מכתב ארוך (כ-18 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק אב"ד בריסק. בריסק "על נהר בוג", כסלו תרצ"ז [1936].

נשלח ללונדון, אל ידידו "הרב הגאון הגדול המפורסם פאר הדור... מ' ר' יחזקאל אבראמסקי נ"י, רב לעדת מחזיקי הדת בלאנדאן". המלצה עבור בחור ישיבה בשם פנחס בארד מהעיר קמניץ, הנוסע מליטא לאנגליה, ורוצה להתקבל לישיבת "עץ חיים" בלונדון "העומדת תחת נשיאותו של הדר"ג". הגרי"ז מבקש לעזור לבחור הזה לקבל "דרישה" מאנגליה ומתנצל על כי הוא פונה פעם שנייה בעניין: "...ואף כי העת קצרה לפקוח נפש של הבחור המצויין הנ"ל, על כן בשביל מצות פקוח נפש יקרה באתי עוד הפעם בדברי להדר"ג כי יאבה נא בטובו לגמור את המצוה הרבה הזאת שכבר החל בה להשתדל... למען הציל נפש יקרה באהלי תורה". הרב מבריסק מספר על מעלת הבחור הנ"ל: "וידע הדר"ג הרמה כי הבחור פינחס בארד בנ"ל הוא מצויין באופן נעלה בתורה ובכל יקר וסגולה שקשה למצוא כמותו".

לקראת סיום המכתב הוא כותב על ענייני הפצת הספר (חידושי רבנו חיים הלוי) באנגליה: "בטח כבר קבל הדר"ג הרמה את הי"ז ספרים שנשלחו עפ"י הוראת הדר"ג בעד אלה ששלמו מאז. ולא ירדתי לכוונת הדר"ג מה ששאלני איך הוא האופן של הפצת הספרים לחו"ל, ולכן לא אדע מה להשיב ע"ז".

המכתב מסתיים בברכות: "וברכת כל טוב להדר"ג הרמה ולכא"ל [ולכל אשר לו]. הנני ידידו מוקירו ומכבדו ודושו"ט תמיד מלו"נ [ודורש שלומו וטובתו תמיד מלב ונפש] – יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז". עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

בשנות התר"צ היה הרב אברמסקי מן הדוחפים ומעודדים את בני משפחת מורו ורבו הגר"ח מבריסק, למהר את הדפסת ספרו "חדושי רבנו חיים הלוי". כמפורסם, בעת שגורש מרוסיה ללטביה ע"י השלטונות הבולשביקים, שיחת הטלפון הראשונה שקיים מתחנת הגבול היתה לברר אם התקדמה הדפסת הספר (ראו: מלך ביפיו, עמ' 219-221).

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. קרעים קלים בסימני הקיפול.