כתב-יד על קלף, "ממורבוך" (ספר הזכרת נשמות) של קהילת אוסטרליץ, מורביה (היום: Slavkov u Brna, צ'כיה), [שנות הש"ע-הת"ק, המאות ה-17-19].

כתיבה אשכנזית, מרובעת ורהוטה, על דפי קלף. חלק מתיבות הפתיחה בדיו צבעונית ובדיו מוזהבת. חלקן מקושטות.

חלקו הראשון של כתב-היד נכתב כנראה בשנות הש"ע (ראשית המאה ה-17), לפי שם המלך שנכתב בתפילה לשלום המלכות (ראו להלן). בהמשך נוספו בו רישומים לפחות עד שנת תקע"ה.

"ממורבוך" הינו ספר הזכרת נשמות שהיה נפוץ בקהילות אשכנז. מתוכו הזכירו את נשמות נפטרי הקהילה בשבתות השנה, והוא הכיל בתוכו גם נוסחי תפילות הנאמרים על בימת הקריאה בבית הכנסת.

ה"ממורבוך" שלפנינו הוא מקור חשוב לתולדות יהודי אוסטרליץ, במשך מאות בשנים (יתכן אף מתקופת ייסוד הקהילה בימי הביניים, ראו להלן).

כתב-היד שלפנינו כולל:

דפים 1-5 – תפילות "על הכל יתגדל", "יקום פורקן", "מי שברך" לקהל, "ברכת ראש חודש", "אב הרחמים"; "מי שברך אבותינו... הוא יברך את כל איש ואשה בעבור שנותנים נדבה בכל ערב שבת וערב יום טוב לקופה של צדקה...", "מי שברך" לתעניות בה"ב, "לברך כשהקהל קובעין תענית על פי הרב, מי שברך אבותינו... הוא יברך כל מי שישב בתענית היום, הן שמשלימו הן שמתענה לשעות הן שמתענה מבשר ויין ומתבשיל חם הן שקובע עת לתורתו הן שנותן צדקה לעניים הן שיהרהר לשוב בתשובה ומתחרט על מעשיו הרעים, בשכר זה...", "מי שברך" לחולה וליולדת, "לברך לתפוס [=אדם שיושב ב"תפיסה", בית כלא], מי שברך אבותינו... הוא יברך ויוציא כל אחינו בני ברית מבית האסורים...".

דף 6 – נוסח תפילה לשלום המלכות המתחיל "האלקים אשר ברא" (נוסח זה מופיע בכתבי-יד של מנהג אשכנז המזרחי). אחר המילים "הוא יברך אדונינו המיוחס מאד הקיסר רומי המהולל", נמחקו שם הקיסר ושם הקיסרית המקוריים, ובמקומם נכתב "ורדיננוס", ומאוחר יותר הוסיפו: "ואת אשתו המלכה ליניארו". כפי הנראה, "ורדיננוס" הוא פרדיננד השני שהוכתר לקיסר בשנת שע"ט כשהוא אלמן ובשנת שפ"ב נשא לאשה את אלאונורה גונזגה ממנטובה. מכאן ששם הקיסר המחוק הוא מתיאס, שכיהן כקיסר לפני פרדיננד השני, בין השנים שע"ב-שע"ט, ומכאן שחלקו הראשון של כתב-היד שלפנינו נכתב בשנים אלה.

דפים 6ב-7 – תפילות "מי שברך": "מי שברך אבותינו... הוא יברך... כל איש ואשה שנזהרים מיין שאסרו חכמים..."; מי שברך ל"נזהרים מלדבר בבית הכנסת", בנוסח שונה וקדום מהנוסח הידוע שתיקן בעל תוספות יום טוב בעקבות גזירות ת"ח ות"ט; "מי שברך אבותינו... הוא יברך... בעבור שנדר לצדקה בעד הנשמות שהזכיר היום..." (הכתיבה המקורית של תפילה זו דהתה מאד, ולכן הועתקה שוב התפילה מאוחר יותר בחציו התחתון של העמוד).

דף 8א – מי שברך לשלום הרוזנים, בכתיבה מאוחרת יותר מהכתיבה בדפים הקודמים. גם בתפילה זו נמחקו השמות המקוריים ובמקומם מופיעים "הגרעבן יר"ה אוליאבי" [הרוזנת ירום הודה אוליביה?] ו"הגראב יר"ה מקסמיליאן" – כפי הנראה הוא הרוזן Maximilian Ulrich von Kaunitz שאוסטרליץ היתה בשליטתו במחצית הראשונה של המאה ה-18 (לא הצלחנו לעמוד על זהות הרוזנת "אוליאבי").

דפים 8ב-11 – חרמי קהל: "החרם בקיצור" – נוסח חרם קצר להכרזה בבית הכנסת על "כל מי שיודע בדבר פלוני או בגניבת פלוני או בעדות ובזכיות של פלוני... יבוא ויגיד לפלוני או לפני ב"ד אשר תשב פה בזמן פלוני או לפני הרב האב בית דין, ואם לא יגיד ונשא עונו...", ואחר כך "מי שברך אבותינו... הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה... וכל מי שיבא ויגיד האמת והיושר הידוע לו בלתי ערמה ומרמה מן דבר פלוני וכל מי שהוא נקי ונקי מעניין הזה..."; "חרם של יהושע בן נון" – נוסח החרם הנ"ל באריכות גדולה; "חרם על העוסק בדברים מסוכנים ובלתי מתוקנים" ותפילת "מי שברך" לנ"ל. למיטב ידיעתנו, נוסחי חרם אלה לא נדפסו.

דפים 12-27: רישומי הזכרת נשמות של קרוב ל-250 רבני ותושבי קהילת אוסטרליץ. ליד כל שם כתוב מה נתרם לקהילה (כגון "מתנה מרובה לצדקה", ספר תורה, עץ חיים של כסף, כתר של כסף, טס של כסף, מנורה של כסף, מנורה של נחושת, ועוד) עבור הזכרת נשמתו ועל ידי מי נתרם. כפי הנראה, ברשימות אלה מופיעים רק כאלה שתרמו עבור הזכרת נשמתם לדורות. יתכן שהשמות הראשונים ברשימה הם מימי הביניים.

מרבית הרישומים הנ"ל נכתבו בפעם אחת, על ידי סופר אחד בכתיבה רהוטה, ואחריו נוספו רישומים עם שמות בכתיבות שונות. לאחר מכן הועתקה הרשימה בשנית, על ידי סופר אחר, בכתיבה מרובעת ובינונית, ובה הכניס הסופר גם את השמות שנוספו בסוף הרשימה הראשונה. גם לאחר הרשימה השנייה נוספו שמות נפטרים חדשים בכתיבות שונות. קרוב לסוף ההוספות האלה נרשם (דף 26ב): "ואת נשמת מורי מורינו הרב ר' יעקב במו"ה שלמה גלייויץ זצ"ל" – הוא רבי יעקב גלייוויץ-קליין אב"ד זמלין ואוסטרליץ, בעל "עטרת שלמה" (ברונא תקמ"ח), שנפטר בשנת תקע"א ועל פי מעשה שהיה זכה שהספידו ה"חתם סופר" (ראו: ב"ש המבורגר, זכרונות ומסורות על ה'חתם סופר', עמ' 176 ועמ' 334-335). מכאן שבשנת תקע"א עדיין נרשמו שמות נפטרים ב"ממורבוך" זה.

בדף 14ב ובדף 23א נרשם: "ואת נשמת מוה"ר יששכר ב"ר ישראל והרבנית לאה בת ר' חיים" – כפי הנראה הוא רבי יששכר בר איילנבורג בעל "באר שבע", שנפטר באוסטרליץ בשנת שפ"ג.

רב נוסף ידוע נזכר בדף 16א ובדף 25א: "ואת נשמת הרבנית מ' עלקיל בת מוה"ר אהרן הכהן, בעבור שבעלה מורי מ"ו ר' אברהם נתן אב"ד ור"מ דפה ודק"ק האציפלאץ נתן מתנה מרובה לצדקה..." – רבי אברהם נתן נטע פייטל ב"ר אברהם מונק ממגורשי ווינא, אב"ד אוסטרליץ בין השנים תמ"ו-תע"ג, ואחר כך אב"ד הוצנפלוץ עד לפטירתו בשנת תפ"ד.

בדף 19, מספר רישומים של תנאים שהתורמים עשו עם הקהילה, חלקם מתוארכים בין השנים תפ"ד-תקע"ה. הראשון, משנת תפ"ד, בכתיבת וחתימת "הק' אורי ליפמן נ"ש חפ"ק אויסרליץ" – רבי אורי ליפמן מניקלשבורג אב"ד אוסטרליץ, בשנת תפ"ה חתם על כרוז נגד השבתאות, ראו: ערים ואמהות בישראל ח"ד עמ' 296.

קהילת אוסטרליץ היתה מהקהילות העתיקות ביותר במורביה, ויהודים חיו בה לפחות מהמאה ה-13 (ראה חומר מצורף). העיר נקראה בפי היהודים לפעמים בשם "עיר לבן", כפי הנראה על שם העסק העיקרי של יהודי המקום, בעמילן ובאבן גיר.

ה"ממורבוך" שלפנינו כרוך בכריכה מקורית, שהיא כפי הנראה מתקופת הכנתו של הספר והדפים הראשונים שנרשמו בו, בשנות הש"ע.

[27] דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. דהיית דיו בחלק מהדפים. כריכת עץ מחופה עור מקורית, עם פגמים. שרידי אבזם מתכת.

כתב-יד, מחזור לסוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, כמנהג לישלוא (L'Isle-sur-la-Sorgue), דרום צרפת. [המאה ה-16/17].

כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. ללא תפילות הקבע. כולל פיוטי חג הסוכות ופיוטי ההושענות (חסר בתחילתו, לפנינו מסוף היום הראשון), פיוטים ומזמורים ל"ליל החותמת" (ליל הושענא רבא) וליום הושענא רבא, פיוטים לליל שמיני עצרת, "שחרית ליום גשם", פיוטים לליל שמחת תורה ולשחרית, מוסף וקריאת התורה של שמחת תורה.

קולופון בעמוד האחרון: "נשלם הסדר מחג הסוכות תהלה לאל בורא עולם".

לפנינו הפסוקים הנאמרים בליל שמחת תורה לפני הוצאת ספר התורה, מתחילים "תורת ה' תמימה משיבת נפש...". פסוקים אלה ייחודיים למנהג לישלוא, בשונה משאר קהילות דרום צרפת, והם מופיעים בנספח מיוחד בן 3 דפים שמופיע בחלק מהעותקים של מחזור קרפנטרץ לשלושה רגלים, אמשטרדם תקכ"ב. בנספח זה מופיעים פסוקים אלה כ"מנהג ק"ק לישלוא", בניגוד לפסוקים אחרים, המופיעים בתוך המחזור, אותם נהגו להגיד בקרפנטרץ ובקהילות האחרות.

בדפים 86-87 תפלה לכבוד האפיפיור (שתחת שליטתו חסו יהודי דרום צרפת באותם ימים), עם הכותרת: "פזמון למצלאין – לאדוננו הפיפיור". בתוך התפילה: "מצלאין אנחנא... לחיי אב המון אדוננו הפיפיור פאפא מרומי...". אחריה תפילת "הנותן תשועה" לאפיפיור. לאחר מכן, בדף 88, הוראה לומר תפלות "מי שברך" לכבוד ההגמונים מאוויניון ומקוואליון ולכבוד המושל מקרפנטראץ.

[88] דף. 23.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות, כתמים כהים וכתמי שעוות נרות (בעיקר בדפים של "ליל החותמת"). קרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה חדשה, עם שרוכי קשירה.

כתב-יד, מחזור ליום כיפור ושלושה רגלים, כמנהג קארפינטראץ וקהילות דרום-צרפת. קוארטיזון (Courthézon, סמוכה לקארפינטראץ, דרום צרפת), תמ"ג [1683].

כרך בפורמט גדול. כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. במספר מקומות כתיבה ספרדית בינונית, ללא ניקוד. בחלק מהדפים עיטורים פרחוניים וגיאומטריים.

בראש הכרך פיוטים ותפילות לערב יום הכיפורים. אחריהם פיוטים ל"ליל החותמת" (הושענא רבא), ולאחר מכן פיוט ארוך "ליום שמחת תורה – בנויה על פטירת מרע"ה על דרך ההגדה", ואחריו "קדוש של שמחה[!] תורה". החל מדף 29ב – מחזור לשלושה רגלים – פסח, שבועות, סוכות, הושענא רבא ושמחת תורה, כולל תפילות הקבע ופיוטים מיוחדים לפי מנהג קהילות דרום צרפת. בראש העמוד הנ"ל נכתב: "סדר של שלוש רגלים כמנהג קק"ק [=קהילת קודש קארפינטראץ] ולשלאה [=L'Isle-sur-la-Sorgue, הסמוכה לקארפינטראץ] יגן ה' בעדם אכי"ר פה קוארטיזון כ' לחדש תמוז שנת באמ"ת [=תמ"ג] לפ"ק ע"י הצעיר מרדכי ב"ר יעקב אשטרוק". בדף 56ב, בסיום האזהרות לשבועות, קולופון: "...על ידי צעיר מן הצעירים מרדכי אשטרוק ב"ר יעקב נ"ע, בעד קרובי ר' משה דמייררגוש יצ"ו". בדף 24א נכתב: "נעשה בעד קרובי משה בן הנכבד יצחק דמירארגוש" – כיתוב זה נמחק בהדבקת פיסות נייר על רובו, אך ניתן לקריאה מעבר לדף.

בדף 21ב, רישומים: "שחור על לבן זכר לחרבן יום שנפטר אבי נ"ע יצחק דמיאירארגוש... מרחשון שנת חמשת אלפים ארבע מאות שלשה עשר [=תי"ג] לפ"ק"; "...לזכרון בין עיני יום שנפטרה אמי... שנת בכל צרותם לו צר ומלאך פניו הושיע"ם [=תל"א] לפ"ק".

[71] דף. 34 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים במספר דפים (חלקם מחריכת דיו), עם פגיעות קלות בטקסט. סימני עש קלים. כריכת עור ישנה, עם הטבעות מוזהבות בשדרה, בהן הכיתוב Samuel Cremieu fils de Ruben (שמואל בן ראובן קרמיה). קרעים, פגמים וסימני עש בכריכה.

כתב-יד, קיצור זמירות ישראל, פיוטים, בקשות ופזמונים, כמנהג קהילות הספרדים. פירארה, ת"ר [1840].

שער מעוטר. כתיבה מרובעת, מנוקדת ברובה. בדיו אדומה ושחורה (חלק מהכותרות ותיבות הפתיחה בדיו אדומה). בשער: "סדר קצור זמירות ישראל, כמנהג ק"ק ספרדים יצ"ו, נעשה בחדש אב שנת הת"ר פירארא".

כתב-היד מכיל לקט של פיוטים, בקשות ופזמונים לשבתות ולמועדים, קינות לתשעה באב, רשות לקריאת חתנים בספר תורה, ועוד, המסודרים לרוב לפי סדר השנה (החל משבת בראשית). חיבור זה מופיע במספר כתבי-יד מאיטליה (בעיקר מפירארה, אך היו שהועתקו גם בפאדובה ואולי גם במקומות אחרים), החל מראשית המאה ה-18. המוקדם שבהם הוא "קצור זמירות ישראל, כפי מנהג קק"י ליואנטיני", שנכתב על ידי רבי פנחס חי ענו מפירארה בשנת תס"ה. רבים מן הפזמונים הם של רבי ישראל נאג'ארה (ומכאן שמו של הקובץ "קיצור זמירות ישראל"), אך הוא מכיל גם פיוטים ופזמונים ייחודים לקובץ זה, כגון: פיוט לשבת חנוכה על נס הצלה משרפה בחנוכה בשנת תמ"ח שתחילתו: "הגות פלאות עמקו גדלו", מאת "הרב צהלון זצוק"ל" (דף ז1); פיוט על גזרות ת"ח ת"ט שתחילתו: "יסלד לב אישים ברוב חילה", מאת "יעקב בר משה הלוי" (לז1); שני פיוטים מאת רבי מנחם די לונזאנו: "אשמחה היום באל איום" (יד2) ו"הבקר אור אל ליל ישן" (כט2); "אפתח נא שפתי ואענה ברון" מאת רבי מתתיה בן יצחק מבולוניא (יט1); "אפתח שיר בשפתי ולשון לבי תרון" מאת רבי מרדכי דאטו (יט2); "יום זה לישראל אורה ושמחה" מאת רבי יצחק סלמה (כא1); "בי חן דבר פי אל דבר" מאת רבי עמנואל ריקי (לג1); "תוכחה נאה באל"ף בי"ת להר"ר חזקיה זצוק"ל" (מה2); ועוד.

בדפים כא-כב מופיעה תפילת אשכבה מיוחדת על המקובל רבי אהרן ברכיה ממודינא בעל "מעבר יבק": "השכבה נוהגים לומר לבעל אשמורת הבוקר במועדים". בתוך נוסח ההשכבה: "...מרנא ורבנא כמה"ר אהרן ברכיא מודינא זצוק"ל, אשר אזן וחבר וחק ותקן למשכימי קום סדר אשמורת הבוקר בק"ק מודינא... והוא אשר חבר אותו הספר המהולל... ספר מעבר יבק...".

כריכת עור מקורית נאה, עם עיטורי מתכת בחזית ובגב הכריכה.

[1], א-נ, [נא-נד] דף. 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים בודדים וזעירים במספר דפים. כריכה מקורית, עם עיטורי מתכת. פגמים וקרעים בכריכה.

כתב-יד מאויר, הגדה של פסח, עם הפטרות של פסח כמנהג מכנאס, מעשה ידי רבי ברוך ב"ר אברהם מאימראן. [מכנאס, מרוקו, בין השנים תק"ן-תקפ"ו, שלהי המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19].

כתיבה מערבית נאה (מרובעת ובינונית). שער נפרד (מעוטר) לחלק ההפטרות, בו מופיע שם הכותב ושמות בניו, עבורם הכין את כתב-היד: "הפטרות של פסח כמנהג ק"ק מכנאס יע"א... כתבתי... אני הצעיר ברוך בר החכם השלם הותיק כהה"ר אברהם מאימראן זלה"ה, נכתבו לתשוקת האחים שלא יתפרדו אברהם ומשה יצ"ו". מעבר לשער רישום בעלות: "אברהם ומשה בן רבי ברוך מאימראן יצ"ו". רישום נוסף בדף שלפני השער: "ברוך אברהם מאימראן סי"ט". קולופון בעמוד האחרון: "אני הכותב ע"ה ברוך מאימראן יצ"ו".

כתב-היד כולל איורים רבים המשלבים מסורות-עיטור אירופאיות עם סגנונות אמנותיים האופייניים לארצות האסלאם. העיטורים כוללים מסגרות בדגמים צמחיים, תיבות-פתיחה גדולות ומעוטרות, קשתות וקשתות מחודדות וכן איורים פיגורטיביים. עיטורי כתב-היד כוללים: תיבות-פתיחה גדולות שבאותיותיהן משולבות דמויות זעירות (דפים 5ב, 6א); איור של דמות הרשע מארבעת הבנים, ואיורי דמות התם (דף 6א); איור של דמות מחזיקה גביע קידוש (דף 8א); מילות הפיוט "דיינו" מופיעות בתוך קשת מחודדת גדולה, מעוטרת בדגמים צמחיים (דף 12א); איור גדול המתאר את יצחק אוחז בחבל הקשור לכבש – קרבן פסח (דף 13ב); איור גדול של דמות מחזיקה מצה – "מצה זו שאנו אוכלים" – על רקע עיטורים צמחיים (דף 14א); איור גדול של דמות מחזיקה מרור – "מרור זה שאנו אוכלים" (דף 14ב); איור גדול במיוחד של דמות מחזיקה גביע קידוש, סמוך לברכה על הכוס השנייה (דף 16א); תיבת-פתיחה לפסוק "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד", עם איור של דמות אוחזת לוחות שבתוכם המילים "לא לנו" (דף 17ב); תיבת-פתיחה לתפילת "נשמת כל חי", עם איור של דמות אוחזת כלי שעליו הכתובת "נשמת" (דף 20ב); דמות רוכבת על סוס (דף 37ב).

לאחר סיום ההגדה, ולפני חלק ההפטרות (בדף 24א), מופיע איור גדול, על פני כל שטח העמוד, המתאר את דמות גדולה בתוך קשת מעוטרת. איור זה, הנושא את הכותרת "זו היא צורת שפוך" משמר מסורת עממית של יהודי מרוקו, שנועדה לגרום לילדים להישאר ערים עד סוף קריאת ההגדה: לאחר קריאת "שפוך חמתך" היו פותחים את הדלת ומספרים לילדים כי "שפוך" או "סיפוך" (בהגייה מרוקאית) ייכנס בעדה; מנהג זה מקביל למנהג הציפייה האירופאי לאליהו הנביא.

כמו כן, כתב-היד כולל שבע תיבות-פתיחה גדולות המעוטרות במסגרות מלבניות בדגמים צמחיים (דפים 4א, 5א, 6ב, 7א, 8ב, 11א, 18א), העיטור בדף 11א כולל קשת מחודדת; דף המוקף במסגרת בדגם צמחי (29א); ותיבות-פתיחה מעוטרות נוספות (דפים 5ב, 6א, 7א).

רבי ברוך מאימראן, מחכמי ורבני מכנאס (מלכי רבנן, דף כד). בנו של רבי אברהם מאימראן, מחכמי ודייני מכנאס, חתנו של רבי יעקב טולידנו – מהרי"ט (ראו אודותיו: מלכי רבנן, דף יז). אחיו הבכור של רבי ברוך, היה רבי משה מאימראן – תלמיד סבו המהרי"ט, מחכמי מכנאס הנודעים (ספרי חידושיו ודרושים נדפסו בשנים האחרונות על ידי מכון "אהבת שלום"). אחיו האחרים של רבי ברוך, היו רבי דניאל מאימראן, רבי שלמה מאימראן ורבי שמעיה מאימראן. בחיבור "מזכרת הנפטרים של רבני המערב" מאת רבי חיים טולידאנו (פורסם על ידי הרב אברהם הלל, מן הגנזים, ספר יז, ירושלים תשפ"ג, עמ' קצא), נרשמה פטירתו של רבי ברוך: "נלב"ע החכם הותיק כהה"ר ברוך מאימראן נ"ע בעיר מקנאסא יע"א בר"ח שבט בשנת תקפ"ו לפ"ק ברעב שהיה בשנה ההיא...".

מאחר ורבי אברהם מאימראן נפטר בשנת תק"ן ובנו הכותב – רבי ברוך – נפטר בשנת תקפ"ו, תיארכנו את כתב-היד בין השנים הנ"ל.

[37] דף. בחלק ההפטרות נקרעו וחסרים כ-10 דפים (נותרו חלק מקצוות הדפים בשוליים הפנימיים). 14 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים בחלקם התחתון של הדפים, עם דהיית מילים ומריחת דיו. נכרך מחדש, עם שילוב של כריכת עור ממרוקו (מתקופת כתב-היד בקירוב).

ספרות: כתב-היד מתועד בקטלוג "חיי היהודים במארוקו" (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1973), עמ' 83, תמונות 132-133.