ספר ליקוטי מוהר"ן (קמא ותנינא), לרבינו נחמן מברסלב. [ברסלב, תקפ"א 1821, מהדורה שנייה שנדפסה בדפוס הביתי של תלמידו רבי נתן מברסלב – מוהרנ"ת].
שער נפרד לכל חלק.
בדף השער של כל אחד מהחלקים הודגש מקום הדפוס הראשון. בחלק הראשון הובלטה המילה "באוסטרהא" באותיות גדולות: "ואין די באר כמה מעלות טובות אשר נתוספו באלה על הראשונים אשר נדפסו זה י"ג שנה – באוסטרהא" (בעותק שלפנינו קטע זה קרוע וחסר, והושלם בצילום). בחלק השני הודגשה המילה "במאהלוב" באותיות גדולות: "זה הספר הקדוש נדפס כבר זה עשר שנים, וכעת נדפס שנית בתוספות מראה מקומות... ובתוספות כמה חידושים חדשים אשר לא הובאו כלל בראשונים אשר נדפסו – במאהלוב".
ספרים אלו סודרו לדפוס ונדפסו ע"י רבי נתן מברסלב (מוהרנ"ת), מפיץ תורת רבו רבי נחמן "נחל נובע מקור חכמה" (ראשי תיבות: נחמן). מאחר שלא ישרו בעיניו ההדפסות הקודמות בשל הטעויות הרבות שנפלו בהן, הקים רבי נתן בביתו בברסלב בית דפוס מיוחד ובו הדפיס בקדושה ובטהרה את ספרי רבו. בספר ימי מוהרנ"ת הוא כותב על תלאותיו בהקמת בית הדפוס: "...אח"כ כשבאתי לביתי עזר לי השי"ת והכניס מחשבות בלבי ועצות נפלאות עד שזכיתי באותה השנה להעמיד הדפוס ולהדפיס ספרי רבינו ז"ל ס' לקוטי מוהר"ן הראשון והתנינא וגם ס' הא-ב ושמות הצדיקים – והכל בתיקונים נפלאים ובהוספות חדשות נפלאות ונוראות המחיין הנפש...". בהמשך מספר רבי נתן על הקשיים הרבים בקבלת רישיון ממשלתי להדפסה ובהשגת הנייר [הספרים ממהדורה זו נדפסו על נייר לא מעובד (עבה ורך) ובגודל לא אחיד, והם נדירים מאוד]. בית הדפוס נסגר לבסוף ע"י השלטונות ורבי נתן נאלץ לברוח מן העיר.

ד, קכב, [1]; [1], מד דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים חסרים גדולים בדף השער הראשון (עם פגיעה רבה בטקסט בחלקו התחתון של הדף משני צדיו), וקרעים חסרים במספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (עם השלמות בצילום ובכתב-יד). סימני עש, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. סימני גירוד בדפים האחרונים, עם פגיעות וחיסרון בטקסט. כריכת עור חדשה.

ספר "קונטרס דבר בעתו, על סדר מועד – הוא ערך שני מחבור הגדול שש המערכת, על ששה סדרי משנה", מאת רבי שמעון ל"ש [ליכטנשטט] מפראג. פרשבורג, דפוס אנטון שמיד, תא"ר 1841. מהדורה יחידה.
כרוך עם: ספר "קונטרס מעין הישועה, על סדר נזיקין – הוא ערך רביעי מחבור הגדול שש המערכת, על ששה סדרי משנה", מאת רבי שמעון ל"ש [ליכטנשטט] מפראג. פרשבורג, דפוס אנטון שמיד, [תר"ו] 1847. מהדורה יחידה.
עותק מיוחס עם חתימות ידיהם של האדמו"ר רבי צבי הירש מליסקא בעל ה"אך פרי תבואה", וחתנו ממלא מקומו האדמו"ר רבי חיים פרידלנדר מליסקא בעל ה"טל חיים". בשער הספר הראשון, חתימות: "הק' צבי הירש הרב מליסקא"; "הק' חיים הרב מליסקא יע"א".
בשערי שני הספרים חתימות מאוחרות יותר (בעיפרון) משנת תרפ"ב: "הק' אהרן יצחק יואל בערגער כ"ץ" [מהעיר סאטמר, חתן הגאון רבי אברהם שלמה מס' אויויאר; ראו: "בית ועד לחכמים", כסלו תר"ץ, שנה תשיעית, חוברת ג, עמ' 1].
הגאון הקדוש רבי צבי הירש פרידמן – הרב מליסקא (תקנ"ח-תרל"ד), מגדולי האדמו"רים בהונגריה בדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. מתלמידיו של בעל ה"ישמח משה" ושל האדמו"רים רבי שלום מבעלז, רבי ישראל מרוז'ין, רבי מאיר מפרמישלן וה"דברי חיים" מצאנז. נודע כפועל ישועות ומכל קצוי הארץ הגיעו להתברך מפיו. מחבר הספרים "אך פרי תבואה" ו"הישר והטוב". תלמידו הגדול הוא הרה"ק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, שנהג לחתום: "שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע".
חתנו ממלא-מקומו – האדמו"ר רבי חיים פרידלנדר – הרב מליסקא (נפטר תרס"ד), בנו של רבי משה פרידלנדר אב"ד קליינווארדיין. עם פטירת חמיו בשנת תרל"ד, התמנה לממלא מקומו ברבנות ליסקא ובאדמו"רות. חיבר את הספרים "טל חיים" על הש"ס, ו"טל חיים וברכה" על התורה. ישב על כס הרבנות כשלושים שנה והרביץ תורה ויראת שמים בליסקא ומחוצה לה. בימיו נעשתה ליסקא למרכז גדול ותל תלפיות לאלפים מישראל. נפטר ט' אייר תרס"ד, ואחריו מילא מקומו בנו בכורו רבי צבי הירש, שניהל עדתו עד השואה (ראו: ש' גולדשטיין, ספר הזכרונות לבית ליסקא, חיפה, תשכ"ח, עמ' 124-125).

[3], ד-מח דף; [2], ג-נג דף. 25 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. מעט בלאי. כריכה חדשה.

החיבור שש המערכת, על ששה סדר משנה, נדפס בששה ספרים נפרדים (עם שמות שונים לכל אחד מהחלקים), שנדפסו בפרשבורג, בין השנים ת"ר עד תרי"ד. בכרך שלפנינו נכרכו שניים מתוך ששה חלקי החיבור.

ספר משנת אברהם, על הלכות ספר תורה, תפילין ומזוזות, מאת רבי אברהם ב"ר צבי יפה. ז'יטומיר, דפוס אברהם שלום שאדאוו, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה, בהוצאת בני המחבר רבי מרדכי צבי יפה מו"צ בז'יטומיר, רבי יהושע זלמן יפה ורבי משה יפה שו"ב מז'יטומיר.
בשער הספר נזכר כי דבריו מלוקטים מספרי הפוסקים ומתוך שו"ת מכתבי-יד של רבי אברהם גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט), רבי שבתי מראשקוב (סופרו של הבעש"ט), רבי יעקב מסמילא (תלמיד בעל התניא), ורבי מנחם מנדל מליובאוויטש (בעל ה"צמח צדק").
העותק של הרב הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס, האדמו"ר הראשון מספינקא בעל "אמרי יוסף". בראש השער חתימת ידו המלאה: "הק' יוסף מאיר בלאאמו"ה שמואל צבי יצ"ו ממונקאטש". לצד החתימה חותמת נינו האדמו"ר רבי "נחמן כהנא חופה"ק אדיוליא-קארילסבורג", עם רישום בכתב יד: "נכדו הוא הנ"ל".

האדמו"ר הראשון מספינקא, הגאון הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס, בעל ה"אמרי יוסף" (תקצ"ח-תרס"ט), אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. בנו של הגאון החסיד רבי שמואל צבי ווייס ראב"ד מונקאטש. גדול בתורה ובחסידות, תלמידם של המהר"ם א"ש רבי מאיר אייזנשטאטער אב"ד אונגוואר ובנו רבי מנחם אייזנשטאטער אב"ד אונגוואר. למד גם אצל האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא מסעליש בעל צרור החיים ואצל דודו המקובל רבי יצחק אייזיק ווייס מסוואליווע.
מנעוריו דבק בחסידות, ועוד בהיותו נער צעיר נסע אל האדמו"ר השר-שלום מבעלז, שאמר עליו "מוח יפה יש לו לרבי יוסף מאיר". היה נוסע גם אל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו לחשוב שבתלמידיו ו"היה קורא אותו בכל יום ודיבר אתו כמה שעות דברי חכמה ויראה, וכמה פעמים היה לומד אתו בספרים הקדושים לקוטי תורה וש"ס".

בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את החסידים כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו קיבל את הוראות רבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז שהסמיכו לאדמו"ר, והחל מקבל את החסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מבערז'ן ועוד. כמו כן, היו לו קשרים אמיצים עם צדיקי דורו, האדמו"רים רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מסיגעט בעל "ייטב לב", רבי יחזקאל שרגא משיניווא בעל "דברי יחזקאל", ואחרים.
רבי יוסף מאיר ווייס נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. כשנסע לרבי חיים מצאנז "קיבל אותו בסבר פנים יפות וחיבבו וקירב אותו מאד, והרבה לפלפל עמו הרבה בחכמת הקבלה, אם כי לא היתה דרכו לדבר מזה עם שום אדם" (א' סורסקי, שושלת ספינקא, עמ' צז). חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם..." (הקדמת "עשרה מאמרות" לספרו "אמרי יוסף"). גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
נינו הוא האדמו"ר רבי נחמן כהנא מבני ברק (תרס"ה-תשל"ז), בנו של רבי צבי הירש כהנא מספינקא (בנו של רבי נחמן כהנא בעל ה"ארחות חיים" מספינקא, חתן ה"אמרי יוסף"). רבי כהנא היה רב בקרילסבורג, לאחר השואה עלה לארץ והתגורר במסמיה ובבני ברק. גאון בתורה ובחסידות שהיה מקורב לגדולי הדור ולמרן החזו"א. בעל ה"קהלות יעקב" (הסטייפלר) כותב עליו שהוא "מגדולי ההוראה ומצדיקי הדור... שכן הגידו לי שמרן החזו"א זצללה"ה היה מחשיב ומפליג מאוד תורתו וצדקתו".

[4], ה-פו דף. 27 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים כהים. בלאי וקרעים. הדבקת נייר בשולי השער. סימני עש קלים. חותמות. כריכה חדשה.

ספר טיב גיטין, על שמות גיטין מאת בעל ה"בית שמואל", עם ספר "יד אפרים", מאת הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראדי. למברג (לבוב), דפוס דוד צבי שרנציל, [תרי"ט] 1859. עם הסכמת רב העיר רבי יוסף שאול נתנזון, והוספות והערות ממנו.
העותק של האדמו"ר מווערצקי-זידיטשוב, רבי מנשה אייכנשטיין, בעל "אלפי מנשה" (חתן האדמו"ר רבי יהושע מדז'יקוב), ושל אחיינו, האדמו"ר מדז'יקוב, רבי יהודה'לי הגר-הורביץ.
בדף השער ומעברו השני רישומים רבים בכתב-יד, בהם מספר חתימות של האדמו"ר רבי "מנשה אייכענשטיין"; "ווערצקי". בדף השער ובגליונות הספר, חותמות רבות של האדמו"ר רבי יהודה'לי מדז'יקוב מתקופת כהונתו כדיין בקלויזנבורג: "יהודא האגער - דיין - קלויזענבורג" \ "Ioda Hager – Rabin – Cluj". עשרות הגהות וציונים בכתב-יד קדשו של רבי יהודה'לי (חלקן נמחקו אח"כ על ידו בהעברת דיו). בדף לה/2 הגהה בכתב רש"י (ייתכן כי היא בכתב-ידו של בעל ה"אלפי מנשה").

האדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין (תרכ"ה-תרצ"ה), בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי יששכר בעריש מווערצקי-זידיטשוב, וחתנו של האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ מדזיקוב-רופשיץ. גאון מופלג, מחבר הספרים "אלפי מנשה" על שו"ע חושן משפט, "תורת האשם" על ענייני טומאה וטהרה, "מטה מנשה" על ענייני שבת ומועדים ו"אלפי מנשה" על התורה. משנת תרס"ד כיהן כאב"ד ריישא על מקום רבי יהושע העשיל וואלרשטיין, לאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב במונקאטש ומשנת תרפ"ד כיהן כרב וכאדמו"ר בווערצקי, על מקום אביו האדמו"ר.

האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ-הגר מדז'יקוב (תרס"ה-תשמ"ט; אנצ' לחסידות, ב, עמ' ג-ד), בן האדמו"ר רבי אלטר יחזקאל אליהו מדז'יקוב, משושלת רופשיץ. התחנך בגרוסוורדיין בבית סבו [מצד אמו] האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ, בעל ה"אהבת ישראל", ונשא את בת דודו האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ [ממנו קיבל את שם המשפחה הגר]. בשנים תרצ"ו-תש"ד שימש כדיין ומו"צ בקלויזנבורג. לאחר השואה עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם כיהן כר"מ בישיבת "בית יוסף צבי" (דושינסקי), ובה העמיד הרבה תלמידים. היה מקורב מאד לבעל ה"חזון איש". סירב להנהיג עדה, אך התקבצו סביבו חסידים ומעריצים רבים. בסוף ימיו התגורר בלונדון ושם נהג באדמו"רות. נודע כמתמיד עצום, כאיש קדוש, וכעובד ה' בדביקות גדולה. כל ימיו יגע בתורה ביגיעה עצומה. את רוב חידושי תורתו בהלכה ואגדה כתב בקיצור נמרץ בשולי גליונות ספריו שבספרייתו הגדולה. מחידושיו שנכתבו בשולי הגליונות נדפסה סדרת ספרים בשם "גליוני מהר"י".
[2], ג-סג; יא דף. 35 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקמטים. כריכה חדשה, עם שדרת עור.

שלחן ערוך הרב, חלק שלישי - הלכות פסח והלכות יום טוב, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא. [ז'יטומיר, דפוס רבי חנינא ליפא ורבי יהושע העשיל שפירא - נכדי הרב מסלאוויטא, תרט"ז 1855].
בעותק שלפנינו כ-15 הגהות כתובות בכתב-יד, בשולי העמודים או בגוף הטקסט – ככל הנראה, מרביתן או כולן נכתבו בכתב-יד קודשו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. מהמהדורה הזו שבידינו, ז'יטומיר תרט"ז, ידוע חלק נוסף שהיה ברשות ה"צמח צדק" – חלק "חושן משפט" – אשר גם בו הוסיף ה"צמח צדק" הגהות בכתב-יד קדשו והשלים בו השמטות צנזורה (ראו מכירת "קדם" 72, פריט 132).
בדף קטו השלמה בכתב-יד של מילים שנשמטו על ידי הצנזורה: "וישפוך הקב"ה את חמתו על הגוים" (סימן תפ, סוף סעיף ג) [בשלוש המהדורות הראשונות של שלחן ערוך הרב לא נגעה יד הצנזורה. החל מהמהדורה הרביעית - ווארשא תקצ"ח, החלו הצנזורים "לתקן" ולהשמיט קטעים, ואף סעיפים שלמים. הצנזורה הקפידה במיוחד על ספרי הלכה שקשורים לחלק חושן משפט ובסעיפים הנוגעים לנוכרים (ראו על כך בהרחבה: הרב יהושע מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן – ביבליוגרפיה, עמ' לו ואילך)].

הגאון הקדוש האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – ה"צמח צדק" מליובאוויטש (תקמ"ט-תרכ"ו 1789-1866), האדמו"ר השלישי לשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. בן-בתו ותלמידו המובהק של רבי שניאור זלמן מלאדי - האדמו"ר הזקן בעל התניא, וחתן דודו רבי דוב בער – האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. התייתם בגיל שלוש מאמו, ומני אז גדל והתחנך בבית זקנו בעל התניא, וידו לא משה מתוך ידו שנים רבות. לאחר פטירת חותנו האדמו"ר האמצעי בשנת תקפ"ח, עלה על כס הנשיאות, והנהיג את חסידות חב"ד במשך למעלה מ-36 שנים.
בתקופת ה"צמח צדק" גדלה חסידות חב"ד עד שנעשתה לעדה הגדולה ביותר בין יהודי רוסיה. מאות-אלפי יהודים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה הלכו לאורו של ה"צמח צדק" ודבקו בו בלב ונפש. ה"צמח צדק" היה הדמות הסמכותית לכל ענייני הכלל והפרט של הציבור היהודי: "כל שדוך, כל גט, כל מסחר, אך על ידו נגמר. כל ריב עדיו הביאו למשפט. בלי הסכמתו לא לקחה כל עדה רב או שו"ב... כל צרכי בני ישראל היו גלוים וידועים לפניו, משאם ומתנם, חיי משפחתם וחיי חברתם, והוא היה כרוח החיה בכל אפני מעשיהם. הוא היה הקשר אשר על ידו נתקשרו לב רבבות הסרים למשמעתו, והוא נטע בקרבם אהבה אחוה ושלום" (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ – אז"ר, "תולדות משפחת שניאורזאהן", ספר האסיף, תרמ"ט, עמ' 166).
ה"צמח צדק" השתתף באספות שנערכו מטעם הממשלה הצארית, בהן הוכרעו עניינים ציבוריים גורליים רבים שנגעו ליהודי רוסיה, ועמד בתוקף ובמסירות נפש נגד תכניות המשכילים שביקשו לשנות את סדרי הלימוד והחינוך היהודי.
ה"צמח צדק" היה מגדולי הפוסקים בדורו. השיב תשובות בהלכה לאלפים (רבות מהן אבדו בשריפה גדולה בשנת תרי"ט. התשובות שנותרו נדפסו בסדרת ספרי השו"ת "צמח צדק", הכוללת למעלה מאלף תשובות לרבנים ודיינים). ה"צמח צדק" גם פרסם את תורת זקנו בעל התניא, הן באלפי מאמריו שבעל-פה והן בכתיבתו הענפה בהלכה, בחסידות ובקבלה.
הספרים שערך והוציא לאור האדמו"ר ה"צמח צדק" – "תורה אור" ו"לקוטי תורה", סבלו הרבה מידה של הצנזורה הרוסית, ועשרות קטעים הושמטו וצונזרו מהנוסח המקורי שלהם. הקטעים המצונזרים הועתקו על ידי תלמידי ה"צמח צדק" ב"ביכלאך" שלהם, וכן על שולי גליונות עותקי הספרים שלהם. חלק מהם נדפסו במהדורות החדשות של "תורה אור" ו"לקוטי תורה", במדורי ההוספות. ידוע על כרכי "לקוטי תורה" שהיו ברשותו של רבי אליהו יוסף ריבלין, בעל "אהלי יוסף", מחשובי תלמידיו של ה"צמח צדק", ושוליהם מלאים בהעתקות מכתב-ידו של רבו ה"צמח צדק", בהן השמטות צנזורה שעדיין לא נדפסו (ראו הרב יהושע מונדשיין, המסע האחרון, עמ' 143-140, ובהערות).

עותק חסר. ג-קכח; פח דף. חסרים 14 דף: דף השער וארבעה דפים לאחריו, ותשעה דפים אחרונים (במקור: [3], קכח; צז דף). 21 ס"מ. מצב גרוע-בינוני. כתמים קשים ובלאי רב. קרעים וסימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט. דפים מנותקים. ללא כריכה. מצב ההגהות: חלקן קצוצות וחלקן דהויות. סימני עש וקרעים, עם פגיעה בכמה מן ההגהות.