קונטרס מודפס בדפוס ליטוגרפי, "خليلح – לוח ערך כל ימי השנה", כולל זמני עלות השחר וצאת השמש באופק ירושלים, על פי חישוביו של רבי יהוסף שווארץ – "נכתב על לוח אבן", בידי עזריאל אהרן יפה מקורלאנד. ירושלים, דפוס מיכל הכהן ויואל משה [סלומון], [תרכ"ב 1862]. דפוס ליטוגרפי נאה של כתב-יד.

אחד מהספרים הראשונים שנדפסו בדפוס אבן בירושלים (באותה השנה נדפסה בדפוסו החדש של סולומון ה"שושנתא" המפורסמת עם איורי מקומות בארץ ישראל בדפוס ליטוגרפי; בשנת תר"ז נדפס בירושלים, בדפוס אבן מכתב-יד, ספר משפט לאלקי יעקב, ש' הלוי מס' 43).

פרטי הזמנים המובאים בקונטרס מתייחסים אל "אופק ירושלים", ומבוססים על חישוביו של רבי יהוסף שווארץ, בעל הספרים "דברי יוסף" ו"תבואות הארץ". הקונטרס כולו נכתב בכתיבת-יד חתנו של רבי יהוסף שווארץ, רבי עזריאל אהרן יפה, ונדפס בדפוס ליטוגרפי.

בהקדמה שמעבר לשער, מזכיר המעתיק רבי עזריאל אהרן את דברי חותנו רבי יהוסף שוורץ בהקדמה לספרו "דברי יוסף", כי ביסס את חישוביו על יותר מ-4000 בדיקות של רגע הנץ החמה, כדי לוודא שלא יצאה שגיאה מתחת ידו. בשלושת העמודים האחרונים נדפסו "כללים" לחישובי הזמנים, וכן מופיעה התייחסות קצרה לחישובי הזמנים בערים נוספות בארץ ישראל (דוגמת חברון, צפת, טבריה ועוד), ואף לערים שונות ברחבי אירופה וארצות הברית.

רבי יהוסף שוורץ (תקס"ה-תרכ"ה 1804-1865) גאון ומקובל, מראשוני חוקרי ארץ ישראל. תלמיד רבי אברהם בינג בישיבת ווירצבורג. בתקופת לימודיו בישיבה למד גיאוגרפיה ושפות באוניברסיטה בעיר. עוד בהיותו בגרמניה החל לעסוק בחקר ארץ ישראל, ובשנת 1829 הוציא את מפת ארץ ישראל בעברית ובגרמנית (מפה שהשתמשו בה ההיסטוריונים והגיאוגרפים בתקופתו). עלה לירושלים בשנת 1837. בבואו לירושלים התקבל ע"י רעיו יוצאי גרמניה (מייסדי כולל הו"ד – הולנד ודייטשלנד), רבי משה זאקס ורבי אליעזר ברגמן.

רבי יהוסף המשיך כל ימיו לשקוד בלימוד התורה בנגלה ובנסתר, והיה מלומדי הקבלה בישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. בארץ המשיך במחקרי ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארץ ישראל, עבר ממקום למקום וחקר את הארץ, תוך שהוא מברר את שמות המקומות עפ"י השפה המקומית ועפ"י מקורות התנ"ך והתלמוד. זיהוייו של רבי יהוסף מקובלים עד היום וספריו משמשים עד היום אבן יסוד לדיונים רבים בענייני הארץ, הן בתחום התורני-הלכתי והן בתחום המחקר המדעי-היסטורי. סדרת ספריו המכונה "תבואות הארץ" (על שם הספר העיקרי בסדרה) נדפסה בירושלים בעברית.

תיקונים בכתב-יד, בעפרון ובעט במספר מקומות. הגהה ארוכה בכתב-יד בעמוד [8].

[11] עמ'. שיבושים בסדר הדפים (הדף האחרון נכרך הפוך). 21 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים, בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעה בטקסט בדף השער משני צדיו (כולל פגיעה במילת הכותר הערבית של הספר) ופגיעות קלות במספר דפים נוספים, משוקמים במילוי נייר (צדו השני של השער צופה כולו בנייר). כריכה חדשה.

ש' הלוי, מס' 61 (ש' הלוי לא ראתה ספר זה, ומציינת כי הוא "יקר-המציאות ביותר"; רישומה נסמך על: נ' בן-מנחם, בשערי ספר, ירושלים תשכ"ז, עמ' 151).

נדיר ביותר.

החוברת שלפנינו היא מן הפריטים הראשונים שנדפסו בדפוס האבן שהקימו יואל משה סלומון ומיכל הכהן בירושלים, בשנת תרכ"ב. עד אז היה רבי ישראל ב"ק המדפיס היחיד בירושלים, ועם הקמת דפוס זה פג למעשה המונופול שלו על הדפוס העברי בארץ ישראל. ב"ק תבע אז לדין-תורה את השותפים, בטענה כי הם משיגים את גבולו, אך הם טענו מצדם (בין יתר טענותיהם) שאופי הדפוס שלהם שונה מאחר שהוא דפוס ליטוגרפי, ואינו משיג את גבולו של ב"ק (ראו: ש' הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, במבוא, עמ' כה-כט). בעקבות אותו דין-תורה בוטל לחלוטין המונופול של רבי ישראל ב"ק, גם להדפסה רגילה של ספרים, ובעקבות כך שני השותפים הנ"ל צירפו אליהם את יחיאל ברי"ל (עורך "הלבנון", וחתנו של רבי יעקב ספיר) והקימו בחודש אלול תרכ"ב את בית הדפוס החדש, בו נדפס בהמשך כתב-עת "הלבנון".

במכירת קדם 97 חלק ב', פריט 67, נמכר עותק מלוח זה, בו חלק מהמילים בדף השער, וכן מסגרת השער, נדפסו בדיו מוזהבת. בעותק שלפנינו נדפס השער כולו בדיו שחורה.

"ב"ה, בהר הקודש ירושלם תובב"א" – מכתב מודפס מאת רבי "אברהם אליהו הי"ו בן להצדיק סי' יעקב בן נון ז"ל, הנולד ודר בירושלם ת"ו". ירושלים, דפוס יצחק (גשצינני) ושותפו, [אחרי תרל"ד]. בראש הדף איור "כותל המערבי".

מילוי מכתב בכתב-ידו וחותמתו, אל הגביר משה שלם, איזמיר, אדר ראשון תרל"ח [1878].

רבי אברהם אליהו בן נון מספר במכתב זה, על הדוחק הכלכלי ועניותו הרבה, לאחר פטירת אביו הגדול: "הגביר אבא מארי זצ"ל גדלני בין ברכי החכמים... ולמדתי תורה, וכל ימיו של אותו צדיק מפתו הייתי אוכל... וכי הוסר המצנפת והורם העטרה ונתבקש בישיבה של מעלה מרן אבא ז"ל, הגוים אילי הארץ אכלו קרנא ופירי ונשארתי ריקם ריקם לגזירה... ואפי' בית המדרש מלא וגדוש מספרים יקרים, בעו"ר מכרתי אותם בדבר מועט, כדי להחיות רוחי ונפשות בני ביתי... עוללים שואלים לחם... ואין בידי להושיען...".

הגאון רבי אברהם אליהו בן נון מחכמי ירושלים. אחיו של רבי יוסף בן נון בעל "יאיר מבין" (ירושלים, תרס"ב). נפטר בדמי ימיו בשנת תרמ"ז, והותיר אחריו כתבי-יד והגהות למדניות על ספרים רבים. על מצבתו בירושלים נכתב: "...במבחר ימיו עלה בסערה, מתהלך בתומו השקדן בתורה, שייף עייל שייף נפיק החכם אברהם אליהו בן נון נלב"ע ביום כ' שבט ה'תרמ"ז" (חלקת מחוקק, שורה ד, סי' לט).

[1] דף. 27.5 ס"מ. כתמים. בלאי וקרעים בקפלי הדף ובשולי הדף (כמעט ללא פגיעה בטקסט).

דף נדיר ולא-ידוע ביבליוגרפית. אינו מופיע בש' הלוי, וברשומות הספרייה הלאומית.

המדפיס יצחק גאשצינני מווארשא, ייסד את בית דפוסו בירושלים בשנת תרל"ב בשותפות עם קרובי משפחה. במרוצת הזמן התחלפו שותפיו של גשצינני ובאמצע שנת תרל"ד הקים שותפות עם המדפיס מיכל הכהן. משנת תרל"ו עד שנת תרמ"ג היה שותפו של המדפיס אג"ן (ראה ש' הלוי, עמ' לו). הדף שלפנינו נדפס לאחר שנת תרל"ד, בה רבי אברהם אליהו בן נון פשט את הרגל לנושיו הנכריים, ששללו ממנו את כל ירושת אביו הגביר רבי יעקב בן נון [ראה: י' יואל, "רשימת כתבי היד העבריים – הנמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסטאי בירושלם", ירושלים, תרצ"ד, עמ' 51, רשומה 507, קובץ תעודות בכתב-יד, משנת תרל"ד ואילך לר' אברהם אליהו בן נון שירד מנכסיו – מאת רבני ארץ-ישראל, רבני קהילות המזרח ורבני תוניס], ולאחר יצירת השותפות "דפוס של יצחק ושותפו" באמצע שנת תרל"ד.

דף מודפס, "למען יאריכו ימיך על האדמה – והלך לפניך צדקיך כבוד ד' יאספך" – תעודה על מכירת חלקה בבית הקברות "סאנבוסקי", במורדות הר ציון. [ירושלים, ללא שם דפוס], תשרי תרמ"ב [1881].

במרכז הכותרת, איור מבנים עם הכתובת: "העיר ציון ת"ו וקברי מלכי בית דוד".

תעודה מטעם "חכמי ורבני פקידי ומשגיחי כוללות עי"ק ירושלם ת"ו", עם מילוי בכתב-יד (דהוי), על מכירת חלקה בבית הקברות סנבוסקי, ל"אברהם בן אליהו ע[---?]". במחיר "שלשה רובול". עם ארבע חותמות של רבני וממוני ה"כוללות" הספרדים בעיר: רבי רפאל מאיר פאניז'ל (הרב המרפ"א), "משה בן ויניסטי – פקיד בעה"ק ירושלם ת"ו", "הצב"י יש"א ברכה ס"ט" (רבי יעקב שאול אלישר), ורבי יוסף יאושע קאריו. אישור בכתב-יד: "מ"א הח"מ [מודה אני החתום מטה] איך מידי בא לידו שטר", עם חתימה ספרדית מסולסלת.

במאה ה-19 רבים מן הנפטרים בירושלים, נקברו בבית הקברות "סמבוסקי" ("סאנבוסקי"; "זאנבוסקי") הנמצא במורדות הדרום-מזרחיים של הר ציון. בית קברות זה נקרא על שם קברי משפחות "סמבוסקי" הנמצאים בו. בבית קברות זה נקברו בדרך כלל נפטרים מדלת העם, שלא השיגה יד משפחתם לקנות חלקה ב"הר הזיתים", על רבים מן הקברים לא הוצבה מצבה וחלק ניכר מקניית חלקות הקברים מומנו ע"י מוסדות הציבור. משום כך התעודה שלפנינו נדירה במיוחד.

[1] דף. 20X 19.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. דהיית דיו (חלק מהמילים בכתב-יד נמחקו). קרעים חסרים בשוליים וקרעים לאורך ורוחב הדף, עם פגיעה קלה בטקסט. הדף שוקם והודבק על נייר לשיקום.

לא נרשם אצל ש' הלוי, אינו בספרייה הלאומית, ואינו ידוע ביבליוגרפית.

דף מודפס "מכתב בקשה", מאת רבי עקיבא יוסף שלזינגר בעל "הלב העיברי". ירושלים, [תרמ"ז 1887].

בראש הדף כותרת, מודפסת בצורת קשת (מטושטשת בחלקה): "בארץ יבורך גבר מחזיק בעדו ה' והיא תהלתו וכבודו הי"ו".

בקשת תרומות עבור ענין ציבורי נחוץ ונסתר. בראש המכתב מתנצל רבי עקיבא יוסף, כי מזה 17 שנה שבהן התגורר בירושלים הוא לא ביקש תרומות, אבל עכשיו הוא פונה כי מדובר בעניין ציבורי: "לא כן עתה כהוראת שעה, כי ברבים היה עמדי, ומצוה דרבים שאני, אשר לדעתי כמו פ"נ [-פיקוח נפש] ופדיון שבוים נחשבה, ע"כ אין לחשב בו על כבוד בו"ד [=בשר ודם], כ"א [=כי אם] לחשב דרכינו לפני ה' לעשות עד אשר ידינו מגעת ולהודיע בקשתינו לרבים...". רבי עקיבא יוסף לא מגלה מהו הענין שלשמו הוא מבקש תרומות, רק ממשיך בפיזור רמזים למסתוריות הענין: "...אולי רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהי' להם חלק במצוה כזאת המכרעת (ימים ידברו אי"ה), וזכות הרבים לדורות יהי' תלוי' בם, ויש קונה עולמו בשעה אחת, המאמין יאמין, וכל הנותן על דעתי נותן... ואשימה דברי אל י"א [=יראי אלוקים] וחושבי שמו מפורסמים אנשי שם אנשי מעשה אנשי חסד ואמת, לשמוע אל הדברים היוצאים מן הלב 'העיברי'... ה"ה השפל עקיבא יוסף שלעזינגער הי"ו, ראש ישיבה בבהכ"נ הגדולה תפארת ישראל, בע"מ ס' לב עיברי ונער עיברי וס' בי"ח [בית יוסף חדש] וכו'".

בשולי המכתב נדפסה הכתובת למשלוח אליו: "אדרעס לי לשמי כחתימתי, אקיבא יאזעף שלעזינגער און ירושלים ת"ו – וסימניך אי"ש ירושלים" [כפי הנראה הוא חשש שברישומי הכתובת בגרמנית, יטעו בתעתיק האות ע' של שמו עקיבא, ולכן הוא כותב את האיות של שמו בגרמנית (באותיות עבריות): "אקיבא יאזעף שלעזינגער"].

הגאון המופלא רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ח-תרפ"ב), חתן הגאון הקדוש רבי הלל ליכטנשטיין אב"ד קולומייא. נולד בפרשבורג לאביו רבי יחיאל שלזינגר ונימול ע"י ה"חתם סופר". תלמידם של גדולי רבני הונגריה וגדול הקנאים הלוחמים ברפורמה ובהשכלה. בשנת תרכ"ד הדפיס בלבוב את ספרו "לב העיבר"י". בשנת תר"ל עלה לירושלים, בה המשיך את מאבקו באפיקורסים וב"מתחדשים", ואף נקלע למחלוקת חריפה ולחיכוכים עם אנשי היישוב הישן כשיצא נגד שיטת ה"חלוקה", ובפרשיות ופולמוסים אחרים. פרסם ספרים רבים, כתבי עת וכתבי פולמוס, שחלקם נדירים במיוחד. פעל לטובת התיישבות יהודית ברחבי הארץ, היה ממייסדיי פתח תקווה, והיה מעורב בעוד מפעלי יישוב חלוציים של "הישוב הישן". על שמו נקרא היישוב "בני עי"ש".

[1] דף. 26 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים. בלאי וקרעים (מודבקים בנייר דבק מאחורי הדף). סימני קיפול וקמטים. רישומים בעפרון.

לא-ידוע ביבליוגרפית, אינו מופיע בש' הלוי ולא בספרייה הלאומית.