כתב-יד, "שיטה" (חידושים) למסכת ביצה, מאת רבי יעקב קאשטרו – המהריק"ש, בעל "ערך לחם" – עם הגהות אוטוגרפיות בכתב-יד המחבר. [מצרים, המאה ה-16 בקירוב].

כתיבת סופר נאה. בדפי כתב-היד תיקונים והגהות רבות, רובן ארוכות (הוספות של קטעים), בכתיבת-ידו של המחבר הגאון מהריק"ש. בעמוד האחרון נרשם על כך: "הוגה ע"י המחבר נר"ו".

בראש כתב-היד: "חדושי מסכת יום טוב להריבא"ק" [=להרב רבי יעקב בן אברהם קאשטרו]. קולופון המחבר על סיום כתיבת החיבור (בכתיבת הסופר): "הפעם אודה את ה' כי... באתי להשלים פירוש מסכתא זו ביום חמישי ששה עשר לחדש אלול השל"ז ליצירה ואני בתוך הגולה מצרים העיר המהוללה, השי"ת יזכנו אני וצאצאי וצאצאי צאצאי וכלל עמו ישראל ללמוד וללמד לשמור ולעשות...". סביר להניח שהעתקה זו נעשתה בזמן סמוך לסיום החיבור.

כתיבת הסופר שלפנינו זהה לכתיבת המעתיק של שיטת המהריק"ש למסכת בבא קמא (כת"י מוסקבה – גינזבורג 950; נדפסה על ידי מכון אהבת שלום, ירושלים תשס"ח; אף הוא הוגה על ידי המחבר בכתיבת ידו). סופר זה כתב גם את השיטה למסכת שבועות (שמחברה אינו ידוע), כת"י HUC, מס' 106 (את הדפים הראשונים בכת"י זה כתב רבי אברהם מונסון הזקן, עמיתו של מהריק"ש; ראו רישום של רבי יהודה אזולאי בראש כתב-היד). סופר זה העתיק גם תשובה של מהריק"ש בכת"י ירושלים 8=2001, כרך ב', דפים 203-206, וכן העתיק חלק מכת"י בניהו מס' EG 6. כתיבה זו דומה לכתיבת רבי אברהם סכנדרי (השני), שהיה תלמידו של מהריק"ש (ואף חתום בכת"י בניהו הנ"ל בסיומה של כתיבה זו). ואולם לדעת בניהו מדובר בסופרו של ר"א סכנדרי (ראו מאמרו: תשובות שאלות להרמב"ם, בתוך: ספר זכרון להרב יצחק נסים, כרך ב', ירושלים תשמ"ה, עמ' רא), והוא שהיה גם סופרו של מהריק"ש.

החיבור שלפנינו – שיטת מהריק"ש למסכת ביצה – נדפס מתוך כתב-היד שלפנינו, תחת השם "תולדות יעקב", בירושלים בדפוס ישראל ב"ק, בשנת תרכ"ה, על ידי החכם הירושלמי רבי אפרים בכ"ר משה, מחכמי ומקובלי ישיבת "בית אל" (אחיו של רבי ששון פרסייאדו – בעל "שמן ששון"). בדף סה/2 בכתב-היד שלפנינו מופיעה הגהה בכתב-ידו של המו"ל רבי אפרים: "אמ"ה [=אמר הכותב/המגיה] אפרים והוא הצעיר ס"ט...". הגהה זו אף מופיעה בנדפס בתוך סוגריים (שתי הגהות נוספות, ארוכות במיוחד, מאת רבי אפרים, מופיעות בנדפס [בדף ז ע"ב ובדף יז ע"א], אלו נכתבו כנראה בדף נפרד, ובשולי הדפים בכתב-היד מופיעים רק סימונים, עם המילים "א"ה" ו"אמ"ה", המורים למדפיס לשלבן בדפוס).

בדף קח, שתי הגהות (בעמוד א, ובעמוד ב), בכתב-ידו של רבי משה מרדכי יוסף מיוחס החתומות: "המי"ם" [=הצעיר משה מרדכי יוסף מיוחס]. רבי משה מרדכי מיוחס (תצ"ח-תקס"ו), מגדולי ירושלים ומחכמי ישיבת "בית אל" ו"הראשון לציון". חתנו של מהרי"ט אלגאזי וחברו של החיד"א. מחבר "ברכות מים", "מים שאל", "שער המים", ועוד.

בדף יד/1 בשוליים, הגהה מכותב אחר, לא מזוהה (בכתיבה ירושלמית): "שמעתי דעוד יש לתרץ...". הגהה זו וכן הגהותיו של הרב מיוחס לא נדפסו במהדורת ירושלים הנ"ל.

בראש ספר "תולדות יעקב" נדפסה הקדמה קצרה מאת המחבר המהריק"ש לחיבור שלפנינו, שנכתבה בחודש כסליו של"ו. הקדמה זו איננה לפנינו. יתכן שהיתה כתובה על דף ראשון בכתב-היד שלפנינו, שנקרע ואבד ברבות השנים.

רבי יעקב קאשׂטרו – המהריק"ש (רפ"ה בערך-שע"ב), בעל "ערך לחם", "מאריה דאתריה" במצרים ומגדולי דורו. תלמידו של הרלב"ח בירושלים ותלמיד מובהק של הרדב"ז במצרים (לצד רבי בצלאל אשכנזי בעל ה"שיטה מקובצת"). כבר בדורו היה מגדולי הפוסקים, ונשא ונתן בהלכה עם חכמים רבים ברחבי האימפריה העות'מאנית. במיוחד נודע בחיבורו "ערך לחם" – ספר הגהות לשולחן ערוך, ופסקיו הכרעותיו נתקבלו להלכה לדורות. בשנת ש"ל בערך ביקר בצפת ושם התארח אצל רבי יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך". בעל קורא הדורות כותב על כך: "ושמעתי מפי זקנים שהריק"ש הלך לצפת ת"ו ונתאכסן בבית מוהר"י קארו ז"ל והרב עשה לו כבוד גדול". במצרים הוא כונה, בדומה לרמב"ם ולרדב"ז לפניו, "מרא דאתרא". החיד"א כותב עליו ב"שם הגדולים" (בערכו): "ופשטו הוראותיו בכל גבול מצרים". במקום אחר כותב החיד"א: "מאריה דאתריה מהריק"ש שעושים כמותו אף כשחולק על מרן כידוע" (שיורי ברכה, אבן העזר, סימן קכט). בנוסף, מעיד החיד"א כי ראה את ה"שיטות" שלו על התלמוד (שם הגדולים, שם): "וראיתי שיטות על התלמוד כ"י להרב", ויש להניח שכוונתו בין היתר לכתב-היד שלפנינו, שהיה בירושלים בידי חברו רבי משה מרדכי מיוחס. "שיטתו" של מהריק"ש על מסכת בבא קמא (שני כרכים) נדפסה בהוצאת אהבת שלום, ירושלים תשס"ח, על ידי פרופ' הרב יעקב שמואל שפיגל (וראו שם מבוא נרחב לתולדותיו ותולדות חיבוריו).

קיז דף. 29 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו וכתמים כהים במספר דפים. מעט בלאי. קרעים בדף הראשון ובדף השני, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקה ומילוי נייר. קרע חסר בחציו התחתון של הדף האחרון, ללא פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.