מכתב ארוך בכתב-יד, מאת "חברת אנשי מעמד" בירושלים, אל הגאון הצדיק רבי אליהו לווינזון מקרטינגה, בחתימות שלושת גבאי החברה: רבי בן ציון שלעז, רבי משה בן רבי אריה ליב, ורבי יצחק מאיר בן רבי יחזקאל, ועם חותמות החברה. ירושלים, [ראשית שנות התר"מ בקירוב, 1880 בערך].

מעבר לדף, העתקת תקנות החברה בקיצור, כתקנת המהרי"ל דיסקין: "ואלה הם התקנות שיסד אדמו"ר הצדיק וכו' מו"ה משה יהושע י"ל הי"ו שליט"א וכעת איתן מושבו בתוככ"י יעה"ק ת"ו", והעתקות של מכתב ראשי הקהל בירושלים רבי מאיר מייזיל, רבי יעקב צבי רבינוביץ, רבי אהרן זעליג חתן רבי מרדכי חן טוב, רבי אברהם אייזנשטיין, ורבי משה ב"ר יעקב. בהמשך הדף, הם מבקשים לשלוח תרומות לכתובת נאמן החברה רבי יצחק צבי ממונה כולל סובאלק (חתנו של רבי יצחק אייזיק חבר).

חברת "אנשי מעמד" בירושלים נוסדה בשנת תרל"ח-תרל"ט בערך, ע"י רבי בן ציון שלעז. חבריה, קבוצת תלמידי חכמים ועובדי השם מירושלים, השכימו קום מדי בוקר ועסקו בלימוד קבוע של סדר המעמדות והקרבנות. הם קבעו משמרות בבית המדרש של תלמידי חכמים העוסקים בתורה עם טלית ותפילין, עם סדרי תפילות עבור כלל ישראל, וסדרי לימוד קבועים בספרי מוסר וקבלה.

במכתב שלפנינו הם כותבים שהחברה "נקראה בשם 'אנשי מעמד' מפי קדושי עליון, ונתיסדה ע"פ חפץ אדמו"ר הרשכבה"ג הצדיק... ראש גולת אריאל... מוהר"ר משה יהושע יהודא ליב שלי"א שהי'[ה] רב ור"מ בק"ק בריסק דליטא, בהסכמת עוד כמה רבנים גדולים מיקירי ירושלים... ונקבע לזה מקום מיוחד בשנת תרל"ט בבה"כ הגדולה מחורבת ר"י החסיד זצ"ל והודות לאל כי לא פסקה העבודה ולא בוטל התמיד מאז ועד עתה, ובכל יום ובפרט בכל ער"ח מתקבצים רוב אנשי החברה בבה"כ הלז ויושבים כל היום מעוטפים ומוכתרים בטו"ת ועוסקים בתורה וסדר העבודה...". ראשי החברה פונים בבקשה לעזור ולאסוף תרומות להחזקת הלומדים חברי חברת "אנשי מעמד": "...ובאנו לעורר לבות אחב"י שבחו"ל יראי ה' באמת... כי יקחו גם הם חלק ונחלה בזו המצוה, למען היות להם זכרון בהיכל ה' בין העומדים על המשמר, כאשר הי' בזמן הבית שאנשי המעמד הי'[ו] שלוחי כל ישראל". הם מציינים גם את מעלת התמיכה בחברת "אנשי מעמד", בזיכוי הרבים במצות צדקה וגמילות חסדים: "...ובפרט כי נלוה אליה מצוה רבה של ג"ח והכנסת אורחים ופיקוח נפשות, כי הקימו אנשי הח"ק בית תבשיל חמין עבור עניי ציון וירושלים, להשיב רוחם בקרה ולרות צמאונם...".

מקבל המכתב,
הגאון הצדיק רבי אליהו (אלינ'קה) לווינזון מקרטינגה (תקפ"ב-תרמ"ח), למד בנערותו בעיר סלנט והיה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט. באותה תקופה נעשה תלמיד וידיד קרוב של שני החברים שלמדו אז בחברותא בעיר סלנט ושמם נודע אח"כ לדורות: רבי ישראל מסלנט ורבי שמואל סלנט. כל ימיו היה מתלמידיו וממקורביו של רבי ישראל מסלנט, והיה יד ימינו בפעילות ציבורית. התגורר בעיירה קרטינגה (Kretinga) בחבל זאמוט שבצפון ליטא. למרות שהיה מגדולי התורה המפורסמים בדורו, לא הסכים ליטול על עצמו את עול הרבנות ועסק במסחר ובבנקאות. היה מהתומכים הגדולים של "תנועת המוסר" שהקים רבי ישראל מסלנט ואחד ממורי הדרך של התנועה. רבי אלינ'קה היה מגדולי המנהיגים של הציבור היהודי ברוסיה, ועמד בראש פעילות השתדלנות בחלונות הגבוהים של השלטונות. למעלה מארבעים שנה היה גבאי ונאמן של המגביות לקופת ארץ ישראל.

[1] דף. 26 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. קרעים חסרים עם מעט פגיעות בטקסט, ובאחת החותמות.

אוסף ענק של למעלה ממאתיים וארבעים מכתבים מרבנים, גבאי-צדקה ונדיבי-עם מרחבי תבל: ארה"ב, קנדה ודרום אמריקה, אירופה ורוסיה, דרום-אפריקה ומדינות שונות. [שנות התר"נ-התר"ס בקירוב].

המכתבים נשלחו אל הגאון רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. חלקם ממוענים גם אל הרבנים הנוספים שעמדו לצידו בניהול קופות הצדקה בעיר: רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), רבי יצחק בלאזער הרב מפטרבורג, רבי חיים ברלין הרב ממוסקבה, ורבנים וגבאים נוספים מראשי "הועד הכללי" ומוסדות נוספים בעיר.

הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), עלה בשנת תר"א (1841) מהעיר סלנט לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט עלה לירושלים באותה תקופה. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.

למעלה מ-240 מכתבים. גודל ומצב משתנים.

אוסף דפים בכתב יד, הכולל: דף בכתב-ידו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, ובו טיוטת הנאום שנשא בטקס רשמי בזמן ביקורו של נשיא צ'כוסלובקיה, טומאש מסריק. [ירושלים, תרפ"ז 1927]; דפים נוספים מתקופות קודמות [לפני 1917], שנכתבו כנראה בידי אחד מראשי כולל אונגארן בירושלים, ובהם טיוטות של נאומים שהוכנו לחגיגות וטקסים רשמיים בירושלים לכבוד פרנץ יוזף קיסר אוסטריה-הונגריה. [ירושלים, שנות התר"נ-תר"ע בקירוב]. יידיש-מערבית.

1. דף בכתב-ידו של רבי יוסף חיים זוננפלד – טיוטת נאום שנשא בפני נשיא צ'כוסלובקיה, טומאש מסריק, במהלך ביקורו בירושלים בשנת תרפ"ז, לרגל עשור לייסוד הרפובליקה (1917-1927).

2-6. שישה דפים בכתב יד אחד מראשי כולל אונגארן – טיוטות לנאומים שונים שנישאו באירועים רשמיים בירושלים של הקיסרות האוסטרו-הונגרית, במעמד פקידי הקונסוליה. [כפי הנראה, גם נאומים אלו נישאו על ידי הגרי"ח זוננפלד, שהיה נואם בדרך כלל בטקסים כאלו, כנציג היישוב הירושלמי ו"כולל שומרי החומות" – ראה חומר מצורף]. דפים אלה כוללים: • טיוטת נאום לרגל יום השנה ה-63 למלכותו של קיסר אוסטריה-הונגריה פראנץ יוזף (1848-1911), בשנת תרע"א בקירוב. • טיוטת נאום לרגל השנה ה-66 למלכותו של הקיסר פראנץ יוזף (1848-1914), בשנת תרע"ד בקירוב, עם תפילות לשלומה וניצחונה של הקיסרות. • ברכות ואיחולים לשלומה של קיסרות אוסטריה-הונגריה ותפילות לניצחונה על אויביה במהלך אחת המלחמות. • ועוד.

הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים.

כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. כאשר חלה רבי חיים זוננפלד, הוסיף לו רבו המהרי"ל דיסקין את השם "יוסף" כסגולה לחיים ארוכים.

במשך שנים רבות היה רבי יוסף חיים זוננפלד ממנהיגי "כולל שומרי החומות" – ליוצאי עסטרייך-אונגארן, ומראשי מוסדות צדקה וחסד נוספים בירושלים (חברה קדישא גחש"א, גמ"ח "שערי חסד", ישיבת "אור חדש" ועוד). פעל רבות לטובת היישוב בירושלים מול השלטונות העות'מניים ומול הקונסוליה של קיסרות אוסטריה-הונגריה, שהרב זוננפלד ואנשי כולל "עסטרייך-אונגארן" היו מנתיניה.

למרות מעמדו הרם, סירב רבי יוסף חיים לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".

[7] דפים (14 עמודים בכתב-יד). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. כתמים וכתמי רטיבות. קמטים ובלאי קל. רישום בשולי מרבית הדפים: "זוננפלד" (בכתיבת יד מאוחרת).

מכתב בחתימתם של ראשי ישיבת "עץ חיים", הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי והגאון רבי שלמה זלמן זלזניק. ירושלים, כ"ג סיון תרפ"ד [1924].

נשלח אל הרבנות הראשית לארץ ישראל בבקשה לזרז את הכנת התעודות הנדרשות לרשיון העליה של ראש הישיבה הנבחר האמור להגיע מחו"ל, הגאון רבי איסר זלמן מלצר – "הגאב"ד והר"מ דסלוצק וכעת הר"מ בעיר קלעצק, הבא לירושלים בתור הראש והר"מ למתיבתא הרבתא עץ חיים בירושלים, והוא יבוא בלוית בנו מר צבי הירש נ"י בן 18 שנה".

עלייתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר לארץ ישראל, הייתה הפתיחה למעבר ההיסטורי של מרביצי התורה מישיבות ליטא לארץ ישראל. בהמשך עלו לארץ ישראל גם ישיבות סלבודקה, לומז'ה ונובהרדוק, אולם מינויו של רבי איסר זלמן קדם לכך. למינוי זה הייתה משמעות נוספת, של שינוי פני הישיבות המקומיות בירושלים, לעבור ללמוד בדרך העיון וההעמקה של תלמידי הגר"ח מבריסק, ראשי הישיבות בליטא.

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק [שחיבב מאד את ה"עילוי" הצעיר שהיה מכונה בישיבה בשם "זוניא", והיה אומר עליו: "כשזוניא'לה פותח את פיו נפתחים אצלי צינורות המוח" – כתלמיד המחכים את רבותיו]. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

ספר תהלים, עם באורי זוהר ומצודת ציון. צפת, דפוס רבי ישראל ב"ק, [תקצ"ג 1833].

בראש כל מזמור נדפסה "כוונת המשורר". כן כולל הכרך תפילות שאומרים לפני ואחרי קריאת תהלים בחול, בשבת, ביום-טוב ולליל הושענה רבה, תפלה בעד החולה וסדר פדיון הנפש.

מהספרים הראשונים שנדפסו בידי רבי ישראל ב"ק בעיר צפת, כשנה לאחר יסוד בית דפוסו בעיר. מעבר לדף השער הקדמת המדפיס רבי ישראל ב"ק: "וכל הקונים אשר יקנו ויזולו זהבם וכספם על הספרים אשר יהיו נדפסים פה באה"ק תוב"ב ובפרט ספרי תהלים עם הזוהר אשר יחזיק בחיקו ובתרמילו, השי"ת יצילם מכל צער ונזק ובהלה...". הקדמה נוספת, ארוכה, מהמביא לדפוס, רבי גרשון מרגליות, בה הוא מספר כיצד הפציר ברבי ישראל ב"ק לא להדפיס את הביאור הקבלי "באורי זוהר" לבדו, אלא לצד פסוקי התהלים, כפי שאכן נדפס בסופו של דבר.

המדפיס מברדיטשוב, הרה"ח רבי ישראל בק (תקנ"ז-חשוון תרל"ה), היה תלמידם של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב והרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. בגיל צעיר הקים בית דפוס בברדיטשוב ופעל בו כתשע שנים. בשנת תקצ"א עלה לצפת והקים בגליל את בית הדפוס מחדש. לאחר חורבן הגליל ברעידת האדמה בשנת תקצ"ז, הקים רבי ישראל ב"ק את בית הדפוס העברי הראשון בירושלים, שהיה בית הדפוס הבלעדי בעיר יותר מעשרים שנה.

בדף השער, בדף עג, ובדף המגן האחורי, רישומי בעלות בכתיבה מזרחית של "הצעיר משה מזרחי ס"ט".

[4], קנב דף. 15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. בלאי וסימני שימוש-רב. פגיעות בשוליים הפנימיים של מספר דפים, עם פגיעות בטקסט (משוקמים בהדבקות נייר דבק). סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה לא מקורית.