיימו והחזיקוהו, וכל רע הרחיקו, עשו מוסדות לתורה ומסרוהו מדור לדור, ועדות שלא תשכח נתקיימה על ידם, המה הנוטרים כרם ד', ובית ישראל נתקיים ונתאמץ על ידם בתורה ויראת ד', והגוי כלו הי'[ה] ישראל אשר בו יתפאר".

"אבל זה יותר ממאה שנה שנעשו פרצות בישראל בכינוי שם השכלה, ועמדו חכמים לישראל שלא הוכתרו בגדלם בחכמת התורה ובמעוזם ביראת ד', כמאמרם אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה, וידל ישראל מדור לדור, כל מוסדי התורה ומבצרי'[ה] הוחרבו לאט לאט, ולעומתם ירד ישראל ונדחה מתורתו ויראתו, הושחת ישראל והוחרב, עדים המדינות הרבות שרוב תושביהם אינם יודעים את התורה ואינם שומרים אותה, לא יקיימו חוקי'[ה] ויעברו על כל פקודי'ה הקלות והחמורות מכולם הובדלו זולת השרידים המועטים שנשארו בקיומם, אבל ברובם הורחקו מכל דיני התורה, וכבר אין להם עם דת תוה"ק...".

"...ובהתבוננו עתה על דורות שנים ושלש או גם ארבע שלפנינו, נראה בעליל כי אלה החכמים הטובים שהיו אז, ואלה שנהרו אחריהם לשמור דרך עץ החיים, המה יסוד וקיום עם ישראל, ועליהם מתקיים ברית ד' ותורתו, ואלה החכמים הרעים ואשר נהרו אחריהם השחיתו להם ולדורותם ברעה שאין לה מרפא, כי דבר אין להם עם תורת ד', המה שעל ידם נחרב חלק גדול מישראל".

"וע"כ כשמענו עתה מהחדשות שנעשו במדינת טורקיא בדבר הרבנות, ודיו פרצופין שונים זה מזה עומדים להבחר לכסא הרבנות שבעיר קאנסטאנטינאפאל, שהוא רב ושלטון הרבנות של המדינה כלה, וכה יועמדו דיו פרצופין בהבחירות פרטיות של הרבנות שבכל עיר ועיר, וירגז לבנו בידענו כי בחיק יוטל גורל עם ישראל הספרדים, החיים והמות לפניהם, אם שישארו בקיומם דבוקים בד' ותורתו, או ח"ו שרעה נשקפה להם ועומדים המה להחרב ע"י שורש פורה ראש ולענה".

"ונבהלנו עוד זאת, כי אחינו הספרדים עד כה היו שלוים ושקטים ולא ידעו מכל אשר לפניהם, וע"י מסוה המטעה יוטעו הגוי כלו ומבלי דעת את אשר לפניהם יוכלו להכשל באבדן הגוי כלו ח"ו".

"וע"כ כשמעי שמע"כ שי' הוא מאלה המנויים לחות דעה בבחירת הרב, מצאתי החובה עלי לבא בדברי אלה לבאר לפניו תוכן הדבר בקצרה, למען ידע כי פקדון קיום עם הספרדים בכל הנוגע לשמירת ומעוז הדת בידו היא לדורות עולמים...".

"...אמרו חז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וזהו אושר האדם ותקותו בימי חלדו אם נזדמן לו בחייו לזכות את הרבים... בטח מע"כ שי'[חיה] בכל כוחו יעמל להעמיד בכסא הרבנות ת"ח מובהק גדול בתורה ועמוד היראה, ואשר כל מעשיו יהיו להגדיל תורה ולהאדירה, ולכונן ולחזק בית ישראל ביסוד היראה, ובזה ימצא חיים ואושר עולמים וחיי עד, הכ"ד הבעה"ח חיים הלוי סאלאווייציק רב דק'[הלת] בריסק" (מקום החותם).

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב בינוני-גרוע. כתמים. בלאי וקרעים מנותקים (עם מעט פגיעות בטקסט). הדבקות נייר-דבק חומצי (סלוטייפ) רחב, על פני חלקים גדולים מהדף.