שלושה מסמכים בכתב-יד: שני שטרות חליפין ומכתב מאת הסוחר היהודי אברהם דה מונטוֹ, המכונה אהרן ליינֶה (Abraham de Monteaux, dit Aron Lainé). אביניון, [תקי"ט-תקכ"ג] 1759-1763. צרפתית.

• מכתב ארוך (3 עמודים) מאת אברהם דה מונטו, אל סוחר בעיר טולוז, העוסק בפריעת חוב ובהתחייבויות מסחריות. אביניון, [תקכ"ג] 21 בינואר 1763.

• שני שטרות חליפין, הוראות תשלום מאת סוחר בשם דה לאנגלי (De Langly) מאביניון, אל הסוחר אנטואן בלאנשה (Antoine Blanchet) מווילנב-לז-אביניון, לפקודת אברהם דה מונטו. שטר אחד על סך 3, 850 לירות, והשני על סך 4, 420 לירות. אביניון, 20 בדצמבר 1759 [תי"ט]. בגב השטר הראשון, קבלה בכתב-יד מיום 14 בדצמבר 1765 [תקכ"ה], המעידה על פירעון החוב באיחור ובתוספת ריבית.

מצורף: מכתב מאת הברונית אליקס דה רוטשילד (Baronne Alix de Rothschild), שבו היא מעניקה את מכתבו של אברהם דה מונטו שלפנינו כתרומה – לאוסף הפרטי של מר אביגדור (ויקטור) קלגסבלד, או, על פי שיקולו, למוזיאון לאמנות יהודית בפריז.

4 פריטי נייר, גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב-בינוני. קרעים בשטרות החליפין.

עלון מודפס, Prière faite par les Juifs Portugais de Bordeaux. [בורדו?, תק"ד 1744].

תפילה שחיברו יהודי הקהילה הפורטוגזית בבורדו לרפואת מלך צרפת לואי ה-15, אשר לקה במחלה במהלך מסעו הצבאי בפלנדריה. התפילה נכתבה במקור בעברית ותורגמה לצרפתית.

בראש המסמך עיטור מודפס (חיתוך עץ).

דף כפול (4 עמ'). 27 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשולי הדפים.

אוסף גדול ומגוון של מכתבים ומסמכים, הכולל תיעוד היסטורי נדיר מראשית ימיה של "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת", והתפתחותה במהלך המאה ה-19. פריז, פרנקפורט דמיין, ניו יורק, סופיה ועוד, [תקס"ט-תרמ"ג] 1809-1883. צרפתית ומעט גרמנית ואנגלית.

"הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת" (Le Consistoire central israélite de France) נוסדה בשנת 1808 ביוזמת נפוליאון בונפרטה, ושימשה כמוסד עליון לניהול חיי הדת והקהילה של יהודי צרפת. המהלך שינה מן היסוד את מבנה הארגון המסורתי של הקהילות היהודיות – שהיו נתונות עד אז לניהולם של הרבנים המקומיים, והפך את היהדות לראשונה לדת מוכרת במסגרת החוק הצרפתי.

הקמת המוסד נעשתה בכמה שלבים: תחילה כונסה "אסיפת הנכבדים", שבה נדרשו מנהיגי הקהילות ובעלי ההון היהודים לאשר את כפיפות ההלכה לחוק הצרפתי. לאחר מכן התכנסה "הסנהדרין של פריז" – אספה של רבנים ואישי דת – שהעניקה תוקף הלכתי להחלטות "אסיפת הנכבדים". בשלב השלישי נוסדה "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת", גוף מנהלי חדש וראשון מסוגו, שפעל ברמה הארצית ונטל לידיו את הסמכות על מינוי רבנים, ניסוח תקנות קהילתיות וגביית מסים. הקונסיסטוריה פעלה בכפיפות למשרד הדתות הצרפתי, והחזיקה במנגנוני אכיפה וגבייה. היא פעלה ברחבי צרפת באמצעות רשת של "קונסיסטוריות" מקומיות של חברי הקהילה (מרביתם לא אנשי דת), שפעלו על פי הנחיות "הקונסיסטוריה המרכזית" שבפריז.

האוסף כולל:

1. מכתב תודה רשמי מאת שר הטקסים של הקיסרות הצרפתית, לואי פיליפ, ויקונט דה סגיר (Louis Philippe, Vicomte de Ségur), אל רבי יוסף דוד זינצהיים, רבה הראשי של צרפת ונשיא הקונסיסטוריה המרכזית, ובו אישור על קבלת עותקים מנאומו וממכתבו אל הקיסר נפוליאון, והבעת תודה והערכה לחברי הקונסיסטוריה. [פריז], 19 במאי 1809.

2. מכתב רשמי מראשי הקונסיסטוריה המרכזית אל שר הדתות של הקיסרות הצרפתית, בבקשה להחיש את מינוי מחליפו של הרב הראשי המנוח רבי יהושע סגרה (Josué Segré), שהיה מראשי הקונסיסטוריה והסנהדרין של פריז. פריז, 30 בינואר 1809. צרפתית. כתוב על נייר מכתבים רשמי של הקונסיסטוריה.

3. Avertissement – טופס מודפס (ריק) מטעם הקונסיסטוריה של פריז, לגביית התרומה השנתית מחברי הקהילה הפורטוגזית-ספרדית של בית הכנסת ברחוב סן-אנדרה דה ז'ארק בפריז. כולל נוסח קבלה על שם גובה הקונסיסטוריה הרשמי, פול מנוס פולק (Paul Manus Polak). [פריז, 1810-1811 בקירוב]. בגב הטופס, רישומי חשבונות בכתב-יד.

4. Commandement – צו אזהרה חתום בידי שליח הוצאה לפועל של בית המשפט האזרחי בפריז, שניתן לבקשת הקונסיסטוריה היהודית של פריז. הצו, מודפס וממולא בכתב-יד, הוצא בעקבות פנייה של גובה הקונסיסטוריה הרשמי, פול מנוס פולק, ובו דרישה לפירעון חוב קהילתי בסך 10 פרנקים. פריז, 14 בינואר 1811.

5-6. טיוטה בכתב-יד, בחתימת-ידם של שלושת ראשי "הסנהדרין של פריז" – רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי מנחם עמנואל דייץ ורבי מישל זליגמן – העוסקת בשילובם של 12 נערים יהודים בהתמחות מקצועית, בהתאם להלכה. פריז, 23 באפריל 1811.

כולל מכתב אל הקונסיסטוריה המרכזית מאת "אגודת העידוד והסיוע" (Société d’Encouragement et de Secours) – אגודת צדקה שפעלה בפריז במסגרת הקונסיסטוריה, ובו מוצגים התיקונים וההצעות שנוסחו בטיוטה לעיל. המכתב חתום בידי שישה מחברי האגודה ובחותמתה הרשמית. פריז, 24 באפריל 1811.

7. הוראת תשלום מטעם "אגודת העידוד והסיוע" בפריז, על סך 9 פרנקים, חתומה בידי רבי מנחם עמנואל דייץ (Emmanuel Deutz, תקכ"ג-תר"ב), רבה הראשי של צרפת ומבכירי הדיינים בסנהדרין של פריז. פריז, 26 באוגוסט 1812. דף מודפס וממולא בכתב-יד.

8. מכתב ארוך (4 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הרב ד"ר ליאופולד שטיין (Leopold Stein), רבה הרפורמי הראשי של פרנקפורט דמיין, אל הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת. המכתב כולל הצעות לשינויים בנוסח התפילות והברכות, נגינת עוגב בבית הכנסת ועוד. פרנקפורט דמיין, 15 בינואר 1845. גרמנית ומעט עברית. בעמוד האחרון מופיעה חותמת שעווה רשמית של הקהילה היהודית בפרנקפורט.

9. מכתב ארוך (3 עמודים) בכתב-יד מאת הנרי איי. הארט (Henry I. Hart), נשיא "ועד הנציגים של יהודי אמריקה" (The Board of Delegates of American Israelites), אל נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, בעניין "הסוגייה השווייצרית". המכתב מתעד את שיתוף הפעולה הבינלאומי ואת הלחצים הדיפלומטיים שהופעלו מצד ארצות הברית, צרפת ובריטניה על שלטונות שווייץ, במטרה להסדיר את מעמדם ואת זכויותיהם של יהודי שווייץ. ניו יורק, כ"ח ניסן תר"כ, 20 באפריל 1860. אנגלית עם תרגום לצרפתית. לצד חתימתו של הארט מופיעה חותמת רשמית (מדבקה) של "ועד הנציגים של יהודי אמריקה" (ובתוכה הכיתוב בעברית: "כל ישראל אחיהם"[!], והתאריך כסלו תר"כ).

10-13. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של אדולף כרמייה, מדינאי יהודי-צרפתי, סנאטור ושר המשפטים של צרפת, אל נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת – הודעה על סיום תפקידו בקונסיסטוריה ובקשה למסור לחבריה תודה והוקרה: "שיקבלו את ביטוי הצער העמוק שאני חש כאשר אני עוזב עמיתים חדורי מסירות כה רבה – גוף שהייתי כה גאה להיות חבר בו" (תרגום מצרפתית). ורסאי, 22 בדצמבר 1876. נכתב על נייר מכתבים רשמי של הסנאט הצרפתי.

כולל: מכתב נוסף בכתב ידו וחתימתו של כרמייה, אל אחד מעמיתיו בוורסאי, בעניין הקדמת דיון בתיק משפטי. 21 במאי, ללא ציון שנה או מקום; דף בכתב-יד הכולל סקירה ביוגרפית של קורות חייו של כרמייה (נכתב לאחר מותו ב-1880). בשוליו מודבק תצלום גזור של כרמייה.

14. מכתב בכתב ידו, חתימתו וחותמתו הרשמית של רבה הראשי של בולגריה, הרב ד"ר סימון (שמעון) דנקוביץ (Simon Dankowitz), אל נשיא הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת בפריז. במכתב הוא מבקש לקבל את תקנון הקונסיסטוריה בצרפת, לצורך גיבוש מודל ארגוני דומה למוסדות הדת היהודיים בבולגריה. סופיה, אפריל 1889. צרפתית. כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי של הרב דנקוביץ.

15-16. מכתב מאת הסופר והמתרגם היהודי-צרפתי ז'וליאן סֵה (Julien Sée), אל הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת, ובו הוא מודה על מכתב ההוקרה ששלחו לו בעקבות תרגומו לצרפתית של הכרוניקה ההיסטורית "עמק הבכא" (La Vallée des Pleurs), וכן על רכישת שישה-עשר עותקים מהספר. פריז, 26 בדצמבר 1883.

מצורפת קבלה בכתב ידו וחתימתו של ז'וליאן סֵה, על קבלת 192 פרנקים מהקונסיסטוריה בעבור העותקים שנשלחו. פריז, 26 בדצמבר 1883.

• נלווה לאוסף: מכתב תודה מאוחר, בכתב-ידו וחתימתו של הסופר וההוגה היהודי-צרפתי אדמון פלג (Edmond Fleg), אל חברי תנועת הנוער "בני עקיבא". פריז, 20 בינואר 1952. צרפתית.

סה"כ [17] פריטי נייר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

Liber Psalmorum Davidis Annotationes in eosdem ex Hebraeorum commentariis, ספר תהלים מתורגם ללטינית בשני נוסחים מקבילים, עם הערות והפניות למקורות עבריים. פריס, דפוס Robert Estienne, [ש"ו] 1546. לטינית.

בראש הספר דברי הקדמה לקורא, מאת המדפיס Robert Estienne (Robertus Stephanus, בשמו הלטיני).

כל עמוד כולל שתי עמודות (תחומות במסגרות בדיו אדומה). בעמודה הפנימית מופיע תרגום הוולגטה של התהלים, ובעמודה החיצונית מופיע תרגום מקביל מאת Leon Jud (תיאולוג שוויצרי בן המאה ה-16), בלוויית הערות והפניות למקורות יהודיים, המופיעות בחלקם התחתון של העמודים.

בסוף הספר, חלק נוסף (הכולל דף שער נפרד: "Cantica quae in Bibliis sparsim leguntur"), ובו מבחר פרקי שירה ותפילות מהתנ"ך, מודפסים במתכונת של ספר התהלים.

232; 24 דף. 17 ס"מ. חיתוך דפים מוזהב (דהוי). מצב טוב-בינוני. כתמים. עקבות רטיבות עם סימני עובש קלים בדפים האחרונים. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. רישומים רבים בכתב-יד בדף השער. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוזהבים. פגמים בכריכה (שיקומים בשדרה).

Institutiones In Linguam Sanctam [יסודות לשון הקודש], מאת Martino Martinez. פריס, דפוס Jacob Bogard, [ש"ח] 1548. לטינית, עם מעט עברית.

חיבור העוסק ביסודות הדקדוק העברי. נדפס מימין לשמאל.

114 עמ'. 15 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וסימני עש בדף השער ובדפים הראשונים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. כריכה ישנה.