מכתב בכתב-ידה וחתימתה של הרבנית פייגיל ליבוביץ, אלמנת הגאון רבי ברוך בער ראש ישיבת קמניץ. [ראסיין (ליטא), ניסן ת"ש בקירוב, 1940]. יידיש.

נכתב על גבי נייר מכתבים מודפס (נדיר) של הישיבה, מתקופת גלותה לעיירה ראסיין בליטא בתקופת השואה, עם תמונת בעלה ר' ברוך בער "זצ"ל" (בכותרת הדף נדפס: "הישיבה הגדולה כנסת בית יצחק מקאמעניץ דליטא, כעת בראסיין, נתיסדה בסלאבאדקא ע"ש רשכבה"ג מרן הגה"ח ר' יצחק אלחנן זצ"ל, והתנהלה כארבעים שנה ע"י הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם רבן ומאורן של ישראל מרן – ר' ברוך דוב לייבאוויץ זצ"ל".

נשלח ללונדון אל בת-דודתה ובני משפחתה – "טייערע אונד ליבסטע גיהערטע קוזינע מיט אייער גימאל הרב, מיט אייערע טרייע קינדער" [=יקירתי ואהובתי, בת-דודה נכבדה, יחד עם בעלך הרב ועם ילדיכם היקרים] – הרבנית הענדל רייזל אברמסקי אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. מכתב מרגש בו היא מביעה את צערה ומתארת את קשייה לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה הגדול, וכן את דאגתה לנכדיה היתומים הגדלים בביתה, ומתנה את צערה על כך שבעלה הסבא לא זכה להובילם לחופה [הילדים רבקה וישעיה, בני-בנה ר' ליב ליבוביץ שנפטר בקיצור ימים, נשארו בליטא ונהרגו בשואה, הי"ד].

וכה היא כותבת להם (תרגום חופשי מאידיש): "...זמן רב, ארוך מאוד, עבר מאז כתבתי לכם. הסיבה לכך היא כי מאז שקרה לי האסון הגדול, לא עליכם... כמה אומללה הפכתי. תוך יומיים נפלה עליי הפורענות, נפלה עטרת ראשי, בעלי האהוב. התמוטט עליי כל עולמי, כאילו נפלתי מן השמים אל הקרקע, לא עלינו, אני לא מאחלת לאיש גורל כזה... נותרתי עם שני יתומים באמצע הנהר... מבני הצעיר נותרו ילדה וילד, בעלי היה להם כאב, הוא קיווה להובילם לחופה, אבל הקב"ה קבע אחרת. הנערה – מוכשרת, יפה וחכמה. הנער כל היום "געשריען" [=בוכה ומיילל]. ה' יעזור לי שאזכה להוליכם אל החופה... יקיריי, אני מודה לכם שלא שכחתם אותי. ה' יברך אתכם בטוב, ושתזכו לנחת מילדיכם ומנכדיכם האהובים. אני מבקשת ממך, בת דודתי הטובה והנאמנה – כתבי לי מכתבים. תזכו במצווה גדולה. כתבי לי מה שלומכם, מה שלום אמך, האם קיבלת ממנה מכתב? היי בריאה, וחג פסח שמח ברוב אושר. מי ייתן שמכתבי יגיע אליכם בשמחה שלמה. כך מאחלת לכם בת-דודתך, פייגל ליבאוויץ".

הרבנית פייגא ליבוביץ (תרל"ב-נספתה בשואה תש"ד), בת הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק וקרמנצוג (תר"י-תר"כ בערך-תרע"ז). אמה הייתה בת "הצדיק ממוש" רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט; אביו של רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד איהומן, תר"כ-תרע"ז – אביה של הרבנית הנדל רייזל אברמסקי, מקבלת המכתב).

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה ישיבת קמניץ לליטא העצמאית (בתחילת תקופת השואה גלו לווילנא ולערי ליטא העצמאית רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים). הישיבה הגיעה לווילנא יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, שנפטר בפתאומיות בווילנא בה' בכסלו ת"ש (17 בנובמבר 1939), לאחר פטירתו נוהלה הישיבה ע"י חתנו הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, יחד עם גיסיו הגאון רבי משה ברנשטיין והגאון רבי יעקב משה ליבוביץ, ועם המשגיח הגה"צ רבי נפתלי זאב הכהן ליבוביץ (גיסו של רבי ברוך בער, חתן רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג). בהמשך עברה הישיבה לעיירה ראסיין, על פי פקודת השלטונות לפזר את הפליטים בעיירות ליטא. לאחר הכיבוש הרוסי וביטול עצמאות מדינת ליטא, נמלטו בנה וחתניה הנ"ל והגיעו לארץ ישראל ולארה"ב, עם בני משפחותיהם, אך הסבתא הרבנית ליבוביץ נשארה אז בליטא יחד עם נכדיה היתומים – המוזכרים במכתב שלפנינו, ולבסוף נרצחה בגטו קובנה בשנת תש"ד. גם בחורי ישיבת קמניץ הצליחו בחלקם להצטרף אז אל ראשי הישיבה שנמלטו לארה"ב ולארץ ישראל, חלקם הצטרפו לישיבת מיר שגלתה ליפן ושנחאיי, וחלקם נטבחו לאחר הכיבוש הגרמני במדינת ליטא בקיץ תש"א, הי"ד.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול.