מכתב בכתב-ידה וחתימתה של הרבנית פייגיל ליבוביץ, אלמנת הגאון רבי ברוך בער ראש ישיבת קמניץ. [ראסיין (ליטא), ניסן ת"ש בקירוב, 1940]. יידיש.

נכתב על גבי נייר מכתבים מודפס (נדיר) של הישיבה, מתקופת גלותה לעיירה ראסיין בליטא בתקופת השואה, עם תמונת בעלה ר' ברוך בער "זצ"ל" (בכותרת הדף נדפס: "הישיבה הגדולה כנסת בית יצחק מקאמעניץ דליטא, כעת בראסיין, נתיסדה בסלאבאדקא ע"ש רשכבה"ג מרן הגה"ח ר' יצחק אלחנן זצ"ל, והתנהלה כארבעים שנה ע"י הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם רבן ומאורן של ישראל מרן – ר' ברוך דוב לייבאוויץ זצ"ל".

נשלח ללונדון אל בת-דודתה ובני משפחתה – "טייערע אונד ליבסטע גיהערטע קוזינע מיט אייער גימאל הרב, מיט אייערע טרייע קינדער" [=יקירתי ואהובתי, בת-דודה נכבדה, יחד עם בעלך הרב ועם ילדיכם היקרים] – הרבנית הענדל רייזל אברמסקי אשת הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. מכתב מרגש בו היא מביעה את צערה ומתארת את קשייה לאחר פטירתו הפתאומית של בעלה הגדול, וכן את דאגתה לנכדיה היתומים הגדלים בביתה, ומתנה את צערה על כך שבעלה הסבא לא זכה להובילם לחופה [הילדים רבקה וישעיה, בני-בנה ר' ליב ליבוביץ שנפטר בקיצור ימים, נשארו בליטא ונהרגו בשואה, הי"ד].

וכה היא כותבת להם (תרגום חופשי מאידיש): "...זמן רב, ארוך מאוד, עבר מאז כתבתי לכם. הסיבה לכך היא כי מאז שקרה לי האסון הגדול, לא עליכם... כמה אומללה הפכתי. תוך יומיים נפלה עליי הפורענות, נפלה עטרת ראשי, בעלי האהוב. התמוטט עליי כל עולמי, כאילו נפלתי מן השמים אל הקרקע, לא עלינו, אני לא מאחלת לאיש גורל כזה... נותרתי עם שני יתומים באמצע הנהר... מבני הצעיר נותרו ילדה וילד, בעלי היה להם כאב, הוא קיווה להובילם לחופה, אבל הקב"ה קבע אחרת. הנערה – מוכשרת, יפה וחכמה. הנער כל היום "געשריען" [=בוכה ומיילל]. ה' יעזור לי שאזכה להוליכם אל החופה... יקיריי, אני מודה לכם שלא שכחתם אותי. ה' יברך אתכם בטוב, ושתזכו לנחת מילדיכם ומנכדיכם האהובים. אני מבקשת ממך, בת דודתי הטובה והנאמנה – כתבי לי מכתבים. תזכו במצווה גדולה. כתבי לי מה שלומכם, מה שלום אמך, האם קיבלת ממנה מכתב? היי בריאה, וחג פסח שמח ברוב אושר. מי ייתן שמכתבי יגיע אליכם בשמחה שלמה. כך מאחלת לכם בת-דודתך, פייגל ליבאוויץ".

הרבנית פייגא ליבוביץ (תרל"ב-נספתה בשואה תש"ד), בת הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק וקרמנצוג (תר"י-תר"כ בערך-תרע"ז). אמה הייתה בת "הצדיק ממוש" רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש (תקס"ט-תרל"ט; אביו של רבי ישראל יהונתן ירושלימסקי אב"ד איהומן, תר"כ-תרע"ז – אביה של הרבנית הנדל רייזל אברמסקי, מקבלת המכתב).

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גלתה ישיבת קמניץ לליטא העצמאית (בתחילת תקופת השואה גלו לווילנא ולערי ליטא העצמאית רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים). הישיבה הגיעה לווילנא יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, שנפטר בפתאומיות בווילנא בה' בכסלו ת"ש (17 בנובמבר 1939), לאחר פטירתו נוהלה הישיבה ע"י חתנו הגאון רבי ראובן גרוזובסקי, יחד עם גיסיו הגאון רבי משה ברנשטיין והגאון רבי יעקב משה ליבוביץ, ועם המשגיח הגה"צ רבי נפתלי זאב הכהן ליבוביץ (גיסו של רבי ברוך בער, חתן רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד קרמנצוג). בהמשך עברה הישיבה לעיירה ראסיין, על פי פקודת השלטונות לפזר את הפליטים בעיירות ליטא. לאחר הכיבוש הרוסי וביטול עצמאות מדינת ליטא, נמלטו בנה וחתניה הנ"ל והגיעו לארץ ישראל ולארה"ב, עם בני משפחותיהם, אך הסבתא הרבנית ליבוביץ נשארה אז בליטא יחד עם נכדיה היתומים – המוזכרים במכתב שלפנינו, ולבסוף נרצחה בגטו קובנה בשנת תש"ד. גם בחורי ישיבת קמניץ הצליחו בחלקם להצטרף אז אל ראשי הישיבה שנמלטו לארה"ב ולארץ ישראל, חלקם הצטרפו לישיבת מיר שגלתה ליפן ושנחאיי, וחלקם נטבחו לאחר הכיבוש הגרמני במדינת ליטא בקיץ תש"א, הי"ד.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת "עץ חיים". ירושלים, ט' ניסן תרצ"ה [1935].

נשלח ללונדון אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי בעל ה"חזון יחזקאל", גאב"ד סלוצק ולונדון (ממלא מקומו של רבי איסר זלמן ברבנות העיר סלוצק). רבי איסר זלמן מודה לו על ההערכה וההערות ששלח לו על ספרו הראשון "אבן האזל": "יקרת מכתבו קבלתי ושמחתי מאד אשר נזדרז וכתב לי תיכף מכתב הערכה על ספרי, עם בקורת חשובה באיזה ענינים...". הוא מזכיר את קובץ ההערות ששלח לו לסלוצק על ספר חזון יחזקאל חלק א' (ראן: "קדם", מכירה 102, 7 במאי 2025, פריט 182), ומתנצל בענווה רבה על כך שעדיין לא כתב לו על ספר "חזון יחזקאל" חלק ב': "...ועוד יתרה עשה לי הדר"ג שפרע לי חובי על מכתבי אליו בשכבר הימים על ספרו הנכבד חלק א', בעוד שאני חייב לו זה מכבר תשובה על ספרו חלק ב' שכבדני... והנה לכתוב להדר"ג הערכה על ספרו הנכבד לא מצאתי לנחוץ להזדרז, בשביל שכת"ר יצאו לו מוניטין בעולם הגדולים ונתקבל בשם טוב ספרו חלק א', וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני, ועברתי על הרבה מחידושיו והיו לי עונג רב מדרכו הישרה קולע אל השערה, אולם לעשות רצונו עיינתי למצוא באיזהו מקומן הערות אשר הנני כותב להדר"ג בזה, וגם עיינתי בהערותיו החשובות על ספרי והעליתי על הגליון מה שיש לדון וליישב את דברי...".

בתוך הדברים מספר הגרא"ז על המצב הכלכלי הקשה של מוסדות התורה בארץ ישראל (עקב המשבר הכלכלי בארץ באותה שנה), ועל כך שראשי הישיבה והאברכים לא קיבלו משכורות כמה חודשים. הוא מבקש מהרב אברמסקי עזרה בהפצת הספר באנגליה, ובהשגת תורמים להוצאות ההדפסה.

רבי איסר זלמן מסיים בברכת החג: "הנני בזה ידידו עוז דוש"ת באה"ר [דורש שלום תורתו באהבה רבה] מברכו בחג שמח וכשר, איסר זלמן מלצר".

בשולי העמוד הראשון נרשמה התנצלות על כך שמשלוח המכתב התעכב והמכתב "נשאר מונח עד היום כ"ז ניסן תרצ"ה ואתו הסליחה".

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק [שחיבב מאד את ה"עילוי" הצעיר שהיה מכונה בישיבה בשם "זוניא", והיה אומר עליו: "כשזוניא'לה פותח את פיו נפתחים אצלי צינורות המוח" – כתלמיד המחכים את רבותיו]. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

מקבל המכתב,
בעל ה"חזון יחזקאל" – הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד סלוצק ולונדון (תרמ"ו-תשל"ו), עמד בקשרי ידידות עם רבי איסר זלמן מלצר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרא"ז כיהן כרבה של סלוצק והגר"י אברמסקי כיהן ברבנות בסמוליאן, ומשנת תרע"ד ברבנות סמילוביץ. בשנת תרפ"ג נאלץ הגרא"ז מלצר לברוח מרוסיה מאימת השלטונות הבולשביקים, והמליץ לראשי הקהילה בסלוצק לפנות אל הגר"י אברמסקי לכהן ברבנות סלוצק. באותה תקופה בה כיהן הרב אברמסקי כרבה של סלוצק, החל בחיבורו הגדול "חזון יחזקאל" על התוספתא. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי], נאמן-ביתו וסופרו של רבי חיים עוזר. בשנת תר"צ נעצר הרב אברמסקי ע"י השלטונות הבולשביקים והוגלה לסיביר. בתחילת שנת תרצ"ב שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו והגיע לליטא, כשבאותה שנה נסע לכהן ברבנות באנגליה. בתחילה כיהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, ומשנת תרצ"ה כיהן כגאב"ד בית הדין הראשי בלונדון, עד ליציאתו לגמלאות ועלייתו לירושלים בשנת תשי"א.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי, כתוב משני צידיו. 28 ס"מ. מצב בינוני. כתמי רטיבות, בלאי וסימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין – עם קונטרס מצורף (4 עמ' גדולים) של תשובה הלכתית בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. ליובאן (בלרוס), אסרו חג סוכות תר"צ [תשרי 1929].

תשובה הלכתית, אודות "שוטה לדבר אחד" – שאמר על עצמו שהוא משיח, ולעתים היה עושה מעשי-שיגעון גמורים. כדי למנוע את עיגון האשה החליט רבי משה לאפשר לו לגרש אותה בבית דינו. לפנינו ההעתקה של ה"היתר עגונה" בכתב ידו, בה הוא מפרט את הטעמים שיוכל לגרש את אשתו – מכיוון שאינו שוטה גמור, והוא "עתים חלים עתים שוטה" [הגדרה הלכתית לחולה נפש שיש לו תקופות שבהן נחשב פיקח לגמרי, למרות שלעתים הוא שוטה גמור].

במכתב המצורף שנשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי שכיהן אז כאב"ד סלוצק, כותב רבי משה: "...הנני שולח העתקה ממה שחדשתי ועשיתי הלכה למעשה במקום עגון שלא יכלתי לדחות אף לרגע ולהתישב עם כ"ג, אך לדעתי הם דברים אמתיים ונוגע זה להרבה דוגמתו. לא יכלתי לשלוח קודם החג כרצון כ"ג מצד העגמ"נ הרב של עצמי ד' ירחם ואח"כ של כבוד שמים ומי שיתבע וכו'..." [הוא רומז כנראה לרדיפות שעבר אז מהשלטונות הרוסיים ומאנשי היֶבְסֶקְצְיָה (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית), אשר רדפוהו בהצקות שונות, בעת שכיהן כרבה של ליובאן].

בשולי המכתב מתנצל רבי משה על שהתשובה נשלחה עם מחיקות ולא בהעתקה נקיה: "לא יקפיד כ"ג על שכתוב בהרבה מחקים, כי לא השגתי נייר טוב, הנ"ל".

התשובה הארוכה שלפנינו, מהתאריך י"ג אלול תרפ"ט, נדפסה בספרו שו"ת "אגרות משה" (אבן העזר, חלק א, סימן קכ, עמ' רפה-רצג).

הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית. נשיא "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה". מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו-יורק. מחבר הספרים שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.

לפני בואו לארה"ב כיהן רבי משה פיינשטיין בשנים תרפ"א-תרצ"ו ברבנות ליובאן (שברוסיה הלבנה), תחת רדיפות השלטון הבולשביקי, ובאותה התקופה התיידד ועמד בקשרי שו"ת עם הרב אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), שכיהן ברבנות סלוצק משנת תרפ"ג והיה ממנהיגי הרבנות ברוסיה, עד מאסרו והגלייתו לסיביר בשנת תר"צ ע"י השלטונות הבולשביקים).

מכתב: דף 11X19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול. קרעים בחיתוך הדף למעלה.

קונטרס התשובה: דף כפול (4 עמ' כתובים), 34 ס"מ. מצב בינוני. בלאי וקרעים. קרעים חסרים בראש הדפים, עם פגיעות בטקסט.

פסק דין מגדולי ראשי הישיבות בארה"ב – דף בהדפסה ליטוגרפית של הפסק בכתב-ידו וחתימתו של רבי אהרן קוטלר, עם חתימותיהם (בדפוס) של רבי אברהם יפה'ן, רבי דוד ליפשיץ, רבי יעקב קמנצקי ורבי משה פיינשטיין. ארה"ב, י"ד כסלו תשכ"ב [22 בנובמבר 1961].

פסק-דין זמני מהדיון של גדולי הרבנים בארה"ב: "בדבר הסכסוכים שבין הועד הפועל של הפעילים באמריקה עם בא כוחם ועד הפעילים באה"ק".

בפסק הדין נכתב: "אחרי ששמענו טענות הצדדים, יצא מאתנו הח"מ על פי דין התורה כדלהלן: א) אין רשאים בשום אופן לערוך שתי מגביות מיוחדות באמריקה באיזו צורה שהיא, שכרוך בזה מחלוקת רבה וחילול השם ח"ו וחלול כבוד בני תורה... ב) יען כי הועד דפה עובד מכמה שנים, הם נחשבים מוחזקים, ואין בא כח הועד דא"י רשאי לאסוף בעצמו עבור הפעילים ולא לנהל תעמולה מיוחדה ואין רשאי לגרום שום הפרעה לעבודת הועד דפה. ג) הועד דאמריקה מחוייב לענות לד"ת [לדין תורה] להועד דא"י בבי"ד חשוב בזבל"א או בבי"ד המרוצה לשני הצדדים... ד) עד שתערך הד"ת יש רשות לבא כח הועד דא"י ליכנס בתור חבר הועד דפה ולהיות נוכח בישיבת הועד... כפי הפשרה מחודש תמוז העבר... ה) הרשות לבא כח הפעילים דא"י להשתתף בהגזברות כפי הפשרה מחודש תמוז העבר. ו) הצדדים מחויבים לנהל הכל בשלו'[ם] ובמישור ולא לגרום שום הפסד בהלשכה ובהעניין בכללו. ז) הרשות לכל אחד מהצדדים לתבוע לדין תורה לסדור החלטי להתאם העבודה עם הועד דא"י. אך עד שתתקיים הד"ת יתנהגו לפי הסעיפים הנ"ל...".

[1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

אוסף ענק של מכתבים בנושאים שונים, מארכיונו של הגאון רבי מרדכי מאיר פולק אב"ד ווייסקירכן, מגדולי רבני צ'כיה ואוסטריה – הכולל מכתבים מרבותיו, חבריו ותלמידיו מתקופות שונות. רבני מרכז אירופה: מורביה ואוסטריה, הונגריה, גרמניה, ומדינות האזור. האוסף כולל מכתבים בדברי תורה, פולמוסי רבנות ורפורמה, עניינים פרטיים וציבוריים, ועוד. האוסף כולל גם מכתבים, טיוטות מכתבים, ודרשות בכתב-ידו של הרב פולק ורבנים אחרים.

האוסף שלפנינו, הוא תיעוד היסטורי לדור שלם במורביה וסביבותיה, של רבנים ולומדי תורה, שחלקם הגדול למדו בישיבות הונגריה, אצל ה"כתב סופר", ומאידך פנו לקבל השכלה כללית באוניברסיטאות התקופה בערים וינה ופראג. משום מה, רבים מתלמידי ה"כתב סופר" שמכתביהם מופיעים בארכיון זה, לא מתועדים (או מתועדים באגביות), בספר "החתם סופר ותלמידיו", שתיעד את תלמידי הישיבה בפרשבורג לדורותיהם.

הגאון רבי מרדכי מאיר פולק (תק"צ-תרנ"ז) נולד בקולין שבבוהמיה (קעלין Kolin, צ'כיה), וקיבל תורה מהמרא דאתרא רבי דניאל פראנק, וכן למד אצל רבי גדליה טיקטין גאב"ד ברסלויא. לאחר מכן עבר לישיבת פרשבורג והיה מתלמידיו הקרובים של בעל ה"כתב סופר", והיה מבני-ביתו, משמש בקודש ומורה פרטי לילדיו. אח"כ שב לעיר מולדתו קולין ולמד ג' שנים בישיבת מורו ורבו רבי דניאל פראנק אב"ד קאללין, אשר סמך אותו להוראה. בהמשך עבר ללמוד בפראג אצל הרב שלמה יהודה לייב רפפורט (שי"ר; חתן בעל "קצות החושן"). ונסמך אף ממנו להוראה. בשנת תרי"ח בא בברית האירוסין עם בת רבי יצחק לייב פריישטאט תלמיד ה"חתם סופר" ומייסד בית הכנסת "שיף שוהל" בווינה. עם נישואיו בחורף שנת תרי"ט, נתמנה לגאב"ד ווייסקירכען (רייניץ Hranice, מורביה). בשנת תרכ"ח התמנה לגאב"ד העלישוי (Holešov, מורביה), העיר בה כיהן ונפטר הכהן הגדול בעל הש"ך. באחרית שנותיו משנת תרנ"ג, כיהן כראש ב"ד בעיר הבירה ווינה, ועד לפטירתו בכ"ו לחודש סיון תרנ"ז.

האוסף כולל:

• שבעה מכתבים מאת מורו ורבו רבי דניאל פראנק אב"ד קאללין – מכתבי סמיכה והמלצה, ומכתבי ברכה וידידות: מכתב סמיכה ל"חבר" משנת תר"ג (בהיותו בן י"ג שנים[!]); כתב סמיכה להוראה ("יורה יורה"), מחודש אב תרי"ד; כתב סמיכה לרבנות מחודש שבט תרח"י; מכתב מחודש אדר תרי"ח, שנשלח ללייפניק לרבי יצחק איצק טויבער (תלמיד ה"ברוך טעם"), עם דברי השתדלות לקבלת תלמידו הרב פולק לרבנות וייסקירכן; מכתבים מחודש תשרי תרי"ט ואדר א' תרי"ט בענין קבלת הרבנות בווייסקירכן; מכתב מחודש תמוז תרי"ט, בו הוא מספר על פטירת זוגתו הרבנית אסתר פראנק, ומבקשו להתפלל לעילוי נשמת המנוחה בשמה ובשם אמה "אסתר בת פיילא".

הגאון רבי דניאל פרנק (תקנ"ו-תר"כ), מגדולי רבני בוהמיה והאזור. תלמיד רבי שמואל ליב קוידער בעל "עולת שמואל". בשנות התק"צ כיהן כדיין ומו"צ בעיר וואטיץ, ומשנת תקצ"ט אב"ד קאללין (קעלין Kolin, צ'כיה), בה כיהן עד סוף ימיו.

• מכתב ארוך בדברי תורה, מאת רבי שבתי כ"ץ רפפורט אב"ד דומברובה. וינה, אלול תרכ"ט [1869].

הגאון רבי שבתי כ"ץ רפופורט אב"ד דומברובה (תק"פ בערך-תרנ"ו), גאון מופלג מגדולי רבני גליציה. מצאצאי הש"ך (בן רבי אברהם אבלי כ"ץ אב"ד טורנא, שהיה בן-אחר-בן להגאון רבי שבתי כ"ץ בעל "שפתי כהן"). מבניו: רבי מאיר רפופורט אב"ד ליקובה וראב"ד קראקא, רבי יצחק חיים (ר' איציק'ל) אב"ד אוסטרובה וקראקא, ורבי צבי הירש ממלא מקומו ברבנות דומברובה. חתנו, הגאון הנודע רבי יעקב ויידנפלד אב"ד הרימלוב (ת"ר-תרנ"ד), בעל ה"כוכב מיעקב".

• שני מכתבים, בכתיבת ידי סופר ובחתימת ידו [הרועדת, לעת זקנתו] של רבי יוסף בי"ח פיילבוגן, דרזניץ, שנת תרכ"ח [1867-1868]. האחד מהם עם ברכות לרגל מינויו של הרב פולק לרבנות העלישויא [בה כיהן בעבר הרב פיילבוגן במשך 26 שנה], והשני הוא העתקה של מכתב רבי אברהם חיים ברילל מביללסטוק משנת תר"א, אל רבי יוסף בי"ח, על תקנות הקרן להנצחת רבי משה ר"פ, לתלמידי חכמים הלומדים בעיר העלישויא, עם אישור על נכונות ההעתק בחתימת ידו של רבי יוסף בי"ח פיילבוגן.

הגאון רבי יוסף בי"ח פיילבוגן (תקמ"ה-תרכ"ט), בן רבי יעקב הירש בי"ח פיילבוגן אב"ד שטייניץ (מחבר ספר חשרת מים (וינה, תקפ"ה); בנו של הגאון רבי משה לייב בי"ח זצוק"ל דיין בניקלשבורג). נסמך להוראה ע"י הגאון רבי מרדכי בנעט אב"ד ניקלשבורג וכיהן ברבנות בקהילות החשובות במדינת מורביה: פיסליניג, פירניץ, קוניץ, העלישוי וגרוס-מעזריטש ((Velké Meziříčí. בשנת תרכ"ז בערך, כשכהו עיניו לעת זקנותו המופלגת, עבר להתגורר בעיר דרזניץ, בבית בנו הגאון רבי משה שמואל פיילבוגן אב"ד דרעזניץ (המוזכר במכתב שלפנינו). בנו רבי בנימין פיילבוגן מחבר הספר בני יוסף (לייפציג, תרל"ב), בו הביא דברים רבים מתורת אביו.

• מכתב מרבי איסר'ל טויבער דיין בק"ק עיר-חדש (תקפ"ג-תרס"ד, החת"ס ותלמידיו עמ' ערה-רעו), תלמיד ה"חתם סופר". עיר חדש (נאוואמעסטא, הונגריה), תמוז, תרל"ה [1875].

• מכתב מאת הבחור שלמה ליפמאן וואלדלער, אל רעו מרדכי מאיר פאלק. פרשבורג, תמוז תרי"ב [1852]. בשולי הדף מכתב נוסף מאת חברם הבחור מענדל ראזענטהאל מישיבת פרשבורג.

בתוך המכתב מתאר רבי שלמה ליפמן את שיעורי רבם ה"כתב סופר", ואת עומס הלימודים בישיבה (כנראה דברי שכנוע לחזור ללמוד עמם בישיבת פרשבורג): "...אנו טרודים מאוד בשיעורי'[ם] דרבנן, כי לא כל השיעורים שווים וכעת נשתנו סדר כמבראשית, ואין לנו זמן מועד אפילו מועט לצרכינו, ובכל עת אנו מוכנים לעמוד בחצר המלך, מאן מלכי' – וענייני דתקנת עגונות גרמו לזה כי הם עניינים עמוקים ורחבים כמים שאין להם סוף...".

רבי שלמה ליפְּמַן וֶלְדְלֶר (תקצ"א-תרס"ד) לימים אב"ד קיקינדע, ומשנת תרכ"ה אב"ד שלאנק (שעהנלאנקע, מחוז פוזנא). בהיותו כבן עשר שנים התייתם מאביו רבי יעקב וֶלדלֶר (חתן רבי מרדכי שלאנק תלמיד ה"חתם סופר"), ונתגדל בביתו של ה"כתב סופר", בהמשך למד בישיבת פרשבורג, ובישיבת אייזנשטט אצל רבי עזריאל הילדסהיימר. רש"ל מספר על עצמו: "ועל פי מצות מר זקני הלכתי לעיר פרעסבורג ואמ"ו הרב הגאון דק"ק פרעסבורג נ"י... נתן ידו עלי וקרבני לביתו הרמה ושמה נתגדלתי, ובישיבתו הרמה למדתי מימי ילדותי כאשר הייתי בן עשר עד יום חתונתי" – "וה' נתן חני בעיני אמ"ו הגאון בעל כתב סופר זצ"ל ולקח אותי לביתו הקדוש ללמוד על שולחנו הטהור תחת צלו הקדוש והייתי בביתו הקדוש הרבה שנים" (כרם שלמה, כא, ו-יז; רני ושמחי, ה, עמ' פא).

• מכתב ארוך בדברי תורה, מאת הבחור פנחס וויינר[?], הלומד בישיבת פרשבורג. [פרשבורג], אייר תרי"ט. בתוך הדברים הוא מספר לו על יחסו של ה"כתב סופר" למגיעים ללמוד בישיבת פרשבורג בגלל אימת הגיוס לצבא: "הנה לא מצאתי מאומה אשר יהי' חשוב להגיד באזני אדוני, אך זאת לא אמנע מלהודיע כי הרב הגאון הג' וכו' דק"ק פ"ב אשר באתי לחסות בצל תורתו לא קבלני בפנים יפות, כי נפשו חרה לו על אשר רבו המעפילים לעלות הנה למלחמת התורה מיראתם מפני מלחמה אחרת, ויחשבני כאחד מהם וקבל זה אני מקוה כי בע"ה אמצא חן בעיניו עד אשר ידע כי אני רוח אחרת עמדי...".

• מכתב ארוך בדברי תורה, מאת רבי מרדכי דנציג (תקצ"ז-תרפ"ב; לימים אב"ד וועטש), מתקופת לימודיו בישיבת פרשבורג אצל ה"כתב סופר". פרשבורג, תמוז כת"ר [1860].

• שלושה מכתבים ארוכים בדברי תורה, ידידות והשקפה, מאת רבי בער ליב גולדברג, מנכבדי העדה ומלמד תורה לנערים בעיר פרשבורג. פרשבורג, כסלו תרכ"ג, אלול תרכ"ג ואלול תרכ"ה [1862-1865].

במכתב מחודש אלול תרכ"ג, אנו למדים כי תלמידי ישיבת ה"כתב סופר" היו שוהים וישנים בביתו בפרשבורג, והוא היה קובע עמם סדרי לימוד. הכותב מזכיר בערגה שנים קודמות בלימודם יחד בפרשבורג בביתו, בצוותא חדא עם ידידם הבחור יואל צבי בענעט ועם מקבל המכתב רבי מרדכי מאיר פולק: "אזכרה ימים מקדם שהיו בביתי אוהבים נאמנים... מאז שיצא אהובי מעלתו נ"י ואהובי מו"ה יואל צבי מביתי, היו אצלי עוד איזה זמן בחורים ולאחר זמן לא היה לי מקום לתת ללון, ומעלתו יודע טיבתי שלא אוכל ללמוד בלא עיון ובעיון בלא חבר, ובזמן הזה ישבתי ולקחתי בחורים לביתי ולמדתי קצת יותר ועל שבת שובה הבע"ל למדנו סוגי' דחצי שיעור וכו'...".

במכתב מחודש אלול תרכ"ה, מתגלה כי רבי בערל ליב הוא מחבר הקונטרס האנונימי "כתב יושר דברי אמת" (פרשבורג, תרכ"ה), שנדפס באותה שנה, מטעם "לומדי תורה" בפרשבורג, נגד החיבור "לב העברי" של רבי עקיבא יוסף שלזינגר.

בשנים תרכ"ב-תרכ"ה הדפיס הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר מפרשבורג, את חיבוריו "לב העיבר"י", בהם העביר בין היתר ביקורת חריפה גם על גדולי התורה בגרמניה שהנהיגו שיטת תורה עם דרך ארץ. כתגובה לכך נדפס אז החיבור "כתב יושר דברי אמת" שיצא לאור ע"י "לומדי תורה מפרשבורג" ומבלי שם מחברו. מהמכתב שלפנינו עולה כי לרבי בערל ליב גולדברג היתה שייכות מסויימת ליצירת חיבור זה, ואף שלחו למקבל המכתב רבי מרדכי מאיר פולק. הרב פולאק הגיב בתמיהה על תוכן החיבור החריף, ועל כך בא הרב גולדברג להסביר במכתב שלפנינו, שכנראה המקבל לא ראה את ספרי הלב העברי ואת השימוש שעשו בו המשכילים במאמריהם ובעיתוניהם: "בדבר הכתב יושר דברי אמת אשר שלחתי לו, ראו ראיתי שתי ראיות, האחת כי לא הגיעו אליו הני ספר'[ים] ולא ראה מה כתוב בי', ואשרי עין שלא ראתה זאת, והשנית אשר היא הנותנת ומסתעף מזה כי האמין אהובי כמ"ה כי מטרת כוונת לומדי תורה ומגמת פניהם היה במכתב הזה ללחום מלחמת הרשות... אבל לא כן הדבר, אך כוונתם היתה לתקן את אשר עוות בספרים האלה כי תקלות גדולות שנו כאן, הנה ידוע מלחמת עם ד' בעם לעג המלעיגים ומלעיבים בעובדי ד' האמונים עלי תורה ויראה, כל מגמת נפשם להוריד כבוד הארטאדאקסי ולהבאיש ריחנו בעיני המון ישראל ובעיני העמים להמשיך להם לב העם והממלכה לתת להם יד עליונה, והמה אומרים באורם נראה אור והמחזיקים בדברי חכמים ז"ל הולכי חשכים המה ואין נוגה להם, המה שונאי חכמות ומבזה תבונות, ובספרים האלה הוא נותן כל אותן הדעות אשר שונאנו מתגוללים עלינו להתנפל עלינו לתורת אמת ונותן להם יד וביד החרב להשחיתנו ח"ו, אילו כתב כל הדברים יוצאים מליבו החרשנו ואמרנו אתו תלין משוגתו, אבל הוא נתן יסודותיו על הררי קודש בנה עליהם ויקף עליהם ראש שבטי ישראל צוואת חתם סופר ז"ל. גם מספר מעשי שקרים מגדולי רבותינו אשר נאים לו ולמשוגתו לא לחכמים וצדיקי ישרי לב ובזה הביא ועשה להמינים מטעמים כאשר אהב נפשם באמרם הוא זה הדבר אשר דברנו. גם יצא בהעברה לחלוק ולחרוף בחירופים וגידופים אשר השומע תצלנה אזניו על האנשים שאין מחשבותיהם כמחשבותם ומדברים דייטש, לא ישא פניהם גם אם הם מוחזקים לצדיקים וגדולי תורה, והרואים אומרים שיש כאן בישראל המאמינים מחלוקת, והמינים כאשר ראו כן שמחו לאמור הנה העת להפיק מזימותם לדרוך על במתי ארץ ולהשפיל אותם לעשותם ללעג וקלס בעיני כל רואה אותם, כי אין שלום במחנותם, עתה לא ירעו ולא יכחישו אותנו כי המה מעידים על עצמם, עתה הדבר בספר כתוב וחתום. יראה נא וישכיל זאת איך חבר הוא לאיש משחית במכתב עת 'בן חנניה' נראה רשע מה הוא אומר, 'מחבר ספר הנער העברי הוא איש האמת והאמת שכל דעת הארטאדאקסען האמיתי כיוצא בו ואין ביניהם כפסע', והשתיקה בזה כהודאה ומי יודע ויוכל לשער ההיזק העתיד לבא עי"ז, לכן אזרו חיל קמו וגם נצבו 'לומדי תורה' פה ורק לאהבת השלום והאמת ולהסיר המכשלה הזאת להראות כי דבריו דברי יחיד שוטה נער וגס רוח הם, אבל לדעתם ולדעת כל הישרים בלבותם כל אשר יכתוב ידו לד' ומחזיק בתורת ד' ובדיני ישראל ומנהגיהם לנו הוא..., ואלו דברים נאמרים בכל לשון שהוא מדבר יידיש-דייטש או דייטש-דייטש, ואין כאן מחלוקת בישראל המאמינים...".

• מכתב ארוך, מאת רבי יואל צבי בענעט ידיד-נעוריו בישיבת פרשבורג, דברי ידידות וזכרונות נעורים, ואריכות על דיני שעטנז ומכשולותיהם. פאקש, אדר א' תרל"ה [1875]

רבי יואל צבי בנעט (תקצ"א-תרמ"ה), בן רבי מנדל בנעט דיין בפאקש. תלמיד ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד המהר"ם שיק. עמד בקשרי שו"ת רבים עם המהר"ם שיק, ותשובות רבות במהר"ם שיק מופנות אליו.

• מכתב ארוך בדברי תורה, מאת רבי אהרן אונגר [מראשי קהילת שומרי הדת בעירו, גיסו של רבי אשר שטסיל מדעעש]. מיקלאש (Szentmiklós, הונגריה), סיון תרכ"ד [1864].

• מכתב מאת רבי יעקב ב"ר אברהם חיים פריימן. קוניץ, טבת תרנ"ג [ינואר 1893]. וטיוטת מכתב רבי מרדכי מאיר פולק, אל רבי יעקב פריימן, ברכות לרגל מינויו לרבנות העלישוי (על מקומו, לאחר שעבר לווינה). [וינה], סיון תרנ"ג [1893].

רבי יעקב פריימן (תרכ"ז-תרח"צ), מדפיסם ומהדירם של ספרי גדולי הראשונים. אשתו בת הרב ישראל מאיר פריימן ונכדת הגאון בעל "ערוך לנר". כיהן כרב העיר העלישוי (Holešov, מורביה) במשך כעשרים שנה, ואחר כך בערים פוזנא וברלין.

• שלושה מכתבים ארוכים בדברי תורה ובענייני הרבנות בהעלישוי, מאת רבי דוד פרנקפורטר מרבני ודייני העלישוי. סאבאטישט (Sobotište, סלובקיה) והעלישוי (Holešov, מורביה), תרנ"ה ותרנ"ו [1895-1896].

הגאון רבי דוד פרנקפורטר, תלמיד ה"שבט סופר", בנו של רבי יוסף ליב פרנקפורטר תלמיד ה"חתם סופר" וה"כתב סופר", כיהן כדיין בעיר סאבוטיץ', ולימים עבר להעלישוי בראשית שנות התר"ן, בה כיהן כדיין וכרב בית המדרש, נפטר לפני שנת תרע"ד. בכל המכתבים הוא חותם "דוד הוא הקטן בן לאאמו"ה יוסף לייב פראנקפורטער זצלה"ה". באחד המכתבים שלפנינו הוא כותב בשמחה על הזכות להתמנות לתפקידו בהעלישוי, (ותולה זאת בזכות אבות, אבי-זקנו הגאון מהרשש"ך בעל "כוס הישועות").

• שלשה מכתבים ארוכים בדברי תורה, מאת רבי יוסף ברגר מלייפניק, הגר בעיר מעזריטש (גרוס-מזריטש Velké Meziříčí, מורביה); ושני מכתבים מאת רבי מרדכי מאיר פולק, האחד מימי בחרותו, וינה, תשרי תרי"ח [1857], והשני מעיר רבנותו רייניץ [וייסקירכן] בשנת ברכ"ת [1862].

• מכתב ארוך אל הרב פולק, מאת תלמידו רבי אשר קוביטשעק, המתלבט אם לנסוע לעיר וינה, או ללכת ללמוד בגרמניה אצל הרב מווירצבורג. נייאדארף (פעטשי-ניידורף, Pečovská Nová Ves), אלול תרל"ד [1874].

• למכתבו צירף ר' אשר קוביטשעק מכתב שקיבל מאת רעו הטוב הבחור שלמה זלמן ברייער (תר"י-תרפ"ו; תלמיד ה"כתב סופר", ולימים חתן רש"ר הירש וממלא מקומו ברבנות פרנקפורט דמיין). מגנצא, אלול תרל"ד [1874].

ר' שלמה זלמן ברויער (שבאותה תקופה שימש כמורה פרטי בביתו של רבי שמואל בונדי במגנצא) מתאר במכתבו שלפנינו, את התרשמותו משיטת "תורה עם דרך ארץ", אשר ראה בביקוריו בהלברשטט ובברלין. כפי הנראה מהמכתב, קוביטשעק חפץ לשלב לימודי רבנות עם לימוד מדעים כלליים בעיר ווירצבורג במחיצת הרב במברגר, או בברלין אצל הרב הילדסהיימר, ורש"ז ברויער ממליץ לחברו להשאר בארצו, כי לדעתו שתי הדרכים, אינן מתאימות לו כבוגר ישיבות הונגריה: "...האמת לא אכחד ממך ואדבר עמך כאיש אל אחיו באמת בלי רמיה, לא אוכל לומר לך לא להרע או להיטב: 'בחר אחד מב' דרכים – ווירצבורג או בערלין, אשר כוננת לפניך"!' – כי שניים יחדיו לא ייטבו לי לתכליתך מחמת כמה טעמים. דע כי לא כדרך משנתם, משנתינו במדינת אונגארן ביחוד בעיר ווירצבורג. אכן אין אני רוצה להגיד לך בבירור שלא תלך הֵנה ח"ו – כי אני ידעתי בטח זה מוסכם אתי כי לאיש הירא אלקים ורך לבב ורצונו לחבר תורה וחכמה יחד, אין לו מקום אחר לנוח כף רגלו חוץ מב' הנ"ל – ועל הראשונים אנו מצטערים...". בהמשך הוא מספר על היכרותו האישית בברלין עם הרב הילדסהיימר: "עם ד"ר הילדעסהיימער פלפלתי הרבה והרבה כי הוא דייר של בעלת הבית שלי תחי' ושם אכלתי בביתו, הוא למדן מופלג מאד אכן דרך לימודו. – בקש אותי שאלך לשמוע פ'אָרטראג ממנו בסעמינאר שלו, וכן בקש מאתי והפציר בי מִשנהו 'האָפפמאַנן' – בלתי ספק מכיר אתה אותו – אכן לא יכולתי כי הזמן בגד בי שם, וביחוד מכיר אני את הסעמינאר מבחוץ ודל"ב" [=ודי לי בזה/ ודי לחכימא ברמיזה]. בחתימת המכתב כותב רש"ז ברויער על הרב מווירצבורג: "הרב דק"ק ווירצבורג נ"י הוא צדיק תמים מאד ומתנהג בגדר חסידות, והוא פה באשכנז כמו הרב ר' הלל ליכ"ש במדינתינו – ודל"ב...".

• שישה מכתבים ארוכים אל הרב פולק, מאת תלמידו רבי אשר קוביטשעק. מגנצא, חשוון תרל"ז – עד כסלו תרל"ט [1876-1878].

רבי אשר קוביטשק מפטשי-ניידורף, למד בישיבת פרשבורג אצל ה"כתב סופר" ובנו ה"שבט סופר", בהמשך הגיע להעלישוי ללמוד אצל הרב פולק, ואף נהיה מלמד לבניו. בשנת תרל"ז עבר למגנצא ללמד תורה בבית הנגיד רבי שמואל בונדי (תקנ"ד-תרל"ח), בניו וחתניו (בהם רבי מאיר להמן אב"ד מגנצא). המכתבים שלפנינו עוסקים בעיקר בדברי תורה ויראה, אך מופיעים בהם גם תיאורים על הנהגות ביתם ואורחות חייהם של רבי שמואל בונדי ומשפחתו.

• שלושה מכתבים מרבי אברהם פלאטשק אב"ד בוסקוביץ (Boskovice, דרום מורביה), תרכ"ב ותרל"ה [1862-1875]. בשני המכתבים מקיץ תרכ"ב מדובר אודות מכשולי כשרות שחיטה ואטליזים בעיר ראשני. במכתב משנת תרל"ה מדובר אודות כספים עבור מצות ואוכל כשר לפסח, לאסירים יהודיים.

רבי אברהם פלאצ'ק אב"ד בוסקוביץ (תקנ"ט-תרמ"ד), מגדולי הרבנים והפוסקים בדורו. לאחר שהרש"ר הירש עבר לכהן בפרנקפורט נתמנה על מקומו כרבה הראשי של מורביה.

• ארבעה מכתבים ארוכים, בדברי תורה, מאת רבי אהרן פרידמן (בעל "אגרת תשובה"). ווייסקירכען (רייניץ Hranice, מורביה), תשרי תרכ"ח-סיון תרכ"ט [1867-1869].

רבי אהרן פרידמן, נולד בוינה לאביו רבי משה יהודה. למד אצל רבי יוסף גוגנהיימר (חתן רש"ר הירש) ואצל הרב שי"ר בפראג. לאחר נישואיו התגורר בוייסקירכן. בשנות התר"מ עבר להתגורר בווינה וכיהן כרב ביהכנ"ס שענלאטערן [ברחוב שֶנלַטֶרנֶה]. מחבר הספרים: "פתשגן כתב תשובה" (וינה, תרמ"ו); "אגרת תשובה", על נוסחה הארמי של הכתובה (וינה, תרמ"ח), ועוד.

• שבעה מכתבים ארוכים ומעניינים מאת רבי משה אריה בלוך אב"ד לייפניק, תרי"ט-תרל"ח [1859-1877]: תשובה הלכתית משנת תרי"ט, בהלכות טריפות ובדיני כשרות לפסח של השוקולד; מכתב בגרמנית, מהתאריך אוגוסט 1859; תשובה הלכתית מתשרי תרכ"ג, בענין ברית מילה קודם זמנו (בתוך הדברים הוא מזכיר את זקינו הגאון בעל "שערי דעת" ו"שמן רוקח"); תשובה הלכתית משבט תרכ"ג, אודות מראית עין וחשד וחילול ד' בבניית בית הכנסת בשבת; תשובה הלכתית מחודש אלול תרכ"ו, בעניין פינוי נפטר מקברו שמחמת כפיית ערכאות קברוהו לצד המאבד עצמו לדעת; מכתב מחודש חשוון תרכ"ח אודות שוחט ששחט ללא סמיכה לשחיטה; מכתב מחודש תשרי תרל"ח, בו הוא מספר על התמנותו לראש "בית המדרש לרבנים" בבודפסט: "...כי יש את נפשי לעזוב את מקומי פה בעזר האל יתברך מיד לאחר החג הבע"ל ולתקוע אהלי בק"ק פעסט יע"א אשר שם נתקבלתי משרי המלוכה להיות רב ומורה בבית מדרש הרבנים אשר הוקם מאת מלכינו החסיד יר"ה, ואמרתי לא אסע מכאן בלתי נטילת רשות מרומעכ"ת נ"י...".

רבי משה אריה לייב בלוך (תקע"ה-תרס"ט), מחבר הספרים "שערי תורת התקנות" ו"שערי המעלות", אב"ד לייפניק, וראש בית המדרש לרבנים בבודפשט. בן-בתו של הגאון המפורסם רבי אלעזר לעוו בעל ה"שמן רוקח", ואחות הגאון רבי בנימין וולף לעוו, בעל ה"שערי תורה".

• מכתב מאת ר' אהרן ליב ווינטער, המלצה על המלמד רבי לייב שפיצר. אונגריש אוסטרה [שטייניץ ung. ostra, מורביה], תשרי תרל"ב[?/ או תרל"ה, 1872-1875].

• מכתב ארוך מאת ר' אליעזר ליפא זילברמן, מייסד ועורך עתון "המגיד" ומקים בית ההוצאה לאור "מקיצי נרדמים". המכתב אודות מאמר "דבר בעתו" ששלח הרב פולק לפרסום ב"המגיד", ועל הצורך בריבוי המנויים לחברת "מקיצי נרדמים". ליק, סיון תרכ"ח [1868].