ספר הקדמה ודרך לעץ החיים (סור מרע ועשה טוב), על דרכי לימוד הקבלה, מאת האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. לבוב (למברג), [תקצ"ב 1832]. מהדורה ראשונה.

הספר נחלק לשני חלקים: חלק ראשון, "סור מרע", וחלק שני "ועשה טוב". במהדורות הבאות נקרא הספר בשם "סור מרע ועשה טוב".

בדף יח/1, רישום בעלות: "שייך להנגיד הר"ר יוסף מרדכי כהנא". רישומים שונים בדף המגן האחורי, שקרוע וחסר בחלקו (חלק מהרישומים חסרים בשל כך), בהם רישומים משפחתיים, וכן רישומים בהם מוזכר האדמו"ר רבי משה צבי מסאווארן ותאריך פטירתו: "...הרב הצדיק בוצינא קדישא איש אלקי' מוהר"ר משה שישב בק"ק ציצילניק [---] תקצ"ח"; [---]ק בוצינא קדישא איש אלקים יום ג' כ"ד טבת תקצ"ח" (באותה כתיבה: "שייך להרב המאה"ג...").

האדמו"ר בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב – הגאון הקדוש רבי צבי הירש אייכנשטיין (תקכ"ג-תקצ"א, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תקצו-תקצט), נודע בכינויו "שר בית הזוהר" על שם גדלותו בחכמת הקבלה. מגיל צעיר נודע כ"עילוי" מופלא בעל ידיעות מקיפות בכל חלקי התורה. מתלמידיו הגדולים וממקורביו של החוזה מלובלין. נסע ונפגש גם עם יתר גדולי החסידות, ביניהם רבי משה ליב מסאסוב, רבי ישראל המגיד מקוז'ניץ, רבי מנחם מנדל מרימנוב ורבי אברהם יהושע העשיל מאפטא. לאחר פטירת רבו החוזה מלובלין, בשנת תקע"ה, הפכה זידיטשוב תחת הנהגתו של רבי צבי הירש לאחד ממרכזי החסידות הגדולים והחשובים בגליציה. ההערצה אליו היתה עצומה, והתבטאה גם בדברי שבח מופלאים שנאמרו עליו על ידי צדיקי דורו. מבין תלמידיו בתורת הקבלה היה גם הגאון המלבי"ם [על אף שלא היה חסיד].

חיבורים נודעים נוספים של רבי צבי הירש מזידיטשויב הם: ספרו "עטרת צבי" על ספר הזוהר, בו מתגלה מעט מעומק ידיעותיו בתורת הקבלה; ספר "פרי קדש הלולים" – הקדמה וביאור לספר "פרי עץ חיים" על כוונות התפילה, וכן ספרו "בית ישראל" – דרושים על התורה בדרך החסידות.

[1], כה דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים בשולי מספר דפים. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. קרעים חסרים גדולים בדף המגן האחורי, עם פגיעה ברישומים שבו. כריכה חדשה.

שנת הדפוס נרשמה בדפוסת בלועזית "1804", ושם הדפוס: Jihdas Rosanis [יהודית רוזאניס]. שם המדפיסה והתאריך מזויפים. תאריך ההדפסה האמיתי נרמז בחתימת ההקדמה, "שנת רצון וקץ הגאולה לפ"ק", העולות בגימטריה תקצ"ב. זיופים מן הסוג הזה נעשו בספרי החסידות שנדפסו בגליציה באותה תקופה בשל איסורי צנזורה ורדיפות המשכילים נגד החסידים [א' יערי מונה 16 ספרים שזויפו באופן הזה. ראו: א' יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר, יז, ת"ש, עמ' 107, מס' 44].