מכתב ארוך (4 עמודים גדולים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת "עץ חיים" (ומלפנים "אב"ד ור"מ סלוצק"). ירושלים, ניסן תרצ"ט [1939].

נשלח ללונדון אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון (שבשנות התר"פ מילא את מקומו של רבי איסר זלמן ברבנות העיר סלוצק). תחילת המכתב עוסקת בעניין מכירת ספרי "אבן האזל" באנגליה. רובו של המכתב הוא משא ומתן בדברי תורה ותשובות להערות הגר"י אברמסקי על ספריו. בעמוד הרביעי לאחר חתימת המכתב, שנכתב בח' בניסן, מתנצל הגרא"ז מלצר, כי נמנע ממנו לעיין בספר "חזון יחזקאל" על פסחים, כי הספר הושאל למישהו. בהמשך הוא כותב כי שליחת המכתב נתעכבה עד אחרי החג, ובינתיים הגיע אליו הספר על תוספתא מועד, והוא הספיק לעיין במה שהגר"י אברמסקי ביקש ממנו לראות.

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. נולד בעיר מיר ובילדותו הגיע לישיבת וולוז'ין בה קיבל תורה מרבותיו הנצי"ב והגר"ח מבריסק [שחיבב מאד את ה"עילוי" הצעיר שהיה מכונה בישיבה בשם "זוניא", והיה אומר עליו: "כשזוניא'לה פותח את פיו נפתחים אצלי צינורות המוח" – כתלמיד המחכים את רבותיו]. לאחר נישואיו כיהן כראש הישיבה הראשון בישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה, יחד עם גיסו הגרמ"מ עפשטיין. בהמשך עבר לסלוצק עם י"ד בחורים מעולים מתלמידיו, והקים בה ישיבה גדולה. לאחר תקופה מונה גם לאב"ד העיר סלוצק על מקומו של הגאון הרידב"ז. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

מקבל המכתב,
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון (תרמ"ו-תשל"ו), עמד בקשרי ידידות עם רבי איסר זלמן מלצר, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרא"ז כיהן כרבה של סלוצק והגר"י אברמסקי כיהן ברבנות בסמוליאן, ומשנת תרע"ד ברבנות סמילוביץ. בשנת תרפ"ג נאלץ הגרא"ז מלצר לברוח מרוסיה מאימת השלטונות הבולשביקים, והמליץ לראשי הקהילה בסלוצק לפנות אל הגר"י אברמסקי לכהן ברבנות סלוצק. הרב אברמסקי כיהן על מקומו כרבה של סלוצק עד למעצרו בשלהי שנת תר"צ והגלייתו לסיביר. בתחילת שנת תרצ"ב שוחרר הרב אברמסקי ממאסרו והגיע לליטא, כשבאותה שנה נסע לכהן ברבנות באנגליה. בתחילה כיהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, ומשנת תרצ"ה כיהן כגאב"ד בית הדין הראשי בלונדון, עד ליציאתו לגמלאות ועלייתו לירושלים בשנת תשי"א.

[2] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. כתובים משני צידיהם. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקרעים (ללא פגיעה בטקסט).

מכתב ארוך (65 שורות) על גבי "אגרת אויר", בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אהרן קוטלר ראש ישיבת לייקווד בארה"ב. ניו-יורק, אב תש"כ [יולי 1960].

נשלח ללונדון, אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, שהיה אז מראשי "מועצת גדולי התורה" בארץ ישראל, ונסע ללונדון לביקור משפחתי אצל בניו. המכתב עוסק באריכות בענייני בתי הספר של "החינוך העצמאי" בארץ ישראל, ופתיחת שנת הלימודים הקרובה; וכן בפעילות למען הישיבות ו"ועד הישיבות" בארץ ישראל. בתוך הדברים מוזכרים הגרז"ס [רבי זלמן סורוצקין], רמ"פ [רבי משה פיינשטיין], האדמו"ר מקופיטשניץ, הרב טייץ, הרב מבוסטון [הגרי"ד סולובייציק], ארגוני רבנים בארה"ב, נדיבים ועסקנים שונים.

רבי אהרן קוטלר כותב על הפעולות שנעשו בארה"ב, נגד יוזמת תנועת פא"י לערוך שינויים העלולים לבטל את עצמאותו של "החינוך העצמאי": "בדבר החתירות של פא"י נגד חנוך העצמאי העלולים להחריבו ח"ו ולבטל את תוכנו לגמרי אם יצליחו ח"ו, נעשו פה איזה פעולות, שיפנו לב"ג [לבן גוריון] ולאבא אבן... שלא לעשות שום שינוי. גם מחוגים אחרים פנו באזהרת נמרצות למנהיגי פא"י שלא ישלחו ידיהם בהרס החינוך". רבי אהרן ממשיך לספר על פעילות חובקת עולם נגד השינויים הנ"ל: "הרב טייץ הי"ו מנשיאות אגוה"ר [אגודת הרבנים] יבוא לאה"ק בשבוע הבעל"ט, כן יבוא שם נשיא הסתדרות הרבנים החדש, והרב דבוסטון [רבי יוסף דוב סולובייציק] הבטיחני לטלגרף לו כי ישתדל לבטל מזימתם...". הרב קוטלר מבקש מהרב אברמסקי להפעיל את רבני אנגליה והבד"צ בלונדון לפעול בענין.

רבי אהרן ממשיך וכותב בחריפות נגד תנועת פא"י שחברה באותה תקופה לארגון "ההסתדרות הכללית" של מפלגת מפא"י: "בנוגע להבגידה הנוראה של פא"י בתוה"ק ובקהל יראי ד', הנה מי שמכיר את מנהיגיהם מכבר לא יתמה, אך החידוש הוא שהחליטו כי הגיעה השעה לנתק את כל הקשרים עם עולם התורה ועם הצבור החרדי בקרע שאינו מתאחה, ומסרו עצמם לגמרי לחסד של מפא"י בהוה ובעתיד...".

לקראת סיום המכתב כותב רבי אהרן: "אודות מגבית בשתוף עם המזרחי, דעתי היא בהחלט בשלילה, גם כי יזיק מאד לאגודה, ואומר שלו' וברכת כט"ס לכ"ג ידי"נ ולביתו ולהנלוים אליהם, ונזכה כולנו לראות בנחמה ובהרמת קרן התורה וקרן ישראל, מו"מ דו"ש רוג"ת [מעתיר ומברך דורש שלום רום גאון תורתו] באהבה, אהרן קטלר".

הגאון רבי אהרן קוטלר (תרנ"ב-תשכ"ג), מתלמידי ה"סבא מסלבודקה" ומה"עילויים" המפורסמים בעולם הישיבות [עוד בהיותו בחור התבטא עליו ה"אור שמח", כי הוא עתיד להיות רבי עקיבא איגר של הדור הבא]. חתנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר. כיהן כר"מ וראש ישיבה בישיבת סלוצק, בתקופת מלחמת העולם הראשונה ברח עם התלמידים לפולין, והקים את הישיבה בעיר קלצק. היה מראשי הישיבות המקורבים לרבי חיים עוזר ול"חפץ חיים". ממייסדי "ועד הישיבות" וחבר "מועצת גדולי התורה" בליטא. בתקופת השואה הגיע לארה"ב, והקים את הישיבה הגדולה בעיירה לייקווד שבניו-גרז'י (ישיבה ששינתה את פני עולם הישיבות בארה"ב, בהעברת הלהט והמסירות המוחלטת ללימוד התורה, כדרך ישיבות ליטא). מראשי מועצת גדולי התורה בארה"ב. הקדיש את רוב שנותיו האחרונות לפעילות למען "מרכז החינוך העצמאי בא"י".

אגרת אויר. 18.5X30.5. כתובה כמעט בכל צלעותיה. מצב טוב. סימני קיפול ומעט קרעים.

מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי משה פיינשטיין. ניו יורק, י' אדר תשכ"ח [1968].

נשלח לירושלים, אל "ידידי הגאון הגדול המפורסם" רבי יחזקאל אברמסקי, מראשי "מועצת גדולי התורה" בארץ ישראל, בענין פעילות ארגון ה"פעילים", בקליטת ילדי העולים ממרוקו לחינוך תורני.

רבי משה כותב לו: "הנה בדבר ענין הילדים ממאראקא, שכאן לא ידוע פרטי הדברים, כי הרי נשמע שנעשה איזה הסדר ואחרים מכחישין, ולכן נוסע מכאן [מארה"ב] איש נאמן, שמו הרה"ג ר' דוב זאב וויינבערגער שליט"א להודע קושט אמרי אמת, ואם יש לפנינו מה לעשות, ובבקשה לקרבו ולהודיע לו פרטי דברים, וגם מה עלינו לעשות, והנני ידידו מוקירו מאד, מצפה לישועת השי"ת, משה פיינשטיין".

הגאון רבי משה פיינשטיין (תרנ"ה-תשמ"ו), גדול פוסקי ההלכה בארצות הברית. נשיא "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה". מנהיג היהדות החרדית וראש "מועצת גדולי התורה". ראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו-יורק. מחבר הספרים שו"ת "אגרות משה", חידושי "דברות משה" על הש"ס ו"דרש משה" על התורה.

לפני בואו לארה"ב כיהן רבי משה פיינשטיין בשנים תרפ"א-תרצ"ו ברבנות ליובאן (שברוסיה הלבנה), תחת רדיפות השלטון הבולשביקי, ובאותה תקופה התיידד ועמד בקשרי שו"ת עם הרב אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), שכיהן ברבנות סלוצק משנת תרפ"ג והיה ממנהיגי הרבנות ברוסיה, עד מאסרו והגלייתו לסיביר בשנת תר"צ ע"י השלטונות הבולשביקים.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין. ירושלים, תמוז תשי"ח [1958].

נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, מראשי "מועצת גדולי התורה" בארץ ישראל. המכתב נכתב בעיצומה של המלחמה נגד בניית "בריכת שחיה" בעיר הקודש, וההפגנות של היהדות החרדית בארץ ובעולם, שהפגינו אז נגד חילולה של ירושלים, בשחייה מעורבת של בנים ובנות.

לפי העולה מהמכתב, נשלח רבי אריה ע"י אחד מגדולי הרבנים לעשות איזו פשרה עם יוזמי הבריכה, והרב אברמסקי גער בו, על עשיית מעשה על דעת עצמו, מבלי לשאול את דעת "מועצת גדולי התורה" בעניין.

רבי אריה מתנצל וכותב: "הנני נוטל הורמנא ורשותא לפנות למעכ"ג שי' להסיר תלונתו מעלי, אשר מסרו לו איך הרהבתי עוז לפשר בענין בריכת השחי' להסתפק במחיצה המבדלת, טרם שאלתי את מועצת גדולי התורה שי'[חיו]". רבי אריה כותב על עצמו בענוותנותו: "ידוע לכ"ג כי איש עמך הנני, במקום גדולים לא עמדתי", ומסביר כי הגאון רבי יחזקאל סרנא שלח אליו בקשה "להשתדל להשפיע על חברי תנועת החרות בעירית ירושלים, שהרשיון של הבריכה לא תנתן רק בתנאי מחיצה נפרדת כראוי, ועלי לחכות בדירתי שיבואו איזה אנשים אלי להסביר לי מה לדרוש מהם". רבי אריה כותב שלא היה מודע לפרטי הענין: "לא אכחד מכ"ג כי כל הענין של הבריכה הי'[ה] זר לי, כי בכלל אני מונע א"ע [את עצמי] לקרות מחאות על הקירות, מטעם 'אין מפטירין בהודע את ירושלים', אפילו דברים 'הנאמרים באמת וצדק'...". רבי אריה ממשיך ומספר על השתלשלות הדברים, כאשר בקשו ממנו לערוך מכתב למרכז המפלגה ("התנועה המרכזית"), "ערכתי מכתב רטוב בדמעות, והבטיחו לי להשתדל בכל יכולתם... אח"כ קבלתי תשובה מהתנועה... וז"ל: 'מוסדות תנועתינו כפי שידוע לכם מתיחסים בחיוב לערכי קדשינו, להגביר את האמונה בקרב העם, דננו בכובד ראש בבקשתו לדאוג לסידורי רחצה של צניעות, והיא אמנם מוכנה לפעול בענין זה בכיוון זה, אמנם כאשר הוכחנו אשר כל הענין של הבריכה ע"י כתות דתיות מתבדלות למטרת פוליטית גם אנטי ממלכתיות שאין תנועתינו יכולה להזדהות אתם, בכן החלטנו שלא להתערב בענין זה כלל לא בדיון ולא בהצבעה', וכך נשאר הדבר מבלי לדרוש ממני עוד שם דבר".

רבי אריה ממשיך לדווח על התנהלות המשא ומתן, לאחר השתתפותו בהפגנה הגדולה נגד בריכת השחיה: "ואחרי ההפגנה הענקית, אשר השתתפתי ג"א [גם אני] בתוך הקהל מבלי להיות חלילה פורש מן הציבור, למחר פגשתי שנים מעסקנים היותר גדולים בזה, ואמרו כי הם פונים אלי שאני אשתדל לפני מר מנחם בגין הי"ו שהוא ישפיע על הבע"ד הנ"ל. ערכתי מכתב למר בגין ושלחתי ע"י איש עתי, וזה תשובתו אשר קיבלתי...". רבי אריה מסיים את כל הדיווח, וכותב: "ואני תפלה לנורא עלילה אלקי מרום יעקב סלה, לתת בלב ראשי עם סגולה להתאחד כאחד כגפן שתולה עדי תבנה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב כבתחילה", והוא מסיים: "אמנם חלילה לי לעשות איזה דבר קטן ע"ד עצמי מנעורי עד היום. בכל רגשי כבוד היותר כבודים, המצפה לרחמי שמים לישועת ה' כהרף עין, ארי-ה לוין".

"הצדיק הירושלמי" רבי אריה ליב לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת "תורת חיים" בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.

[1] דף. 20 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.