ספר משנה תורה להרמב"ם, עם השגות הראב"ד ומגיד משנה, ועם פירוש "כסף משנה" לרבנו יוסף קארו. ונציה, דפוס בראגאדין, של"ד-של"ו [1574-1575]. סט שלם, ארבעה חלקים בארבעה כרכים. שער נפרד לכל חלק.

מהדורה ראשונה של ה"כסף משנה" שנדפסה ברובה בחיי המחבר. בשער החלק השלישי מופיע שמו של רבי יוסף קארו בברכת החיים ("נר"ו"); ואילו בשער החלק הרביעי הוא מופיע כבר בברכת המתים ("זצ"ל"). בסוף החלק הרביעי באו דברי סיום מאת המגיה ר' חזקיה פאנו, המודיע על פטירת המחבר רבי יוסף קארו באמצע ההדפסה (ביום י"ג ניסן של"ה). לאחר דברי הסיום של המגיה ר' חזקיה פאנו, נדפס שיר שכתב רבי אברהם חיון תלמיד המחבר בשבח חיבורו "כסף משנה".

הגהות ורישומים בארבעת הכרכים, ממספר כותבים, בכתיבה איטלקית. חלק מההגהות קצוצות. רישומי בעלות וחתימות: "רפאל בר מנחם בלאניס יצ"ו" (בשער הכרך הראשון), "אברהם חי לוי... ורונה" (בשער הכרך השני); "הגיע לחלק הקצין ר' פנחס", "יורשי הר"ר יע"כ" (בשער הכרך השלישי); "קנין כספי שלי אליעזר באקי" (בשער הכרך הרביעי); "...קניין כספי אליעזר שמעון ברוך יצ"ו בכ"מ ימין ברוך זצ"ל שנת שמ"ג לפ"ק", "נמסר לכמ"ר בניהו מברוך יצ"ו מאת המבוררי'[ם] יצ"ו כמהר"ר יוסף יודא מלודי, כ"מ מנחם קציגין, כ"מ אלעזר מונטאיינאה מנכסי יתמי כ"מ אליעזר שמעון ז"ל הנ"ל" (מעבר לשער הכרך הרביעי).

בדף האחרון של הכרך השלישי, חתימת הצנזור Domenico Gerosolimitano משנת 1598.

בדף שלפני האחרון בכרך הרביעי חתימת הצנזור Benaia a nome de Giusta משנת 1590.

ארבעה כרכים. כרך ראשון (מדע-זמנים): [22], שיו דף. כרך שני (נשים, קדושה): [10], ריז, [1] דף. כרך שלישי (הפלאה-טהרה): [20], תנא, [1] דף. כרך רביעי (נזיקין-שופטים): [10], רצז, [9] דף. 26.5 ס"מ. התכהות נייר במספר מקומות. מצב כללי טוב-בינוני, מספר דפים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות (כתמים גדולים בכרך השלישי). קרעים וקרעים חסרים, בהם קרעים חסרים בדף השער של הכרך הראשון, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר. סימני עש בחלק מהכרכים, עם פגיעות קלות בטקסט במספר מקומות. כריכות חדשות (אחידות), עם פגמים.

מקור: אוסף יוסף ווינמן.

שלשה ספרים מתורת המהרש"ל, שנדפסו בבאזל בשנים שנ"ט-ש"ס, ע"י המקובל הנודע רבי אליהו בעל שם לואנץ: ספר "שערי דורא" עם ביאורי המהרש"ל, וספר "עמודי שלמה", ביאורי המהרש"ל על הסמ"ג – שני חלקים.

• "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים" – ספר השערים, שערי דורא עם ביאורי המהרש"ל – רבי שלמה לוריא. בזל, דפוס "קונראד וולדקילך", [שנ"ט-ש"ס 1599]. בראש הספר הקדמת המו"ל והמגיה רבי "אליא בן מהר"ר משה לואנץ מפראנקבורט דמיין", הכותב כי לפנינו מהדורא-בתרא מחיבורו של המהרש"ל, עם הוספות חידושים בהלכות נדה מאת המו"ל רבי אליהו בעל-שם, שכותב בהקדמתו: "ולא רציתי להוסיף על דבריו... זולת הלכות נדה נתתי להדפיס בקצת חדושי אשר הוספתי משמני ומדבשי...".

• "אשרי האיש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד" – ספר עמודי שלמה. ביאורי מהרש"ל לספר מצוות גדול [סמ"ג]. חלק א' (מצוות לא תעשה). בזל, דפוס "קונראד וואלדקילך", [ש"ס 1599-1600]. הקדמת המו"ל רבי "אליא בן מהר"ר משה לואנץ מפראנקפורט דמיין".

• "וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם" – ספר עמודי שלמה. ביאורי מהרש"ל לספר מצוות גדול [סמ"ג]. חלק ב' (מצוות עשה). בזל, דפוס "קונראד וואלדקילך", [ש"ס 1599-1600].

חותמות, חתימות ורישומי בעלות, ומעט הגהות קצרות בכתב-יד מכותבים שונים.

עותקים מיוחסים, מספריית האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים , ובהם גם חתימות וחותמות של רבנים מדורות קודמים: רבי משה ראב"ד קראקא בן ה"מגיני שלמה", רבי צבי הירש הכהן [מקראקא?], רבי ישראל יונה הלוי לנדא אב"ד קמפנא בעל "מעון הברכות", ובנו רבי יוסף שמואל הלוי לנדא אב"ד קמפנא, בעל "כור הבחינה".

בראש השער של "שערי דורא", חתימה בכתיבה אשכנזית מתקופת ההדפסה [ראשית המאה ה-17]: "[נ]אום משה בן לא"א הגאון מהר"ר יושע שלי"ט" – חתימת הגאון רבי משה ראב"ד קראקא (לפני שע"ח-אדר תמ"ח), בימי חייו של אביו הגאון הנודע רבי יושע חריף בעל ה"מגיני שלמה" (של"ז בערך-ת"ח). רבי משה כיהן ארבעים שנה כראב"ד קראקא, משנת ת"ח. בפנקס החברא קדישא בקראקא נכתב עליו: "האלוף התורה שר הבירה, זקן ושבע ימים, והיה כל ימיו ראב"ד [ראש בית דין]..." (ראו: הרב ראובן מרגליות, "לתולדות אנשי שם בלבוב", סיני, תשי"א, עמ' רכא).

מעבר לשער זה, רישום בעלות עתיק, בכתיבה אשכנזית מתקופת ההדפסה (מוסתר בהדבקת נייר), של רבי צבי הירש הכהן: "אנא צבי הירש הנשרש מזרע אהרן, חתמתי על ספר הלז, לזכות ולראי[ה] במכיר'[ת] ספרי ביד אחר, ונתתי בעד ספר הלז... ואין לו ערך כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" [יתכן שהחותם הוא רבי צבי הירש הכהן מקראקא, חבר בית דינו של ה"מגיני שלמה" בקראקא, החתום עמו יחד בין השנים ת'-ת"ז, ראו: שו"ת פני יהושע סימן סה; כלילת יופי, חלק א, דף מו; חלק ב, דפים כ-כא].

בשנות הת"ק, הגיעו שלשת הכרכים שלפנינו לידי אב ובנו, רבני קמפנא (Kępno), ובעמודים האחרונים של שלשת הספרים מופיעות חותמותיו של הגאון רבי ישראל יונה סג"ל לנדא אב"ד קמפנא (תק"י-תקפ"ד), מגדולי דורו, בעל "מעון הברכות" ו"עין הבדולח"; וכן מופיעות חתימות-יד בנו הגאון רבי "שמואל הק' יוסף סג"ל לנדא" (תק"ס-כסלו תקצ"ז), ממלא מקום אביו ברבנות קמפנא (נפטר בקיצור ימים בגיל 36), מחבר ספר "כור הבחינה – משכן שיל"ה" (ברסלוי, תקצ"ז), שה"חתם סופר" כתב עליו בהסכמה לספרו: "...אדם גדול בענקים, דולה מים מבורות עמוקים... גם לי נגלו תעלומות חכמתו, בהיותינו משתעשעים בהלכות רווחות... ודבריו מכוונים להלכה ולמעשה...".

בעמוד האחרון בכרך השני חותמת של: "יעקב חיים אשכנזי בערעזנא-גדול" [Nagyberezna, מחוז אונגוואר].

בהמשך הגיעו הספרים לספריית האדמו"ר מסאטמר, ובשלושתם מופיעות חותמות "יואל טייטעלבוים אב"ד דק"ק ארשאווא והגליל" [להערכתנו, חותמות אלו נעשו והוחתמו על הספרים בבית האדמו"ר מסאטמר, בתקופה מאוחרת יותר לזמן כהונתו באורשיווא – ראו פריט הבא, וראו "קדם", מכירה 99, 5 בנובמבר 2024, פריט 185].

האדמו"ר מסאטמר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם.

שלשה כרכים. [1], ב-צז, [1] דף; [1], ב-קיד דף (חסר דף קטו); [1], מ, מג-מט דף (חסרים דפים מא-מב). 18-18.5 ס"מ. מצב משתנה בין הכרכים. טוב-בינוני עד בינוני. כתמים. בלאי וקרעים. הדבקות נייר. בכרכים הראשון והשלישי, סימני עש עם פגיעות בטקסט. בכרך הראשון, ששת הדפים הראשונים עם קרעים חסרים גדולים, עם הדבקות נייר, ולאורך רוב הכרך הראשון, קרעים קטנים (מחפץ חד) במרכז הטקסט. חותמות. כריכות עור חדשות, אחידות.

ספר תקוני הזהר. סלאוויטא, דפוס רבי משה שפירא, [תקפ"ו, 1826]. שם הספר ומקום הדפוס בדף השער נדפסו בדיו אדומה. מהדורה המיועדת לנוהגים ללמוד בספר תיקוני הזוהר במשך ארבעים הימים שמראש-חודש אלול עד יום הכפורים. בכותרות הפרקים מופיעים ציונים ללוח סדר הלימוד. בדף ג מופיעה הכותרת: "הקדמת תקוני הזהר לערב ר"ח אלול". בדף יט כותרת: "הקדמה אחרת לתקוני הזהר – לראש חודש יום א". בדף יט2: "תקונא קדמאה – ליום ב", וכן לאורך כותרות הספר. בדף קמז, מתחיל הלימוד ליום הארבעים עם הכותרת: "תקונא תמינאה – ליום כפור". חותמות שונות. בדף המגן הקדמי, בדף קכג ובדף קמג, רישומי בעלות של "יוסף במו"ה אלי' אהרן זצ"ל אש מאטראצניק מן יאליסאוועיט גראד" [יליזבטגרד, פלך חרסון, כיום: קרופיבניצקי Кропивницький, אוקראינה].
[2], ג-נ, מט-קנד דף (חסר דף קנה; עם סיום ה"כללים" בסוף הספר). 20 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וסימני שימוש רב. סימני עש קלים בשוליים הפנימיים של הדפים האחרונים (אחרי דף קמ ואילך). חיתוך דפים עם פגיעה במספור הדפים קנ-קנא. חותמות. כריכה עתיקה, עם שדרת עור, פגומה ומנותקת.

על בית הדפוס שבסלאוויטא ומייסדו רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא בית הדפוס היהודי בעיר סלאוויטא (במחוז חמלניצקי, מערב אוקראינה), פעל בשנים תק"נ-תקצ"ז. מייסד בית הדפוס בסלאוויטא היה רב העיר הגה"ק רבי משה שפירא (תקכ"ב-ת"ר), שהיה בנו של הצדיק המפורסם רבי פנחס מקוריץ. כבר מילדותו התגלה אצלו כשרון מיוחד לכתיבת סת"ם, לשרטוט, לגילוף ולחקיקה. אביו הקדוש עודד אותו ללמוד ולהשתלם בכך, כדי שירכוש לו אומנויות אלו. בראשית שנות התק"נ התמנה רבי משה לרבה של סלאוויטא, אך מאחר ולא רצה ליהנות מכתרה של תורה, ייסד את בית דפוסו המפורסם. האותיות בהן השתמשו בבית הדפוס היו מעשה ידיו של רבי משה. מלבד בית הדפוס, נוסדו על ידו בתי מלאכה לייצור נייר, וליציקת והתכת אותיות. חלק גדול מיהודי סלאוויטא התפרנסו בכבוד מעבודתם באחת מן המחלקות של מפעלי בית הדפוס. ספרי סלאוויטא התפרסמו בעולם היהודי בשל יופיים והידורם, בשל רמת הדיוק וטיב הגהתם, וכן בגלל בעליו של בית הדפוס – רבי משה, שהיה נקדש ונערץ אצל גדולי החסידות. רבי משה מסלאוויטא היה ממקורביו של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי. האדמו"ר הזקן כותב עליו: "המופלג בתורה, ויראת ה' אוצרו, בנן של קדושים". בספר "ספורים נוראים" מאת רבי יעקב קיידנר (למברג, תרל"ה) מובא סיפור מופת על סיועו של האדמו"ר הזקן לרבי משה לקבלת רישיון ממשלתי לפתיחת בית הדפוס שלו. מעלה יתירה היתה בבית דפוס זה בכך שמעולם לא נדפסו בו ספרים שאינם קדושים, ואותיותיו לא חוללו בספרי חולין. רוב עובדי ההדפסה היו יהודים יראים ושלמים. על פי מסורת חסידית מפורסמת, היו מטבילים במקווה טהרה את מכונות הדפוס והאותיות לפני שהחלו להדפיס בהם (אודות בית הדפוס בסלאוויטא, ראו עוד: ח"ד פרידברג, תולדות הדפוס בפולניא, תל-אביב, תש"י, עמ' 104; ח' ליברמן, אהל רח"ל, א', ניו יורק, תש"ם, עמ' 199-202; שד"ב לוין, תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, ברוקלין, תש"ע, עמ' סא).
האדמו"ר הקדוש רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים" כותב בספרו "שולחן הטהור" (מאמר קדושת עינים, פרק ו) על מעלת ההסתכלות בדברים קדושים - "שיסתכל בצורות קדושות... להמשיך קדושה והארה גדולה בנפש", והוא כותב: "וכן ירגיל עצמו ללמוד מתוך ספר שנדפס על ידי אנשים יראי ה'... לכן ישתדל עצמו כל איש ירא ה' להרכיש לו ספרים של דפוסים ישינים, שנדפסו על פי רוב מיראי ה', בפרט בדפוס סלאוויטא וזיטאמיר נכדי הרה"ק מקאריץ שהיו בעלי המדפיסים קדושי עליון , וכן דפוס אמסטרדאם הישן וכדומה".
חביבות מיוחדת הייתה בעיני גדולי החסידות להתפלל וללמוד מתוך סידורים וספרי קודש, שהודפסו בקדושה בבית הדפוס בסלאוויטא, בפרט במהדורת "תיקוני הזוהר", המיועדת לחסידים ואנשי-מעשה הנוהגים ללמוד בספר התקונים שלפנינו, מר"ח אלול עד יום הכפורים.

מכתב (23 שורות) בכתב-יד קדשו ושתי חתימות ידו של המקובל הקדוש רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם שבו ואחלמה". שאוויל (Šiauliai, ליטא), אייר תרנ"ג [1893].

נשלח אל ידידו וקרוב-משפחתו "צדיק יסוד עולם" רבי שרגא מאיר לייזרוביץ מהעיר קלם, אודות בנו הנער שמואל שלום לייזרוביץ, שגלה למקום תורה ללמוד בעיר שאוויל: "...באתי לכבודו, כי היות שבנו הנחמד כמר שמואל שלום נ"י לומד כעת בפה שאוויל, ויש לו תהלית"ש [תהלה לאל יתברך שמו] התקרבות רב מש"ב ר' אליעזר לייזעראוויטץ ומש"ב ר' לייבציק בעניני צרכיו המוכרחים, ושכר לעצמו רב אחד מופלג מהיושבי בשבת תחכמוני בקלאויז לאנדקרעמיר, וקצב לו שכרו חמשה עשר רו"כ בעד הקיץ הזה, ותהלית"ש כי הוא לומד בהתמדה ומתנהג עצמו בטוב וצדק ונושא חן בעיני יראי ה' כי הוא בן יניק וחכים. גם אני אהבתיו מלו"נ [מלב ונפש] כי הוא רגיל לבוא אצלי ג"כ (היום הוא עת בר מצוה שלו למז"ט [למזל טוב] יגדלהו השי"ת לשם ולברכת עולם)...".

בהמשך המכתב הוא מבקש ממנו כי ישלח לבנו כסף לשכר לימוד: "והנה ביקש ממני לכתוב לכבודו שיראה נא לשלוח לו את סך החמשה עשר רו"כ לשכר לימוד, והגם שכבד עלי הדבר לכתוב בזה לכ"ת, כי יודע אני שאם המצא לו השי"ת איזה מקום מוצא לכסף, בודאי שהיה מקדים בזה לשלוח לזוגתו ולביתו העלובים, וא"כ למה לי לבקשו על זה ולצערו ח"ו, אך הפצרת בנו נ"י ומגודל האהבה שאהבתיו, לא יכולתי להשיב פניו ריקם, ובאתי להזכיר לכבודו בזה, אולי יתן ה' שיהא באפשרי להיות לו לסעד בסך השכר לימוד הנז', יראה נא בכל האפשרי לשלוח לו. כי בטח יהיה שבעה"י יעשה פרי לטובה בלימודו. ועל אמו שהיא זוגתו של כבודו ת"י, יודע כ"ת היטיב שאין בכחה לשלוח לו הסך הנז' כלל. ולזאת עיני בנו תלויות בזה רק אל אביו וכולנו אל אבינו שבשמים, שיחוס על עמו ויאמר די לתלאותינו, וימצא לכ"א ואחד די פרנסתו, ועל כבודו בכלל כ"י [כל ישראל], להמציא לו עזרתו מקודש וירום קרנו מעלה מעלה, כנפשו הטהורה וכנפש ידידו עוז ש"ב [שאר בשרו] שלמה עליַאשָאוו".

בשולי המכתב, הוא כותב: "כשייטיב לו השי"ת לשלוח את סך הנז', יכול לשלוח על האדרעס שלי, שלמה עליַאשָאוו, שאוויל – שלום לו סלה".

הגאון הקדוש רבי שלמה אלישיב (תר"א-תרפ"ו), גדול המקובלים בליטא – "המקובל האלוקי, מרי דרזין, חד בדרא, גאון עולם בחכמת האמת, קדוש ה' מכובד, מרנא ורבנא ר' שלמה עֶליַאשָאוו" (לשון תלמידו רבי אריה לוין בשער החוברת שכתב על תולדותיו), נולד בעיר זאגער שבצפון ליטא, ונשא את אשתו בת רבי דוד פיין מהעיר שאוויל, בה הוא עבר לגור. למד כ"פרוש" בבתי המדרשות שבטעלז, קלם ועיירות הסביבה. שם גם התקרב לזקני המקובלים תלמידי-תלמידיו של רבנו הגר"א ומתלמידי רבי יצחק אייזיק חבר, אשר ראו בו כלי מוכשר לקבל את רזי החכמה האלוקית חכמת האמת.

רבי שלמה נודע מגיל צעיר בגדלותו בחכמת הקבלה, ורוב כתבי הגר"א בקבלה (שנדפסו בשנות התר"מ בקירוב) נערכו על ידו לדפוס. הגהותיו על ספר "עץ חיים" נדפסו במהדורת ווארשא תרנ"א בשם הגהות הרב שב"ח [שלמה בן חייקיל]. סדרת ספריו בקבלה הנקראת "לשם שבו ואחלמה" נדפסה בשנים תרס"ט-תש"ח, והם מספרי היסוד של לימוד חכמת הקבלה. ספריו וכתביו נכתבו ברוב קדושה, יראה ובטהרה [ולפי המסופר, היה משתמש גם ב"השבעת הקולמוס"]. עמד בקשרי ידידות עם בעל ה"חפץ חיים" שביקר כמה פעמים בביתו בשאוויל ובהומל [ה"חפץ חיים" אף התארח אצלו בשבת בעיר שאוויל, ובאותה שבת סעדו בנות המשפחה בחדר אחר. ראו מכתב רבי צבי פרבר, מאסף ישורון כרך ה, עמ' תרסג אות ו]. ידועים דברי בעל החפץ חיים שזירז את תלמידו הצדיק רבי אליהו דושניצר ללכת לקבל את פני בעל הלשם, באמרו כי בעולם הזה עוד אפשר לזכות לראותו, אולם בעולם העליון יהיה מקומו בהיכלות העליונים גבוה מעל גבוה, ונהיה רחוקים ממנו.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה בעל ה"לשם" מעירו שאוויל שבליטא אל העיר הומל (Gomel, Homel, אוקראינה), יחד עם בתו וחתנו רבי אברהם לווינזון-אלישיב שכיהן כרב ומו"צ בעיר הומל (תרל"ח-תש"ג; אז שינה בתעודת העליה את שם משפחתו לשם משפחת חותנו), ובנם היחיד הנער יוסף שלום (תר"ע-תשע"ב; שנודע לימים כגדול הפוסקים בדורנו, מרן הגרי"ש אלישיב), ובשנת תרפ"ד הם עלו יחד לירושלים. עם בואו לירושלים חרדו לקראתו גדולי המקובלים הספרדים והאשכנזים, ובפרט הרב השד"ה (רבי שאול דוויק, ראש ישיבת "רחובות הנהר") שעמד עמו כל השנים בקשר מכתבים; תלמידי ה"בן איש חי" ששמעו מרבם את גדולת הרב שב"ח; והרב הראשי הראי"ה קוק (שהיה תלמידו בחכמת הקבלה, עוד מהתקופה בה התגורר ה"לשם" בעיר שאוויל).

מקבל המכתב: רבי שרגא מאיר לייזרוביץ (ת"ר-תרפ"ט), יליד קעלם. צדיק ומקובל ממקורבי רבי ליב'לי חסיד מקלם. ידיד נעורים ומקורבם של גדולי מקובלי ליטא (רבינו ה"לשם", מהרא"ל ליפקין מקרטינגא, מהרא"ש מהריל, רבי יצחק מאלצאן ועוד) ושל גדולי תלמידי רבי ישראל מסלאנט. בתחילת שנות התר"ן בערך הגיע לאנגליה וכיהן בה שנים רבות ברבנות "חברת ש"ס". בזקנותו עלה לירושלים.

[1] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים כהים. בלאי וקמטים. קרעים קלים בשוליים.