עקדת יצחק, ציור על זכוכית, מיוחס למשה בן יצחק מזרחי (שאה). [כנראה ירושלים, שלהי המאה ה-19 או העשורים הראשונים של המאה ה-20].

לוח זכוכית, מצויר בחלקו האחורי בסגנון נאיבי אופייני לאמן.

הלוח מחולק לשתי מסגרות אופקיות: בראש המסגרת העליונה הכתובת "עקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור" (מחתימת ברכת זיכרונות שבתפילת מוסף לראש השנה) ואיור אברהם אבינו עוטה טלית, המניף את המאכלת על יצחק, אשר עקוד שרוע על המזבח; מעליהם מלאך בעל שש כנפיים ורגלי עגל (כמאמר הכתוב ביחזקאל א, ז) העוצר בידו של אברהם; משמאל נראה האיל וקרניו אחוזות בסבך שיח.

בראש הרצועה התחתונה, שהמתואר בה קודם מבחינה כרונולוגית למתואר ברצועה העליונה, מתנוסס הפסוק "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נ.ע.כ.". באיור נראים אברהם ויצחק בשנית: אברהם נושא את המאכלת ומחתה שבה האש, ויצחק נושא חבילת עצים ואוחז במקל הליכה. משמאלם נראים ישמעאל ואליעזר, שהם על פי המדרש הנערים הנזכרים במעשה העקדה, והחמור. הדמויות העבריות – אברהם ויצחק – חבושות מצנפת אדומה, ולעומתן דמויות ישמעאל ואליעזר חבושות כובע "ישמעאלי" – תרבוש תורכי. ישמעאל אף נושא חרב מעוקלת. לצד דמויות הנערים והחמור מופיעים שמותיהם – "חמור", "ישמעאל" ו"אליעזר". שתי הרצועות מוקפות מסגרת מעוטרת בדוגמת חבל.

הציור, שאינו חתום ואינו מתוארך, מיוחס לאמן משה בן יצחק מזרחי (שאה / "טהראני"); משה בן יצחק נולד לפני 1870 בטהרן, עלה לארץ ישראל ב-1890 בערך ושינה את שמו ל"מזרחי". התגורר בירושלים והיה סופר סת"ם; לפרנסתו פתח חנות למסגרות ולמראות בשוק הבשמים בעיר העתיקה, ובעקבות מאורעות תרפ"ט עבר להתגורר בשכונת נחלת ציון, מחוץ לחומות. מזרחי היה ידוע בירושלים כ"צייר המנורות" (לוחות "שויתי"), ובזמנו הפנוי נהג ליצור ציורים והדפסים של המקומות הקדושים ושל סיפורי התנ"ך. אחת מהטכניקות החביבות עליו הייתה ציור על זכוכית, ועל פי עדות מימי מלחה"ע ה-I, השיג לוחות זכוכית לעבודתו מחלונות מנופצים שאסף ברחבי ירושלים.

העבודה שלפנינו נושאת דמיון רב לעבודתו של האמן הצפתי יוסף צבי גייגר (1870-1944; ראו: קדם, מכירה 86, חלק א, 24 במאי 2022, פריט 85). לפי עדותו של אספן היודאיקה יצחק איינהורן, התגורר מזרחי כמה שנים בצפת, סמוך לאחר עלייתו ארצה ולפני שהתיישב בירושלים, ויש יסוד סביר להניח שאת מוטיב עקדת יצחק ואת הקומפוזיציה הנוכחית, ששב עליה שוב ושוב בעבודותיו, ראה תחילה אצל גייגר והעתיק ממנו, כמקובל באמנות העממית.

זאת ועוד, שלום צבר, במאמרו "עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי" מציין כי מקורו של מוטיב עקדת יצחק הוא דווקא באמנות העממית החסידית הפולנית: "בפולין במאות השמונה עשרה והתשע עשרה סיפור העקדה היה בלא ספק הסיפור המקראי הפופולרי ביותר באמנות היהודית. הסיפור מופיע על קשת רחבה של חפצים, בהם דגל מדפיס, פרוכת, כתרי תורה, אבזמי כסף לאבנט יום כיפור, טסים לפדיון הבן, כריכות ספרים מכסף ומגזרות נייר עממיות" (עמ' 473); וכמו כן, כמתועד, על קירות בתי כנסת בפולין. במרבית הדימויים הללו, כמו גם בציור שלפנינו, עוטה אברהם טלית בעלת עטרת כסף ופסים שחורים בנוסח החסידי.

ספרות

• אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה הי"ט. הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979.

• שלום צבר, עקדת יצחק בעבודותיו של משה שאה מזרחי: מחלוצי האמנות העממית בארץ ישראל. בתוך: אביעד הכהן, חנה עמית וחיים באר (עורכים), "מנחה למנחם: קובץ מאמרים לכבוד הרב מנחם כהן", הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה, 2007. עמ' 465-487.

19.5X25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סדקים וקילופים בצבע (ברובם קלים). בלאי ופגמים במסגרת. נתון במסגרת עץ ישנה, עם שברים ופגמים (לא נבדק מחוץ למסגרת).