מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר, החותם "הק' שמחה בונם במוהר"ם גינס זצ"ל מא"ש" [מאייזנשטט]. מאטרסדורף, שבט תקע"ט [1819].
מכתב משפחתי שנשלח לעיר וויעהלן, אל בנו רבי משה גינז ולכלתו מרת ריטשא. המכתב כולל ברובו דברי תורה שנאמרו בשיעורו לבני הישיבה בלימוד מסכת כתובות ("מקרוב אמרתי בלימוד השיעור ר"פ אעפ"י..." [ריש פרק אף על פי]). פתיחת המכתב וסיומו עוסקים בעניינים משפחתיים וכוללים דרישות שלום לאנשים שונים.
מעבר לדף, מכתבים מבני משפחה נוספים, בעברית וביידיש, בהם מכתב מבנו של רבי שמחה בונים – הבחור יוסף גינז-שלזינגר, המספר לאחיו הגדול על שקידתו בלימוד התורה: "...והנני להיות היום טרוד בחזרת השיעורין שלמדנו זה החורף... וכי אני שוקד בלימודי בחפץ נאמן, גם ה' יתן הטוב להשפיע עלי ממעון קדשו רוח חכמה ובינה, להתעלות בתורת ה', כחפץ נפש אחיך... הק' יוסף בן לאאמ"ו מו"ה בונם גינס". כפי הנראה, מכתב זה של רבי יוסף נכתב אף הוא בידי אביו, רבי שמחה בונים.

הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, כבר בגיל 13[!] קיבל סמיכה לרבנות. גאון מופלג מגדולי דורו, כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה מקבל המכתב שלפנינו; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו, בעל ה"חתם סופר") – כותב המכתב שמעבר לדף; בנו רבי שמואל אב"ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב"ד מאקאווא בעל ה"יריעות שלמה".

בנו מקבל המכתב: הגאון רבי משה גינז-שלזינגר (נפטר תרי"ח 1857), תלמידו האהוב של דודו, רבינו עקיבא אייגר. מרבני ווילעהן (הסמוכה לפוזנא). בשנת תק"ץ התקבל להיות מיושבי הקלויז בהמבורג בביהמ"ד של רבי ליב ב"ר שאול (באגרות סופרים, מכתבי רע"א, כב, כותב רבי עקיבא אייגר לאחיו רבי בונם אודותיו: "...לבשר טוב שבנו ידידי הרב החריף מו"ה משה נר"ו נתקבל להיות תושב בימ"ד בהמבורג... היה פה שבוע העבר להשתעשע עמו קודם נסיעתו"). סייע והכין לדפוס הרבה מתורת דודו הרע"א כמובא בהקדמה ל"דרוש וחידוש". נזכר עשרות פעמים בכתבי הגרע"א והחתם סופר. ראו אודותיו: חכמי אה"ו (המבורג, תרס"ח, עמ' 119).

בנו (שמכתב ממנו מופיע לפנינו), הגאון רבי יוסף גינז-שלזינגר, נשא לאשה בשנת תקפ"ז את בתו החורגת של ה"חתם סופר" ונכדתו של דודו רבי עקיבא איגר (בת רבי אברהם משה קאלישר אב"ד פילא חתן רבי עקיבא איגר, שאלמנתו נישאה לה"חתם סופר") והיה סמוך על שולחן חמיו ה"חתם סופר" בפרשבורג ו"מיום חתונתו לא מש מבית מדרשינו". ה"חתם סופר" חיבבו מאד והוא מזכירו בצווואתו בשם "חתני הרב המופלג מה"ו יוסף נ"י". הדפיס את ששת חלקי שו"ת חתם סופר, ולימים ייסד בעירו וינה, את הוצאת הספרים "שלזינגר", הקיימת עד היום בתל-אביב ("הוצאת סיני").

דף כפול (שני עמודים כתובים + כתובת הנמען בעמוד השלישי). כ-24 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים וסימני קיפול.

המכתב שלפנינו לא נדפס בספרי "חידושי רבי בונם איגר", אולם דיונים באותם נושאים בסוגיא מופיעים בחידושים שנדפסו על מסכת כתובות (הוצאת מכון ירושלים, תשנ"ז, עמ' עח; הוצאת רש"ד הכהן פרידמן, תש"ע, עמ' קכז).

כרך של חיבורים שונים בכתב-ידו של המקובל הגאון רבי מנחם מענדל משקלוב תלמיד הגר"א מווילנא: ביאורי הזוהר, ביאור על ספר הפליאה וליקוטים שונים בענייני קבלה, בהם גם ליקוטים מרבו הגר"א מווילנא. [ליטא וארץ ישראל, שנות התק"נ-התק"ע בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם מחיקות והוספות. בדף מז/1 ציור עיגולים, ובדף מז/2 נכתב: "אם תעשה עיגול גדול שיהא מקיף ז' עיגולים... כמו הציור שבעבר לדף".
כתב-היד כולל: ביאורי הרמ"מ על ספר הזוהר; ביאור על ספר הפליאה (דפים מב-פה); ליקוטים שונים, בהם גם ליקוטים מהגר"א. הדפים והחיבורים שלפנינו נכתבו על ידו לאורך תקופות שונות, ונכרכו לפנינו יחד. החיבור על ספר הפליאה נכתב כנראה עוד בחיי-חיותו של רבו הגדול הגר"א מווילנא (לפני תשרי תקנ"ח), שכן הוא מוזכר בו בברכת החיים ("כמ"ש אדמ"ו הגאון נר"ו" - דף ס/2; אזכור נוסף של הגר"א מופיע בדף עד/1: "כמו ששמעתי מאדמ"ו וכתבתי זאת בפי' על המגילה...").

הליקוטים בהמשך הכרך, ואולי אף הדפים שבתחילתו, נכתבו בתקופה שלאחר פטירת רבו, שכן הוא מוזכר כבר בברכת המתים (ראו דף ק/1: "מכ"י אדמ"ו הגאון ז"ל"), כנראה בעת מגוריו בעיר הקודש צפת (בין השנים תקס"ט-תקע"ו בקירוב, קודם שהתיישב בירושלים). באותם השנים היה הגרמ"מ מתבודד בהרי הגליל לעסוק ברזי חכמת הקבלה, וזכה לגילויים גדולים ונוראים. בכתב-היד שלפנינו, בדף עב/2 כותב הרמ"מ: "הנה זאת אינו מובן לי... ויגעתי ולא מצאתי אך בחלום הוגד לי...". רבי אריה ליב פרומקין מספר, בתולדות רבי מנחם מענדל משקלוב (תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 160), על הייסורים הרבים והצרות שעברו על רבי מנחם מענדל בהקמת היישוב האשכנזי בארץ ישראל, ובהם מאסרים וסחיטת כספים בידי המושלים הישמעאלים – "ועם כל זה לא פנה לבו רגע מתורה הקדושה, ויחל לסדר את חדושיו ופרי עשתונותיו בחיבוריו הקדושים בנגלות ובנסתרות, וחבר עשרה ספרים בחכמת האמת, כמובא בספר פאת השלחן, ובעוה"ר לא יצאו לאור עולם, ורובם אכלם שיני העת, ועלו בתהו ויאבדו, והמעט הנותר עמוקים מאד וקשה להבינם, כי דרכו היה לקצר כדרך רבו הגאון ז"ל". בהמשך מספר רא"ל פרומקין, כי הוא זכה לקנות את כתבי היד של חלק מחיבורי הרמ"מ, ובראש הרשימה הוא מתאר כתב-יד של פירוש על הזוהר [יתכן שהוא מתכוון לכרך שלפנינו]: "החבורים אשר זכיתי לקנותם והמה מכתב ידו הקדוש, הם: א] פירוש על הזהר ועל תמונת האותיות, אשר כתבו בעיה"ק צפת...".

כתבי-היד שהוזכרו אצל פרומקין, נקנו בהמשך ע"י הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו, שחותמתו מופיעה בדף המגן של הכרך שלפנינו. בדף המגן הנ"ל נרשם בכתב-יד: "כ"י הגאון ר' מענדל תלמיד הגר"א" (כפי הנראה, בכתב ידו של רבי שמואל לוריא, שכתב-היד נשלח אליו לחו"ל מאת רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו. גם רישומי העריכה של ה"ליקוטים" נעשו כנראה בידי ר"ש לוריא, ראו דף צז/2 בכתה"י שלפנינו, וראו להלן). כתב-היד מוספר, כנראה בידי אחד מהשלושה: פרומקין, רנ"ה הלוי או ר"ש לוריא, אולם כיום חסרים בו דפים רבים, שנתלשו ממנו במשך השנים. כפי הנראה, כתב-היד עם הפירוש על תמונת האותיות – פריט 133 במכירה זו – היה כרוך בתחילה יחד עם כתב-היד שלפנינו, שכן ברשימת פרומקין הוא מזכיר אותם יחד (ראו לעיל).

[93] דף (הכוללים את הדפים הממוספרים: ג-יט, כב-כה, ל-לג, לה-לו, לח-צח, ק-קד דף. חסרים הדפים: א-ב, כ-כא, כו-כט, לד, לז, צט). 21.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים וסימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. שיקומים בהדבקת נייר ובנייר דבק חומצי (סלוטייפ). כריכה חדשה.

תוכן כתב היד שלפנינו בא כולו בדפוס (רובו בשנים האחרונות). הביאור על ספר הפליאה נדפס באופן חלקי במאסף "ישורון" (כרך ו, אב תשנ"ט, עמ' רכא-רלז, במאמר הרב בנימין זאב שוורץ, "פי' רבינו מנחם מענדל משקלוב זצ"ל על ספר 'פליאה' - כת"י", הכולל את הדפים מב-מט מתוך כתב-היד שלפנינו); לאחר מכן נדפס באופן מלא בספר "ביאורי הרמ"מ משקלאוו על ספר הפליאה" ("ביאורי הרמ"מ", חלק ב, בהוצאת מכון הגר"א, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג, עם צילום פקסימיליה של דפים מב-פה מתוך כתב-היד שלפנינו); הביאורים על ספר הזוהר נדפסו בספר "כתבי הגרמ"מ" (חלק ב', ירושלים, תשס"א); הליקוטים מהגר"א ומרבי מנחם מענדל משקלוב נדפסו ברובם (בסדר שונה) בספרי רבי שמואל לוריא: "מים אדירים" (וורשא, תרמ"ו), "ביאורי אגדות" (סוף פ"ק דמגילה, וורשא, תרמ"ו), ועוד; ליקוטים נוספים מהרמ"מ נדפסו (מתוך כתב-היד שלפנינו) במאסף "ישורון" (כרך ה, אדר תשנ"ט, עמ' קעא-קעח) תחת הכותרת "ליקוטי רבי מנחם מענדל משקלוב – כת"י".

מקור:
1. אוסף רבי אריה ליב פרומקין, ראו ספרו: תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 160.
2. גנזי המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו (חותמתו מופיעה בראש הכרך. ראו תולדות חכמי ירושלים, שם, הערה 3 – הערה מהגרי"מ חרל"פ: "ביד הרב המקובל נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו זצ"ל, היה נמצא כת"י של הרמ"מ ביאורו על הזהר").
3. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבאלד, פריז-ירושלים (שהעניק את הרשות להדפיסו בספר "ביאורי הרמ"מ", חלק ב, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג).
4. פרופ׳ עזריה ריין, חתן אביגדור (ויקטור) קלגסבלד, לו הוענק כתב-היד במתנה מידי חותנו.

מצורף: ספר ביאורי הרמ"מ, חלק ב, על ספר הפליאה, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג.

הגאון הקדוש רבי מנחם מענדל משקלוב (ת"ק בערך-תקפ"ז), מגדולי תלמידי הגר"א, מראשוני העולים ב"עליית תלמידי הגר"א" ומייסד הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים. שימש את הגר"א מווילנא בשנותיו האחרונות, קרוב לשנתיים, וקיבל ממנו רבות בנגלה ובנסתר. על תקופה מיוחדת זו בחייו, כותב רמ"מ: "וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כוחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו, ואחזתיו ולא ארפנו, ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי, ובאשר ילין לנתי, ולא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל, ופתח הוא לי מפתח החכמה, ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים...". כמה מחיבוריו של הגר"א נכתבו ונערכו על ידו, כגון הפירוש הידוע על משלי, הפירוש על הגדה של פסח, וההגהות ל"סדר עולם". לאחר פטירת רבו נטל על עצמו את עריכתם והוצאתם של חלק מכתבי-יד קדשו לאור, בהם חלקים מביאור הגר"א על השלחן ערוך. כיהן ברבנות בעיר חסלביץ. בשנת תקס"ח עמד בראש הקבוצה הראשונה מתלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. התיישב תחילה בטבריה, ולאחר מכן בצפת. בשנת תקע"ו עלה לירושלים ובה הקים מחדש את הקהילה האשכנזית. לאחר מאמצים מרובים השיג רשיונות בניה מהשלטון הטורקי לצורך שיקום בית הכנסת 'החורבה', וכן הצליח לאסוף כספים כדי לשלם לערבים את החובות הישנים על המקום (רק באלול תרכ"ד נחנך בית הכנסת 'החורבה', לאחר עיכובים רבים ושונים).
רבי מנחם מענדל נודע במיוחד בהשגותיו העמוקות והגבוהות בתורת הנסתר, ובימי שבתו בארץ ישראל חיבר חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. תלמידו רבי ישראל משקלוב כותב בהקדמתו לספר "פאת השולחן" על חיבורים אלו ועל מחברם: "תלמיד מובהק של רבינו הקדוש, רב חביבי... החסיד המקובל הגדול המפורסם בעולם, כבוד מו"ה מנחם מענדיל זלל"ה מעה"ק ירושלם ת"ו, בעהמ"ח עשרה ספרים קדושים בנסתרות והמה בכתובים..." (פאת השלחן, בהקדמה, צפת, תקצ"ז). חלק מחיבוריו אלה נדפסו בשנת תשס"א תחת השם "כתבי הגרמ"מ", וחלקים נוספים נדפסו בסדרת ספרי "ביאורי הרמ"מ" (הוצאת "מכון הגר"א", ירושלים-ניו יורק, תשע"ב-תשע"ג) ובספר "משנת חסידים" (הוצאת "מכון הגר"א", ירושלים-ניו יורק, תשס"ו; ובמהדורה חדשה, ירושלים-ניו יורק, תשפ"א). חיבוריו אלו בקבלה, נזכרו גם על מצבתו בהר הזיתים בירושלים: "...המקובל הגאון המפורסם בדורו מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה אשכנזי, אשר אזן וחקר ותקן יסודות באה"ק לתורה ולעבודה, וחבר ס' רזי דמהימנותא...".
בירושלים היה הגרמ"מ יושב כל שעות היום עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה בפרישות, בקדושה ובטהרה. בערבי שבתות היה יוצא מחוץ לירושלים לעסוק בקבלה בהתבודדות. בכתביו הוא מספר על חזיונות שמימיים, על סודות התורה שנגלו אליו משמים, ועל נשמת רבו הגר"א שהתגלתה אליו כדי להאיר עיניו בסודות התורה, פעם בכותל המערבי, פעם בקבר רחל ופעם בהר הזיתים. "וזקני ירושלם מספרים על הרמ"מ שאמר: אם יצטרכו לאפר פרה של משה יראה איפה הם, ואמרו עליו שהיה רואה בכל תשעה באב שני עמודים שחורים על הר הבית... ועוד כאלה ספרו לנו זקני הדור מפלאי הגאון הגדול הזה" (רבי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 161, בשם רבי יעקב משה חרל"פ). היה מתנגד חריף לחסידות עד סוף ימיו (מעניין לציין, כי אחד מחיבוריו בקבלה, הספר "מנחם ציון" (פרמישלה, תרמ"ה), נדפס והוצא לאור ע"י גדולי האדמו"רים בגליציה, שסברו בטעות שכתב-היד של החיבור מביא מתורתו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק, שהתגורר אף הוא בארץ ישראל).

פתקת קבלה בכתב-יד, עם ארבע שורות בכתב-ידו וחתימתו של רבי ישראל משקלוב תלמיד הגר"א ומנהיג קהילת ה"פרושים" בארץ ישראל. ירושלים, טבת תקצ"ח [ינואר 1838].
כתיבת ידי סופר (כתיבה מזרחית בינונית), עם ארבע שורות סיום וחתימה בכתב-ידו של רבי ישראל משקלוב (שלוש שורות ב"כתב רש"י" אשכנזי, וחתימתו בכתיבה אשכנזית רהוטה).
אישור על קבלת סכום כסף ("אלף וחמש מאות אריות"), מהכספים שנשלחו מאת הגביר יאודה אדוט, ע"י החכם רבי יאודה אלקלעי, והועברו ע"י הראשון לציון "הרב המופלא... כמוהרר"ר חיים גאגין", ל"חלק כולל פרושים דעה"ק צפת ת"ו".
על נוסח הקבלה הוסיף רבי ישראל בכתב-ידו ארבע שורות: "והוא זה חלק כולל פרושים הי"ו דעה"ק צפת ת"ו, ובאתי עה"ח נאם ישראל בע"ס תקלין חדתין וס' פאת השלחן, פק"ס [פקיד וסופר] דכולל פרושים – נאם ישראל במ"ס תקלין חדתין וס' פאת השלחן".

הגאון רבי ישראל משקלוב (תק"ל-תקצ"ט), בעל "פאת השולחן". נשיא ומניח אבני היסוד של יישוב האשכנזים ה"פרושים" בארץ ישראל. מתלמידיו הצעירים של הגר"א מווילנא, ותלמיד-תלמידו הגדול רבי מנחם מנדל משקלוב. למד תורה מפי גדולי הדור בעיר שקלוב, וזכה לשמש כתלמיד חביב את הגר"א מווילנא בחצי השנה האחרונה לחייו (בשנת תקנ"ז). היה חביב אצל הגר"א, קרא ושנה לפניו "וזכה לשרתו להיות כעבד לפני רבו, זה עשרים יום לפני גוויעתו" (עליות אליהו). סידר והדפיס את ביאור הגר"א לשולחן ערוך, ואת הגהות הגר"א למסכת שקלים, שהדפיס בספרו "תקלין חדתין" (מינסק, תקע"ב). ידועות הן הקדמותיו לספרו "תקלין חדתין" ולספרו "פאת השולחן", בהן הוא פותח צוהר להכרת אורו של עולם, רבו הגדול הגר"א מווילנא וגדולי תלמידיו. בשנת תק"ע עמד בראש העלייה השנייה של תלמידי הגר"א לארץ ישראל, והנהיג את הקהילה יחד עם מורו ורבו רבי מנחם מנדל משקלוב, שעלה לפניו לארץ ישראל. "ארץ ישראל נקנית בייסורין" ורבי ישראל איבד במגפות בשנת תקע"ג את כל משפחתו: אשתו, בניו ובנותיו, חתנו ונכדו. הוא נישא בשנית והקים דור חדש (חתנו מזיווגו השני, הוא רבי ישעיה ברדקי שהנהיג אחריו את הקהילה האשכנזית בירושלים, במחצית המאה ה-19). רבי ישראל היה לאב ולפטרון לקהילת ה"פרושים", לווה ואסף סכומים עצומים להצלת העדה, עמד למגן מרדיפות השלטונות ומפני מסעות השוד והביזה של הכפריים הדרוזים שהחריבו את יישובי היהודים בגליל. לאחר רעידת האדמה ("הרעש") בטבת תקצ"ז, נחרב היישוב היהודי בצפת. רבי ישראל התיישב בירושלים והיה רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בעיר. באותה תקופה הוא שקד על טובת היישוב בגליל ובירושלים, ועמד בקשר בין השאר, עם הגאון מפרשבורג בעל ה"חתם סופר" שהעריכו מאד (מעניין לציין את תארי הכבוד המופלגים שהיה ה"חתם סופר" רגיל לתארו במכתביו: "נזר תפארת הגאון הגדול המפורסם, גאון ישראל, מארי דארעא דישראל". ראו: אנציקלופדיה לחכמי ארץ ישראל, ב, עמ' רלו).
הקבלה שלפנינו היא תיעוד היסטורי מפעילותו של רבי ישראל משקלוב, לטובת שיקום קהילת ה"פרושים" בארץ ישראל, באותה שנה קשה שלאחר חורבן צפת ב"רעש" הגדול בשנת תקצ"ז. רבי ישראל נפטר בחודש סיון תקצ"ט, ומנוחתו כבוד בבית העלמין העתיק בטבריה.

[1] דף כפול. כ-6.5X10.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימן עש בדף האחורי (הריק).

מכתב בכתב ידו וחתימתו המלאה של רבי שמשון רפאל הירש, רבה של הקהילה החרדית בפרנקפורט, מייסד ומנהיג הקהילות האורתודוקסיות בגרמניה. "פראנקפורט א"מ" [פרנקפורט אם-מיין], תרכ"ב [1862]. עברית.
תשובה הלכתית שנשלחה לארצות הברית, אודות כשרות אווז הברבר. המכתב נשלח לארה"ב אל הרב יששכר דוב אילאווי, רבה של קהילת "שערי חסד" בניו אורלינס (לואיזיאנה, דרום ארצות הברית), שפנה אליו בשאלה אודות כשרות אווזי הברבר (מוסקאווי-דוקס Muscovy Ducks) שאין עליהם מסורת טהרה, ומאידך יש לביציהם סימני עוף טמא.
רש"ר הירש כותב לו: "אשר בקש מעלתו נ"י לדעת דעתי הקלושה אודות הני בר אווזות מוקאווי דאקס שהם משונים בצורתם, בבנינם ובכל תבנית גופם מכל שאר שאנו אוכלין בשאר ארצות, וביציהם עגולות ירקרקות לבנות, ואנשי קהלתם היו אוכלים אותן על סמך אמרם שיש להם מסורה עליהם להיתר ועל שהכירו גם סימני טהרה, ומעלתו נ"י אסרם להם מפני שאין לנו להתיר עוף על פי סימנים כי אם על פי מסורה מאבותינו הראשונים הבקיאים בדבר ונאמנים בדת...". הרב הירש מצטרף לאיסורו של הרב אילאווי: "שאין להתיר שום עוף אם לא עפ"י מסורה מן הקדמונים, ואין מנהג אנשים אשר מקרוב באו ועוד שאינם בני תורה ראוי להקרא מסורה לסמוך עליו בענין התורה, ובפרט בעופות הללו אשר ביציהם עגולות וזה סימן מובהק להיותם עופות טמאים...". הוא מסיים את מכתבו בדברי תפילה וברכה: "וד' ישלח עזרו מקדש להחזיר עטרת התורה ליושנה ולהקים הדת על תלו כאוות נפשו ונפש מכבדו ומוקירו – הק' שמשון בן לא"א כמה"ר רפאל הירש פ"פ זצ"ל".
המכתב שלפנינו נדפס (בשיבושים קלים) בספר מלחמות אלקים (ברלין, תרע"ד 1914, עמ' 165), ודבריו נעתקו במאמר הרב נפתלי יחיאל וינברגר, "והעוף ירב בארץ" (ישורון, כרך יד, ניסן תשס"ד, עמ' תתקכג).

רבי שמשון ב"ר רפאל הירש – הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט 1808-1888), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". נולד בעיר המבורג לאביו רבי רפאל פרנקפורט בן רבי מנדל ב"ר הירש, והיה תלמיד החכם ברנייס מהמבורג. בהמשך למד אצל בעל ה"ערוך לנר" רבי יעקב עטלינגר אב"ד אלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה, והקים מחדש בעשר אצבעותיו את היהדות האורתודוקסית בגרמניה. סמכותו ההלכתית והתורנית, הקנתה לו את המעמד הבלתי מעורער של מנהיג היהדות הדתית במערב אירופה. פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
מקבל המכתב: רבי יששכר דוב בער אילאווי (תקע"ד-תרל"א), תלמיד ה"חתם סופר" ונסמך על ידו לרבנות. נולד בקאלין שבבוהמיה. בשנת תר"ט בערך עבר לגרמניה (עקב המלחמה בבוהמיה), ובשנת תרי"ב הגיע לארה"ב בה כיהן ברבנות, בניו יורק, בפילדלפיה, בסנט לואיס ובבולטימור. בשנת תרכ"א נתמנה לרב קהילת "שערי חסד" בניו אורלינס (במדינת לואיזיאנה, דרום ארצות הברית), ועם בואו חיזק את שמירת היהדות שנחרבה לגמרי במדינה הנ"ל, עד שגם הרבנים היו מחללי שבת בפרהסיה. במכתבו של הרב אילאווי אל הרש"ר הירש, הוא מתאר את מצב שמירת הדת בארה"ב באותה תקופה, והוא מספר שמאז בואו לעיר לפני כשמונה חדשים הצליח לחזק למעלה מעשר משפחות שיתחילו לשמור שבת ולהכשיר את מטבחם ממאכלות אסורות (מלחמות אלקים, עמ' 162-164; הובא במאמר הנ"ל בישורון, כרך יד, עמ' תתקכד, הערה 75). משנת תרכ"ו כיהן בקהילת שארית ישראל בסינסינטי והיה מהלוחמים נגד הרפורמים בארה"ב (קינסטליכער, החתם סופר ותלמידיו, עמ' רפט-רצ). לאחר יותר מארבעים שנה מפטירתו הדפיסו בניו את התכתבויותיו עם רבני העולם במלחמותיו על שמירת הדת בארה"ב: ספר מלחמות אלקים – The Controversial Letters and the Casuistic Decisions of the Late Rabbi Bernard Illowy, ברלין, תרע"ד 1914.

[1] דף. 26 ס"מ. נייר מכתבים דק כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול. מודבק על דף לשימור, ומעברו השני, מודבק קטע ממעטפת המכתב עם רישום הכתובת וחותמות הדואר.

ארבעה מכתבים מעניינים מאדמו"רי חסידות סלונים לדורותיהם: הרה"ק רבי אברהם וינברג (הראשון) מסלונים בעל "יסוד העבודה", נכדו הרה"ק רבי שמואל וינברג מסלונים בעל ה"דברי שמואל", נינו הרה"ק רבי אברהם וינברג (השני) בעל ה"בית אברהם", ונינו הרה"ק רבי אברהם וינברג (השלישי) מטבריה וירושלים, בעל ה"ברכת אברהם".

1. מכתב ארוך (2 עמ') בכתב-ידו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג, וחתימתו (הקצרה: "דוש"א" = דורש שלומם אברהם), שנשלח לארץ ישראל, אל תלמידו האהוב רבי יהודה ליב ואל נכדיו (רבי נח וינברג ורבי יצחק מתתיהו סנדברג, שעלו לארץ ישראל בשנות התר"ל), עם דברי חיזוק והדרכה (בתוך הדברים מובלעת תוכחת מוסר, על פירוד לבבות מסוים שהיה בין החברים). בסיום המכתב מבקש מהם האדמו"ר לעמוד בקשר מכתבים עם נכדו ה"דברי שמואל", והוא מסיים בבקשה לזכות לאהבת-חברים: "כתבו בהאג'[רות] לנכדי היקר רוח וי"א מ' שמואל נ"י... ה' אותי ואתכם באהבת אמת ואהבת חברים ואת כל ישראל. נאם... ידידם כשישמעו, דוש"א" [סלונים, שנות התר"ל-תר"מ בקירוב].
האדמו"ר בעל "יסוד העבודה" מסלונים עמד בקשר מכתבים רציף בענייני חסידות ועבודת ה' עמוקים ועיוניים, עם חסידיו ונכדיו (בעיקר עם אלו שעלו לארץ ישראל, לקהילת החסידים בעיר טבריה). חלק ממכתבים אלו נדפסו לאחר פטירתו בספרו "יסוד העבודה" (בחלק המכתבים) וכן בסוף ספר "באר אברהם" על התורה, אולם המכתב שלפנינו לא נדפס שם.

[1] דף כפול (2 עמ' כתובים). מצב בינוני. כתמים ודהיית דיו. קרעים חסרים עם פגיעה רבה בטקסט (משוקמים במילוי נייר).

2. כתב-יד (שני דפים), מאמר חסידות בענייני תשובה ותפילה, בכתב-ידו וחתימתו (הקצרה), של האדמו"ר השני מסלונים, בעל ה"דברי שמואל".
המאמר לפרשת נח, נשלח כמכתב "לחבירים מקשיבים לדבר ה'... הנדבר בש"ק שיחת צדיקים...", ובסופו הוא חותם: "המצפה לישועת ה' שיזכיני להיות נאה מקיים. ש' –".
נדפס בספר דברי שמואל, ירושלים תשל"ד, עמ' רכה-רכו (שם לא נדפסה אות החתימה, ש', בסוף המאמר).

[2] דף (כתובים מצדם האחד בלבד – אחד כתוב לאורך הדף, והשני לרוחבו). 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

3. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם וינברג (השני), שנשלח לטבריה אל קרובו הרה"ק רבי אברהם וינברג (השלישי), לרגל בר המצווה של בנו ר' זעליג וינברג [ברנוביץ, תרפ"ב בקירוב]. בסיום המכתב לאחר החתימה, מכתב נוסף אל חתן הבר מצווה עם דברי חיזוק והדרכה: "הבן יקיר יניק וחכים מ' זעליג שיחי'... וידוע תדע כי כל תנועה טובה שתשריש בלבך ומוחך כעת, יביא לך תועלת גדול ונורא עד למאה ועשרים שנה... ורחם על ימי נעוריך, וחזק ואמץ בתורה ויראת ה', כי זה כל האדם השלם...". בשולי המכתב כותב האדמו"ר מברנוביץ, שם אשה (עם שמות אביה ובעלה), שתוזכר ע"י הרה"ק רבי אברהם מטבריה בתפילתו, "...שתפקד ותזכר לטובה בזחו"ק [=בזרעא חייא וקיימא]".

[1] דף (כתוב משני צדדיו). כ-21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים, משוקמים בדבק ובנייר דבק (חומצי).

4. מכתב ארוך (3 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הרה"ק רבי אברהם וינברג (השלישי), אל בנו רבי זליג. [טבריה, תרצ"ד-תרצ"ה בקירוב].
בתוך הדברים מוזכרת ההשתדלות להשגת סרטיפיקט (רשיון עלייה לא"י), עבור חתנו – רבי שלום נח ברזובסקי, שעלה לארץ בראשית שנת תרצ"ו – לימים, האדמו"ר בעל "נתיבות שלום".

[1] דף כפול. 19.5 ס"מ (הכולל 3 עמ' כתובים). מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וסימני קיפול.

האדמו"ר הראשון מסלונים – רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה" (תקס"ד-תרמ"ד), מקובל אלוקי, גאון וקדוש, עמקן מקורי ומחדש. תלמיד מובהק לרבותיו האדמו"רים רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין. לאחר פטירת רבו מקוברין, בניסן תרי"ח, פתח את חצרו בסלונים, ורוב חסידי קוברין קבלו את מרותו ונסעו אליו. את שולחנותיו ("טישים") היה עורך לא רק בשבתות וחגים, אלא גם בימות החול. היה כמעיין המתגבר והרבה באמירת מאמרי חסידות עמוקים ביותר, וכן כתב חיבורים רבים בכל חלקי התורה (רובם אבדו בשואה). חלק מכתביו נדפסו לאחר פטירתו. ספריו המפורסמים הם: "חסד לאברהם", "יסוד העבודה", ו"באר אברהם" על המכילתא. לאחר השואה נדפסו מכתביו ספרים נוספים בשמות "חסד לאברהם" ו"באר אברהם".
מקבל המכתב הראשון – הרה"צ רבי יהודה קסטלניץ-סלונים – אחיינו של ה"יסוד העבודה". עלה לטבריה והיה הארי שבחבורת חסידי סלונים. בנו הוא האדמו"ר רבי מרדכי חיים סלונים וחתנו הוא הגאון רבי משה קליערס רבה של טבריה.

האדמו"ר השני מסלונים – רבי שמואל וינברג, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העלייה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
בנו – האדמו"ר השלישי מסלונים – רבי אברהם וינברג (השני), בעל "בית אברהם" (תרמ"ד-תרצ"ג), חסידא ופרישא. החל להנהיג את חסידות סלונים בשנת תרע"ו. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החל לקומם את הריסות החסידות מחדש. בשנת תרע"ח ייסד בברנוביץ, יחד עם ידיד נפשו הגה"צ רבי משה מידנר, את ישיבתו החשובה "תורת חסד", ישיבה שמיזגה שיטת לימוד ליטאית יחד עם עבודת ה' בלהט הנפש בדרך החסידית. עד לשנת תרפ"ט התגורר בביאליסטוק, ומשנת תרפ"ט עבר להתגורר בברנוביץ.
האדמו"ר מסלונים-ירושלים – רבי אברהם וינברג (השלישי), בעל "ברכת אברהם" (תרמ"ט-תשמ"א), נולד בטבריה לאביו רבי נח (אחיו של האדמו"ר בעל "דברי שמואל" ונכדו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג הראשון בעל "יסוד העבודה"). מראשי ישיבת "אור תורה" בטבריה וממייסדי החינוך החרדי בארץ ישראל. לאחר השואה פנו אליו זקני עדת חסידי סלונים וביקשוהו להכתירו לאדמו"ר, אך הוא סירב ופעל להכתרת רעו רבי מרדכי חיים סלונים. רק לאחר פטירת האדמו"ר רבי מוטל סלונימער בשנת תשי"ד הסכים רבי אברהם (שהיה אז כבר כבן שישים וחמש) לעמוד בראשות העדה. אז עבר לירושלים, והנהיג את קהל החסידים כעשרים ושבע שנים. חבר "מועצת גדולי התורה".