דף מודפס מטעם כוללות האשכנזים-פרושים בירושלים, דין וחשבון על הוצאות מסע השד"רים לערי רוסיה וסיביר לטובת חברת "בקור חולים – שלום ירושלם". ירושלים טבת תרכ"ט [שלהי 1868 או ראשית 1869].

העתק מתוך פנקסי החשבונות של חברת "בקור חולים – שלום ירושלם", עם פירוט ההוצאות הכספיות של מסעות השד"רים לערי רוסיה הפנימית ולסיביר, אשר: "כל מעינם לקמץ בהוצאות ולהרבות ההכנסה לטובת עניים המדוכאים בירושלם"

הדף מחולק לשתי עמודות: בעמודה הימנית מופיע פירוט ההוצאות ממסע השד"ר רבי יצחק מוואלאזין, "שנסע במלאכות ראשי הח"ק 'שלום ירושלם' דק"ק מינסק שנת העבר...", כולל תיאור מפורט של מסלול הנסיעה מוואלאזין לערי סיביר ובחזרה, עלויות המסע והסך הכולל של ההוצאות. בעמודה השמאלית מופיע פירוט ההוצאות ממסע השד"ר רבי זאב וואלף מסלוצק, "אשר נסע לסיביריא בש'[נת] תרכ"ו", ובו מסלול נסיעתו ממינסק לערי סיביר ובחזרה, עלויות המסע והסך הכולל של ההוצאות.

בשולי הדף נדפס "חותם הח"ק בקו"ח מכולל אשכנזים פרושים ה"יו".

חברת "שלום ירושלים" נוסדה במינסק בשנת תרכ"א (1861), על ידי שד"ר העדה הפרושית ר' משה חשין (חסלביצר), על מנת לגייס כספים בערי רוסיה לטובת חברת "בקור חולים" והקמתו של בית חולים יהודי בירושלים. מטרת החברה הייתה למנוע את תלותם של עניי ירושלים בשירותי בית החולים של המיסיון האנגלי בעיר, שבו נכשלו במאכלות אסורים ובאיסורי שבת. תקנות החברה נדפסו בשנת תרכ"ב (ראו פריט קודם). שערי בית החולים "ביקור חולים" נפתחו בפועל רק בי"ט תמוז תרכ"ז. בהמשך עמד בראש החברה בנו רבי יצחק חשין מוואלאזין, הנזכר כנראה בדף שלפנינו כשד"ר מטעם חברת "שלום ירושלים" במינסק (ראו: "'בקור חולים הפרושים' בירושלים, מחברה לבית-חולים", מאת ישראל פריידין, בתוך: קתדרה 27, (דצמבר 1982); ספר "אנשי אמונה", מאת שלום רוטמן (ירושלים, תשפ"ב), עמ' 35 ואילך.

26.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמי דיו.

נדיר. לא נרשם אצל ש' הלוי, ואינו נמצא בקטלוג הספרייה הלאומית בירושלים.

"מה טובו אהליך יעקב – משכנתיך ישראל" – דף מכתבים מודפס, עליו מופיע מכתב שד"רות בכתב-יד, עבור השליח רבי דוד נתנאל רופא, עם חתימותיהם של רבני טבריה הספרדים. טבריה, [תר"ל, 1870].

דף מכתבים רשמי, שבראשו נדפס הפסוק "מה טובו אהליך...", ואיור "בית הכנסת ובית מדרשו של ר' מאיר בעה"נ [=בעל הנס] זיע"א", כשלפניהם "ים כנרת". המכתב עצמו נכתב בכתיבה מזרחית בינונית, עם הדגשות מילים בכתיבה מרובעת.

מכתב השד"רות ממוען אל "הגזבר המפואר... כמוה"ר סי' סי' ישראל איסתורה הי"ו...".

על מכתב השד"רות חתומים חכמי ורבני הספרדים בטבריה. בראש החותמים מופיעה חותמתו של רבי חיים שמואל הכהן (בצורת חתימת ידו), ואחריו חתמו בחתימות ידיהם (חתימות מסולסלות): רבי אברהם רפאל כלפון – מע"ט אכ"ל, רבי יוסף דוד אבואלעפיא, רבי יעקב אבועלפיא, רבי יצחק אבועלפיא, רבי שמעון עבאדי ורבי אברהם הכהן דוויך.

מתחת לחתימות – חותמת רשמית: "חותם בנין הק'[דוש] על ציון התנא האלוקי רבי מאיר בעל הנס...".

רבי דוד נתנאל רופא (נפטר תרס"ג), מחכמי טבריה. שימש כשד"ר בכמה קהילות בצפון אפריקה, ובזכות שליחויותיו הציל את קהילת טבריה מקריסה כלכלית. היה מפורסם בצדקותו וקדושתו. לפי המסופר, נהג לסיים את התלמוד בכל שנה מחדש, כאשר הוא לומד גם במהלך נסיעותיו הרבות. מכתב השד"רות שלפנינו הוא משליחותו בשנת תר"ל למרוקו. לאחר מכן, בשנים תרל"א-תרל"ב יצא בשליחות אל ערי תוניסיה ואלג'יריה. בשנת תרמ"ט שהה בשליחות בבומביי שבהודו. בשנים תרס"א-תרס"ג היה שוב שד"ר בתוניסיה, אז נפטר ונקבר שם. מאז, ביום השנה לפטירתו, היו המונים משתטחים על קברו. בערי צפון אפריקה וטבריה היו מספרים אחרי פטירתו על מעשי ניסים שנקשרו בשמו (יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 656; גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל, כרך א, עמ' שיד; רפאל רופא, מבוא ותולדות לספר מעשה חייא, מאת רבי חייא רופא, ירושלים תשנ"ז, עמ' כד-כז).

[1] דף כפול. 30 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קמטים, קרעים וסימני קיפול.

נייר מכתבים זה נדפס כנראה בירושלים בשנת תרכ"ז, בדפוס אברהם רוטנבורג וחתנו יואל משה סלומון – ראו אודות דף דומה: ש' הלוי, מס' 747.

דף מודפס, "מכתב גלוי", מאת הרב הראשי בירושלים רבי אברהם אשכנזי – ה"חכם באשי" ("הראשון לציון"), על תיקון והעמדת מוסדות העיר חברון. ירושלים, אדר תרל"ט [1879].

מכתב הממוען "לכל עדת ישראל אשר בכל קצוי ארץ" על מינויי הרבנים וגבאֵי הצדקה בעיר הקודש חברון, הממונים על חלוקת הכספים לתלמידי חכמים ולעניים והאביונים:

"הנני להודיעם על אחת מערי הקודש עיר בתי אבות היא חברון תוב"א, כי הושבה על כנה וסדרים נכונים נעשו בקרבה, למען תשב לבטח עד עולם... ע"כ באתי להודיעם אל מי ומי יפנו אליהם להריץ מכתבם וצדקתם לטובת כל עם הקדש, מהיום והלאה, ראש כל העדה אשר ישב על כסא הרבנות, נבחר מאת חו"ר ויחידי ורשומי העיר, והסכמתי על ידם למנותו עליהם לראש ולקצין בכח הממשלה האדירה יר"ה, אשר מסרה בידי גם על עה"ק הנ'[כרת] ת"ו, ה"ה הרב המובהק... כמוהר"ר רחמים יוסף פ'ראנקו... בלוית חן הועד הנחמד מאנשים יקרים ונכבדים... ה"ה ראש הועד הוא הרב המובהק... כמוהר"ר יצחק זאבי נ"י, והגביר המרומם הפקיד... סי'[ניור] חיים ישראל המכונה מירקאדו רומאנו נ"י, והח'[כם] השלם ר' רפאל הלוי נ"י, והחכם השלם ר' נסים מיכאל להבה נ"י, והגביר סי'[ניור] מרדכי חסון נ"י... וכל החפץ להריץ נדבתו להם, ישלחהו לשם הרב הנז'[כר] והועד הנזכר יצ"ו, ויגיעו בטח אל מקום הראוי להם... הלכ"ד החו'[תם] בעי"ק ירושלם ת"ו בחו' אדר משנת זאת התרל"ט, ברב עז ושלום, אברהם אשכנזי ס"ט".

מסמך לא-ידוע מהמחלוקת הגדולה בענייני מוסדות הצדקה בעיר חברון, שהתעוררה לאחר שה"חכם באשי" רבי אברהם אשכנזי (במכתב שלפנינו), מינה את הרב החרי"ף רבי רחמים פראנקו לרבנות העיר חברון, ואת סיניור מירקאדו רומאנו (מייסד "בית רומאנו") כחבר בועד העיר. בירושלים נדפס אז קונטרס "מנחת קנאות – מזכרת עון", מאת רבי אברהם חיים פינסו "סופר כוללות הספרדים בעה"ק ירושלם", ובו הוא תוקף את המינויים הנ"ל, עם מכתבים חריפים מאת רבנים אחרים בירושלים, נגד מינוי הרב פראנקו (במקומו של רבי אליהו מני, שהודח ממשרה זו), ונגד כל הסדרים החדשים במוסדות הקהילה בעיר חברון. הקונטרס של רא"ח פינסו נדפס קונטרסים-קונטרסים, החל מט' אדר תרל"ט ועד חודש אייר תרל"ט (ראה ש' הלוי, מס' 325).

כנגד הקונטרס הנ"ל, נדפס בירושלים בחודש אייר תרל"ט, הקונטרס "דמעת עשוקים – מאתנו חו"ר תושבי עה"ק בתי אבות היא עמק חברון תבבא"ס", ובו מוזכרת תמיכתו הנחרצת של ה"ראשון לציון" רבי אברהם אשכנזי, ברבנים והגבאים המוזכרים בכרוז שלפנינו.

[1] דף. 17.5X21.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים.

אינו ידוע ביבליוגרפית, אינו מופיע ברשומות ש' הלוי, ואינו בקטלוג הספרייה הלאומית.

דף גדול מודפס, "גבאי קדש! נדיבי עם אלהי אברהם!" – מכתבים אל גבאי המוסד והנדיבים, מטעם המגבית המאוחדת של מוסדות התורה והחסד "ישיבת עץ חיים" ובית החולים "ביקור חולים האספיטאל". ירושלים "בחדש העשירי התר"ן" [טבת תר"נ דצמבר 1889]. עברית וביידיש (מנוקדת). נשלח במצורף לדו"ח השנתי לשנת תרמ"ט.

חותמות רבי שמואל סלאנט רבה הראשי של הקהילה האשכנזית בירושלים, "תלמוד תורה וישיבת עץ החיים", ובית החולים "בקור חולים". חתימות ידם של הגבאים רבי אבא יעקב סענדעראוויץ, רבי נתן גרינגארט רבי שלום שכנא גאטמאן ורבי שיימא מוואלקאוויסק.

[1] דף. 40 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע חסר בפינה התחתונה של הדף, ללא פגיעה בטקסט.

נדיר. אינו רשום בספרה של ש' הלוי, ואינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.

מקור: לשעבר מאוסף ד"ר ישראל מהלמן ("גנזי ישראל"), עם רישום בעיפרון בכתב ידו: "לא נרשם ביבליוגראפית".

דף מודפס, "מודעה רבה! דא גזרה דאורייתא הנעשה בשנת תרל"ח" – כרוז ה"חרם" נגד בתי הספר ולימודי חכמות חיצוניות עם 17 חתימות (בדפוס) של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק ורבני וחכמי ירושלים משנת תרל"ח – עם שלושה מכתבים חדשים, מחודש אדר תרנ"ו, "דברי הב"ד הגדול שבירושלם... הני תלתא צנתרי דדהבא הגאונים האדירים צדיקי יסודי עולם – כחו"ח ל"פ"מ [כל חכם וחכם לפי מעלתו]..." – מכתבים מאת המהרי"ל דיסקין, הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן לאדיער אב"ד לובלין, ורבי שמואל סלנט אב"ד ירושלים. [ירושלים, ללא שם מדפיס, אדר תרנ"ו 1896].

הכרוז האחרון של ה"חרם" שהדפיס המהרי"ל דיסקין בימי חייו, בשנותיו האחרונות.

כבר בשנת תרט"ז יצאו רבני ירושלים ב"חרם" כנגד בית הספר "למל", מבתי הספר הראשונים בירושלים בהם שולבו לימודים כלליים (הוקם בכספם ויוזמתם של משפחת למל האמידה מאוסטריה, ובראשו עמד המורה והעיתונאי לודוויג אוגוסט פרנקל). על הכרוז משנת תרט"ז חתמו רבי שמואל סלאנט, חותנו הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט, ורבנים רבים נוספים. בהמשך חודש והורחב ה"חרם" בשנים תרכ"ב, תרכ"ו ותרל"ג, ונוספו עליהם חתימות הגאון רבי מאיר אויערבאך אב"ד קאליש וירושלים בעל ה"אמרי בינה", הגאון מקוטנא רבי משה יהודא ליב זילברברג (בעל ה"זית רענן"), רבי נחום בהרמ"א (רבי נחום משאדיק), ועוד.

אחת ממטרותיו העיקריות של המהרי"ל דיסקין אב"ד בריסק בבואו אל ארץ הקודש לירושלים בכ"ט בתמוז תרל"ז (1877), הייתה לחזק את בדקי הקדושה והחינוך בירושלים, ולעזור לרבני העיר במלחמתם נגד ה"השכלה". היה זה לאחר שגורמים שונים מחו"ל הקימו מוסדות שונים על מנת לקלקל ולשנות את החינוך היהודי הטהור בעיר הקודש. עם בואו של המהרי"ל דיסקין התחדשה ביתר שאת וביתר עוז, מלחמתם של הרבנים וגדולי ירושלים נגד בתי הספר של ההשכלה, וחידש את החרם הנדפס במלואו בחרם "אלות הברית" (ראו: "קדם", מכירה 99, 5 בנובמבר 2024, פריט 195), בו קיבלו יושבי העיר מקהילות האשכנזים, עליהם ועל זרעם, באיסור חרם החמור: "לאסור איסור ללמוד חכמות חיצוניות – אפילו אותם המותרים עפ"י דין ללמדם, עכ"ז אסור ללמוד אותם מפי מורה המיוחד ומקבל פרס מחו"ל, וכן לאסור למודי כתבים ולשונות זרים, לבלי יתלמדו בכנופיא בכל מקום שיהיה, לא בבית ספר לבדו ולא לספחו לבתי ת"ת, אפילו לעשותן טפל בטפל כלל וכלל, אפילו ע"י משגיח יר"ש... הגזירות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה ג"כ. הגזירות והחרמות רובצים על כל הבאים ללמוד וללמד... ועל כל המייסדים והמסייעים ואבות הילדים והילדות...".

במכתב ה"חרם" שלפנינו, צירף המהרי"ל דיסקין למחרימי ה"חרם" הנ"ל, את הגאון הגרש"ז מלובלין בעל ה"תורת חסד", שעלה לירושלים באותה תקופה, והיה לו מעמד נכבד אצל כל הקהילות החסידיות. יחד עם מכתבו של בעל ה"תורת חסד" פרסם כאן המהרי"ל דיסקין מכתבים חדשים ממנו ומאת רבי שמואל סלנט, המחזקים את החרמות האמורים בהחלטות הקודמות משנת תרל"ח ומשנים קדמוניות.

גדולי הרבנים בירושלים ובראשם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט ובית דינו הכריזו מספר פעמים "חרם" על בית הספר "למל" ועל בתי הספר של האליאנס (כי"ח) שנוסדו בעקבותיו [עד היום הזה ברבים ממוסדות החינוך החרדי בירושלים נמנעים מלימודי שפות זרות בכיתות ההוראה, ורק מתירים לימוד יחידני ב"זוגות" – שכן בנוסח חלק מהחרמות נאסרו לימודי הוראת-שפות, רק בפני כיתה המונה לפחות שלוש תלמידים או תלמידות].

בעצם תקופת מלחמתו התקיפה של המהרי"ל דיסקין בבתי הספר בירושלם, שהה בירושלים תייר מחו"ל, וכה הוא מתאר את רשמי ביקורו בבית המהרי"ל דיסקין: "...ראיתי את הרב מבריסק שעה תמימה, והנה אנשים מרי לב ונפש נגועי יסורים ותחלואתם באים אליו אחד אחד לקבל ברכה, לבקשו שיתפלל לקרוע רוע הדינין, והרבי משתתף בצער וכאב כל אחד ואחד, קולו הלחש ערב ועיניו מלאות חמלה, יושב ומאזין לאנחותיהם ופוקדם בברכה ועצתו, ורואים כי חלה הוא את חליים של זרע עם קדש... והנה כאשר קמתי ללכת נגעתי לפי תומי בשאלת ה'שקאלעס' בירושלם, ותוך כדי רגע נשתנה צורתו, הרבי חרד מכסאו ונתמלא קנאה גדולה עד שכל עצמותיו היו מרתתין ולשונו חיתתה גחלי אש והוא כאחד השרפים... פשט צורה ולבש צורה – ומי גבר יבוא בסוד הנהגתו והשראתו שהוא למעלה מתפיסתי..." (עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קיב).

במספר הזדמנויות שלח המהרי"ל דיסקין את תלמידיו (רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי ליב חפץ, רבי שלמה זלמן פרוש) שילכו להכריז את ה"חרם" ברבים, כמו למשל בעת ביקורם של ראשי האליאנס בבית הכנסת "החורבה" ובהזדמנויות אחרות. המכריזים הנ"ל הכריזו את ה"חרם" במסירות נפש, ואף הוכו מכות רצח ע"י בריונים שנשכרו לכך ע"י יוזמי בתי הספר – והדברים כבר נרשמו בארוכה בספרי ההיסטוריה וכתבי-העת של "העדה החרדית" בירושלים, המתעדים את המלחמות על נפש צאצאיה (ראו: כרוז "תוכחת מגולה", ירושלים תרמ"ז –"קדם", מכירה 98, 17 בספטמבר 2024, פריט 181; וראו עוד: עמוד אש, ירושלים תשי"ד, עמ' קכה-קכו; האיש על החומה, מהדורת תשפ"ג, ב, פרק טז, עמ' 47-82; ועוד).

הגאון מלובלין – רבי שניאור זלמן לאדיער [פראדקין], בעל ה"תורת חסד" (תק"צ-תרס"ב), מגדולי חסידי ה"צמח צדק" ואדמו"רי חב"ד לדורותיהם. נולד בעיר ליאדי, ונודע מגיל צעיר כ"עילוי" וגאון מופלג. כיהן משנת תרכ"ח כאב"ד לובלין והיה אחד מגאוני דורו המפורסמים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (יחד עם המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). בשנת תרנ"ט עבר לגור בחברון (עפ"י בקשת האדמו"ר הרש"ב), אך לאחר תקופה קצרה חזר לירושלים. בשנת תרס"א חיפש רבי שמואל סלנט ממלא-מקום לרבנות לצידו בתקופת זקנתו, ולשם כך הביא את הגאון האדר"ת שכיהן כרבה של מיר בליטא, אך בירושלים סערו הרוחות בקהילות החסידים שחפצו כי הגאון מלובלין ימונה למשרה זו. יש לציין כי למרות הפולמוס הסוער, נותרו שני הרבנים בקשרי ידידות והערכה רבה. נפטר בשנת תרס"ב ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".

[1] דף גדול. 48 ס"מ. נייר ירקרק. מצב בינוני. בלאי וקרעים בסימני הקיפול, עם מעט פגיעות בטקסט.

הכרוז שלפנינו נדיר. מהדורות חוזרות רבות של העתקת כרוז היסטורי זה, נדפסו בירושלים במהלך השנים. לפנינו הכרוז המקורי, שנדפס בחיי המהרי"ל דיסקין, בשנת תרנ"ו.