מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, כסלו אעת"ר [1910].

נשלח אל "ידידי הרב הגאון חו"ב... מוהרצ"ה שטיינמאן הי"ו רב ומו"צ בניזע-נאווי-גאראד". הרב צבי שטיינמן שלח לו כנראה פסק הלכה שכתב, וביקש את אישורו, ורבי חיים עוזר כותב לו בתשובה: "יקרת מכתבו עם הרצוף בו על דבר הד"ת שבא לפניו נכון הגיעני, ורשמתי בצד הגליון אשר יפה דן ויפה הורה, והדברים פשוטים...".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו יוצאת הדופן. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא, חתנו של רבי ישראל מסלנט. מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל. במכתב שלפנינו ניכרת סמכותו ההלכתית, כאשר אף חבר-נעורים מן הישיבה, המכהן ברבנות, פונה אליו בבקשה כי יאשר את פסק-דינו.

מקבל המכתב,
הגאון רבי צבי שטיינמן (תרכ"ה בערך-תש"ז) רבה הראשי של רחובות. מתלמידי ישיבת וולוז'ין [בתקופה בה למד בה גם רבי חיים עוזר בילדותו]. כיהן כר"מ בישיבת סמורגון, ולאחר מכן כיהן כעשרים שנה ברבנות העיר הגדולה ניז'ני-נובוגורוד (על גדות הוולגה; בין השנים 1932-1991 נקראה בשם גורקי). בשנת תרפ"ה עלה לארץ ישראל ונתמנה לרבה של יבנאל, ולאחר כשנתיים עבר לכהן כרבה הראשי של רחובות, בה כיהן קרוב לעשרים שנה.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 20.5 ס"מ. 7 שורות בכתב-ידו. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול.

מכתב הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. [ווילנא], ב' שבט תרח"ץ [ינואר 1938].

נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. רוב המכתב בכתיבת ידי סופרו, ובסופו שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של הגרח"ע בעצמו, המספר על מצב בריאותו וחותם בדברי ידידות: "והנני ידידו רצוף אהבה מוקירו ומכבדו הדוש"ת, חיים עוזר גראדזענסקי". בשולי המכתב הוסיף הסופר דרישת שלום ומכתב קצר בכתב-ידו וחתימתו: "אד"א" [רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי, בן-דודה של אשת הרב אברמסקי].

המכתב עוסק בנושאים שונים. עיקרו של המכתב עוסק במגביות עבור שומרי שביעית בארץ ישראל, כאשר בתוך הדברים מביע רבי חיים עוזר את דעתו על חוסר הרלוונטיות של ה"היתר מכירה" [בתקופה שלאחר "המרד הערבי", בה אין לוקחים פועלים נכריים לעבודה בשדות]: "...אשר אין להם עצה ותקנה, כי הרבנים הגאונים שהתירו בשעתם הי'[ה] רק על מלאכות דרבנן, אבל על מלאכה דאורייתא לא התירו רק ע"י ערבים, שהדבר נמנע כעת...".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה, ע"י נאמן-ביתו רבי אהרן דוב אלטר וואראנאווסקי [בן-דודה של אשת הרב אברמסקי]. כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, מפעלי עזרה ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן, פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. הם פעלו יחד גם בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. במכתב שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות ברחבי העולם בעניני הציבור.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים וסימני קיפול.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, ז"ך חשוון ת"ש [9 בנובמבר 1939].

נשלח ללונדון אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, מרבני לונדון וממקורביו הגדולים. המכתב עוסק בהצלת הישיבות שגלו לווילנא ולליטא העצמאית עם פרוץ מלחמת העולם השניה. רבות מן הישיבות, שברחו מפולין שנכבשה וחולקה בידי הגרמנים והרוסים, הגיעו על פי הוראת רבי חיים עוזר אל ווילנא וערי ליטא העצמאית. באותה תקופה היה רבי חיים עוזר קברניטם של הישיבות המיטלטלות, אשר ניווט אותם בים הסוער, תוך שהוא דואג לכלכלתם ומפעיל עולם ומלואו להצלתם. בין הגולים לווילנא (המוזכרים במכתב שלפנינו), היו: הגרי"ז סולובייצ'יק אב"ד בריסק [הגיע לווילנא עם חלק מבני משפחתו ותלמידיו, שניצלו ועלו עמו לירושלים בשנת תש"א]; ישיבת קמניץ והגרב"ד ליבוביץ [נפטר בווילנא בה' בכסלו ת"ש, ובני משפחתו ניצלו עם חלק מתלמידיו והיגרו לארה"ב ולא"י], ישיבת מיר; ישיבת ראדין; ישיבת ברנוביץ והגרא"ב ווסרמן; ישיבת קלצק והגר"א קוטלר; ועוד.

לפנינו מכתב היסטורי המספר על המצב בווילנא באותם ימים של פרוץ המלחמה, על החששות מהגרמנים והרוסים שכבשו את פולין ומסתירים את תוכניותיהם ("העתיד מכוסה בערפל, כידוע שיטתם בענינים אלה") ועל גלות הישיבות והרבנים שנמלטו לווילנא:

"שלחתי לרומעכ"ת ט"ג ע"ד [לרום מעלת כבוד תורתו טלגרמה (מברק) על דבר] הישיבות והרבנים המתגוררים פה, והנני להודיעו כי בכלל עברו עלינו החליפות והתמורות – בערך שאר מקומות – בכי טוב... אולם בני העיר נתרוששו מאד... ורוב החנויות סגורות...".

"פה נקבצו כל הישיבות... אם כי לע"ע לא נגעו בהן לרעה, אבל העתיד מכוסה בערפל, כידוע שיטתם בענינים כאלה... באו הנה הישיבה הגדולה דמיר עם הרמי"ם, ישיבת 'כנסת בית יצחק' עם הגאון ר' ברוך דוב שליט"א, ישיבת ראדין, ישיבת באראנאוויטץ 'אהל תורה' עם כבוד גיסי הגר"א וואסערמאן שליט"א, ו'תורת חסד' עם הר"מ, ישיבת קלעצק עם הגר"א קאטלער שליט"א, ישיבת לאמזא, ישיבת סלאנים, ישיבות ביאלסטאק (בית יוסף), פינסק ומעזריטש, קבוץ בחורים מישיבת וואלאזין... כמעט כל הישיבות מהמקומות ההם נקבצו ובאו הלום, והיתה עירנו לאכסניא של תורה... גם באו הנה רבנים ולומדים גדולים... כבוד ידידנו הגאון מוהרי"ז סאלאוויציק שליט"א הגאב"ד דבריסק, אשר הי'[ה] כל הזמן בווארשא, וב"ה שיצא בשלו'[ם] ובא הנה עם ארבעה בניו, היו לו חששות סכנה להשאר במקומו, ועוד כמה רבנים חשובים... כארבעים משפחות מגדולי תורה, גם איזה אדמורי"ם מפורסמים...". רבי חיים עוזר מבקש עזרה לטובת הפליטים "הנוגע לקיומה של תורה ולפיקוח נפשות של גדולי ישראל".

תחילת המכתב כנראה בכתיבת ידי סופר [שסגנון כתיבתו דומה מעט לכתיבת הגרח"ע עצמו], אבל תשע השורות האחרונות בכתב-ידו וחתימתו של הגרח"ע עצמו, הכותב בשורות אלה בעניין תשלומי כספים שהוציא על חשבון הרב אברמסקי על פי בקשתו, ומסיים בברכה "ויתברך בכט"ס ובברכה מרובה כנפשו היקרה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת, חיים עוזר גראדזענסקי".

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בנו של רבי דוד שלמה גרודז'נסקי אב"ד איביה. נודע מילדותו בגאונותו המפליאה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא, על מקום חותנו רבי אליהו אליעזר גרודננסקי מו"צ בווילנא (חתנו של רבי ישראל מסלנט). מגיל צעיר נשא רבי חיים עוזר בעול הציבור, ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל.

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), היה אחד מנאמניו ועושי-דברו של הגרח"ע מווילנא. עוד מתקופת בחרותו בלימודיו בצילו של הגרח"ע בווילנא התקרב אליו בידידות נאמנה. בחורף שנת תרס"ו נאלץ "העילוי ממוסט" יחזקאל אברמסקי, לעזוב את ישיבת טלז ולברוח לווילנא [שהייתה אז תחת שלטון פולין], מאימת הגיוס לצבא הרוסי. בבואו לווילנא התקבל לישיבת ראמיילעס, ואף התקבל ל"קיבוץ" המובחר של למדנים מופלגים ששמעו שיעורים למדניים מפי הגאון רבי חיים עוזר (על פי מלך ביפיו, עמ' 29-33). לאחר מכן כשכיהן ברבנות סמילוביץ וסלוצק, פעל רבות בשליחותו של רבי חיים עוזר בענייני ציבור שונים. את כתב-היד של החלק הראשון של ספרו "חזון יחזקאל" הבריח הרב אברמסקי מסלוצק לווילנא, אל הגאון רבי חיים עוזר שהשתדל בהדפסתו בווילנא בשנת תרפ"ה.

כשנאסר הרב אברמסקי ע"י השלטון הסובייטי בשנת תר"צ ונשלח לסיביר, הרעיש הגרח"ע את רחבי העולם היהודי במאמצים לשחררו. לאחר שחרורו של הרב אברמסקי בתחילת שנת תרצ"ב הקים הגרח"ע יחד עמו ועם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, מפעלי עזרה ומשלוחי מזון ליהודים הנאנקים תחת השלטון הבולשביקי ברוסיה. כמו כן, פעל הרב אברמסקי רבות בשליחות הגרח"ע למען הישיבות הקדושות בפולין וליטא, ולמען רבני אירופה. כך גם פעלו יחד בענייני ציבור רבים, בהם המאבק על כשרות הייחוס והנישואין בישראל, המאבק נגד הגזרות האנטישמיות בגרמניה ובארצות אירופה נגד ה"שחיטה היהודית" [בשאלת "הימום הבהמות" קודם השחיטה, הפוסלת ומטריפה את הבשר], ופעילות ההצלה של הרבנים והישיבות פליטי המלחמה, שגלו לווילנא בתחילת ימי השואה. במכתב שלפנינו, משתקפות מקצת מפעולותיהם המשותפות להצלתם וכלכלתם של הרבנים הגולים ובני הישיבות הקדושות, שעסקו ועמלו בלימוד התורה גם באותם ימי גלות קשים.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 29 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב מהגאון רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ. [קמניץ], ז' אדר א תרצ"ח [פברואר 1938].

נשלח אל קרובו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי ראב"ד לונדון [נשותיהם היו בנות-דודות, שכן הרבנית ביילא צימרמן מקרמנצוג' חמותו של רבי ברוך בער, הייתה אחותו של הרב יש"י ירושלימסקי חמיו של הרב אברמסקי], בתודה על תרומתו לישיבה. כמחצית המכתב הודפסה במכונת כתיבה, ובסיומו שבע שורות עם ברכות חמות ולבביות, בכתב יד-קדשו וחתימתו של ראש הישיבה רבי ברוך בער ליבוביץ:

"הנני להתנצל לפני כ"ג הרמה על בואי בדברים על הכתב, אולם מפני למהר התשובה, והנני להודיע לכ"ג שי' משלו'[מנו] הטוב ב"ה וכי הוטבה בריאותי בעזרת הש"י, והנני לברך את כ"ג שי' ואת רעיתו הרבנית הצדקנית שתחי' עם כל צאצאיכם שי', תבורכו בכל הברכות וההצלחות, ובכל הנחת לעולמים, ונזכה לראות בגאולתנו ובבואו של משיחנו. בשב"ז [בעל שארת בשר זוגתו] הדו"ש תורתו הק'[דושה] והמברכו באהבה ובחבה, ברוך דוב לייבאוויץ ר"מ בישיבה הק' בית יצחק".

הגאון הקדוש רבי ברוך דוב (בער) ליבוביץ (תרכ"ד-ת"ש), בעל "ברכת שמואל", מגדולי מרביצי התורה בדורו. מתלמידי הגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. חתן הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן אב"ד הלוסק (חתן הגאון הצדיק רבי יעקב משה דירקטור אב"ד מוש). לאחר שעבר חותנו לכהן כרב בקרמנצוג, מילא את מקומו ברבנות הלוסק והקים בה ישיבה. לאחר י"ג שנה הוזמן לכהן כראש ישיבת "כנסת בית יצחק" בסלבודקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדד עם ישיבתו למינסק, לקרמנצוג ולווילנה, עד שלבסוף הקים אותה בקמניץ. בעל 'ברכת שמואל' על סוגיות הש"ס. תורתו שבעל-פה ושבכתב היא מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי המעמיק.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים קטנים בשוליים.