כתב-יד, "שיטה" (חידושים) למסכת ביצה, מאת רבי יעקב קאשטרו – המהריק"ש, בעל "ערך לחם" – עם הגהות אוטוגרפיות בכתב-יד המחבר. [מצרים, המאה ה-16 בקירוב].

כתיבת סופר נאה. בדפי כתב-היד תיקונים והגהות רבות, רובן ארוכות (הוספות של קטעים), בכתיבת-ידו של המחבר הגאון מהריק"ש. בעמוד האחרון נרשם על כך: "הוגה ע"י המחבר נר"ו".

בראש כתב-היד: "חדושי מסכת יום טוב להריבא"ק" [=להרב רבי יעקב בן אברהם קאשטרו]. קולופון המחבר על סיום כתיבת החיבור (בכתיבת הסופר): "הפעם אודה את ה' כי... באתי להשלים פירוש מסכתא זו ביום חמישי ששה עשר לחדש אלול השל"ז ליצירה ואני בתוך הגולה מצרים העיר המהוללה, השי"ת יזכנו אני וצאצאי וצאצאי צאצאי וכלל עמו ישראל ללמוד וללמד לשמור ולעשות...". סביר להניח שהעתקה זו נעשתה בזמן סמוך לסיום החיבור.

כתיבת הסופר שלפנינו זהה לכתיבת המעתיק של שיטת המהריק"ש למסכת בבא קמא (כת"י מוסקבה – גינזבורג 950; נדפסה על ידי מכון אהבת שלום, ירושלים תשס"ח; אף הוא הוגה על ידי המחבר בכתיבת ידו). סופר זה כתב גם את השיטה למסכת שבועות (שמחברה אינו ידוע), כת"י HUC, מס' 106 (את הדפים הראשונים בכת"י זה כתב רבי אברהם מונסון הזקן, עמיתו של מהריק"ש; ראו רישום של רבי יהודה אזולאי בראש כתב-היד). סופר זה העתיק גם תשובה של מהריק"ש בכת"י ירושלים 8=2001, כרך ב', דפים 203-206, וכן העתיק חלק מכת"י בניהו מס' EG 6. כתיבה זו דומה לכתיבת רבי אברהם סכנדרי (השני), שהיה תלמידו של מהריק"ש (ואף חתום בכת"י בניהו הנ"ל בסיומה של כתיבה זו). ואולם לדעת בניהו מדובר בסופרו של ר"א סכנדרי (ראו מאמרו: תשובות שאלות להרמב"ם, בתוך: ספר זכרון להרב יצחק נסים, כרך ב', ירושלים תשמ"ה, עמ' רא), והוא שהיה גם סופרו של מהריק"ש.

החיבור שלפנינו – שיטת מהריק"ש למסכת ביצה – נדפס מתוך כתב-היד שלפנינו, תחת השם "תולדות יעקב", בירושלים בדפוס ישראל ב"ק, בשנת תרכ"ה, על ידי החכם הירושלמי רבי אפרים בכ"ר משה, מחכמי ומקובלי ישיבת "בית אל" (אחיו של רבי ששון פרסייאדו – בעל "שמן ששון"). בדף סה/2 בכתב-היד שלפנינו מופיעה הגהה בכתב-ידו של המו"ל רבי אפרים: "אמ"ה [=אמר הכותב/המגיה] אפרים והוא הצעיר ס"ט...". הגהה זו אף מופיעה בנדפס בתוך סוגריים (שתי הגהות נוספות, ארוכות במיוחד, מאת רבי אפרים, מופיעות בנדפס [בדף ז ע"ב ובדף יז ע"א], אלו נכתבו כנראה בדף נפרד, ובשולי הדפים בכתב-היד מופיעים רק סימונים, עם המילים "א"ה" ו"אמ"ה", המורים למדפיס לשלבן בדפוס).

בדף קח, שתי הגהות (בעמוד א, ובעמוד ב), בכתב-ידו של רבי משה מרדכי יוסף מיוחס החתומות: "המי"ם" [=הצעיר משה מרדכי יוסף מיוחס]. רבי משה מרדכי מיוחס (תצ"ח-תקס"ו), מגדולי ירושלים ומחכמי ישיבת "בית אל" ו"הראשון לציון". חתנו של מהרי"ט אלגאזי וחברו של החיד"א. מחבר "ברכות מים", "מים שאל", "שער המים", ועוד.

בדף יד/1 בשוליים, הגהה מכותב אחר, לא מזוהה (בכתיבה ירושלמית): "שמעתי דעוד יש לתרץ...". הגהה זו וכן הגהותיו של הרב מיוחס לא נדפסו במהדורת ירושלים הנ"ל.

בראש ספר "תולדות יעקב" נדפסה הקדמה קצרה מאת המחבר המהריק"ש לחיבור שלפנינו, שנכתבה בחודש כסליו של"ו. הקדמה זו איננה לפנינו. יתכן שהיתה כתובה על דף ראשון בכתב-היד שלפנינו, שנקרע ואבד ברבות השנים.

רבי יעקב קאשׂטרו – המהריק"ש (רפ"ה בערך-שע"ב), בעל "ערך לחם", "מאריה דאתריה" במצרים ומגדולי דורו. תלמידו של הרלב"ח בירושלים ותלמיד מובהק של הרדב"ז במצרים (לצד רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת"). כבר בדורו היה מגדולי הפוסקים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמים רבים ברחבי האימפריה העות'מאנית. במיוחד נודע בחיבורו "ערך לחם" – ספר הגהות לשולחן ערוך, ופסקיו הכרעותיו נתקבלו להלכה לדורות. בשנת ש"ל בערך ביקר בצפת ושם התארח אצל רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך". בעל קורא הדורות כותב על כך: "ושמעתי מפי זקנים שהריק"ש הלך לצפת ת"ו ונתאכסן בבית מוהר"י קארו ז"ל והרב עשה לו כבוד גדול". במצרים הוא כונה, בדומה לרמב"ם ולרדב"ז לפניו, "מרא דאתרא". החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים" (בערכו): "ופשטו הוראותיו בכל גבול מצרים". במקום אחר כותב החיד"א: "מאריה דאתריה מהריק"ש שעושים כמותו אף כשחולק על מרן כידוע" (שיורי ברכה, אבן העזר, סימן קכט). בנוסף, מעיד החיד"א כי ראה את ה"שיטות" שלו על התלמוד (שם הגדולים, שם): "וראיתי שיטות על התלמוד כ"י להרב", ויש להניח שכוונתו בין היתר לכתב-היד שלפנינו, שהיה בירושלים בידי חברו רבי משה מרדכי מיוחס. "שיטתו" של מהריק"ש על מסכת בבא קמא (שני כרכים) נדפסה בהוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ח, על ידי פרופ' הרב יעקב שמואל שפיגל (וראו שם מבוא נרחב לתולדותיו ותולדות חיבוריו).

קיז דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו וכתמים כהים במספר דפים. מעט בלאי. קרעים בדף הראשון ובדף השני, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקה ומילוי נייר. קרע חסר בחציו התחתון של הדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

כתב-יד, ספר יד דוד, חידושים על מסכתות עבודה זרה (מאמצע דף סו ואילך), סנהדרין, מכות, שבועות והוריות, מאת רבי יוסף דוד זינצהיים. [שטרסבורג (צרפת)?, שנות התק"נ-תק"ס בקירוב, סוף המאה ה-18 עד ראשית המאה ה-19 בקירוב].

כרך גדול בכתב-ידו, עם חתימות ידו. כתיבה נאה ומסודרת, עם הוספות המחבר בין השיטין ובשולי הגליונות.

בבטנת הכריכה, הודבק שער הכרך. בראשו רישום בכתב-יד המחבר: "חלק שלישי מספר 'יד דוד' – הכרך השלישי כולל: שארית ע"ז, סנהדרין, מכות שבועו' הוריות. חברתיו אני הצעיר יוסף דוד זינצהיים". במרכז העמוד נוסח "שער" מפורט יותר, שנכתב ע"י כותב אחר (לאחר פטירת המחבר): "יד דוד – חלק שלישי, כרך ג, והם חדושי ע"ז הנשארים בכרך ב' מדף ס"ו ע"ב עד גמירא. חדושי סנהדרין, מכות, שבועות הוריות, מהרב הגאון הגדול כמהר"ר יוסף דוד זינצהיים זצ"ל, וכבר יצא לו מוניטין בספרו יד דוד על ברכות וסדר מועד".

בסוף החידושים על מסכת עבודה זרה (דף [8א]), קולופון קצר: "ב"ה שסיימתי מסכת ע"ז". החידושים על מסכת סנהדרין מסתיימים בקטע מן החידושים: "צדיק בא לעולם טובה בא לעולם... הקב"ה יתן חלקינו בתוך הצדיקי'[ם] אמן" (דף קא [101א]). החידושים למסכת מכות מסתיימים גם הם בדברי ברכה מתוך הדברים הנאמרים בחידושים: "...יה"ר שיתקיים נבואה זו במהרה בימינו, עוד ישבו זקני'[ם] כו' וענינו רואות ציון בבנינה, אכי"ר" (דף קכה [126ב]). גם בסוף מסכת הוריות, הוא מסיים בדברי ברכה, מתוך דבריו על סוגיית "סיני ועוקר הרים" [הבקיאות והעיון]: "...הקב"ה יזכנו להגות בתורה ולשים חלקינו בתוך הצדיקי'[ם] והחכמי'[ם] סיני ועוקרי הרים, ובזה נשלם מסכת הוריות וסדר נזיקין, השבח והתהלה לה' אשר עזרני עד כה, כן יזכני לגמור שאר הש"ס אכי"ר" (דף [188ב]).

המחבר,
הגאון רבי יוסף דוד זינצהיים (תצ"ז בערך-תקע"ג), מגדולי יהדות צרפת בדורות האחרונים, וראש ה"סנהדרין" שהקים נפוליאון. נולד בעיר טריר (Trier, דרום-מערב גרמניה) לאביו רבי יצחק איצק זינצהיים שכיהן אז כאב"ד הקהילה. גאון מופלג בתורה ובחכמה. בשנת תקל"ח הקים ישיבה בבישהיים (אלזס, צרפת) יחד עם גיסו רבי נפתלי הירץ מעדלסהיים, לאחר מכן עברה ישיבתו לשטרסבורג (אלזס, צרפת).

בשנת תקס"ו נתמנה על ידי נפוליאון הראשון לעמוד בראש ה"סנהדרין" – מוסד יהודי שהוקם בפקודת נפוליאון על מנת לנהל את עניני הדת היהודית בצרפת. במסגרת זו התמודד בתבונה רבה עם נסיונות רפורמה שונים בהלכה ובדת היהודית. בהספד שנשא עליו ה"חתם סופר" ניכרת הערכתו המיוחדת לדמותו: "...הגאון הצדיק הזה אשר אנו עוסקים בהספדו הרב הגאון מו"ה דוד זצ"ל זינצהיימער בעל מחבר ספר 'יד דוד', אשר בהיותו מכובד וקרוב מאד למלכות בפאריס ונשאל על כמה דברים, והשיב שואליו דבר, והיה גדול ומכובד מאד בעיני המלך והשרים, וכבוד עשו לו במותו כידוע, ובכל זאת היה גדול ליהודים עוסק כל ימיו בתורה והחזיר הש"ס כמה פעמים וכל ספרי ראשונים ואחרונים היו ממש שגורים בפיו כנראה מספרו, ומכירו הייתי בילדותי וגם עתה ע"י חלוף כתבים עמו ראיתי צדקתו ותמותו, נמצא מלבד שנעשה אדון ע"י חכמתו בנימוסים ובמדיניות, עוד נשאר הוא המושל בגבורתו ולא משלו הם בו שיתפתה אחריהם ח"ו, אלא אחר שגלה להם טפח חזר לכסות טפחיים וצד תמותו במקומו עמד וריחו לא נמר...". הותיר אחריו כתבים רבים של יצירה תורנית גדולה, ביניהם חיבורו "יד דוד" על סדר הש"ס, "מנחת עני" על סוגיות הש"ס ו"שלל דוד" על התורה. כרכים רבים מחיבוריו אלו נדפסו ע"י "מכון ירושלים".

בשנת תקנ"ט הדפיס הגרי"ד זינצהיים, את שני חלקיו הראשונים של חיבורו הגדול "יד דוד" על הש"ס, למסכת ברכות ולסדר מועד (אופנבך, תקנ"ט). שאר חלקי החיבור נותרו בכתבי-יד, ונדפסו רק בשנים האחרונות בהוצאת "מכון ירושלים". החידושים על מסכת סנהדרין נדפסו מתוך כתב-היד שלפנינו בשנת תשל"ז, ובמהדורה חוזרת בשנת תשס"ב, יחד עם החידושים למסכתות מכות, שבועות והוריות שבכתב-היד שלפנינו. החידושים על מסכת עבודה זרה, נדפסו ע"י "מכון ירושלים" בשנת תשע"ו, מתוך כתב-היד שלפנינו.

[188] דף (לחלק מהדפים מספור ישן בכתב-יד המחבר). 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ומעט בלאי. קרעים חסרים בפינות מספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכת קלף חדשה, עם הדבקות בבטנה של קטעים מדפי הבטנה המקוריים.

קונטרס בכתב-יד, שאלה ותשובה הלכתית בכתב-ידו וחתימתו של רבי יהודה נבון, עם תשובה בעניין זה בכתב-ידו וחתימתו של "הראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין. [ירושלים, תקצ"ה 1835].

שאלה ותשובה בעניין אשה שהתקדשה לאדם אחד, ואחיה טוען שכבר התקדשה בקטנותה לאדם אחר על ידי אביה. בפתח השאלה נכתב: "שאלה אשר בא מעה"ק צאת"ל [=צפת אמת תכון לעד] ממע'[לת] הרב המובהק כמוהר"א [=רבי אברהם] נהורי הי"ו אשר שלחו לו מדיר אל קאמאר יע"א [בלבנון] מע' הרב ועצום כמהר"ם [=רבי מרדכי] שוראקי הי"ו...".

תשובתו של רבי יהודה נבון משתרעת על פני עשרה עמודים. בתחילת התשובה כותב רבי יהודה נבון כי רבי מרדכי שוראקי כתב פסק להתיר את האשה, אך רבי אברהם נהורי לא הסכים עמו, וכי התבקש לטפל בעניין "עם מע' עט"ר מורינו הרב ראשון לציון הי"ו" [=רבי שלמה משה סוזין]. בתשובתו הארוכה מתיר רבי יהודה נבון את האשה, אך מתנה את פסקו בהסכמת "עט"ר מורינו הרב הגדול רבן של ישראל הי"ו".

בעמוד האחרון של הקונטרס מופיעה תשובתו של ה"ראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין, שמסכים ומצטרף להיתרו של רבי יהודה נבון.

מאחר ובראש תשובת רבי יהודה נבון מצוטטת גביית עדות מחודש אדר תקצ"ה, וה"ראשון לציון" רבי שלמה משה סוזין נפטר בתחילת שנת תקצ"ו (בחודש כסליו), הרי שהתשובה שלפנינו נכתבה במחצית השנייה של שנת תקצ"ה, חודשים ספורים לפני פטירתו של הרב סוזין. בתשובתו שלפנינו הוא מזכיר כי הוא חולה וחלש: "בקסת"י אפת"ח להודיע... נחלתי ונדכאתי עד מאד ואין בי כח לעמוד כאשר היתה באמנה...".

רבי שלמה משה סוזין (נפטר כ"ח כסליו תקצ"ו), מגדולי חכמי ירושלים, וראש הרבנים בירושלים – "הראשון לציון" (החל משנת תקפ"ד). נמנה על חכמי ישיבת המקובלים בית אל, יצא מספר פעמים כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, ועמד בראש ישיבת "בני משה" שהקים בירושלים. עמד בקשרי ידידות עם רבי מנחם מנדל משקלוב תלמיד הגר"א, ועם חבריו מייסדי היישוב האשכנזי בירושלים, וסייע בעדם לגאול את חצר האשכנזים הקדומה – "חורבת רבי יהודה החסיד".

רבי יהודה נבון, המכונה "מורנו" (תקכ"ה בערך-כסליו תר"ה), מחכמי ומנהיגי ירושלים, כיהן בבית דינו של הרב סוזין. יצא מספר פעמים כשד"ר לקהילות צפון אפריקה, בשליחות חברון וירושלים (השליחות השנייה שלו היתה בשנת תקצ"ו). בשנת תר"א, לאחר פטירת קרובו רבי יונה משה נבון, שמילא את מקום הרב סוזין כ"ראשון לציון", התמנה רבי יהודה לזמן קצר אף הוא ל"ראשון לציון", למשך פחות משנה, ולאחר מכן (בעקבות ויכוח בין תומכיו לתומכי רבי חיים אברהם גאגין) נאלץ לפנות את המשרה לרב גאגין. בירושלים כיהן רבי יהודה נבון כראש ישיבת "דמשק אליעזר". בנוסף, שימש כפקיד הכוללות והיה ממנהיגי הקהילה הספרדית בירושלים.

[8] דף (11 עמודים כתובים; שנים מהדפים – ריקים). 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי בשוליים.

Fortalicium fidei contra iudeos saracenos aliosque christiane fidei inimicos מאת אלונסו דה אספינה. נירנברג, דפוס Antonij Koberger, [רנ"ד] 1494 (פרטי ההדפסה בקולופון). לטינית.

עותק ללא דף השער.

ספרו רב ההשפעה של אלונסו דה אספינה (1410-1464), נזיר פרנציסקני וה"מוודה המלכותי" של מלך קסטיליה אנריקה הרביעי (Confesor real) – הקורא לגירוש היהודים מחצי האי האיברי ולייסודה של אינקוויזיציה ספרדית.

החיבור נשלם בסמוך לשנת 1460, והיה לאחד הספרים האנטישמיים המשפיעים בספרד של המאה ה-15. בספר – המדמה את האמונה הנוצרית למצודה בעלת חמישה צריחים (כמניין הפרקים) – מתוארים אויביה השונים של הנצרות (מוסלמים, כופרים, יהודים, שדים), שעבור כל אחד מהם מספק המחבר "אמצעי התגוננות".

חלקו השני של הספר מוקדש כמעט במלואו לאנוסי ספרד – ובו קורא המחבר להקמת אינקוויזיציה ספרדית פעילה שתחקור את מעשיהם ותעקור את יהדותם מהשורש. החלק השלישי של הספר מוקדש ליהודים שאינם מומרים – וקורא לגירושם מספרד ומחצי האי האיברי.

המהדורה שלפנינו נדפסה בפברואר 1494, במהלך גירושם של היהודים מחצי האי האברי (כשנתיים לאחר גירוש ספרד וכשלוש שנים טרם גירוש יהודי פורטוגל).

[9], cclxxxix דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. עותק ללא דף שער. כתמים. רישומים בכתב-יד (ישנים, בשוליים). שוליים קצוצים. תו-ספר. רצועת נייר מודבקת בשולי העמוד האחרון, עם רישום בכתב-יד. מספר קרעים ונקבים, מרביתם משוקמים שיקום מקצועי. כריכת עור נאה, עם הטבעות מוזהבות בשדרה.

ראו: עליזה מיוחס-ג'יניאו, מצודת האמונה 'בסוף מערב', חיבורו של אלונסו דה אספינה ומקומו בספרות הפולמוס של ימי הביניים, בתוך: דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות, חטיבה ב', כרך ראשון, הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים, 1989, עמ' 101-108.

Victoria adversus impios Hebraeos, in qua tum ex sacris litteris tum ex dictis Talmud ac cabbilistarum, מאת Porchetus Salvagus. פריז, דפוס Guillaume des Palins, [ר"פ] 1520 (פרטי ההדפסה בקולופון). לטינית. מהדורה ראשונה.

שער מאויר; תיבות פתיחה מאוירות (חיתוכי עץ).

עותק נדיר מהמהדורה הראשונה של החיבור "הניצחון על היהודים הכופרים" מאת פרוקטיוס; עותק ממהדורה זו היה ברשותו של מרטין לותר, אשר תרגם את חלקו לגרמנית והדפיסו בספרו "על היהודים ושקריהם" (עותקו הפרטי של לותר, עם הערות בכתב-ידו, שמור כיום בספריית Badische Landesbibliothek [מספר קטלוגי: 42B 297 RH]).

הספר חובר בראשית המאה ה-14 בידי התיאולוג האיטלקי "פורקטיוס" (Porchetus, נפטר בשנת 1315 בקירוב), והציג מסכת טיעונים לטובת הנצרות מתוך כתבי הקודש ומתוך כתביהם של היהודים עצמם – התלמוד והקבלה (שמו של הספר נבחר כנראה בעקבות החיבור היהודי-פולמוסי "ספר ניצחון ישן" שהציג מסכת טיעונים נגד אבות הכנסייה ופרשנותם למקרא). הוא נדפס לראשונה במהדורה שלפנינו, בבית הדפוס של הנזיר הדומניקני Agostino Giustiniani, ובעת פרסומו היה לאחד הספרים הראשונים בדפוס המתארים את הקבלה היהודית. למהדורה נוספה הקדמה מאת המדפיס, ובעמוד השער נדפסו איורים קטנים של שני מלומדים, יהודי ונוצרי, המצביעים כל אחד על ספרו (ספרו של היהודי מחולק בשוליו, בדומה לדף גמרא).

xciiii, י [1] דף. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. קרעים בדפים ספורים (כמה מהם חסרים). מעט רישומים בכתב-יד. תיבות פתיחה מאוירות. כריכה ודפי בטנה לא מקוריים. כריכה מחופת בד רקום, פגומה ופרומה בשדרה ובשוליים (עם פיסה מהכריכה המקורית מודבקת על גבי השדרה).