מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
- and (96) Apply and filter
- יד (60) Apply יד filter
- manuscript (60) Apply manuscript filter
- print (55) Apply print filter
- book (54) Apply book filter
- כתבי (44) Apply כתבי filter
- כתבייד (38) Apply כתבייד filter
- earli (38) Apply earli filter
- ספרי (35) Apply ספרי filter
- כתבי-יד, (33) Apply כתבי-יד, filter
- manuscripts, (33) Apply manuscripts, filter
- תורה (32) Apply תורה filter
- torah (32) Apply torah filter
- וספרים (28) Apply וספרים filter
- ישראל (26) Apply ישראל filter
- israel (26) Apply israel filter
- the (21) Apply the filter
- חשובים (20) Apply חשובים filter
- עתיקים, (20) Apply עתיקים, filter
- עבריים (20) Apply עבריים filter
- יסוד (20) Apply יסוד filter
- עתיקים (20) Apply עתיקים filter
- דפוסים (20) Apply דפוסים filter
- books, (20) Apply books, filter
- classic (20) Apply classic filter
- hebrew (20) Apply hebrew filter
- import (20) Apply import filter
- אוטוגרפים, (18) Apply אוטוגרפים, filter
- ודפוסים (18) Apply ודפוסים filter
- ארץ (18) Apply ארץ filter
- אנטישמיות (18) Apply אנטישמיות filter
- מוקדמים (18) Apply מוקדמים filter
- אוטוגרפים (18) Apply אוטוגרפים filter
- antisemit (18) Apply antisemit filter
- autograph (18) Apply autograph filter
- autographs, (18) Apply autographs, filter
- eretz (18) Apply eretz filter
- לספר (17) Apply לספר filter
- עיטורים (17) Apply עיטורים filter
- ornament (17) Apply ornament filter
- בהולנד (16) Apply בהולנד filter
- הקהילה (16) Apply הקהילה filter
- הפורטוגזית (16) Apply הפורטוגזית filter
- וכתבי (16) Apply וכתבי filter
- communiti (16) Apply communiti filter
- diaspora (16) Apply diaspora filter
- in (16) Apply in filter
- it (16) Apply it filter
- netherland (16) Apply netherland filter
- portugues (16) Apply portugues filter
מציג 49 - 60 of 136
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
טבע דומם, אגרטל עם זר חמניות.
שמן על בד. חתום.
55.5X66 ס"מ. מתוח, ללא מסגרת.
קטגוריה
הדפסים וציורים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,500
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
עקדת יצחק, ציור על זכוכית, מיוחס למשה בן יצחק מזרחי (שאה). [כנראה ירושלים, שלהי המאה ה-19 או העשורים הראשונים של המאה ה-20].
לוח זכוכית, מצויר בחלקו האחורי בסגנון נאיבי אופייני לאמן.
הלוח מחולק לשתי מסגרות אופקיות: בראש המסגרת העליונה הכתובת "עקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" (מחתימת ברכת זיכרונות שבתפילת מוסף לראש השנה) ואיור אברהם אבינו עוטה טלית, המניף את המאכלת על יצחק, אשר עקוד שרוע על המזבח; מעליהם מלאך בעל שש כנפיים ורגלי עגל (כמאמר הכתוב ביחזקאל א, ז) העוצר בידו של אברהם; משמאל נראה האיל וקרניו אחוזות בסבך שיח.
בראש הרצועה התחתונה, שהמתואר בה קודם מבחינה כרונולוגית למתואר ברצועה העליונה, מתנוסס הפסוק "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נ.ע.כ.". באיור נראים אברהם ויצחק בשנית: אברהם נושא את המאכלת ומחתה שבה האש, ויצחק נושא חבילת עצים ואוחז במקל הליכה. משמאלם נראים ישמעאל ואליעזר, שהם על פי המדרש הנערים הנזכרים במעשה העקדה, והחמור. הדמויות העבריות – אברהם ויצחק – חבושות מצנפת אדומה, ולעומתן דמויות ישמעאל ואליעזר חבושות כובע "ישמעאלי" – תרבוש תורכי. ישמעאל אף נושא חרב מעוקלת. לצד דמויות הנערים והחמור מופיעים שמותיהם – "חמור", "ישמעאל" ו"אליעזר". שתי הרצועות מוקפות מסגרת מעוטרת בדוגמת חבל.
הציור, שאינו חתום ואינו מתוארך, מיוחס לאמן משה בן יצחק מזרחי (שאה / "טהראני"); משה בן יצחק נולד לפני 1870 בטהרן, עלה לארץ ישראל ב-1890 בערך ושינה את שמו ל"מזרחי". התגורר בירושלים והיה סופר סת"ם; לפרנסתו פתח חנות למסגרות ולמראות בשוק הבשמים בעיר העתיקה, ובעקבות מאורעות תרפ"ט עבר להתגורר בשכונת נחלת ציון, מחוץ לחומות. מזרחי היה ידוע בירושלים כ"צייר המנורות" (לוחות "שויתי"), ובזמנו הפנוי נהג ליצור ציורים והדפסים של המקומות הקדושים ושל סיפורי התנ"ך. אחת מהטכניקות החביבות עליו הייתה ציור על זכוכית, ועל פי עדות מימי מלחה"ע ה-I, השיג לוחות זכוכית לעבודתו מחלונות מנופצים שאסף ברחבי ירושלים.
העבודה שלפנינו נושאת דמיון רב לעבודתו של האמן הצפתי יוסף צבי גייגר (1870-1944; ראו: קדם, מכירה 86, חלק א, 24 במאי 2022, פריט 85). לפי עדותו של אספן היודאיקה יצחק איינהורן, התגורר מזרחי כמה שנים בצפת, סמוך לאחר עלייתו ארצה ולפני שהתיישב בירושלים, ויש יסוד סביר להניח שאת מוטיב עקדת יצחק ואת הקומפוזיציה הנוכחית, ששב עליה שוב ושוב בעבודותיו, ראה תחילה אצל גייגר והעתיק ממנו, כמקובל באמנות העממית.
זאת ועוד, שלום צבר, במאמרו "עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי" מציין כי מקורו של מוטיב עקדת יצחק הוא דווקא באמנות העממית החסידית הפולנית: "בפולין במאות השמונה עשרה והתשע עשרה סיפור העקדה היה בלא ספק הסיפור המקראי הפופולרי ביותר באמנות היהודית. הסיפור מופיע על קשת רחבה של חפצים, בהם דגל מדפיס, פרוכת, כתרי תורה, אבזמי כסף לאבנט יום כיפור, טסים לפדיון הבן, כריכות ספרים מכסף ומגזרות נייר עממיות" (עמ' 473); וכמו כן, כמתועד, על קירות בתי כנסת בפולין. במרבית הדימויים הללו, כמו גם בציור שלפנינו, עוטה אברהם טלית בעלת עטרת כסף ופסים שחורים בנוסח החסידי.
ספרות
• אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה הי"ט. הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979.
• שלום צבר, עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי: מחלוצי האמנות העממית בארץ ישראל. בתוך: אביעד הכהן, חנה עמית וחיים באר (עורכים), "מנחה למנחם: קובץ מאמרים לכבוד הרב מנחם כהן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה, 2007. עמ' 465-487.
19.5X25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סדקים וקילופים בצבע (ברובם קלים). בלאי ופגמים במסגרת. נתון במסגרת עץ ישנה, עם שברים ופגמים (לא נבדק מחוץ למסגרת).
קטגוריה
הדפסים וציורים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
בית בפרדס (יפו).
צבע מים על נייר, חתום.
מצורף אישור מקוריות מטעם מוזיאון נחום גוטמן בתל אביב, חתום בידי פרופ' מנחם גוטמן, בנו של האמן.
66.5X48 ס"מ. מצב טוב.
קטגוריה
הדפסים וציורים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
טבריה.
צבע מים על נייר, חתום.
מצורף אישור מקוריות מטעם מוזיאון נחום גוטמן בתל אביב, חתום בידי פרופ' מנחם גוטמן, בנו של האמן.
51X38 ס"מ. מסגרת: 63.5X75.5 ס"מ. מצב טוב.
קטגוריה
הדפסים וציורים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
בן-אורי אלבום, נאציאנאל אידיש דעקאראטיווער קונסט-פעראיין, נאך אידישע מאטיווען פון פערגאנגענע צייטען. מאת ל. בערסאן [לזר ברסון], עם הקדמה מאת הסופר היהודי-בריטי ישראל זנגוויל. [דפוס "י. נאראדיצקי", לונדון, תרע"ו 1916].
תיקייה הכוללת שישה הדפסים ליתוגרפיים, צבועים ביד, המציגים מוטיבים יהודיים שונים – תפילת שמע ישראל, ברכת כהנים, מנורות, מגני דוד, ועוד. אחד מההדפסים מציג מצבת זיכרון לבנימין זאב הרצל. התיקייה עצמה אף היא בעיצובו של ברסון, וצבועה ביד. בראשה נדפסה הכתובת: "מוקדש לאבי האמנים העברים בצלאל בן אורי למטה יהודה".
בפנים התיקייה תקנות אגודת האמנים "בן-אורי", רשימת חברי האגודה (יידיש) ודברי הקדמה מאת ישראל זנגוויל (אנגלית). כן מצורף דף הכולל קטעי עיתונות ביידיש שנכתבו על האגודה ועל יצירתם האמנותית של חבריה (שני עמודים מודפסים).
[1] דף + [6] הדפסים. 26X32 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים בלוחות. התיקייה במצב טוב-בינוני, עם קרעים בשוליים (קצתם חסרים, עם נזק קל להדפסה). שני חלקי התיקייה מנותקים זה מזה.
קטגוריה
הדפסים וציורים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $4,250
כולל עמלת קונה
"התחרות למשחקי חורף – Makkabi Winter Spiele – 2-5.II.1933", כרזה מאוירת. דפוס Akropol, קרקוב, 1933.
כרזה מאוירת לכבוד מכביית החורף הראשונה בעיר זאקופנה (פולין); איור קופץ-סקי על רקע הר מושלג, עם סמל ארגון "מכבי" ודגלי העולם. חתומה בדפוס: Greschler.
המכבייה נפתחה בעיר זאקופנה בחורף שלאחר המכבייה הראשונה בארץ ישראל - בהשתתפות כ-400 ספורטאים יהודים מתשע מדינות: אוסטריה, איטליה, גרמניה, דנציג, יוגוסלביה, נורווגיה, צ'כוסלובקיה, רומניה ופולין. באופן מקרי, נפתחה המכבייה שלושה ימים לאחר עלייתו של היטלר לקנצלר גרמניה (30 בינואר 1933), וקוימה בצל אווירה אנטישמית והתנגדות עזה מצד האוכלוסייה המקומית (בעיתונות הפולנית אף פורסמו קריאות למנוע את המשחקים ולהפריע למהלכם). הסתדרות "מכבי" ערכה עוד מכביית חורף אחת, בשנת 1935, ולאחריה לא קוימו מכביות החורף למשך קרוב למאה שנים (עד שחודשו בשנת 2023).
101.5X69 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. מספר קרעים ונקבים (משוקמים). מוצמדת ליריעת פשתן לתצוגה ושימור.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
"היום הראשון של הדאר העברי", ארבעה דפי-מזכרת (Minister Sheets) עם תשעת הבולים הראשונים של מדינת ישראל. 16 במאי 1948.
דפי-מזכרת רשמיים הנושאים, כל אחד, את תשעת בולי "דאר עברי" בערכים של 3, 5, 10, 15, 20, 50, 250, 500 ו-1000 מיל. בראש כל גיליון נדפס הכיתוב "ז' אייר תש"ח 16.5.1948" ו"דאר עברי" ובחלק התחתון "היום הראשון של הדאר העברי". דף-מזכרת זה מכונה Minister Sheet כיוון שחולק לשרים ולאח"מים; במהדורתו הראשונה נדפסו כ-40 עותקים בלבד, על נייר צהבהב עבה, והבולים הודבקו עליהם בין חצות לבוקר ה-16 במאי 1948.
לפנינו ארבעה עותקים:
1. "דאר עברי" – עותק חתום עשר פעמים בחותמת דואר שדה יעקב (Sde Yaaqov) מיום ז' באייר תש"ח, 16 במאי 1948.
2. "דאר עברי" – עותק חתום שבע פעמים בחותמת תערוכת הבולים "תבול" מיום ז' באייר תש"ט, 6 במאי 1949.
3-4. "דאר עברי" – שני גיליונות ללא חותמות (הבולים בעותקים אלה נתונים בנרתיקי פלסטיק ומוצמדים באמצעות פיסות קטנות של נייר דבק).
21.5X26 ס"מ (אחד מהם עם שוליים רחבים, בגודל 29X22.5 ס"מ בקירוב). מצב טוב. שניים מנרתיקי הפלסטיק מנותקים.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
United Nations, Security Council Official Records, Fourth Year, Special Supplement No. 1. לייק סַקְסֵס (מדינת ניו-יורק), יוני 1949. אנגלית וצרפתית.
פרסום רשמי מטעם מועצת הביטחון של האו"ם (מס' S/1302/Rev.1), ובו נוסח הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן, אשר נחתם ביום 3 באפריל 1949 בין משה דיין והקולונל אחמד צדקי אל-ג'ונדי באי רודוס.
מהדורה דו-לשונית, מודפסת באנגלית ובצרפתית, בעטיפת נייר מקורית עם סמל האומות המאוחדות בחזית; מלווה העתקים של שתי מפות-הגבול המקוריות – מפת חלוקת ירושלים ומפת "הקו הירוק" – אשר שורטטו בעפרונות צבעוניים, נשמרו בידי האו"ם והיו למפות הגבול הרשמיות של מדינת ישראל:
·
מפת חלוקת ירושלים (Map No. 201-X) – צוירה בידי משה דיין ומפקד הלגיון הירדני עבדאללה א-תל. המפה המקורית הוכנה ביום 30 בנובמבר 1948, על רצפת בית בשכונת מוסררה, ונועדה לשמש כמפה זמנית בלבד (משה דיין צייר את קו הגבול הישראלי בעפרון אדום, וא-תל צייר את קו הכוחות הירדני בעפרון ירוק). למרות שנועדה לשמש באופן זמני, נותרה מפה זו המסמך היחיד שהציג את חלוקת ירושלים, וכאשר נחתם ההסכם - הפכו קווי העפרון לקווי החלוקה הבינלאומיים של העיר (ההעתקים שלפנינו הוכנו מתוך המפות המקוריות, עם העתקה מדויקת של שני הקווים).
מפת חלוקת ירושלים (Map No. 201-X) – צוירה בידי משה דיין ומפקד הלגיון הירדני עבדאללה א-תל. המפה המקורית הוכנה ביום 30 בנובמבר 1948, על רצפת בית בשכונת מוסררה, ונועדה לשמש כמפה זמנית בלבד (משה דיין צייר את קו הגבול הישראלי בעפרון אדום, וא-תל צייר את קו הכוחות הירדני בעפרון ירוק). למרות שנועדה לשמש באופן זמני, נותרה מפה זו המסמך היחיד שהציג את חלוקת ירושלים, וכאשר נחתם ההסכם - הפכו קווי העפרון לקווי החלוקה הבינלאומיים של העיר (ההעתקים שלפנינו הוכנו מתוך המפות המקוריות, עם העתקה מדויקת של שני הקווים).
·
מפת גבול ישראל וירדן – "הקו הירוק" (Map No. 200.2-X) – שנוצרה במהלך השיחות לשביתת הנשק ברודוס (מודפסת על שני גיליונות). המפה צוירה אף היא בעפרון, לאחר דיונים וטיוטות, ונחתמה בשוליה בידי משה דיין ונציג ממלכת ירדן אחמד צדקי אל-ג'ונדי. בניגוד לשמו ההיסטורי של קו הגבול ("הקו הירוק") – צויר הקו המקורי בעפרון כחול, וכך הועתק במפה שלפנינו, עם החתימות (על פי עדותו של הקרטוגרף משה ברור, שסיקר את ישיבות ההסכם כעיתונאי, היה זה משה דיין ששרטט את הקו).
מפת גבול ישראל וירדן – "הקו הירוק" (Map No. 200.2-X) – שנוצרה במהלך השיחות לשביתת הנשק ברודוס (מודפסת על שני גיליונות). המפה צוירה אף היא בעפרון, לאחר דיונים וטיוטות, ונחתמה בשוליה בידי משה דיין ונציג ממלכת ירדן אחמד צדקי אל-ג'ונדי. בניגוד לשמו ההיסטורי של קו הגבול ("הקו הירוק") – צויר הקו המקורי בעפרון כחול, וכך הועתק במפה שלפנינו, עם החתימות (על פי עדותו של הקרטוגרף משה ברור, שסיקר את ישיבות ההסכם כעיתונאי, היה זה משה דיין ששרטט את הקו).
בשולי כל אחד מהגיליונות נדפסה ההערה: Photo-offset reproduction at the same scale by the United Nations from an officially signed map in full colors (בחמש שפות).
חוברת: 10 עמ', 31.5 ס"מ בקירוב / מפת ירושלים: 106.5X111.5 ס"מ בקירוב / מפת ארץ ישראל (מודפסת על גבי שני גיליונות): 64.5X102 ס"מ בקירוב; 64X86.5 ס"מ בקירוב. החוברת במצב טוב, עם מעט כתמים, קמטים וקרעים בשולי העטיפה ובנרתיק הנייר של המפות. שולי החוברת העליונים חתוכים בקו לא ישר. המפות במצב טוב, עם סימני קיפול וקמטים. שתי המפות מקופלות ונתונות בתוך כיס נייר המוצמד לעטיפה הפנימית.
ראו: "יוצר האטלס העברי חושף את הסיפור מאחורי שרטוט המפה", מאת מאיה פולק, כתבה ב-"מקור ראשון" מיום 3.11.2017.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
Ben Sina, dramatische Gedicht in fünf Aufzügen, מאת עזיז דומט. הוצאת Samuel Insel, וינה, 1924. גרמנית.
המחזה "אבן סינא" מאת הסופר הפלסטיני עזיז דומט, מועמד לפרס הנובל לספרות לשנת 1936 – אשר היה תומך הרעיון הציוני ושיבת היהודים לארץ ישראל.
בפתח הספר נדפס דיוקנו של דומט מאת הרמן שטרוק (חתום ומתוארך בלוח), אשר צויר בחיפה בשנת 1924 – כנראה לכבוד הופעתו של המחזה. על גבי דף השער הקדשה בכתב-יד:
"לחברי האהוב, מר הרמן שטרוק, באהבה ובידידות, מוקדש מאת המחבר, עזיז דומט, ברלין, 4 באוגוסט" (גרמנית; החתימה בערבית).
"לחברי האהוב, מר הרמן שטרוק, באהבה ובידידות, מוקדש מאת המחבר, עזיז דומט, ברלין, 4 באוגוסט" (גרמנית; החתימה בערבית).
עזיז דומט (Aziz Domet, 1890-1943) היה סופר פלסטיני כותב-גרמנית, קול יחיד במינו בקרב הסופרים הערבים של המאה ה-20, אשר אימץ בכתביו המוקדמים את הרעיון הציוני; בשנת 1922 פרסם את המחזה "יוסף טרומפלדור" - דרמה בשלוש מערכות אודות קרב תל-חי - שזכה לכינוי "הדרמה הארצישראלית הראשונה" בפי אביגדור המאירי, ונחשב לעיתים למחזה היהודי הלאומי הראשון מסוגו.
לאורך שנות ה-20 זכו יצירותיו להצלחה באירופה ובארץ ישראל, ובתקופה זו עמד בקשרים עם רבים ממנהיגי והוגי התנועה הציונית – גם תחת קיתונות של ביקורת מצד העתונות הערבית. את חייו חילק בין אירופה וארץ ישראל, ובביקוריו בארץ ערך הקראות של מחזותיו, הגיע לביקורים במושבות העבריות, ואף הוזמן כאורח מיוחד לקבלת הפנים שנערכה לחיים ויצמן עם הגיעו ארצה, בשנת 1923 – שהתרשם ממנו עמוקות והפגישו עם אלברט אינשטיין.
חזונו לגבי שותפות יהודית-ערבית החל להתערער לאחר מאורעות תרפ"ט, ולאורך שנות ה-30 שינה בהדרגה את השקפותיו, עד שנעשה למתנגד גמור של הציונות. ערב מלחמת העולם השנייה היגר לגרמניה, והתקבל כקריין תעמולה בשפה הערבית ברדיו ברלין. כפי הנראה, בהשפעת פרסומיו הפילושמיים המוקדמים – נעצר בתחילת מלחמת העולם ונשלח למחנה הריכוז דכאו, שם נספה בשנת 1943. יצירתו, סיפור חייו וקולו הייחודי של דומט נותרו מוכרים למעטים עד לשנים האחרונות, כאשר נחשף שהיה אחד ממועמדי פרס הנובל לספרות לשנת 1936.
78, [1] עמ'. 12 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. שולי ההקדשה חתוכים, עם פגיעה קלה בכיתוב. חותמת דיו בשולי השער. כריכה ישנה, בלויה ופגומה.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $15,000
הערכה: $20,000 - $30,000
לא נמכר
"ברקאי השלישי, או, גואל הדם, כולל שירים על ישראל ותקותו, אשר שר המשורר הנודע בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים נפתלי הערץ אימבער, יוצר השירים 'התקוה' ו'משמר הירדן'". דפוס א. ח. ראזענבערג, ניו-יורק, תרס"ה 1904.
ספר שיריו האחרון של נפתלי הרץ אימבר (1856-1909), מוקדש בכתב-ידו ובחתימתו (על גבי דיוקן המשורר):
"למגיני ומיטיבי, כבוד השופט מאיר זולצברגר, לנצח מזכרת אהבה נסתרת, נפתלי הערץ אימבער" (תחילת ההקדשה כתובה באנגלית: To my dear protector and benefactor Hon. Judge Majer Sulzberger).
"למגיני ומיטיבי, כבוד השופט מאיר זולצברגר, לנצח מזכרת אהבה נסתרת, נפתלי הערץ אימבער" (תחילת ההקדשה כתובה באנגלית: To my dear protector and benefactor Hon. Judge Majer Sulzberger).
"ברקאי השלישי" נדפס בשנותיו האחרונות של אימבר, כאשר חי חיי נדודים ומחסור בארה"ב והתקיים בזכות תמיכתו של השופט מאיר זולצברגר (1843-1923), מקבל העותק. בין ניסיונותיו להצלת המשורר - שנודע אז כמחבר ההמנון הציוני - העניק זולצברגר לאימבר קצבה חודשית, מימן את הוצאותיו הרפואיות ואף שילם מכיסו על הדפסת הספר שלפנינו (כשנשאל מדוע, השיב זולצברגר: "נפש יקרה לו, לתינוק הזקן אימבר, שואפת והומיה, שבורה ורצוצה... הכוהל החריב אותו עד היסוד... חבל שאין עוד תקווה לבעל התקווה"). כאות הוקרה, ביקש אימבר להקדיש לו את ספרו זה בדפוס, וביקש ממנו לשלוח לו פרטים ביוגרפיים להכנת ההקדשה; משסירב זולצברגר למסור לו את הפרטים להקדשה בדפוס – העניק לו אימבר את העותק שלפנינו, המוקדש בכתב-ידו.
בספר נדפסה פעם נוספת "התקווה", אשר הופיעה לראשונה תחת השם "תקוותנו" (בספרו הראשון של אימבר). בשנים שחלפו למן הפרסום הראשון, התקבל השיר כהמנונה של התנועה הציונית, הושר בסיומם של כל הקונגרסים הציוניים, תורגם לאנגלית וזכה לתהודה חסרת תקדים בשירה העברית החדשה. אימבר שב והדפיסו בספר זה - האחרון בין שלושת ספריו העיקריים - כאשר הוא מלובש בדמות המנון לאומי, תחת השם "התקווה" ולצד תרגומו האנגלי. הדפסה זו, המאוחרת, קרובה הרבה יותר לצורתו של ההמנון המושר בימינו, ובתחילתה נדפסו שני הבתים שהפכו לבסוף להמנון מדינת ישראל – על פי סדרם ובנוסח כמעט זהה (למעט שלוש שורות).
ראו
• שמריהו לוין, "מזכרונות חיי", הוצאת "דביר", תל-אביב, תשי"ד, עמ' 99 (שם נזכרים דבריו של זולצברגר אודות אימבר).
• יעקב קבקוב, "נפתלי הרץ אימבר 'בעל התקוה'", הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשנ"א 1991, עמ' 122.
80 עמ' + [1] לוח (דיוקן חתום), 21.5 ס"מ. מצב טוב. שוליים קצוצים (שולי השורה הראשונה של ההקדשה חתוכים). כתמים ופגמים קלים. קרע בשולי אחד הדפים. כריכה ודפי בטנה חדשים, כרוכים על גבי המעטפת המקורית, עם מספר סמני ספרייה (תו-ספר, כיס-נייר לכרטיס השאלה, מדבקות וחותמות). מספר רישמוי עיפרון וחותמות בגוף הספר.
חיבור "התקווה" – המנון מדינת ישראל
את הגרסה הראשונה של "תקוותנו" כתב אימבר, על-פי עדותו, בשנת תרל"ח (1877/1878), בזמן שהותו בעיר יאשי שברומניה. על פי גרסה אחרת, המובאת ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" (עמ' 1586), חובר השיר בשנת תרמ"ו (1886), לאחר ששתה אימבר עד דלא ידע בחגיגות הפורים במושבה גדרה, כאשר קם מעלפונו והכריז "חיברתי זה עתה את שני הבתים הראשונים לשיר הלאומי שלנו, להבעת התקוה שלנו'". בהמשך, במהלך סיוריו במושבות ארץ ישראל, שינה אימבר את השיר והוסיף לו בתים, עד שפרסמו בגרסתו הסופית בקובץ השירים "ברקאי". כשנה לאחר פרסום הקובץ הולחן השיר בידי שמואל כהן (1870-1940), מחלוצי ראשון לציון. הלחן של כהן מבוסס על שיר עגלונים רומני בעל שורשים סלאביים (במנגינה כמעט זהה השתמש המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה בפואמה הסימפונית "ולטאבה").
השיר המולחן אומץ על-ידי אנשי המושבות, משם הגיע לאירופה, ובמהרה החל לשמש גם בקונגרסים הציוניים (הושר בסיומם). במהלך השנים חלו שינויים אחדים במילות השיר, בהם שינוי שמו ל"התקוה". מבלי שנקבע כך בחוק או תקנה רשמיים, התקבלו שני בתיו הראשונים של השיר כמעט ללא עוררין כהמנון הלאומי של העם היהודי. בשנת 1933 הוכר "התקווה" כהמנון התנועה הציונית, ועם קום מדינת ישראל שימש באופן בלתי-רשמי כהמנון המדינה. בשנת 2004 עוגן "התקוה" רשמית בחוק כהמנון מדינת ישראל.
(ראו: אליהו הכהן, "עוד לא אבדה תקוותנו". בתוך: "אריאל", גיליון מס' 186, ינואר 2009. עמ' 101-104).
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
עותק נדיר במיוחד של ספר התווים ליצירה "הגדה" מאת המלחין פאול דסאו, הסופר מקס ברוד, ומרדכי לאנגר – מורה העברית של פרנץ קפקא – עם אוסף מכתבים ופריטי נייר המתעדים את תהליך היצירה המשותפת, מהולדת הרעיון באירופה בשנות ה-30 ועד לביצוע הבכורה בירושלים בשנת 1962.
"הגדה", מיצירות המוזיקה-היהודית האחרונות שנדפסו בגרמניה לפני השואה, חוברה ביוזמתו של המלחין פול דסאו והציגה עיבוד מודרני לסיפור ההגדה ויציאת ישראל מעבדות לחירות (הטקסט חובר בידי מקס ברוד, בגרמנית, ותורגם לעברית בידי מרדכי לאנגר); היצירה נשלמה בשנת 1936, נדפסה בהוצאת התווים היהודית-גרמנית "יבנה", אולם לא נוגנה (אף שנקבעו עבורה קונצרטים בברלין, פרנקפורט ואמשטרדם – שבוטלו בזה אחר זה). בניסיון להציל את עותקי היצירה הלא-מנוגנת, ניסה המלחין היהודי יהויכין סטוצ׳בסקי למכור את הזכויות להוצאת "אוניברסל" הווינאית, אולם לאחר סיפוח אוסטריה בשנת 1938 נגנז הרעיון, והמלאי של בית ההוצאה נארז בארגזים ונטמן במרתפים.
לפנינו אוסף פריטים ייחודי המתעד את גלגולי היצירה:
•"Haggada - Oratorio", עותק של פרטיטורת היצירה המקורית - אשר נדפסה בגרמניה תחת השלטון הנאצי. [הוצאת "יבנה" (Jibneh), ברלין, 1936].
5-228 עמ' (ללא השער; שם ושנת ההוצאה בשולי עמוד התווים הראשון), 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כריכה לא מקורית. דפים מנותקים חלקית מהכריכה וזה מזה. מספר רישומים בכתב-יד.
•תשעה מכתבים מאת מקס ברוד:
- חמישה מכתבים מוקדמים (1937-1938), מתקופת עבודתו בעיתון Prager Tagblatt, המתעדים את הניסיונות להעלאת האורטוריה על אדמת אירופה (גרמנית): "...הרשו לי להסב את תשומת לבכם ליצירה ייצוגית ומפוארת באמת... אני משוכנע כי ביצוע ה'הגדה' מאת פאול דסאו יהיה אירוע היסטורי בתולדות המוזיקה היהודית" (אל מנהליו של פסטיבל מוזיקה יהודית, נובמבר 1937); "המוזיקה היהודית היא אחת ממשימות חיי היקרות ביותר... על ה'הגדה' של דסאו אכתוב לך בשמחה רבה..."; "הנחתי היום כל עבודה אחרת בצד כדי לכתוב לך על ה'הגדה'. במצורף תקבל את המאמר..."; "אני מסכים עם השינויים. אני כותב כעת לדסאו..." (אל העיתונאי ומבקר המוסיקה גרשון הרמן סוויט, ינואר-פברואר 1938).
- ארבעה מכתבים מאוחרים (1962), מתקופת מגוריו בתל-אביב, העוסקים ביחסיו של ברוד עם דסאו ובאחורי הקלעים של הפקת הבכורה, שנערכה ב-22 באפריל 1962, בבנייני האומה בירושלים, בניצוחו של נחמיה וינאבר, ובהשתתפות התזמורת הסימפונית ומקהלת "קול ישראל" (תרגום מגרמנית): "...מאחר שלא הייתי עד כה שותף בהכנות להופעה, תמצא בוודאי מובן שאיני יכול ברגע האחרון להביע את קולי – לא בעד ולא נגד, לא באופן חיובי ולא באופן שלילי..."; "בליל ה-25 האזנתי לשידור הרדיו של ה'הגדה', והוא מצא חן בעיניי מאוד – הן היצירה והן הביצוע. על כמה פרטים הייתי רוצה לשוחח בעל פה..." (אפריל 1962).
לאחד המכתבים צורף העתק של מברק מאת פאול דסאו, בו הפציר בברוד למנוע את שידור הרדיו: "בבקשה עזור כדי שה'הגדה' לא תשודר בשום אופן ברדיו...". במכתבים נוספים מתלונן ברוד על היעדר קשר עם דסאו, מתייחס לביקורות בעיתונות, ודן בשאלת זכויות היוצרים.
• שלושה מכתבים מאת המלחין זיגמונד (שבתי) פטרושקה, ראש מחלקת המוזיקה של "קול ישראל" שנטל חלק בהעלאת הבכורה, אל ד"ר פריץ הננברג (Fritz Hennenberg), חוקר ומבקר מוזיקה בלייפציג, ידידו של פאול דסאו ומומחה ליצירתו.
המכתבים כוללים מידע רטרוספקטיבי על ההפקה בארץ, מקום הימצאותו של חומר ארכיוני, קשריו עם דסאו ומידע ביוגרפי נוסף. פטרושקה מצטט מדבריו של דסאו על הולדת הרעיון לאורטוריה, על תהליך הכתיבה וההלחנה המשותפת בפראג, על ההתלבטות אם להשתמש בלחנים מסורתיים או ליצור לחנים מקוריים, ועוד.
הוא מתאר גם ניסיון להעלות את היצירה לראשונה בברלין הנאצית בשנת 1937 – פרויקט שנגנז עקב רדיפות המשטר: "יש להזכיר שעוד בשנת 1937 התכוון וינאבר להביא את היצירה לידי ביצוע, והוא שוהה אז בברלין ולרשותו מקהלה גדולה, תזמורת ה'קולטור-בונד' והסוליסטים וילהלם גוטמן ופאולה לינדברג. באותם ימים, כשהקהל היהודי נדחק מחיי המוסיקה הגרמניים, היתה התעניינות ערה ביותר ביצירות יהודיות בעלות רמה ויומרה אמנותית כיצירת דסאו. אלא שהתנאים בגרמניה הנאצית ראו שינוי פתאומי לרעה, וידיו של וינאבר היו מלאות בארגון 'יציאת מצרים' של עצמו ושל משפחתו".
• ופריטי נייר נוספים: צילומי מכתבים, קטעי עיתונים וכתבות וחומר נלווה נוסף.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד בינוני.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $500
הערכה: $1,000 - $3,000
נמכר ב: $2,000
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של זאב ז'בוטינסקי. ירושלים, 3 ביולי 1928. גרמנית.
מכתב, כתוב על נייר מכתבים רשמי, ששלח ז'בוטינסקי אל ד"ר מקס קיווה (Max Kiwe) – מראשי הציונים הרוויזיוניסטים באוסטריה:
"אדון קיווה היקר, רב תודות על מאמציך, ועל הסדר ה-[ציור קטן של צלב קרס
] שלך. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה [...] עתוננו מתפקד היטב, ו"קוסטלר" הוא אחד מהעובדים החשובים ביותר [...]". חתום: "שלך בנאמנות, ו' ז'בוטינסקי".
] שלך. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה [...] עתוננו מתפקד היטב, ו"קוסטלר" הוא אחד מהעובדים החשובים ביותר [...]". חתום: "שלך בנאמנות, ו' ז'בוטינסקי".
כפי הנראה, מודה ז'בוטינסקי במכתב שלפנינו על הסדר המופתי ("הסדר הנאצי") שבו מנהל הד"ר קיווה את ארגונו. מכתב מאת מנהיג ציוני עם צלב קרס מצויר בכתב-ידו הנו פריט נדיר ויוצא דופן.
זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (1880-1940), אבי הציונות הרוויזיוניסטית ומהדמויות החשובות בתולדות הציונות, הואשם לא פעם בטיפוחם של רעיונות וסמלים פאשיסטיים (בפרט בקרב תנועת בית"ר – בה היו נהוגים מצעדים, תהלוכות, גינוני צבא, ואף מדים שצבעם חום, המזכירים את מדי האס. אה.). ערב עליית הנאצים לשלטון, פורסמו בעיתונה של התנועה הרוויזיוניסטית "חזית העם" מגוון התבטאויות אוהדות כלפי התנועות הפאשיסטיות ולעיתים אף כלפי הנאציזם והיטלר - אך מעולם לא מפי ז'בוטינסקי עצמו (ראו להלן). לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון התנערו אנשי התנועה מכל זיקה שהיא למפלגה ורעיונותיה.
ככל הידוע לנו, מכתב זה הוא היחיד בו מופיע צלב קרס בכתב-ידו של ז'בוטינסקי, והיחיד בו מביע ז'בוטינסקי, על-פניו, יחס חיובי כלפי אספקטים מסויימים של הנאציזם.
[1] דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. נקבים בהצטלבות קווי הקיפול. בגב המכתב שתי פיסות של נייר דבק לא חומצי.
ראו, למשל: המאמר "ההסתדרות הציונית השלישית" מאת אב"א אחימאיר ("חזית העם", גיליון א' בניסן תרצ"ג; בו כינה אחימאיר את היטלר אחד "השמות המזהירים" של התנועות הלאומיות); המאמר "יומן העם" ("חזית העם", גיליון ד' בניסן תרצ"ג); המאמר "סיום הוגן להטפת השלום..." ("חזית העם", גיליון ל' בניסן תרצ"ב); וכן "המיליון השביעי" מאת תום שגב (הוצאת "כתר", ירושלים, 1991, עמ' 19-20).
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value