מכתב ארוך (3 עמ') בכתב-יד קדשו של המקובל הקדוש רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם שבו ואחלמה", עם שתי חתימות יד-קדשו. שאוויל (Šiauliai, ליטא), אלול עת"ר [1910].

נשלח לירושלים אל ידידו ורעו, תלמידו המקובל רבי אהרן שלמה מהריל בעל "טועמיה חיים זכו". בתחילת המכתב ובסופו הוא מברכו בברכות שנה טובה – בפתיחת המכתב הוא כותב: "כתיבה וחתימה טובה בנפשי וגופני מברכת קודש לידי"ע ואהו"נ הר' הציס"ע מהרא"ש שליט"א [לידידי עוז ואהוב נפשי הרב הצדיק יסוד עולם מורנו הרב אהרן שלמה שיחיה לאורך ימים טובים אמן] ויאר נרו לעולמים". בסיום המכתב הוא חותם: "ידידו המברך אותו בשנה טובה ומאושרת ובכל ברכת קודש מלו"נ ידידו עוז שלמה המכונה עליַאשָאוו".

עיקרו של המכתב עוסק בענייני כספים שנשלחו מאנשים שונים בשאוויל לאנשי ירושלים, ותשלומים לרכישת ספרים שונים בירושלים. הוא מבקש ממנו גם לרכוש עבורו סידורים שנדפסו בירושלים: "אם נקל לכבודו להשיג עבורי ב' סידורים של הרב ר' יצחק מאלצאן – אחד לי ואחד לחתני הרב ר' אברהם שליט"א, כי צריך אני לסידור להתפלל בו בכל יום, והוא נדפס יפה ובירושלים ע"ה, וחביב לי להתפלל בסידור כזה... ואם ישיג אותם ייטיב נא לכורכם ג"כ כריכה טובה בירושלים ע"ה ת"ו ולשלחם לי...".

בהמשך המכתב הוא מתעניין על התקדמות הדפסת המהדורה של ה"עץ חיים" בירושלים (עם הערותיו, הגהות הרב "שב"ח").

לאחר סיום המכתב וחתימתו, הוסיף ה"לשם" דף נוסף (העמוד השלישי) בכתב ידו וחתימתו, בקשר להפצת ספרו "הקדו"ש" [=הקדמות ושערים, החלק הראשון של "לשם שבו ואחלמה", שנדפס לראשונה בשנת תרס"ט] בארץ ישראל ובארצות המזרח, ומבקש ממנו לפנות לר' שמעון מוכר ספרים בירושלים – "כי שמעתי שיש לו כמה מיני ספרים והוא מוכר בכל ערי ישמעאל ופרס". הוא ממליץ למוכר-הספרים הנ"ל להתייעץ עם גדולי המקובלים בארץ ישראל: "...ואם הוא מסופק על טיב הספר מה הוא, יכול לשאול עליו את הרב ר' שאול דוויך שליט"א [=הרב השד"ה, ראש ישיבת המקובלים רחובות הנהר], או להרב ר' מענכין שליט"א [=רבי מנכין היילפרין ראש ישיבת שער השמים, ומדפיס ה"עץ חיים"], וכן להר' קוק מעיר יפו [=הראי"ה קוק, תלמידו של הלשם בתורת הקבלה]... ויודיעני כבודו את עצתו בזה, כי יש לי עדיין כמה מאות ספרים ואין לי כלל מי שיש במכירתם... ולזאת אולי מן הראוי הוא לעשות כנז', ושלו' שלו' כנפשו הטהורה וכנפש ידידו עוז שלמה".

הגאון הקדוש רבי שלמה אלישיב (תר"א-תרפ"ו), גדול המקובלים בליטא – "המקובל האלוקי, מרי דרזין, חד בדרא, גאון עולם בחכמת האמת, קדוש ה' מכובד, מרנא ורבנא ר' שלמה עֶליַאשָאוו" (לשון תלמידו רבי אריה לוין בשער החוברת שכתב על תולדותיו), נולד בעיר זאגער שבצפון ליטא, ונשא את אשתו בת רבי דוד פיין מהעיר שאוויל, בה הוא עבר לגור. למד כ"פרוש" בבתי המדרשות שבטעלז, קלם ועיירות הסביבה. שם גם התקרב לזקני המקובלים תלמידי-תלמידיו של רבנו הגר"א ורבי יצחק אייזיק חבר, אשר ראו בו כלי מוכשר לקבל את רזי החכמה האלוקית חכמת האמת.

רבי שלמה נודע מגיל צעיר בגדלותו בחכמת הקבלה, ורוב כתבי הגר"א בקבלה (שנדפסו בשנות התר"מ בקירוב) נערכו על ידו לדפוס. הגהותיו על ספר "עץ חיים" נדפסו במהדורת ווארשא תרנ"א בשם הגהות הרב "שב"ח" [שלמה בן חייקיל]. סדרת ספריו בקבלה הנקראת "לשם שבו ואחלמה" נדפסה בשנים תרס"ט-תש"ח, והם מספרי היסוד של לימוד חכמת הקבלה. ספריו וכתביו נכתבו ברוב קדושה, יראה ובטהרה [ולפי המסופר, היה משתמש גם ב"השבעת הקולמוס"]. עמד בקשרי ידידות עם בעל ה"חפץ חיים" שביקר כמה פעמים בביתו בשאוויל ובהומל [ה"חפץ חיים" אף התארח אצלו בשבת בעיר שאוויל, ובאותה שבת סעדו בנות המשפחה בחדר אחר. ראו מכתב רבי צבי פרבר, מאסף ישורון כרך ה, עמ' תרסג אות ו]. ידועים דברי בעל החפץ חיים שזירז את תלמידו הצדיק רבי אליהו דושניצר ללכת לקבל את פני בעל הלשם, באמרו כי בעולם הזה עוד אפשר לזכות לראותו, אולם בעולם העליון יהיה מקומו בהיכלות העליונים גבוה מעל גבוה, ונהיה רחוקים ממנו.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה בעל ה"לשם" מעירו שאוויל שבליטא אל העיר הומל (Gomel, Homel, אוקראינה), יחד עם בתו וחתנו רבי אברהם לווינזון-אלישיב (תרל"ח-תש"ג), שכיהן כרב ומו"צ בעיר הומל (אז שינה ר' אברהם בתעודת העליה את שם משפחתו לשם משפחת חותנו), עם בנם היחיד הנער יוסף שלום (תר"ע-תשע"ב; שנודע לימים כגדול הפוסקים בדורנו, מרן הגרי"ש אלישיב). בשנת תרפ"ד הם עלו יחד לירושלים. עם בואו לירושלים חרדו לקראתו גדולי המקובלים הספרדים והאשכנזים, ובפרט הרב השד"ה (רבי שאול דוויק, ראש ישיבת "רחובות הנהר") שעמד עמו כל השנים בקשר מכתבים; תלמידי ה"בן איש חי" ששמעו מרבם את גדולת הרב שב"ח; והרב הראשי הראי"ה קוק (שהיה תלמידו בחכמת הקבלה, עוד מהתקופה בה התגורר ה"לשם" בעיר שאוויל).

מקבל המכתב,
הגאון המקובל רבי אהרן שלמה מהריל (תר"ט-חשון תרצ"ט), נולד בזאגר שבליטא, והיה תלמיד חבר של בעל ה"לשם" (שנולד אף הוא בזאגר). עלה לירושלים בשנת תרס"ט, ונודע בה כאחד מגדולי המקובלים ומראשי ישיבת "שער השמים". מחבר ספרי "טועמיה חיים זכו" ג' חלקים (ביאור על ספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל) ועוד ספרים רבים.

[2] דף (3 עמ' כתובים). מצב טוב. כתמים ובלאי.