ספר לישרים תהלה, מחזה אלגורי-מוסרי, מאת רבי משה חיים לוצאטו – הרמח"ל. [אמשטרדם], דפוס יתומי שלמה כ"ץ פרופס, [תק"ג, 1743].

קדם-שער [עם שם הכותר בדיו אדומה], ואחריו שער מלא [חלקו בדיו אדומה]. בנוסח השער נכתב: "שיר ידידות ליום חתונת החכם והנבון כהר"ר יעקב די-גאויש יצ"ו עם הכלה הבתולה המהוללה הצנועה מרת רחל דא-וייגא אינריקש יצ"ו".

'לישרים תהלה' הוא אחד משלושת המחזות שכתב הרמח"ל (השנים האחרים הם: 'מעשה שמשון' ו'מגדל עז') ומיצירותיו הספרותיות החשובות ביותר. הגיבורה הראשית של המחזה, "תהלה" בתו של "המון", מיועדת להינשא ל"יושר" בנו של "אמת", אך בשל כיבוש העיר על ידי "צבא המבוכה" הוחלף בטעות החתן המיועד "יושר" ב"רהב". "רהב" נחשב בטעות לבנו של "אמת", בעוד למעשה הוא בן השפחה – "סכלות". "המון" כמעט ומוסר את בתו "תהלה" ל"רהב", אך לבסוף מתבררת הטעות ו"תהלה" זוכה בבחיר לבה "יושר". לדמויות אלה מצטרפות דמויות המשנה: "תרמית" – חברו של "רהב", "שכל" – חברו של "יושר", "סבלנות" – מינקת יושר, ועוד. הרמח"ל הטמין במחזה זה רעיונות מוסריים ומחשבתיים עמוקים בטכניקה ספרותית נעימה לקריאה, מרתקת ומשובבת לב. במבואו למחזה כותב הרמח"ל: "אין כמשל להצמיח אמת וללמד דעת, לגלות עמוקות מני חושך ותעלומה להוציא אור, לפקוח עינים עורות ופתאים להקנות לב, כי את אשר לא ידעו – ישכילו, ואשר לא שמעו – יתבוננו".

את חיבורו זה הדפיס רבינו הרמח"ל בחמישים עותקים בלבד, לכבוד נישואי ידידו ר' יעקב די גאויש, על מנת לחלקם לחתן ולכלה ולקרוביהם. בהקדמה למהדורה השניה (ברלין תק"מ), כותב המו"ל ר' שלמה דובנא: "והספר הנזכר הדפיסו המחבר בעצמו באמשטרדם בשנת תק"ג, ולא הדפיס ממנו רק חמשים ספרים, ולא הובאו כי אם אל אוצרות הגבירים הספרדים שבאמשטרדם יצ"ו, ולכן כל מבקשו לא ישיגהו, אם לא יתן הון רב באהבתו – ולכן הדפסתי מחדש". בשל חביבותו חזר החיבור ונדפס פעמים רבות.

מהדורה זו של "לישרים תהלה" נחשבת בעלת ערך ביבליופילי רב במיוחד. נדפסה על נייר איכותי, עם שוליים רחבים מאד, והיא משיאי הישגיו של הדפוס העברי באמשטרדם במאה ה-18.

על בטנת הכריכה הקדמית ודף המגן, הודבק דף עם שיר מקורי בכתב-יד, לכבוד "יעקב ורחל החתנים", הכולל את אקרוסטיכון שמותיהם של החתן והכלה, מאת שלמה ן' דלאק. הדף חתוך באמצעו, חלקו הראשון והגדול הודבק על בטנת הכריכה הקדמית, וחלקו התחתון, הקטן יותר, הודבק על דף המגן. (על חלקו התחתון של דף המגן, הודבק צילום של המסמך הרשמי המעיד על חתונת הזוג).

מצורף דף מודפס שנדפס במיוחד לצורך חתונת הזוג (בדפוס פרופס), עם חידה לכבוד שמחת הנישואין מאת יעקב בן אברהם בשן. הדף מתחיל: "אך זה היום שקויתי...". במרכז הדף העליון איור "צורת החידה", ואחריו שיר החידה, המתחיל: "מבית מלוני לעלות נקראתי..." (דף בכתב-יד של שיר חידה זה מופיע בספריית רוזנטליאנה, אמסטרדם, מס' Pl-A-19). [יעקב בן אברהם בשן היה אחד ממגיהי ספר מסילת ישרים, שהדפיס הרמח"ל קודם לכן באמשטרדם, בשנת ת"ק].

[42] דף. 29.5 ס"מ. חיתוך דפים מוזהב (דהוי בחלקו). נייר עבה ואיכותי. מצב כללי טוב. כתמים. כריכה מקורית, עם שדרת עור מעוטרת. בלאי ופגמים בכריכה.

תו ספר של משה חיים גאנס (Mozes Heiman Gans).

כתב-יד, דרשות לראש השנה ויום כפור, מאת הגה"ק רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל – בעל ה"ישמח משה". כתיבת סופרים, עם כעשר הגהות ומשפטי קישור ועריכה בכתב-יד נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגעט – בעל ה"ייטב לב" [גורליץ/סיגעט, בין השנים תר"ט-תרכ"א 1848-1861 בקירוב]. כולל עשרות הגהות של נכדו ותלמידו של בעל ה"ייטב לב", האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש [מאדיאר-לאפאש, שנות התר"ס].

תוכן כתב-היד שלפנינו נדפס בכמה מחלקי סדרת הספרים "ישמח משה". דפי כתב-היד שלפנינו היו תחת ידיהם של האדמו"ר בעל ה"ייטב לב" ושל נכדו ותלמידו האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (ראו להלן). שניהם ערכו קטעים מכתב-היד שלפנינו והדפיסו אותם בספרי "ישמח משה" שהוציאו לאור. על כן נמצאות בדפים שלפנינו הגהות והערות בכתב-ידם, לעתים באותו עמוד, זה לצד זה.

כשערך ה"ייטב לב" את סדרת ספרי זקנו על התורה, הוא לקח מספר קטעים מדפי כתב-היד שלפנינו ושיבצם בתוך הספרים "ישמח משה" (לבוב, תר"ט-תרכ"א). לאחר מכן ליקט האדמו"ר רבי משה דוד מתוך הדפים שלפנינו קטעים הקשורים לספר תהלים, והוציאם לאור בספר תהלים עם פירוש "תפלה למשה" (קראקא, תר"מ). באחד הדפים שלפנינו מופיעות "הנהגות טובות" מאת בעל ה"ישמח משה" שנדפסו עם פירוש התהלים הנ"ל. מאוחר יותר ערך רבי משה דוד והדפיס את כל יתר הקטעים (שהם רוב כתב-היד שלפנינו) בספר "ישמח משה" [על נ"ך ומגילות ועניינים שונים] שהוציא לאור (בסיגעט תרס"ח), בחלק הנקרא "תוכחת חיים אמירה נעימה" (דרשות לימים הנוראים). קטע אחד שובץ בחלק "יין הרקח" שנדפס בספר הנ"ל.

בעת העריכה הוסיף בעל ה"ייטב לב" בכתב-ידו מספר הגהות, משפטי פתיחה וקישור (רובם מופיעים בנוסח המודפס). מאוחר יותר הוסיף גם רבי משה דוד בכתב-ידו הגהות, הוספות ומשפטי פתיחה וקישור, בקטעים שהיו בעריכתו.

באחד הדפים שלפנינו הגהה בכתב-יד קדשו של ה"ייטב לב" שנשמטה מהדפוס. בכמה מן הדפים מספר משפטים שהוקפו על ידו בסוגריים או שהועברו עליהם קווים למחיקה, לציין שלא ידפיסו אותם, כנראה מחמת הצנזורה. באחד הקטעים המצונזרים, נכתב: "כל הדרוש הזה דרשתי בשנת תקמ"ט בר"ה, כשהי' אז גזירות רבות וצרות תכופות זו לזו, ובפרט לקיחת יהודים לבעלי מלחמות [כלומר, גיוס כפוי של חיילים יהודים לצבא, שהתרחש בשלהי ימיו של הקיסר יוזף השני], וגילחו את זקנם ושינו את לבושיהם והלבישום בלבושי בעלי מלחמות. השי"ת ירחם על עמו".

האדמו"ר הקדוש רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל (תקי"ט-תר"א), מגדולי החסידות בהונגריה ובגליציה. גאון אדיר ומקובל אלוקי, חריף ובקי בכל מכמני התורה, נגלה ונסתר. התפרסם בחייו כאיש אלוקים קדוש ונורא, בעל רוח הקודש ופועל ישועות בקרב הארץ. רבנותו הראשונה הייתה בשיניווא בין השנים תקמ"ה-תקס"ח. בשנת תקס"ח נבחר לרב ואב"ד אוהעל והגליל. בתחילה היה רבי משה מן ה"מתנגדים" לדרך החסידות, ובצעירותו נסע להקביל פני הגר"א בווילנא ולקבל תורה מפיו (ר"ב לנדוי, הגאון החסיד מווילנא, עמ' רצא, בשם רבי זלמן וובר. האדמו"ר מקלויזנבורג מביא עדות מעניינת מאותו ביקור, מה שסיפר סבו זקנו ה"ישמח משה" בעניני הנהגת הגר"א עם תלמידיו – שו"ת דברי יציב, ח"ד, יורה דעה, סימן קלא). במשך השנים התקרב רבי משה אל החסידות, בהשפעת חתנו הגאון רבי אריה ליב ליפשיץ מווישניצא, מחבר שו"ת "אריה דבי עילאי", ששכנעו לנסוע אל ה"חוזה מלובלין". אצל "החוזה" נוכח לראות גילויי רוח הקודש מובהקים, ומאז נהיה לתלמידו המובהק, התדבק בדרך החסידות והיה למפיצי תורתה בגלילותיו. מהפך זה חל אצלו בשנות רבנותו בשיניווא. כמו כן, נסע אל האדמו"ר ה"אוהב ישראל" הרב מאפטא. משנת תקע"ה החל לחלק קמיעות לנזקקים לישועה. "הפעולות והמופתים שנעשו ע"י הקמיעות מאתו, תלאה העט להעריך". לפי המסופר, לבו היה מהסס בעניין הקמיעות והוא התלבט האם להמשיך בכך, עד ששמע קול משמים שקרא לו בהקיץ: "אל תירא כי אתך אני" (תהלה למשה). עד היום מרבית הקמיעות וה"שמירות" בארצות אשכנז מיוחסים לתיקוני הקמיעות של בעל ה"ישמח משה", ובהם הנוסח הנדפס של "שמירה לילד וליולדת" ו"שמירה למגפה". גם נוסח ה"קרעסטירר'ס קמיעות" המפורסמים, שנכתבו ע"י אדמו"רים כסגולה לשמירה על הבית והרכוש, מקורם מבעל ה"ישמח משה".

מכתביו נדפסו ספרי הדרוש הנודעים שלו "ישמח משה" על התורה והמגילות ועל אגדות הש"ס, "תפילה למשה" על תהלים, שו"ת "השיב משה", ועוד ספרים. בסידורים רבים נספח ספרו "מעין טהור" על הלכות נדה, שנכתב ביידיש עבור נשות ישראל.

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים – בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.

האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים (תרט"ו-תרצ"ה) היה נכדו ותלמידו המובהק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט. הוא וזקנו ערכו יחד את הספר "תפלה למשה" על תהלים מאת זקנם ה"ישמח משה". בשנים תרס"ו-תרס"ח הוציא לאור שני כרכים של "ישמח משה" על נ"ך ועניינים נוספים. כמו כן, ערך והוציא לאור חלק מספרי זקנו ה"ייטב לב". בשנת תרמ"ב התמנה לאב"ד ור"מ בלאפאש (מאדיאר-לאפאש, כיום: רומניה). בסוף ימיו התגורר בארה"ב, שם כיהן כאדמו"ר מוולאווא.

[
23] דפים (46 עמודים כתובים), חלקם רצופים (ממוספרים: טו-טז; כג-לו. מספר דפים לא ממוספרים). 42 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים – מרביתם במצב טוב ומספר דפים במצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים גדולים ב-9 דפים, עם פגיעה משמעותית בטקסט. כתמים (בהם כתמי רטיבות) ובלאי.

בעל ה"ישמח משה" כתב כל ימיו חידושים בכל חלקי התורה – הלכה, אגדה דרוש וחסידות. את חידושיו אלה כתב בצורה מזדמנת, על גבי ניירות ופתקאות, ולא באופן מסודר. לאחר פטירתו, עברו כתביו לנכדו ותלמידו ה"ייטב לב", שמסר את הכתבים לידי סופר, שיעתיקם בצורה מסודרת. לאחר העתקת הכתבים החל ה"ייטב לב" לערוך ולסדר את החידושים לפי נושאים. תוך כדי העריכה, הוסיף הגהות, משפטי פתיחה וקישור ומראי מקומות רבים. מכתבים אלו הדפיס ה"ייטב לב", בין השנים תר"ט-תרכ"א, את סדרת הספרים "ישמח משה" על פרשיות התורה. בהמשך, כשנעשה ה"ייטב לב" טרוד בענייני רבנותו וישיבתו ובהרבצת תורה לתלמידיו הרבים, מסר את יתר הכתבים לחתנו – רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים אב"ד גורליץ ולנכדו רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, כדי שיערכו ויסדרו חיבורים נוספים מתורת ה"ישמח משה" להדפסה. רבי ישראל יעקב יוקל טייטלבוים מגורליץ ערך את שו"ת "השיב משה" (נדפס בלמברג, תרכ"ו). רבי משה דוד טייטלבוים מלאפאש ערך את החיבור "תפלה למשה" על תהלים (נדפס בקראקא, תר"מ), ובשנים תרס"ו ותרס"ח ערך והדפיס שני כרכים חדשים בשם "ישמח משה", בהם לקט של עשרה חיבורים קטנים על נ"ך, מגילות, אגדות חז"ל ועוד.

הדפים שלפנינו היו הבסיס לחיבוריו השונים של ה"ישמח משה". ניתן לראות בהם את השלב הראשוני של כתבי ה"ישמח משה", קודם העריכה והחלוקה לנושאים ולספרים שונים. עקבות העריכה בכתב-יד קדשם של צאצאיו הקדושים הנ"ל מופיעים על הדפים שלפנינו.

"משה ידבר והאלקים יעננו בקול" – תיאור דרשותיו של ה"ישמח משה"

האדמו"ר רבי משה דוד טייטלבוים אב"ד לאפאש, שערך והוציא לאור את דרשות זקנו ה"ישמח משה" לימים נוראים (על פי הדפים בפריט שלפנינו), מביא בספרו "תהלה למשה" תיאור של דרשות ה"ישמח משה" בימים אלה:

"כאשר התחילו ימי התשובה בימי אלול עד אחרי סוכות, היה עיקר עבודתו לעורר העם לתשובה... בכל שבת ושבת מחודש אלול, ויום א' דסליחות, ושני ימים דראש השנה, ושבת שובה, וביום שאומרים י"ג מדות, וערב יום הכפורים קודם כל נדרי, וקודם תפלת נעילה והושענא רבה... כל מגמתו בדרשות הרבים האלה היה אך להורות לעם ה' דרכי ה' והמעשה אשר יעשון... ולא יצויר על לוח את רב חילו ותקפו כאשר פתח את פיו הקדוש להוכיח במוסריו הנעימים הנובעים ממקור נאמן לב קדוש וטהור... התפזרו שביבי אש ניצוצי דבריו הקדושים ויורדים לחדרי בטן אלפי אנשים השומעים אשר נמס לבבם כמים... וספר ומנה החטאים אשר יעשה אותם האדם לחטוא בהנה, ועד כמה מגיע הפגם בנפש ובשרשו למעלה בשמי רום.

חיל ורעדה יאחזון בראותם גודל חרדת איש קדוש כמוהו. כל אחד חשב עם קונהו אם בארזים נפלה שלהבת התשובה מה יעשו אזובי קיר נבזה וחדל אישים כמוני... אם אבן הוא נמוח מקול אנחתו ובכייתו והתעוררותו... ונהרי דמעות נשרו מבין ריסי עיניו בהתאוננו על חורבן בית אלקינו ועל עם ה' המפוזר ומפורד בין העמים... כנחלים נבעו הדמעות על לחיי האנשים השומעים, פור התפררה עמודי בית הכנסת, מוט התמוטטה כותלי בית המדרש מקול שאגתו אשר שאגה לו כלביא: עד מתי לא תרחם את יהודה, עד אנה בוכיה בציון ומספד בירושלים. [אפס קצת מאיכות דרשותיו לך נא ראה בישמח משה... ובחיבור זה בתוכחת חיים], ומשה ידבר והאלקים יעננו בקול הולך וחזק מאד... לא גיהק ולא פיהק... ולא הוצרך מעולם לקנח חוטמו וכדומה כדרך אנשים הבוכים מרוב בכייתם. אם כי היה זקן בא בימים והיה מאריך בדרשה כמה שעות, לא ייעף ולא ייגע...

ופעם אחת ענה ואמר: כי כל איש שומע ושמע דרשתו יבטח בשם ה' כי לא יעזוב נפשו לשאולה...

לא היה איש או אשה, כגדולים כקטנים, אשר לבבם לא נשבר בקרבם לאלף גזרים, שבים ומתחרטים בכל לבבם ונפשם ומאודם, וזה היה לו למשיבת נפשו הטהורה... ".

מכתב "כללי-פרטי" (מכתב שנשלח למספר אנשים בנוסח אחיד) מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, חנוכה תשי"א [1950].

שכפול של הדפסה במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של ה"מרכז לעניני חינוך" (מל"ח – ארגון האחראי על מפעל החינוך והפצת היהדות של חב"ד בארה"ב, שעמד תחת הנהלת הרבי מיום ייסודו בשנת תש"א), עם צילום חתימת-יד קדשו של הרבי, ובתוספת מספר שורות בכתב-יד קדשו בשולי הדף.

נכתב כעשרה חודשים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, וכחודש וחצי קודם עליית הרבי על כס נשיאות חב"ד. נשלח אל השו"ב הרה"ח ר' אברהם סנדר נמצוב.

במכתב, שנלווה במקור אל קונטרס לחנוכה (ובו מאמר "ברוך שעשה ניסים" מבעל ה"צמח צדק", שיחות וליקוטי מנהגים), הרבי מעורר על הצורך להאיר את הסביבה באור התורה ומאור שבתורה – תורת החסידות, וכותב כי חמיו הרבי הריי"צ – "הכ"מ" [=הריני כפרת משכבו; ביטוי הנכתב בתוך שנת האבל], "הורה לנו גם בזה את הדרך, לכל אחד ואחת מאתנו, כי במשך ימי חייו חיותו בעלמא דין, הי' הולך ומדליק את הנרות דבני ובנות ישראל... הי' מוסיף והולך בהדלקתו זו מזמן לזמן ומשנה לשנה, הדלקתו זו היתה על פתח ביתו (אבל) מבחוץ, כדי שהנרות יאירו את השוק, מקום חשך ואפילה כי שקעה החמה...".

הרבי חותם "בברכת חנוכה שיהי' האור מוסיף הולך ואור עד נכון היום, הוא יום הגאולה", ומוסיף בשוליים מספר הפניות ומראי-מקומות.

בשולי הדף, הוספה ארוכה (למעלה מ-40 מילים) בגוף-כתב-יד קודשו של הרבי: "בדא"פ [בדרך אפשר] אולי י"ל [יש לומר] במעלת שמונה (דימי חנוכה) – שמתקן ג"כ [גם כן] ח' טרפות כלליות ד"ן חנ"ק נפ"ש [=דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה ושבורה]. ועי' ברכות (ד, ב) מיכאל באחת כו' בשמונה ובלקו"ת לג"פ [=לקוטי תורה לג' פרשיות] ל"ב ע"ב בארוכה ומעתיק מש"ך עה"ת פ' ראה במעלת מה שאומרים ח"פ שלום במימרא דאר"א אר"ח ת"ח [ח' פעמים שלום, במימרא אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים] מרבים שלום". למיטב ידיעתנו הוספה זו לא הובאה בדפוס מעולם.

[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים.

גוף המכתב נדפס באגה"ק של הרבי מליובאוויטש (חלק ד, אגרת תתמה), ללא ההוספה בכתב-יד קדשו.