טיוטה למכתב "כללי-פרטי" לל"ג בעומר – שני עמודים בכתב-יד קדשו של רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, פסח שני תיש"א [י"ד אייר תשי"א, 1951].

דף נייר פשוט, כתוב בעיפרון משני צדדיו (כ-50 שורות בכתב-יד), עם מחיקות, תיקונים, סימונים, הדגשות והוספות בעיפרון ובדיו שחורה. רישומים אחדים נוספו בידי המזכיר, כהכנה להדפסת המכתב.

טיוטה למכתב "כללי-פרטי" (מכתב בנוסח אחיד שנשלח למספר אנשים), שנכתב לרגל ל"ג בעומר תשי"א, כשלושה חודשים לאחר עלותו של הרבי מליובאוויטש על כס נשיאות חב"ד.

במכתבו מסביר הרבי את עניינו ותוכנו של ל"ג בעומר, על פי המובא בכתבי האר"י ובתורת החסידות, "אשר זה הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי – הילולא דרבי שמעון – אשר הגיע בשעה ההיא לתחלת וראש כל המדריגות שלו... והי' מאיר בו מבחי'... הארת אורו של משיח".

בהמשך עומד הרבי על משמעותו המיוחדת של יום זה בדורנו על פי תורת החסידות: "ומדי שנה בשנה ביום זה מתעורר עוד הפעם מצב זה [הארת אורו של משיח]... ויתרון בדורותינו... בדורות הראשונים לא ניתן רשות לגלות רק לרשב"י וחבריו לבדם, אבל בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות פנימיות התורה... ואשרי האיש, אשר ביום סגולה זה, יום גילוי פנימיות התורה, יתחזק ויוסיף אומץ לקבוע שיעורים בפנימיות התורה, לעצמו, וגם בדיבוק חברים, וגם להשפיע, ככל יכלתו, על זולתו... שנדע את ה' ומה ה' דורש מאתנו...".

הרבי מסיים את מכתבו: "בברכה ופ"ש [פרישת שלום] כל החבורה יחיו"; ומוסיף הפניות ומראי-מקומות לענינים המובאים במכתב.

[1] דף (שני עמודים כתובים). 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים.

טיוטת המכתב שלפנינו נדפסה באגה"ק של הרבי מליובאוויטש (חלק ד, אגרת א'ב); ובליקוטי שיחות (חלק ז, עמ' 335).