מכתב ארוך (4 עמ') מאת הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק, י"ד טבת תרצ"ט [ינואר 1939].

כתיבת ידי סופר (בנו הגרי"ד סולובייציק) עם ארבע שורות בעצם כתב-ידו וחתימתו של הגרי"ז סולובייציק.

נשלח ללונדון, אל "ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם פאר הדור... מ' ר' יחזקאל אבראמסקי נ"י, רב בלאנדאן". תשובה למכתב בדברי תורה, בסוגיות בענייני קדשים, על אי-כפרת בעלים בקרבן שנשחט שלא לשמה, והוא כותב לו בתוך הדברים: "בודאי צדקו בעיני דברי הדר"ג דעיקר הדין בשלא לשמה הוא דהקרבן אינו עולה לבעליו ואינו מרצה לשום דבר, וזהו יסוד הדין דלא עלו לבעלים לשם חובה, משום דאינן מרצין וגם ריצוי דנדבה לית בהו כאשר הביא הדר"ג...".

בתחילת המכתב מתנצל הרב מבריסק על איחור תשובתו: "זה איזה ימים שקבלתי את מכתב הדר"ג בצירוף ספרו הנחמד תוספתא מס' חולין וכמוצא שלל רב עליהם שמחתי, אולם לדאבוני לא יכלתי למלא עד היום מבוקשו של הדר"ג להשיב תיכף, מפני כי נחליתי באלו הימים ושכבתי במטה, מובן מאליו שבשביל זה הטעם עצמו לא יכלתי ג"כ להגות ולעיין בספרו כדרוש, אולם בכ"ז התאמצתי ובינותי עכ"פ בהמקומות שציין הדר"ג במכתבו, וביחוד בהענין הרצוף בכתב, ות"ל כי קמתי היום ממטתי והנני ממהר להשיב להדר"ג דבר את אשר עם לבבי בענין זה, לפי קוצר ועניות דעתי, כרצונו של הדר"ג אשר זהו גם כבודו...".

בסיום המכתב לאחר החתימה: "יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק", מתנצל הרב מבריסק על כך שכתב את המכתב ע"י אחרים, מפני חולשתו: "מפני מחלתי מלאכתי נעשית ע"י אחרים, כי א"א לי בשום אופן לכתוב בעצמי ואת הדר"ג הסליחה, הנ"ל".

ושוב התאמץ הגרי"ז להוסיף עוד שתי שורות בעצם כתב ידו, של דברי תודה על עזרת הרב אברמסקי לצרכי רפואתו, ע"י השתדלות הגאון ר' חיים עוזר מווילנא: "רוב תודה ותשו"ח להדר"ג בעד השתדלותו למעני כאשר כתב אלי הגרח"ע. מוקירו הנ"ל".

מכתב זה של הרב מבריסק, עוסק בחידושי הרב אברמסקי על ענייני קדשים, אשר נדפסו מאוחר יותר, בשנת תש"ב, בספרו "חזון יחזקאל" על זבחים. המכתב שלפנינו נדפס לראשונה ע"י תלמיד הרב אברמסקי, הגרמ"מ שולזינגר בספרו "פניני רבנו הגרי"ז" (בני ברק, תשנ"ב, עמ' קנא-קנג) ובספרו "משמר הלוי" על זבחים מהדורה תניינא (בני ברק, תשס"ג, עמ' נח-נט).

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז". עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. כשחלה הרב מבריסק בשנות התר"צ במחלת אסטמה קשה, נרתם הרב אברמסקי על פי פניית הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי מווילנא, להשיג כספים בלונדון לצורכי רפואתו של הגרי"ז סולובייצ'יק – הדבר מוזכר בקצרה בסיומו של המכתב שלפנינו (וראו עוד, פריטים 449 ו-450). בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[1] דף כפול (הכולל ארבעה עמ' כתובים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים עם פגיעות בטקסט.