מכירה פומבית 106 אינקונבולות ומהדורות ראשונות | כתבי-יד מאוירים | חפצים
זוג "רימונים" לספר תורה מבית הכנסת הגדול של לונדון – לונדון, 1722 – כנראה מעשה ידי אברהם לופז דה-אוליביירה או וויליאם ספקמן – כתובת הקדשה משנת תקט"ו, 1755
פתיחה: $50,000
נמכר ב: $62,500
כולל עמלת קונה
זוג "רימונים" לספר תורה. לונדון, אנגליה, 1722, כנראה מעשה ידי אברהם לופז דה-אוליביירה או וויליאם ספקמן. כתובת הקדשה [לבית הכנסת הגדול של לונדון] משנת תקט"ו [1755].
כסף יצוק, רקוע, מוטבע וחקוק (אחד ה"רימונים" חתום בחותמת איכות מטושטשת, כנראה חותמת איכות Britannia standard, ובאות-שנה לונדונית G = שנת 1722. כמה פעמונים מאוחרים חתומים בחותמות הצורף AB, כנראה Abraham Benelisha, לונדון, 1910 בקירוב); הזהבה חלקית.
בראש כל רימון עיטור בצורת כתר מוזהב בעל שלוש זרועות, עם כדורית כסופה במרכזו. עיטור דמוי כד מפריד בין הכתר העליון ובין גוף ה"רימון", המעוצב בצורת שני כדורים פחוסים, דמויי אגס, ומעוטר ברצועות חלקות וברצועות הרקועות עם פרחי פעמונית.
לעיטורי הכדים ולגוף ה"רימונים" מולחמות שלוש שורות של שישה קולבים מסוגננים, עם פעמונים מוזהבים התלויים בטבעות ייעודיות בקולבים העליונים והתחתונים. עיטור נוסף המעוצב כשרשרת כדוריות כסופות מולחם אל הקולבים המרכזיים.
ניצבים על רגל גלילית וחלולה המעוטרת בדגמים צמחיים מוזהבים המהדהדים את אלו המופיעים על גוף ה"רימון". כתובות הקדשה זהות חקוקות על הרגליים: "זאת נדב כ' יוסף דוד בן כהר"ר ברוך / בענדט בלאך ז"ל בשנת תקט"ו לפ"ק" (באחת הרגליים חלק מהמלים מטושטשות קמעה); שתי הרגליים מסומנות באות ג' (חקוקה במרכז כתובת ההקדשה) ונושאות גם עיטור או מונוגרמה (מטושטש).
שמו של דוד בן בנדיקט (ברוך) בלוך, אשר הקדיש את ה"רימונים" שלפנינו, מופיע במאמרו של ססיל רות' המתעד את רשימת החברים של בית הכנסת הגדול בלונדון בשנים 1708 עד 1750 בקירוב (ראו להלן, רות', 1962), שם מופיע גם שמו המלא של אביו, בנדיקט (ברוך) בן סולומון בלוך. שמו של האב מתועד גם ברשומות של ה"חברה קדישא" של הקהילה האשכנזית (נוסדה 1695/6) כמי ששימש כגבאי הקהילה האשכנזית בשנת 1708, וכן במבנה החדש של בית הכנסת בשנת 1722 (ראו: ססיל רות', בית הכנסת הגדול, להלן. בספרו של רות' מתועד גם שוחט בשם ברוך בנדיקט, וייתכן כי מדובר באותו אדם).
"בית הכנסת הגדול" שימש במשך מאות שנים את הקהילה היהודית-אשכנזית בלונדון והיה בית הכנסת האשכנזי הראשון שנוסד בעיר לאחר שובם של היהודים לאנגליה במאה ה-17. הוא נחנך לראשונה בשנת 1690, נבנה מחדש והורחב בשנים 1722, 1766 ו-1790, ולבסוף נחרב במאי 1941, בהפצצות הבליץ הגרמני על לונדון במלחמת העולם השנייה.
"רימונים" לונדוניים מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 הינם נדירים ביותר, ומבין כלל הזוגות הידועים כיום – פחות מ-20 – רובם שמורים באוספים מוזיאליים. ה"רימונים" המתועדים מתקופה זו נוצרו בידי חמישה צורפים: סמואל ווסטל (Wastell, זוג אחד), גבריאל סלית' (Sleath, זוג אחד), ריצ'רד אדוארדס (Edwards, זוג אחד, זיהוי לא ודאי), וויליאם ספקמן (Spackman, שלושה זוגות) ואברהם לופז דה-אוליביירה (de Oliveyra, כ-11 זוגות).
מבין ה"רימונים" המתועדים של צורפים אלו, ה"רימונים" שלפנינו חולקים קווי דמיון בעיקר עם הרימונים של דה-אוליביירה, אם כי עיטורים מסוימים, דוגמת שרשראות הכדוריות ופרחי הפעמונית, מופיעים גם ברימונים שיצר וויליאם ספקמן (להשוואה, ראו: אוסף מוזיאון ישראל, פריט B13.0555(a-b), וראו גם:
Rickie Burman et al., Treasures of Jewish Heritage: The Jewish Museum London, London: Scala, 2006, p. 79).
Rickie Burman et al., Treasures of Jewish Heritage: The Jewish Museum London, London: Scala, 2006, p. 79).
אברהם לופז דה-אוליביירה – בן למשפחת אנוסים שמוצאה בפורטוגל – נולד באמשטרדם בשנת 1657 ונפטר בלונדון בשנת 1750. דה-אוליביירה היה הצורף היהודי הראשון שפעל בלונדון ובאנגליה בכלל, ובכל שנות פעילותו היה גם הצורף היהודי היחיד שפעל באנגליה. בשנותיו הראשונות בלונדון עבד דה-אוליביירה בניקוי ובתיקון כלי-כסף בבית הכנסת הספרדי, עד שקיבל אישור רשמי להשתמש בגושפנקה וליצור כלי-כסף בבית-מלאכה משלו. בין חפצי היודאיקה שיצר ניתן למנות כ-11 זוגות רימונים לתורה שיצר בשנות ה-1720-1730 עבור בתי הכנסת של הקהילות היהודיות בלונדון, "יד" או שתיים לספר תורה, שתי מנורות שבת, וחפצים בודדים נוספים, אשר רובם – להוציא פריטים אחדים – שמורים כיום באוסף המוזיאון היהודי בלונדון ובאוספים מוזיאליים אחרים.
גובה: 33.5 ס"מ, רוחב מרבי: 12.5 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט כיפופים ופחיסות, חלקם שוקמו באופן מקצועי. שברים בכמה מהקולבים המרכזיים, בחלקם פיסות קטנות חסרות, חלקם משוקמים באופן מקצועי. קולבים חסרים הושלמו בחדשים בעיטורי הכדים העליונים. חלק מהפעמונים מאוחרים יותר. פעמון אחד חסר במתלים התחתונים. ייתכן כי חסרים פעמונים במתלים המרכזיים. ה"רימונים" מורכבים משלושה חלקים: עיטור הכתר העליון (מתברג), גוף הרימון אליו מולחם עיטור הכד העליון, והרגל (מתברגת אף היא). ייתכן כי העיטור העליון היה מוברג במקור. נראה כי ניזוקו בעבר סמוך לחיבור הרגל, במקום בו מופיעות חותמות הכסף המטושטשות, ובשיקומם נמחקו החותמות.
מקור:
• בית הכנסת הגדול (The Great Synagogue), לונדון.
• בית הכנסת המרכזי (The Central Synagogue, Great Portland Street), לונדון.
• סותבי'ס, ניו יורק, 5 ביוני 2019, פריט 2.
ספרות:
• Cecil Roth, The Great Synagogue, London, 1690-1940 (published by E. Goldston, London, 1950), online version (2003), pp. 17, 29, 61.
• Cecil Roth, "The Membership of the Great Synagogue, London, to 1791", Miscellanies (Jewish Historical Society of England, London), 6 (1962), pp. 177 (no. 19), 181, 184.
• A.G. Grimwade, "Anglo-Jewish Silver", Transactions (Jewish Historical Society of England, London), 18 (1953-1955), pp. 113-125.