מכירה פומבית 94 חלק ב' פריטים נדירים ומיוחדים
מחזור של כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני יע"א, חלק שני. דפוס בראגאדין, ונציה, תקל"ב [1772].
נייר; עץ ובד; כסף יצוק, רקוע, מנוסר וחקוק (חתום: מונוגרמה MR (?) בתוך מסגרת אובאלית).
בשני צדי הכריכה והשדרה מופיעים עיטורי כסף בדגמים צמחיים, ממוסמרים ללוחות העץ של הכריכה, המחופים בבד (לשעבר בד קטיפה אשר נשחק); זוג אבזמים מסוגננים. בשני צדי הכריכה – במרכז – מופיעים קרטושים עם כתר, שבמרכזם מדליון קמור עליו חקוקה כתובת הקדשה: "כמ"ר יוסף דוד הלוי יצ"ו" בחזית ו"סטילא אוסיליי לויה מב"ת" בגב. כפי הנראה, הסידור הוענק כשי לאחד מבני הזוג, לקראת חתונתם.
השם "אוסיליי" מתייחס כנראה למשפחת אוסיליו (Usiglio), משפחת סוחרים ידועה במודנה במאה ה-18, אשר החזיקה בבעלותה גם בית-כנסת בעיר; אף משפחת לוי היתה משפחת סוחרים חשובה במודנה באותה תקופה. בסוף הכרך רישומי לידות בכתב יד, המתעדים לידה של בת בשנת תר"ב ולידה של בן בשנת תר"ו.
שכב דף, 16 ס"מ. כריכה במצב בינוני-טוב. בד שחוק, שברים קלים בעיטורי הכסף וכמה פיסות חסרות. המחזור במצב טוב, עם מעט כתמים. דפי-בטנה מאוחרים (המאה ה-19?).
תיק לספר תורה, עם זוג "רימונים" תואמים. [הודו; ייתכן כי נוצר בסין], כתובת הקדשה משנת תרמ"ז [1887].
עץ מחופה פח-כסף רקוע, מוטבע וחקוק; כסף יצוק, חרוט וחקוק; פח פליז ומסמרות נחושת. ללא ספר תורה.
תיק גדול ומפואר, מחופה יריעת פח-כסף הרקועה ומעוטרת בדגמים צמחיים עשירים וצפופים, עם שריגים ארוכים ומפותלים. בראש התיק כיפה גדולה, מעוטרת בדגמים תואמים ובשני עיטורי ענפים גדולים המעוצבים בצורת לב; ה"רימונים" ממוקמים בשני צדי הכיפה, בתוך שני העיטורים הללו. בראש הכיפה עיטור דמוי-אגס הנושא שרשראות ופעמונים. בשולי התיק העליונים עטרה בדגם צמחי חוזר. בתחתית יריעת פח-פליז המהודקת לעץ במסמרות נחושת. גוף ה"רימונים" דמוי אגס ומעוטר בדגמים תואמים לאלו של התיק; בראשם דיסקית עבה ומחורצת, עם שרשראות ופעמונים, ומעליה עיטור חרוטי מסוגנן, דמוי ניצן.
בחלקה הפנימי של הכיפה ממוקמים שני לוחות עם כתובות-הקדשה ארוכות החקוקות בכסף. בלוח הימני מופיעים פסוקים הקשורים בתורה ("וזאת התורה אשר שם משה...", "תורה צוה לנו משה...") ובלוח השמאלי כתובת ארוכה, אשר הקדישה אישה (אלמנה) לזכר בתה: "קודש לה' / התיק וס"ת שבה / הקדישה סי' [סיניורה] שמחה מב"ת [מנשים באוהל תבורך] / אשת המ' יעקב שלמה כשאני / נ"ע לעלוי נשמת ולמנוחת נפש הא' המ' / לאה בתה נ"ע, אשת ה"ר מרדכי יחזקאל / נתן הי"ו נלב"ע ש"ק כ"ד אייר התרמ"ו / תנצב"ה, נתקדש בש' התרמ"ז".
אף על פי שהתיק שלפנינו מזכיר בצורתו את התיקים לתורה מעיראק ומהמזרח הקרוב, עיטוריו וצורת ה"רימונים" וכתובות ההקדשה אופייניים דווקא לפריטים דומים מהמזרח הרחוק: מהודו, מסין ומבורמה; בכך הוא מהווה דוגמה יפה לתשמישי הקדושה של קהילות יהודי עיראק במזרח הרחוק (להשוואה, ראו שני תיקים לספר תורה מכלכותה, הודו, באוסף מוזיאון ישראל, פריטים B94.0540, B94.0656).
גובה התיק: 95 ס"מ, קוטר הבסיס: 26 ס"מ; גובה הרימונים: 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. פיסות קטומות ברגלי ה"רימונים" לצורך התאמתם לכיפת התיק.
שני תיקים לספר תורה, כל אחד עם זוג "רימונים" תואם; נושאים כתובות הקדשה לזכר הרב אליהו משה דוויך הכהן – רב קהילת "מגן דוד" בכלכותה – ולזכר רעייתו. כלכותה (קולקטה), הודו, כתובות הקדשה מהשנים תרפ"ז-תרפ"ח [1927-1928].
עץ מחופה פח-כסף רקוע, מוטבע וחקוק (כל אחד מהתיקים חתום בתחתית בחותמת הצורף Goopee Nath Dutt & Co., Bhowanipore, Calcutta); כסף יצוק, חרוט וחקוק; בד קטיפה. ללא ספרי תורה.
שני תיקים לספר תורה, בעלי עיטורים תואמים (האחד גבוה מהשני במקצת), מעוטרים בשני זוגות "רימונים". חלקם החיצוני של התיקים מחופה יריעת פח-כסף המעוטרת בדגמים צמחיים חוזרים, ערוכים בתוך מדליונים מסוגננים. בראש כל תיק ממוקמת כיפה ובראשה עיטור דמוי אגס, הנושא שרשראות עם פעמונים. בשוליים העליונים של התיקים עטרה בדגם צמחי חוזר. כל אחת מהכיפות נושאת זוג "רימונים" המעוטרים בדגמים צמחיים תואמים, בעלי גוף דמוי אגס שבראשו כיפה נמוכה ומעוטרת וקישוט-עליון חרוטי. חלקם הפנימי של התיקים מחופה בד קטיפה בצבע כחול כהה. התחתית מחופה אף היא בכסף.
בחלקו הפנימי של כל אחד מהתיקים ממוקמים שני לוחות עם כתובות-הקדשה החקוקות בכסף. בלוח הימני מופיעים פסוקים הקשורים בתורה ("וזאת התורה אשר שם משה...", "אלה העדות והחוקים...") ובלוח השמאלי מופיעות כתובות הקדשה אישיות, לזכר בני הזוג אליהו משה ורעייתו גראסיה דוויק הכהן: "תיק זה / וס"ת שבו / קודש לעלוי ולמנוחת נר"ן ה"ז ה"מ [הזקן המרוחם?] אליהו משה / דוויךּ הכהן נ"ע נלב"ע יום ש"ק / י"ב שבט התרפ"ז תנצב"ה" (התיק הנמוך); "תיק זה / וס"ת שבו קודש / לעלוי ולמנו" נר"ן הכבודה / ה"ז ה"מ גראסייא נ"ע אשת ה"ז [הזקן?] הישיש / ה"מ אליהו משה דוויךּ הכהן נ"ע נלב"ע / יום עש"ק כ"ה תמוז התרפ"ח תנצב"ה" (התיק הגבוה).
ר' אליהו משה דוויךּ (דוויק) הכהן, בן למשפחת הרבנים הידועה מארם צובא, כיהן כרבה של קהילת "מגן דוד" בכלכותה במשך למעלה מ-50 שנים. בין היתר, ערך את העתון "פרח" של הקהילה הבגדאדית בכלכותה ובשנת תרמ"א אף הקים בית דפוס עברי משלו בעיר. ר' אליהו דוויךּ היה בנו של רבי משה בן שמעון, ממייסדיה של הקהילה העיראקית-סורית בכלכותה בראשית המאה ה-19 (ראו פרוכת עם לוחית הקדשה לזכר משה שמעון דוויך הכהן: סות'ביס, ניו יורק, אוסף שטיינהרט, 29 אפריל 2013, פריט 337).
גובה התיק הנמוך: 83.5 ס"מ (רימונים: 17 ס"מ בקירוב); גובה התיק הגבוה: 86 ס"מ (רימונים: 21 ס"מ בקירוב). קוטר שני התיקים: 26 ס"מ. מצב כללי טוב. קרעים קלים בבד הקטיפה.
מנורה תלויה לערב שבת ולחגים. [הולנד, המאה ה-18].
בדיל יצוק (אינו חתום).
מנורה תלויה, מהטיפוס שהיה בשימוש בקרב קהילות הספרדים והפורטוגזים בהולנד (וכן בקהילות הספרדים באנגליה) ושמקורו בפריזיה (אזור בצפון ארצות השפלה).
בעלת מבנה טיפוסי, הכולל חמישה חלקים (ללא וו התליה המקורי): כתר בעל שוליים מתרחבים; עמוד-מקשר (Baluster) המשמש גם כמחזירור; מיכל שמן בצורת כוכב בעל שבעה חודים; קערית נטף; משקולת בצורת ניצן.
שלושה סוגים של מנורות שבת תלויות מטיפוס זה מוכרות מהמאה ה-18: מנורות העשויות בפליז, בכסף ובבדיל. שלושת הסוגים נדירים באופן יחסי, כאשר מנורות הפליז הן הנפוצות (ידועים כמה עשרות עותקים), מנורות הכסף נדירות יותר (ידועות כ-19 בלבד, לא כולן שלמות), אך מכולן, דווקא מנורות הבדיל הן הנדירות ביותר: עקב עדינותו היחסית של החומר והיותו נוח לשברים, שרדו עותקים בודדים בבדיל, ואף ביניהם נמצאות אך דוגמאות ספורות שלמות לחלוטין. ארבע מנורות בדיל נמצאות במוזיאון היהודי באמשטרדם, אך רק אחת מהן שלמה; אחת במוזיאון ישראל, ירושלים (117/39); שתיים שמורות באוסף פרטי בציריך ומנורה נוספת נמכרה בכריסטי'ס, אמשטרדם, 27 במאי 1997, פריט 456.
גובה: 80 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.
קארל וורנר, מתווה לציור הכותל המערבי. [שנות ה-60-70 של המאה ה-19].
עיפרון על נייר; לא חתום ולא מתוארך.
מתווה לציור האקוורל הידוע של הצייר הגרמני קארל וורנר, המתאר יהודים מתפללים בכותל המערבי: בחזית נראות נשים מתפללות, ולצידן גברים במלבושים מגוונים.
וורנר יצר שתי גרסאות של האקוורל. את הראשונה יצר בשנת 1863, מיד עם שובו ממסע בארץ ישראל, ואת השנייה יצר בשנת 1879, ובה הוסיף שתי דמויות – אישה וילד. המתווה שלפנינו זהה לגרסה הראשונה, אך בפינתו התחתונה מופיעה דמות האישה מהגרסה השנייה (מצוירת בקווי מתאר בלבד על גבי פרטים שצוירו קודם לכן).
שתי גרסאותיו של האקוורל נמנות עם החשובות שביצירות האמן, והועמדו למכירה פומבית בשנים האחרונות (ראו: כריסטי'ס, לונדון, יולי 2008, פריט 74; סותבי'ס, לונדון, אוקטובר 2021, פריט 18).
קארל וורנר (Carl Werner), צייר צבעי מים וארכיטקט גרמני, יליד ויימר. ערך מסעות ציור ארוכים בדרום אירופה ובלבנט; בשנת 1862 נסע בפעם הראשונה לארץ ישראל ולמצרים, והאקוורלים הריאליסטיים, העשירים בפרטים, שיצר במהלך מסעו וסמוך לאחריו זכו להצלחה רבה. פרסם כרך עם רפרודוקציות של ציוריו בשם "Jerusalem, Bethlehem and the Holy Places " (לונדון 1885). בעקבות הצלחתו של הספר הוזמנו מוורנר עבודות רבות, ובמסגרת זו יצר גרסה נוספת של ציור הכותל.
54.5X40 ס"מ בקירוב. מצב טוב. המתווה עבר שיקום מקצועי. מוצמד ללוח עבה, עם מסגרת פספרטו (68X53.5 ס"מ). פיסה חסרה בפינה התחתונה, משוחזרות באופן מקצועי ואמנותי. מעט כתמים. נקבים זעירים וקרעים קטנים. שולי המתווה חתוכים בקו לא ישר.
"הכותל המערבי", תצריב מאת אפרים משה ליליין. [1908].
חתום בעפרון; חתום בלוח.
תצריב גדול ונאה מאת אפרים משה ליליין, המציג יהודים מתפללים בכותל המערבי, עליו חקוקים שמות וכתובות; בחזית התצריב דמות יהודי תימני מבוגר, ופניו אל הכותל. שמו של האמן חתום בלוח פעמיים: פעם בפינה השמאלית התחתונה באותיות לועזיות, ופעם נוספת בעברית – כאחת מן הכתובות על אבני הכותל.
תחת התצריב נדפס איור קטן נוסף מעשה ידיו של ליליין – דמותו של קין החורש בשדה (גרסה שונה של איור זה נדפסה בסדרת איורים לספר בראשית בשנת 1908).
חתום בשוליים בחתימת ידו של ליליין.
35X51 ס"מ; מסגרת: 71.5X87 ס"מ. מצב טוב. מספר כתמים בהירים.
כ-150 מתווים, איורים, הדפסים ועבודות שונות מעשה ידי תלמיד "בצלאל", פנחס מיכאל לכוביצקי. [ירושלים], העשורים הראשונים של המאה ה-20.
ארכיון הצייר והאדריכל פנחס לכוביצקי, מראשוני התלמידים של בית הספר "בצלאל", שהתמחה בעיטורים, קליגרפיה ואמנות הדפס; דוגמה נדירה לעבודתם של תלמידי בצלאל המוקדמים. ככל הנראה, חלק מן הארכיון נוצר במהלך לימודיו של לכוביצקי ב"בצלאל" – 1912-1915.
בארכיון:
· חמישה איורים גדולים וצבעוניים (50X70 ס"מ בקירוב) בסגנון המזכיר את אמני ומורי "בצלאל" – "טוביה החלבן בדרכו לכתריאליבקה", "אליהו בעלותו השמימה", "בא אביב, עת הזמיר הגיע", "תחת התאנה", "ליל הראשון בינואר ברוסיה".
· שבעה רישומים מקוריים (פחם ועפרון) – דוד וגוליית, דיוקן יהודי בלבוש מסורתי, דיוקן אישה יהודייה, ועוד.
· 16 מתווים למשחק לימוד אלף-בית – אותיות קליגרפיות עם איורים קטנים (באחד המתווים מופיע שם המשחק – "גורלה עֵבֶר, הוצאה אמנותית-חנוכית 'פנחס'").
· כ-120 מתווים לעבודות גראפיות שונות – מתווה מסוגנן לסמל בית הספרים הלאומי בירושלים, מתווה לשלט עבור תיאטרון "ציון" בירושלים, מתווה לסמל "מסדר אבירי פיתיאס" (Knights of Pyt[h]ias) בירושלים, סדרת איורי צלליות, עיצובים ליציקות גבס, עיצובים לניירות מכתבים של שירות הדואר הצ'כוסלובקי ושירות הדואר המצרי, מתווים לכרטיסי ביקור, ועוד. בכמה מהמתווים מופיעים דיוקנאות מוכרים (הרמב"ם, מנדלי מוכר ספרים, רבה הראשי של וינה רבי צבי פרץ חיות), ואחרים.
· תשעה שרטוטי אדריכלות ועיצוב – תוכניות אדריכליות ל-"בית-יתומים חקלאי מיסודו של הרב רא"י בלומנטל במושבת מוצא ע"י ירושלים" (סניף חקלאי של בית היתומים "ציון בלומנטל" במוצא), שרטוט "דוד לזבל דיזנפקציוני של מר מרדכי בראוד", שרטוטי רהיטים, ועוד.
רבים מהפריטים שבאוסף חתומים בכתב-ידו או בחותמתו של לכוביצקי. בחלק מהפריטים מופיעה חותמת הדיו של בית הספר "בצלאל".
פנחס לכוביצקי (Lachowitzky, 1893-1965) צייר, מעצב ואדריכל, יליד פינסק. עלה לארץ ישראל ב-1912 והשתלם בבית המדרש לאמנות ולמלאכות האמנות "בצלאל" בירושלים. בימי מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד נהגי הפרדות בו שירת עד תום המלחמה, לחם בגליפולי, וזכה לעיטורים על שירותו. עבד כשרטט ומודד בעיריית ירושלים, ותכנן בתים בסגנון מודרניסטי בעיר. היה פעיל מרכזי באגודת האספרנטו הישראלית, ונשיאה הראשון. נפטר בירושלים.
כ-150 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים.
מצורפים: · "הורינו בזרועות התקופה, סיפורם של זלאטע-זהבה ופנחס-מיכאל לכוביצקי", מאת אסתר (אתי) לכוביצקי (דפוס ע.ר, תשע"ז). · כ-20 גזירי עיתונים, פתקאות בכתב-יד ופריטי נייר שונים.
מגזרת נייר צבועה ביד לקישוט הסוכה, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תר"ע [1910].
במגזרת הצבעונית דמוית נשר, אריה, צבי ונמר, וביניהם ענפים מתפתלים נושאים עלים ופרחים. מילות המשנה – "יהודה בן תימא אומר הווי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" – מופיעות על שני מדליונים ועל פרחים ופיסות נייר המוחזקות בפי החיות השונות. רישומים בגב המגזרת: "נעשה בשנת תרעיין [תר"ע] לפ"ק / עתר", ו-"סיון תרעיין".
אמנות מגזרת הנייר היא ענף האמנות היהודית העממית האירופית המובהק ביותר. מגזרות הנייר היהודיות המזרח-אירופיות לבשו צורות רבות והציגו עושר רב של מוטיבים על פי שימושיהן השונים. עם הסוגים השונים נמנים מגזרות "מזרח" ו"שויתי", לוחות "יארצייט", "שיר המעלות'ל" לשמירה על היולדת והיילוד, "רויזאלאך" [שושנים] לעיטור הבית לרגל חג השבועות, אושפיזין לסוכות ועוד.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת; מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה איש ציבור רב פעלים, ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בעיר צפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו; נודע באותיותיו היפות והבהירות, ושימש כסופר הכוללים, וכן עסק גם בכתיבת מכתבים עבור מי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעירו כסופר וכצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זיכרונותיו, "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).
עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.
23.5X24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים זעירים. נקבים קטנים במסגרת.