מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים | Page 2

מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים

24.2.26

מחירים מומשו

מציג 13 - 16 of 16

עמודים

פריט 13 ליקוטי אמרים (תניא) – מהדורה ראשונה – סלאוויטא, תקנ"ו-תקנ"ז – עותק שוקן, שלם עם שוליים רחבים – ההכנסות ממכירת הספר מוקדשות לחיזוק ולשיפוץ מתחם ה"אוהל" של הרבי מליובאוויטש

ספר לקוטי אמרים [תניא], חלק ראשון: "ספר של בינונים", עם חלק שני: "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר

הורד תמונה

ליקוטי אמרים (תניא) – מהדורה ראשונה – סלאוויטא, תקנ

7 PHOTOS

מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים 24.2.26

פתיחה: $300,000

נמכר ב: $375,000

כולל עמלת קונה

ספר לקוטי אמרים [תניא], חלק ראשון: "ספר של בינונים", עם חלק שני: "שער היחוד והאמונה", מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי. סלאוויטא, [דפוס רבי משה שפירא], בשנת "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" [תקנ"ו]-תקנ"ז [1796]. מהדורה ראשונה, נדפסה בחיי המחבר.

בפתח הספר נדפסו הסכמות שניים מתלמידי המגיד ממזריטש – הרה"ק רבי משולם זושא מאניפולי והרה"ק רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי. בהמשך נדפסה הקדמת המחבר: "והיא אגרת השלוחה לכללות אנשי שלומינו יצ"ו" (אגרת אדמו"ר הזקן משנת תקנ"ה).

הספר נדפס בעילום שם המחבר (שמו אינו נזכר בדף השער, בשתי ההסכמות ואף לא בהקדמת המחבר). הדפסתו נמשכה כשלושה חודשים: ההסכמות נחתמו ביום ג' פרשת כי תבוא, י"ז אלול תקנ"ו, ובקולופון בסוף הספר, "תשלם המלאכה... ביום שהוכפל בו כי טוב יום ג' ך לחודש כיסלו שנת תקנ"ז לפ"ק".

הובא לדפוס בידי רבי שלום שכנא אלטשולר (חתן אדמו"ר הזקן ואביו של האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש), ושותפו. וריאנט בקולופון: בעותק שלפנינו חתום "הפועל... אלעזר בהרבני מוהר"ר צבי הירש זצ"ל מק"ק סלאוויטא" (בעותקים אחרים חתום: "המסדר האותיות... אברהם צבי במוהר"ר אליעזר כ"ץ").

מעלה מיוחדת במהדורה זו, שלא נגעה בה כלל יד הצנזורה, אשר שלטה ברוב המהדורות שלאחריה.

במהדורה הראשונה של הספר נכללו שני החלקים הראשונים בלבד: "חלק ראשון הנקרא בשם ספר של בינונים... מיוסד על הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. לבאר היטב איך הוא קרוב מאד, בדרך ארוכה וקצרה..." – ביאור יסודות עבודת ה'; "חלק שני הנקרא בשם חינוך קטן [בראשי העמודים: 'שער היחוד והאמונה']... מיוסד על פרשה ראשונה של קריאת שמע" – ביאור יסודות האמונה ביחוד ה'.

רישום בעלות עתיק בראש דף השער: "שייך ליהודא ליב בהר"ר צבי זללה"ה. קנה לו ספר זה קנה חיי עוה"ב".

עותק נדיר ויוצא דופן, אשר נותר בצורתו כביום צאתו מבית הדפוס, ללא חיתוך שולי הדפים ומבלי שעבר תחת ידי הכורך. בכמחצית מן הדפים שוליים רחבים במיוחד (הטקסט לא נדפס במרכז הגיליון; כתוצאה מכך, כמחצית מן הדפים נותרו עם שוליים רחבים מאוד, לעיתים עד כדי מחצית מרוחב עמודת הטקסט, ואילו בדפים האחרים נותרו השוליים ברוחב רגיל).

ספר התניא מוצע למכירה מעיזבונו של הנגיד הנודע ר' רפאל שלמה דרימער (תשי"א-תשפ"ב), מחשובי חסידי חב"ד בברוקלין, ומצאצאי הגאון הקדוש רבי שלמה דרימער ראב"ד סקאלא, בעל "ישרש יעקב" ושו"ת "בית שלמה". ר' שלמה נודע בנדיבותו ובמעשי צדקה רבים, ותרם ביד רחבה למוסדות תורה וחסד. היה מסור לעבודת הכלל, ועסק בהשכנת שלום ובקירוב הלבבות. היה חסיד ומקושר לרבי מליובאוויטש, ושימש חבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" ליובאוויטש המרכזית וחבר ועד הקהל בשכונת קראון-הייטס. במשך כשלושה עשורים עסק ר' שלמה באספנות כתבי-יד עתיקים וספרים נדירים ויקרי ערך. לבקשת המשפחה, כל ההכנסות ממכירת ספר התניא מיועדות לתמיכה בפרויקט שיפוץ של מתחם האוהל הקדוש של הרבי מליובאוויטש.

[3], ד-פו דף. 19 ס"מ (רוחב הדפים עד 13 ס"מ). מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגמים וקרעים קלים. סימני עש במרבית הדפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקה ובמילוי נייר. חותמות ספריית שוקן בירושלים בשולי דף השער והדף האחרון. דפי מגן חדשים (חוברו בתפירה); ללא כריכה.

מקור:

• אוסף שוקן, ירושלים (נרכש לפני 16.5.1946).

• סות'ביס, לונדון, דצמבר 1993, פריט 265.

• יודאיקה ירושלים, אפריל 2008, פריט 757.

• עיזבון ר' שלמה דרימער, ברוקלין, ניו יורק.

מהדורות ה"תניא" העיקריות וחלקיו שנדפסו בחיי המחבר ולאחר הסתלקותו

במהדורה הראשונה שהדפיס האדמו"ר הזקן בסלאוויטא נדפסו חלקו הראשון של הספר (נ"ג פרקים) וחלקו השני הנקרא "חינוך קטן – שער היחוד והאמונה" (י"ב פרקים). בשער ובראשי עמודיו נקרא הספר בשם "ליקוטי אמרים" (בכל המהדורות הבאות יכונה החיבור גם בשם "תניא"). במהדורה זו לא ניכרות עקבות ידה של הצנזורה.

בשנת תקנ"ט, וכן בשנות התק"ס, נדפסו בזאלקווא שבגליציה ארבע מהדורות נוספות של ספר התניא, ובהן נדפס לראשונה חלקו השלישי: "אגרת התשובה" (מהדורה קמא). בשנת תקס"ו הביא אדמו"ר הזקן בשקלוב את ספרו בשנית לדפוס, והדפיס בו את "אגרת התשובה" בנוסח בתרא – "בשינוי לשון למעליותא ובתוספת ביאור" – ובחלוקה לי"ב פרקים. למהדורה זו נוספו הסכמות מרבני שקלאב וקאפוסט, והיא נקייה אף היא משינויי הצנזורה.

כשנה וחצי לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן הדפיסו בני המחבר מהדורה שלישית של ה"תניא" (שקלוב, תקע"ד). במהדורה זו הוסיפו חלק רביעי הנקרא "אגרת הקודש" (ל"ב מכתבים) וחלק חמישי הנקרא "קונטרס אחרון"; ונתנו את הסכמתם בחתימותיהם: ר' דוב בער (האדמו"ר האמצעי), ר' חיים אברהם ור' משה.

מכאן ואילך נדפסו רוב מהדורות ספר התניא במתכונת מהדורת שקלוב תקע"ד, הכוללת את כל חמשת חלקי הספר. במהדורת ווילנא תר"ס הוגה נוסח ה"תניא" כולו בידי הרבי הרש"ב מליובאוויטש, ונוספו בו כמה הוספות חשובות שנשמטו במהדורות שקדמו לה. מאז ועד ימינו נדפסו כל מהדורות ה"תניא" על פי נוסח הרבי הרש"ב במהדורת ווילנא תר"ס.

על חיבור ה"תניא" והבאתו לדפוס

בשנות התק"נ היה האדמו"ר הזקן מן המנהיגים החסידיים המרכזיים ברוסיה הלבנה. רבבות חסידים נהרו אליו, ופונים רבים ביקשו לשאול בעצתו בענייני עבודת ה'. לעיתים המתינו שבועות אחדים כדי להיכנס לחדרו ל"יחידות" – דבר שגזל ממנו זמן רב והיה למורת רוחו. על כן כתב באותם ימים שלוש אגרות, שבהן ביקש להגביל את הכניסה לאלה שכבר נכנסו ליחידות, כדי להקל על כניסתם של מי שעדיין לא נכנסו; ובמקביל חיבר קונטרסי הדרכה בענייני עבודת ה', כתחליף למפגש הפרטי עמו. מקונטרסים אלו נתגבש בהמשך ספר התניא.

באגרת לחסידים משנת תקנ"ה (שנדפסה בהמשך כהקדמת הספר) כותב אדמו"ר הזקן: "בקונטרסים אלו הנקראים בשם ליקוטי אמרים... וכולם הן תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש דמדינתנו תמיד... לשית עצות בנפשם בעבודת ה'. להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות, וגם השכחה מצויה. על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות, למשמרת לאות, להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו, ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות, כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה'".

לאחר שהתפשטו העתקות לא מדויקות של הקונטרסים, החליט האדמו"ר הזקן להביא את הדברים לבית הדפוס. הדפסת ספר התניא החלה בשלהי שנת תקנ"ו ונשלמה בכ' כסלו תקנ"ז.

האדמו"ר הזקן כתב את ספרו בעומק העיון במשך כמה שנים. תלמידו הרה"ק רבי אהרן מסטראשעלע כותב: "לי גלוי וידוע ועיני ראו גודל היגיעה שהיה לו בעת אשר חיבר ספרו הקדוש, אשר בעומק חכמתו ובינתו היה מברר מכל הדברים הקדושים המבוארים בעץ חיים ובפרי עץ חיים, וע"פ הדברים האלו חיבר חיבורו הקדוש". האדמו"ר הזקן ליטש בדייקנותו כל מילה וכל אות, ואין בספרו מילים מיותרות או כפל לשון. בעניין זה כותב נכדו האדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "מה שכתב בתניא לשון 'אור' ו'כח' ו'חיות', שמעתי שבכוונה כפל הלשונות, ובדקדוק גדול כתב כן". מסופר כי לעתים התעכב שבועות אחדים על כתיבת אות אחת בספרו.

מסורת חסידית בשם המשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן מספרת כי האדמו"ר הזקן נהג להעניק את ספר התניא בעצמו לחסידיו: "אשר מכירת התניא, או הנתינה, היה ע"י כ"ק רבינו בעצמו. וכשבאו משלחות מעיירות שונות, היה הוא בעצמו מעריך כמה [ספרי] תניא נחוץ לעיר זו..".

האדמו"ר הזקן התבטא על ספרו: "מהתניא אפשר להיות חסיד כמו אברהם אבינו". ה"אוהב ישראל" מאפטא אמר ש"גם אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הלכו בדרך העבודה הכתוב בליקוטי אמרים". כשהגיע הספר לידי מחותנו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, התפעל ואמר: "פלא עצום הוא, איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא בתוך ספר כזה קטן...".

הספר התקבל בהערכה עצומה אצל רוב גדולי החסידות, ורבים ציטטו ממנו בספריהם. מסופר על המגיד מקוזניץ שהיה לומד מדי יום פרק בתניא כשהוא מעוטר בתפילין דרבנו תם, ואף התבטא לפני רבי אשר מסטולין כי ספר התניא הוא "ספר מגן עדן". המגיד מצטט בכמה מקומות בספריו דברים מספר התניא, אף שהיה מבוגר מן האדמו"ר הזקן בשנים אחדות. האדמו"ר מוויזניץ בעל "אהבת ישראל" אמר שצריך למשכן את השטריימל כדי לקנות את ספר התניא.

מאז נדפס לראשונה ועד השואה נדפס הספר בכארבעים מהדורות; ומאז ועד ימינו – באלפי מהדורות נוספות. הספר התקבל במרבית חוגי ישראל כספר יסוד באמונה ובעבודת ה'.

אדמו"רי חב"ד ייחסו סגולות רבות ללימוד בספר התניא, ואף להחזקתו בבית בלבד: סגולות לאמונה טהורה, למניעת מחשבות זרות, לתיקון על חטאים, לרפואת תחלואי הגוף והנפש, לשפע ברכה והצלחה, ולהצלה וישועה. הרבי מליובאוויטש הורה שעל הספר להימצא בכל בית כסגולה לשמירה.

Catalogue Value

הצג פרטים

פריט 14 טס לספר תורה – אאוגסבורג, המאה ה-17 – מבית הכנסת של קהילת גוסמנסדורף, בוואריה

טס לספר תורה. אאוגסבורג, אמצע המאה ה-17 בקירוב.

כסף רקוע, גזור וחקוק. חתום בחותמת העיר אאוגסבורג (בשימוש בשנים 1645-1670

הורד תמונה

טס לספר תורה – אאוגסבורג, המאה ה-17 – מבית הכנסת של קהילת גוסמנסדורף, בוואריה

7 PHOTOS

מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים 24.2.26

פתיחה: $25,000

נמכר ב: $52,500

כולל עמלת קונה

טס לספר תורה. אאוגסבורג, אמצע המאה ה-17 בקירוב.

כסף רקוע, גזור וחקוק. חתום בחותמת העיר אאוגסבורג (בשימוש בשנים 1645-1670 בקירוב) ובחותמת הצורף HP במסגרת אובאלית, כנראה Hieronymus Priester, צורף-מוסמך החל מ-1649 (Seling 1555); הפעמונים חתומים בחותמות איכות חלקיות מפרנקפורט על המיין (עיט) מהמאה ה-17.

טס זה תועד בידי תאודור הרבורגר בכפר גוסמנסדורף (Goßmannsdorf) בין השנים 1925-1932 בקירוב, והודות לתיעוד זה ידוע לנו מקורו המדויק של הטס באחת מהקהילות הקטנות של יהודי בוואריה.

טס קטן ממדים, מעוטר בתבליט גבוה בדגמים צמחיים עשירים בסגנון בארוקי ובצמד דמויות פוטי (Putti). בראש הטס עיטור בצורת כתר, הקבוע באמצעות שני ברגים. במרכזו תא מלבני ללוחיות מתחלפות (מצורפות 4 לוחיות דו-צדדיות, ייתכן כי הן מאוחרות יותר), קבוע באמצעות שני פינים בצדו האחורי. בחלקו התחתון עיטור בצורת לוחות הברית, אף הוא קבוע באמצעות שני ברגים. על הלוחות חקוקים קיצוריהם של חמישה מתוך עשרת הדברות ומעליהם חקוקות האותיות "ז'ב'ל' / ט'ב'ש'", כפי הנראה ראשי תיבות שמותיהם של בני זוג אשר הקדישו את הטס. שלוש שרשראות ארוכות לתלייה ממוקמות בשלושה נקבים ייעודיים בשוליים העליונים. שלושה פעמונים תלויים בנקבים ייעודיים בשוליים התחתונים (אחד מהם אינו מקורי).

מקורו של הטס באוסף סימון ברוקהיימר (ראו להלן). ברשימה שחיבר בנו של ברוקהיימר, לזר (אליעזר), בשנת 2014, הוא מציין כי הטס נוצר על ידי שימוש משני בעיטור-כסף של רהיט עתיק. ייתכן כי יש בסברה זו כדי להסביר את הימצאותם של דמויות הילדים (פוטי) על גבי הטס – עיטור שאינו אופייני לכלי קודש מסוג זה – אך יש לציין כי דמויות דומות מופיעות גם על טס אחר שמקורו בבוואריה, בעיירה קובורג (Coburg) שבפרנקוניה עילית (מתועד אצל הרבורגר, עמ' 144, P160-405).

בכפר גוסמנסדורף על המיין, השוכן כ-16 ק"מ מדרום לווירצבורג במחוז פרנקוניה תחתית, התקיימה קהילה יהודית ברציפות מן המאה ה-16, אף כי מאז ומתמיד הייתה קטנה וסבלה ממגבלות שהטילו עליה השלטונות. יהודים מגוסמנסדורף נזכרים לראשונה במסמך משנת 1510; מסמך אחר, משנת 1532, מונה עשרה גברים יהודים בכפר, וזו ככל הנראה עדות לקיומה של קהילה קטנה במקום. במאה ה-17 כבר התקיימה ללא ספק קהילה יהודית במקום: בשנת 1655 התגוררו בכפר שש משפחות, שעיקר פרנסתן בא ממסחר בבקר ובסוסים, בחומרי גלם ובתוצרת חקלאית.

בסוף המאה ה-17 הקים יהודי בשם ברוך בן ירמיהו נפתלי בביתו בית כנסת עבור קהילת הכפר, ואף דאג לכתיבתו של ספר תורה. בשנת 1720 הוחלט להקים בית כנסת חדש בביתו של היהודי מאייר, אך המיזם לא עלה יפה, ורק בשנת 1764 ניתן האישור הרשמי מהרשויות לבנות בית כנסת. בית כנסת זה נחנך בשנת 1765, בטקס חגיגי שבמהלכו הועברו ספרי התורה מחדר התפילה הישן אל המבנה החדש. תפילות התקיימו בבית הכנסת החדש באופן סדיר עד ראשית המאה ה-20, ובשנים שלאחר מכן נזקקה הקהילה לעזרתם של יהודים מחוץ לכפר לשם השלמת המניין.

במהלך ליל הבדולח בנובמבר 1938 הרסו פורעים נאצים את פנים בית הכנסת, חיללו את ספר התורה האחרון שעוד נשמר בו, ופגעו בכלי הקודש שנותרו בו (חלק מן הפריטים הועברו מבעוד מועד למינכן). בשנת 1939 נמכר בניין בית הכנסת בגוסמנסדורף לעירייה, בתנאים בלתי-הוגנים שנכפו על באי כוחה של הקהילה החרבה.

גובה: 16 ס"מ (כולל השרשרת: 46 ס"מ), רוחב: 14.2 ס"מ. מצב כללי טוב.

מקור:

• הקהילה היהודית בגוסמנסדורף, בוואריה.

• אוסף סימון ברוקהיימר.

ספרות: Theodor Harburger, Die Inventarisation jüdischer Kunst- und Kulturdenkmäler in Bayern, Fürth: Jüdisches Museum Franken, 1998, p. 229 (P160-620).

מידע נוסף אודות קהילת גוסמנסדורף ניתן למצוא באתר המרשתת Alemannia Judaica.

סכום מכירת הפריט יוקדש לתרומה.

אוסף סימון ברוקהיימר

סימון ברוקהיימר (Brueckheimer) נולד בקילסהיים (Külsheim) בשנת 1889, הגיע למרקברייט (Marktbreit) בשנת 1911 ושימש בה כמורה החל משנת 1920. ב-1929 יזם מבצע לתיעוד חפצי קודש ורכוש יהודי בקהילות בוואריה, אותו ניהל במהלך חופשותיו מעבודתו כמורה ובמסגרת איגוד הקהילות היהודיות של בוואריה (Verband Bayerischer Israelitischer Gemeinden).

במהלך ליל הבדולח נמלט ברוקהיימר לפרנקפורט, שם נאסר ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד. לאחר שישה שבועות הוא שוחרר, שב למרקברייט, ובאפריל 1939 עזב עם משפחתו ללונדון, שם המשיך בפרויקט תיעוד הקהילות היהודיות של בוואריה.

במהלך מסעותיו בקהילות הקטנות וכן לאחר הגירתו ללונדון יצר ברוקהיימר אוסף קטן של חפצים יהודיים, אותם ליקט בקהילות עצמן או רכש מפליטים יהודיים שהגיעו לאנגליה. גולת הכותרת של אוספו הינו גביע לסעודת חברה קדישא של קהילת שוואבך (Schwabach), הנמצא כיום באוסף מוזיאון ישראל. רשימותיו, המתעדות כ-150 קהילות קטנות ברחבי בוואריה, שמורות בארכיון "יד ושם" בירושלים. ברוקהיימר נפטר באנגליה ב-1950.

פריטים נוספים מאוסף סימון ברוקהיימר יועמדו למכירה פומבית במכירותינו הבאות. תמורת הפריטים תיתרם במלואה.

Catalogue Value

הצג פרטים

פריט 15 זוג "רימונים" לספר תורה מבית הכנסת הגדול של לונדון – לונדון, 1722 – כנראה מעשה ידי אברהם לופז דה-אוליביירה או וויליאם ספקמן – כתובת הקדשה משנת תקט"ו, 1755

זוג "רימונים" לספר תורה. לונדון, אנגליה, 1722, כנראה מעשה ידי אברהם לופז דה-אוליביירה או וויליאם ספקמן. כתובת הקד

הורד תמונה

8 PHOTOS

מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים 24.2.26

פתיחה: $50,000

נמכר ב: $62,500

כולל עמלת קונה

זוג "רימונים" לספר תורה. לונדון, אנגליה, 1722, כנראה מעשה ידי אברהם לופז דה-אוליביירה או וויליאם ספקמן. כתובת הקדשה [לבית הכנסת הגדול של לונדון] משנת תקט"ו [1755].

כסף יצוק, רקוע, מוטבע וחקוק (אחד ה"רימונים" חתום בחותמת איכות מטושטשת, כנראה חותמת איכות Britannia standard, ובאות-שנה לונדונית G = שנת 1722. כמה פעמונים מאוחרים חתומים בחותמות הצורף AB, כנראה Abraham Benelisha, לונדון, 1910 בקירוב); הזהבה חלקית.

בראש כל רימון עיטור בצורת כתר מוזהב בעל שלוש זרועות, עם כדורית כסופה במרכזו. עיטור דמוי כד מפריד בין הכתר העליון ובין גוף ה"רימון", המעוצב בצורת שני כדורים פחוסים, דמויי אגס, ומעוטר ברצועות חלקות וברצועות הרקועות עם פרחי פעמונית.

לעיטורי הכדים ולגוף ה"רימונים" מולחמות שלוש שורות של שישה קולבים מסוגננים, עם פעמונים מוזהבים התלויים בטבעות ייעודיות בקולבים העליונים והתחתונים. עיטור נוסף המעוצב כשרשרת כדוריות כסופות מולחם אל הקולבים המרכזיים.

ניצבים על רגל גלילית וחלולה המעוטרת בדגמים צמחיים מוזהבים המהדהדים את אלו המופיעים על גוף ה"רימון". כתובות הקדשה זהות חקוקות על הרגליים: "זאת נדב כ' יוסף דוד בן כהר"ר ברוך / בענדט בלאך ז"ל בשנת תקט"ו לפ"ק" (באחת הרגליים חלק מהמלים מטושטשות קמעה); שתי הרגליים מסומנות באות ג' (חקוקה במרכז כתובת ההקדשה) ונושאות גם עיטור או מונוגרמה (מטושטש).

שמו של דוד בן בנדיקט (ברוך) בלוך, אשר הקדיש את ה"רימונים" שלפנינו, מופיע במאמרו של ססיל רות' המתעד את רשימת החברים של בית הכנסת הגדול בלונדון בשנים 1708 עד 1750 בקירוב (ראו להלן, רות', 1962), שם מופיע גם שמו המלא של אביו, בנדיקט (ברוך) בן סולומון בלוך. שמו של האב מתועד גם ברשומות של ה"חברה קדישא" של הקהילה האשכנזית (נוסדה 1695/6) כמי ששימש כגבאי הקהילה האשכנזית בשנת 1708, וכן במבנה החדש של בית הכנסת בשנת 1722 (ראו: ססיל רות', בית הכנסת הגדול, להלן. בספרו של רות' מתועד גם שוחט בשם ברוך בנדיקט, וייתכן כי מדובר באותו אדם).

"בית הכנסת הגדול" שימש במשך מאות שנים את הקהילה היהודית-אשכנזית בלונדון והיה בית הכנסת האשכנזי הראשון שנוסד בעיר לאחר שובם של היהודים לאנגליה במאה ה-17. הוא נחנך לראשונה בשנת 1690, נבנה מחדש והורחב בשנים 1722, 1766 ו-1790, ולבסוף נחרב במאי 1941, בהפצצות הבליץ הגרמני על לונדון במלחמת העולם השנייה.

"רימונים" לונדוניים מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 הינם נדירים ביותר, ומבין כלל הזוגות הידועים כיום – פחות מ-20 – רובם שמורים באוספים מוזיאליים. ה"רימונים" המתועדים מתקופה זו נוצרו בידי חמישה צורפים: סמואל ווסטל (Wastell, זוג אחד), גבריאל סלית' (Sleath, זוג אחד), ריצ'רד אדוארדס (Edwards, זוג אחד, זיהוי לא ודאי), וויליאם ספקמן (Spackman, שלושה זוגות) ואברהם לופז דה-אוליביירה (de Oliveyra, כ-11 זוגות).

מבין ה"רימונים" המתועדים של צורפים אלו, ה"רימונים" שלפנינו חולקים קווי דמיון בעיקר עם הרימונים של דה-אוליביירה, אם כי עיטורים מסוימים, דוגמת שרשראות הכדוריות ופרחי הפעמונית, מופיעים גם ברימונים שיצר וויליאם ספקמן (להשוואה, ראו: אוסף מוזיאון ישראל, פריט B13.0555(a-b), וראו גם:
Rickie Burman et al., Treasures of Jewish Heritage: The Jewish Museum London, London: Scala, 2006, p. 79).

אברהם לופז דה-אוליביירה – בן למשפחת אנוסים שמוצאה בפורטוגל – נולד באמשטרדם בשנת 1657 ונפטר בלונדון בשנת 1750. דה-אוליביירה היה הצורף היהודי הראשון שפעל בלונדון ובאנגליה בכלל, ובכל שנות פעילותו היה גם הצורף היהודי היחיד שפעל באנגליה. בשנותיו הראשונות בלונדון עבד דה-אוליביירה בניקוי ובתיקון כלי-כסף בבית הכנסת הספרדי, עד שקיבל אישור רשמי להשתמש בגושפנקה וליצור כלי-כסף בבית-מלאכה משלו. בין חפצי היודאיקה שיצר ניתן למנות כ-11 זוגות רימונים לתורה שיצר בשנות ה-1720-1730 עבור בתי הכנסת של הקהילות היהודיות בלונדון, "יד" או שתיים לספר תורה, שתי מנורות שבת, וחפצים בודדים נוספים, אשר רובם – להוציא פריטים אחדים – שמורים כיום באוסף המוזיאון היהודי בלונדון ובאוספים מוזיאליים אחרים.

גובה: 33.5 ס"מ, רוחב מרבי: 12.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כיפופים ופחיסות, חלקם שוקמו באופן מקצועי. שברים בכמה מהקולבים המרכזיים, בחלקם פיסות קטנות חסרות, חלקם משוקמים באופן מקצועי. קולבים חסרים הושלמו בחדשים בעיטורי הכדים העליונים. חלק מהפעמונים מאוחרים יותר. פעמון אחד חסר במתלים התחתונים. ייתכן כי חסרים פעמונים במתלים המרכזיים. ה"רימונים" מורכבים משלושה חלקים: עיטור הכתר העליון (מתברג), גוף הרימון אליו מולחם עיטור הכד העליון, והרגל (מתברגת אף היא). ייתכן כי העיטור העליון היה מוברג במקור. נראה כי ניזוקו בעבר סמוך לחיבור הרגל, במקום בו מופיעות חותמות הכסף המטושטשות, ובשיקומם נמחקו החותמות.

מקור:

• בית הכנסת הגדול (The Great Synagogue), לונדון.

• בית הכנסת המרכזי (The Central Synagogue, Great Portland Street), לונדון.

• סותבי'ס, ניו יורק, 5 ביוני 2019, פריט 2.

ספרות:

• Cecil Roth, The Great Synagogue, London, 1690-1940 (published by E. Goldston, London, 1950), online version (2003), pp. 17, 29, 61.

• Cecil Roth, "The Membership of the Great Synagogue, London, to 1791", Miscellanies (Jewish Historical Society of England, London), 6 (1962), pp. 177 (no. 19), 181, 184.

• A.G. Grimwade, "Anglo-Jewish Silver", Transactions (Jewish Historical Society of England, London), 18 (1953-1955), pp. 113-125.

Catalogue Value

הצג פרטים

פריט 16 נרתיק זהב לקמע – איטליה, המאה ה-19 – משפחת לוצאטו, סן דניאל דל פריולי

נרתיק זהב לקמע ("ש-די"). [איטליה, המאה ה-19].

זהב יצוק, רקוע וחקוק (אינו חתום).

נרתיק דו-צדדי לקמע, עשוי זה

הורד תמונה

נרתיק זהב לקמע – איטליה, המאה ה-19 – משפחת לוצאטו, סן דניאל דל פריולי

3 PHOTOS

מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים 24.2.26

פתיחה: $15,000

נמכר ב: $40,000

כולל עמלת קונה

נרתיק זהב לקמע ("ש-די"). [איטליה, המאה ה-19].

זהב יצוק, רקוע וחקוק (אינו חתום).

נרתיק דו-צדדי לקמע, עשוי זהב. בקצהו העליון עיטור דמוי חופה ומעליו טבעת לתלייה. שני צידי הקמע מקושטים באופן זהה, בדגמים סימטריים הכוללים רוקיות, פרחים ומחרוזות; נוסף על העיטורים הללו, בחזיתו מופיעים גם עיטורי לוחות הברית (חקוקים) ומנורה בעלת שבעה קנים, ובצדו האחורי עיטורי מצנפת כהונה וכלי לקטורת. במרכז הקמע (בחזית) מכסה נשלף, המעוצב כקרטוש חלק.

נרתיקי קמעות איטלקיים בדגמים דומים נעשו על פי רוב מכסף. נרתיקים לקמע עשויים זהב מסוג זה הינם נדירים במיוחד. מלכתחילה שימשו נרתיקים כעין אלה לנשיאת קמעות אשר קופלו ואוחסנו בחללם הפנימי, לעתים נכתבו הקמעות לכבוד אדם מסוים או למען מטרה ספציפית, ואלה הוחלפו כאשר הנרתיק עבר לרשותו של אדם אחר; במרוצת הימים, גם הנרתיקים עצמם החלו לשמש כקמעות.

הקמע שלפנינו עבר בירושה במשך מספר דורות במשפחת לוצאטו, משפחה יהודית-איטלקית-אשכנזית שמקורה בעיר סן דניאל דל פריולי (San Daniele del Friuli), במחוז פריוליה-ונציה ג'וליה, צפון-מזרח איטליה, בין ונציה לטריאסטה. עם בני המשפחה הידועים נמנים רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), רחל לוצאטו מורפורגו, ורבים אחרים – מחשובי ההוגים, היוצרים ואנשי המעשה ביהדות איטליה מאז המאה ה-16.

לקמע דומה עשוי זהב, ראו: סותבי'ס, ניו יורק, 17 בדצמבר 2008, מס' 89.

גובה: 10 ס"מ. רוחב: 8 ס"מ. עובי: 1.5 ס"מ. משקל: 86.9 גרם. מצב טוב. כיפופים קלים. מספר תיקוני הלחמה ישנים, זעירים. סדק קטן בעיטור הכדורי שבבסיס טבעת התלייה.

מקור: משפחת לוצאטו, סן דניאל דל פריולי, איטליה.

Catalogue Value

הצג פרטים