שמונה מכתבים מאת השר משה מונטיפיורי, אל ראשי העדה בירושלים, רבני וממוני כוללות האשכנזים והספרדים, בענייני חשבונות חלוקה והעברת כספים שנשלחו מחו"ל לטובת עניי ארץ ישראל. לונדון ורמסגייט, תרט"ו עד תרמ"ד [1856-1884].

מרבית המכתבים על גבי נייר מכתבים רשמי, בכתיבת יד סופר, עם חתימת-ידו של מונטיפיורי (בעברית, באותיות גדולות ומרובעות, ובאנגלית). אחד המכתבים חתום גם בידי מזכירו אליעזר הלוי.

בין הנמענים: רבי אברהם אשכנזי – ה"חכם באשי", רבי דוד בן שמעון – הרב דב"ש, רבי רפאל מאיר פאניז'ל (לימים ה"ראשון לציון"), רבי משה בנבנישתי, הגבירים שלמה אמזלאג ויעקב ואלירו, רבי מרדכי מאיר רבינזון (ממייסדי ישיבת "עץ חיים" וממונה כולל ווארשא), רבי דוד טביא מלומזא (ממונה כולל ווארשא), רבי יוחנן הירש שלאנק (תלמיד ה"חתם סופר" וממונה כולל הו"ד), רבי מאיר ב"ר אשר מאניקשט (ממונה כולל ווילנא), רבי אלעזר נתן שפירא (אבי משפחת כהנא-שפירא, ומראשי הציבור החסידי בירושלים), רבי יונה ליב מנדלסון (תלמיד ה"חתם סופר", וממייסדי "כולל אונגארין"), רבי זאב הכהן מפינסק (מראשי כולל וואהלין), רבי יעקב יהודה ליב לעווי (ממונה כולל ווארשא), רבי יצחק אייזיק וואנדער (ממונה כולל ווילנא), רבי משה אלעזר דן בהרלב"ג (תלמידו ובן-אחותו של המהרי"ל דיסקין, ראש ישיבת "עץ חיים" ומראשי כולל הפרושים-רייסן), רבי מאיר ב"ר בן ציון לוצינער ממינסק.

[8] דפים. 19-27 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים.

מכתב ארוך (כ-17 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ניעמענצין [אתר קייט סמוך לווילנא], כ' תמוז תרצ"ו [יולי 1936].

נשלח אל מנהיג "אגודת ישראל" רבי יעקב רוזנהיים, ועוסק בכמה ענייני ציבור העומדים על הפרק. בתחילת המכתב הוא כותב על הסתת המופתי הערבי של ירושלים ועלילותיו, כאילו היהודים רוצים לקחת מהמוסלמים את הר-הבית ולחדש בו את עבודת הקרבנות: "ע"ד להשיב על דבר ועלילת המופתי, בודאי כדאי הדבר להשיב, כי מצד הדין אי אפשר לבנות ביהמ"ק בזמן הזה, ולבד האמור בשו"ת שהביא מעכת"ר... הרחיב בזה הגאון מאור הגולה מו"ה דוד פרידמאן זצ"ל בספרו שו"ת שאילת דוד בקונטרס מיוחד, שאין אפשרות לזה מכמה טעמים יעו"ש. ראיתי שהי'[תה] בזה תשובה מרבנות הראשית".

בהמשך המכתב כותב רח"ע על קניית אדמות מ"קרן קיימת" הציונית [ואודות דעתו בענין, של האדמו"ר מגור בעל "אמרי אמת"]: "בדבר השאלה אם לקנות אדמה מקרן קיימת, בודאי אין שום חשש בזה רק מצד הפוליטי הנוגע לקרן הישוב, ולא אדע מה שהשיב בזה ידידנו הרי"מ לעוין שי' בשם חותנו הגה"צ שליט"א שהי'[ה] על אתר".

רבי חיים עוזר כותב גם על האיסור שהוטל על קניית חפצי קדושה שנשדדו ברוסיה ע"י הממשלה הסובייטית: "ע"ד מה שכתב אלי ה' לעהמאן משטאקהאלאם בנוגע להס"ת שקנו מהממשלה הסוביטית, יודע מעכ"ה את האיסור שנתפרסם בזמנו, לקנות מהם מה שחומסים הס"ת או שנותנים סך מועט וכופים על זה, וכבר היה הנידון זה משפט בערכאות ממו"ס בוויען ונקראתי לעד בבית המשפט בווילנא ואשרתי את הדבר. אם אמנם הנני מסופק אם הי' החרם רק לזמן ואולי נשתנה הדבר וראוי לבטלו... והנני נבוך בזה להשיב דבר ברור, ולעצתי יפנה מעכ"ה להרה"ג ר' יחזקאל אבראמסקי שליט"א היודע את הענין על בוריו והמצב בממשלה הסוביטית כעת – אם נמכר על ידי אנשים פרטים מרצונם הטוב, אין עכוב לקנות, אך ראוי לדעת בירור הדבר על נכון...".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול.

שני מכתבים מאת הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, ערב ראש השנה תרצ"ט וח' תשרי תרצ"ט [ספטמבר-אוקטובר 1938].

כתיבת ידי סופרו, עם מספר שורות בעצם כתב-ידו וחתימתו. נשלחו ללונדון, אל מקורבו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. המכתבים עוסקים במגביות עבור הוצאות הרפואה של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב"ד בריסק, שנסע להבראה בקריניצא (עיירת המרפא קרעניץ Krynica-Zdrój דרום-פולין), וכוללים ברכות "שנה טובה" ועניינים נוספים.

במכתב הראשון כותב הגרח"ע על מצב בריאות "ידידנו הגרי"ז שליט"א" הנמצא בהבראה בקריניצא, והוא כותב על הכספים שהרב אברמסקי כבר העביר לצורך הענין: "אודיע לידידנו הגרי"ז שליט"א, כי זהו בהשתדלות מצד מעכ"ת". הגרח"ע גם כותב על מצב בריאותו האישי, ועל נסיעתו לציריך של "ידידנו" הגאב"ד קובנא (רבי אברהם דובער כהנא שפירא בעל ה"דבר אברהם") לצורך ניתוח רפואי.

רבי חיים עוזר גם כותב על הדיונים להכריז על תענית ציבור כללית, בעקבות הצרות והרדיפות של הנאצים בגרמניה: "ע"ד התענית... נתאספנו והחלטנו לקבוע את התענית בכל גלילותינו, וכן שלחתי קול קורא לכל המקומות, וגם הודעתי ע"י טלגרמות למרכזים חשובים, וד' ישמע לאנקת ושוועת עמנו למהר לחלצנו מן המצר".

בחתימת המכתב הוסיף הגרח"ע שתי שורות של ברכות, בכתב-ידו וחתימתו: "דבר גדול עשה ידידי בהתמיכה ששלח עבור הגרי"ז נ"י, אלקי הגמולות ישלם פעלו ומשכורתו שלימה, ויתברך רומעכ"ת וביתו וכל הנלוים אליו לאהבה אותו, בכוח"ט [בכתיבה וחתימה טובה] לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקנים, כנפשו היקרה וכנפש ידידו רצוף אהבה חיים עוזר גראדזענסקי".

גם במכתב השני הוסיף הגרח"ע שתי שורות של ברכות בכתב-ידו וחתימתו: "אשמח עוד הפעם לדרוש א"ש [את שלומו] הטוב, ושלו'[ם] ב"ב היקרים, כי יתברכו בגח"ט [בגמר חתימה טובה] לאלתר לחיים טובים ארוכים ומתוקנים, ועיניהם תחזינה בישועת עמנו במהרה, כמשאלות ידידם מוקירם ומכבדם המתפלל לשלומם ומחכה לישועת ד'. חיים עוזר גראדזענסקי".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר ריי"צ מליובאוויטש, את מפעל משלוחי ה"קמחא דפסחא" ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן, פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כך גם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. במכתבים שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות בענייני הכלל והפרט, ועזרה לרבנים.

2 מכתבים. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. באחד המכתבים קרעים קטנים בסימני הקיפול.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. ווילנא, יום ד' לפרשת חיי שרה [י"ט חשוון], ת"ש [1 בנובמבר 1939].

נשלח לאנגליה אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ראב"ד לונדון, בתקופת פרוץ השואה וגלות הישיבה מקמניץ לעיר ווילנא – כשבועיים לפני פטירתו הפתאומית של רבי ברוך בער, בעיר ווילנא בה' כסלו ת"ש.

כמחצית המכתב הודפסה במכונת כתיבה, ובסיומו שמונה שורות בכתב-יד קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ.

במכתבו הוא מספר על תלאות המלחמה: "לאחרי דרך קשה וקשור במס"נ [במסירות נפש] הגיעה ישיבתנו בע"ה לווילנא ליטא, אשר אפשר לנו להמשיך את עבודת הקודש. אין מילים בפינו כמה עבר עלינו מזמן פרוץ המלחמה ועד עכשיו, הרבה עבר עלינו אבל בע"ה הישיבה נשארה שלמה וחזקה ומוכשרה שוב לחדש את עבודת הקודש", והוא מבקש עזרה כלכלית לקימום הישיבה "לבנות את מזבח ה'".

בהמשך המכתב הוסיף הגאון רבי ברוך בער בכתב-ידו: "הנה לכ"ג הרמה ש"ב נ"י יספיקו דברים קצרים, תחנתנו ובקשתנו עבור הישיבה הק' אשר עברו ממקומה לעיר ווילנא, ובגולה הלכה בסבל חוסר לחם ומזון ולבוש וכסות, אשר עזבו בית תלמודם וברחמי הש"י נצלו מחרב ובזה, אף בנפשם ב"ה לא נפל צרור ארץ, שבו כל תלמידנו מן קשרי המלחמה, אודך הש"י בקהל רב. אך מה נעשה להשיב את התלמידים לתורתם והמה חסרי לחם ומזון וכסות ודירות. ע"כ אנא מכ"ג נ"י לשלוח עזרה חשובה, ובזכות זה אתם תשובו קוממיות לארצנו ע"י גואלנו בב"א בשכ"י [בתוך שאר כלל ישראל]. הדושת"ה, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בהישיבה בית יצחק".

בשולי הדף, רישום ה"אדריסה" (הכתובת) של רבי ברוך בער, בעיר ווילנא (באותיות לטיניות).

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק (חתן הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש). לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה ישיבת קמניץ לליטא העצמאית (בתחילת תקופת השואה גלו לווילנא ולערי ליטא העצמאית רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים). הישיבה הגיעה לווילנא יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, שנפטר בפתאומיות בווילנא בה' בכסלו ת"ש (17 בנובמבר 1939). לאחר פטירתו נוהלה הישיבה ע"י חתנו הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, יחד עם גיסיו הגאון רבי משה ברנשטיין והגאון רבי יעקב משה ליבוביץ, ועם המשגיח הגה"צ רבי נפתלי זאב הכהן ליבוביץ (גיסו של רבי ברוך בער, חתן רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג). בהמשך עברה הישיבה לעיירה ראסיין, על פי פקודת השלטונות לפזר את הפליטים בעיירות ליטא. לאחר הכיבוש הרוסי וביטול עצמאות מדינת ליטא, נמלטו בנו ר' יעקב משה וחתניו הנ"ל והגיעו לארץ ישראל ולארה"ב עם בני משפחותיהם, אך הסבתא הרבנית ליבוביץ נשארה אז בליטא יחד עם נכדיה היתומים [הילדים רבקה וישעיה הי"ד, בני-בנה ר' ליב ליבוביץ שנפטר בקיצור ימים], ולבסוף נרצחה בגטו קובנה בשנת תש"ד. גם בחורי ישיבת קמניץ הצליחו בחלקם להצטרף אז אל ראשי הישיבה שנמלטו לארה"ב ולארץ ישראל, חלקם הצטרפו לישיבת מיר שגלתה ליפן ושנחאיי, וחלקם נטבחו לאחר הכיבוש הגרמני במדינת ליטא בקיץ תש"א, הי"ד.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), היה קרוב משפחתו של הגאון רבי ברוך בער, ע"י נשותיהם שהיו בנות-דודות, שכן הרבנית ביילא צימרמן מקרמנצ'וג חמותו של רבי ברוך בער, הייתה אחותו של הרב יש"י ירושלימסקי חמיו של הרב אברמסקי.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

כתב-יד, דרשות לראש השנה ויום כפור, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופרים, עם כעשר הגהות ומשפטי קישור ועריכה בכתב-יד נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב" [גורליץ/סיגעט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]. כולל עשרות הגהות של נכדו ותלמידו של בעל ה"ייטב לב", האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].

תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס בכמה מחלקי סדרת הספרים "ישמח משה". דפי כתב-היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (ראו להלן). שניהם ערכו קטעים מכתב-היד שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. על כן נמצאות בדפים שלפנינו הגהות והערות בכתב-ידם, לעתים באותו עמוד, זה לצד זה.

כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב-היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד מתוך הדפים שלפנינו קטעים הקשורים לספר תהלים, והוציאם לאור בספר תהלים עם פירוש "תפלה למשה" (קראקא, תר"מ). באחד הדפים שלפנינו מופיעות "הנהגות טובות" מאת בעל ה"ישמח משה" שנדפסו עם פירוש התהלים הנ"ל. מאוחר יותר ערך רבי משה דוד והדפיס את כל יתר הקטעים (שהם רוב כתב-היד שלפנינו) בספר "ישמח משה" [על נ"ך ומגילות ועניינים שונים] שהוציא לאור (בסיגעט תרס"ח), בחלק הנקרא "תוכחת חיים אמירה נעימה" (דרשות לימים הנוראים). קטע אחד שובץ בחלק "יין הרקח" שנדפס בספר הנ"ל.

בעת העריכה הוסיף בעל ה"ייטב לב" בכתב-ידו מספר הגהות, משפטי פתיחה וקישור (רובם מופיעים בנוסח המודפס). מאוחר יותר הוסיף גם רבי משה דוד בכתב-ידו הגהות, הוספות ומשפטי פתיחה וקישור, בקטעים שהיו בעריכתו.

באחד הדפים שלפנינו הגהה בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב" שנשמטה מהדפוס. בכמה מן הדפים מספר משפטים שהוקפו על ידו בסוגריים או שהועברו עליהם קווים למחיקה, לציין שלא ידפיסו אותם, כנראה מחמת הצנזורה. באחד הקטעים המצונזרים, נכתב: "כל הדרוש הזה דרשתי בשנת תקמ"ט בר"ה, כשהי' אז גזירות רבות וצרות תכופות זו לזו, ובפרט לקיחת יהודים לבעלי מלחמות [כלומר, גיוס כפוי של חיילים יהודים לצבא, שהתרחש בשלהי ימיו של הקיסר יוזף השני], וגילחו את זקנם ושינו את לבושיהם והלבישום בלבושי בעלי מלחמות. השי"ת ירחם על עמו".

האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".

מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה) היה נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווא.

[
23] דפים (46 עמודים כתובים), חלקם רצופים (ממוספרים: טו-טז; כג-לו. מספר דפים לא ממוספרים). 42 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים – מרביתם במצב טוב ומספר דפים במצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים גדולים ב-9 דפים, עם פגיעה משמעותית בטקסט. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי.

בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלמברג, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.

הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.

"משה ידבר והאלקים יעננו בקול" – תיאור דרשותיו של ה"ישמח משה"

האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, שערך והוציא לאור את דרשות זקנו ה"ישמח משה" לימים נוראים (על פי הדפים בפריט שלפנינו), מביא בספרו "תהלה למשה" תיאור של דרשות ה"ישמח משה" בימים אלה:

"כאשר התחילו ימי התשובה בימי אלול עד אחרי סוכות, היה עיקר עבודתו לעורר העם לתשובה... בכל שבת ושבת מחודש אלול, ויום א' דסליחות, ושני ימים דראש השנה, ושבת שובה, וביום שאומרים י"ג מדות, וערב יום הכפורים קודם כל נדרי, וקודם תפלת נעילה והושענא רבה... כל מגמתו בדרשות הרבים האלה היה אך להורות לעם ה' דרכי ה' והמעשה אשר יעשון... ולא יצויר על לוח את רב חילו ותקפו כאשר פתח את פיו הקדוש להוכיח במוסריו הנעימים הנובעים ממקור נאמן לב קדוש וטהור... התפזרו שביבי אש ניצוצי דבריו הקדושים ויורדים לחדרי בטן אלפי אנשים השומעים אשר נמס לבבם כמים... וספר ומנה החטאים אשר יעשה אותם האדם לחטוא בהנה, ועד כמה מגיע הפגם בנפש ובשרשו למעלה בשמי רום.

חיל ורעדה יאחזון בראותם גודל חרדת איש קדוש כמוהו. כל אחד חשב עם קונהו אם בארזים נפלה שלהבת התשובה מה יעשו אזובי קיר נבזה וחדל אישים כמוני... אם אבן הוא נמוח מקול אנחתו ובכייתו והתעוררותו... ונהרי דמעות נשרו מבין ריסי עיניו בהתאוננו על חורבן בית אלקינו ועל עם ה' המפוזר ומפורד בין העמים... כנחלים נבעו הדמעות על לחיי האנשים השומעים, פור התפררה עמודי בית הכנסת, מוט התמוטטה כותלי בית המדרש מקול שאגתו אשר שאגה לו כלביא: עד מתי לא תרחם את יהודה, עד אנה בוכיה בציון ומספד בירושלים. [אפס קצת מאיכות דרשותיו לך נא ראה בישמח משה... ובחיבור זה בתוכחת חיים], ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול הולך וחזק מאד... לא גיהק ולא פיהק... ולא הוצרך מעולם לקנח חוטמו וכדומה כדרך אנשים הבוכים מרוב בכייתם. אם כי היה זקן בא בימים והיה מאריך בדרשה כמה שעות, לא ייעף ולא ייגע...

ופעם אחת ענה ואמר: כי כל איש שומע ושמע דרשתו יבטח בשם ה' כי לא יעזוב נפשו לשאולה...

לא היה איש או אשה, כגדולים כקטנים, אשר לבבם לא נשבר בקרבם לאלף גזרים, שבים ומתחרטים בכל לבבם ונפשם ומאודם, וזה היה לו למשיבת נפשו הטהורה... ".