כתב-יד מאויר, הגדה של פסח, עם הפטרות של פסח כמנהג מכנאס, מעשה ידי רבי ברוך ב"ר אברהם מאימראן. [מכנאס, מרוקו, בין השנים תק"ן-תקפ"ו, שלהי המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19].

כתיבה מערבית נאה (מרובעת ובינונית). שער נפרד (מעוטר) לחלק ההפטרות, בו מופיע שם הכותב ושמות בניו, עבורם הכין את כתב-היד: "הפטרות של פסח כמנהג ק"ק מכנאס יע"א... כתבתי... אני הצעיר ברוך בר החכם השלם הותיק כהה"ר אברהם מאימראן זלה"ה, נכתבו לתשוקת האחים שלא יתפרדו אברהם ומשה יצ"ו". מעבר לשער רישום בעלות: "אברהם ומשה בן רבי ברוך מאימראן יצ"ו". רישום נוסף בדף שלפני השער: "ברוך אברהם מאימראן סי"ט". קולופון בעמוד האחרון: "אני הכותב ע"ה ברוך מאימראן יצ"ו".

כתב-היד כולל איורים רבים המשלבים מסורות-עיטור אירופאיות עם סגנונות אמנותיים האופייניים לארצות האסלאם. העיטורים כוללים מסגרות בדגמים צמחיים, תיבות-פתיחה גדולות ומעוטרות, קשתות וקשתות מחודדות וכן איורים פיגורטיביים. עיטורי כתב-היד כוללים: תיבות-פתיחה גדולות שבאותיותיהן משולבות דמויות זעירות (דפים 5ב, 6א); איור של דמות הרשע מארבעת הבנים, ואיורי דמות התם (דף 6א); איור של דמות מחזיקה גביע קידוש (דף 8א); מילות הפיוט "דיינו" מופיעות בתוך קשת מחודדת גדולה, מעוטרת בדגמים צמחיים (דף 12א); איור גדול המתאר את יצחק אוחז בחבל הקשור לכבש – קרבן פסח (דף 13ב); איור גדול של דמות מחזיקה מצה – "מצה זו שאנו אוכלים" – על רקע עיטורים צמחיים (דף 14א); איור גדול של דמות מחזיקה מרור – "מרור זה שאנו אוכלים" (דף 14ב); איור גדול במיוחד של דמות מחזיקה גביע קידוש, סמוך לברכה על הכוס השנייה (דף 16א); תיבת-פתיחה לפסוק "לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד", עם איור של דמות אוחזת לוחות שבתוכם המילים "לא לנו" (דף 17ב); תיבת-פתיחה לתפילת "נשמת כל חי", עם איור של דמות אוחזת כלי שעליו הכתובת "נשמת" (דף 20ב); דמות רוכבת על סוס (דף 37ב).

לאחר סיום ההגדה, ולפני חלק ההפטרות (בדף 24א), מופיע איור גדול, על פני כל שטח העמוד, המתאר את דמות גדולה בתוך קשת מעוטרת. איור זה, הנושא את הכותרת "זו היא צורת שפוך" משמר מסורת עממית של יהודי מרוקו, שנועדה לגרום לילדים להישאר ערים עד סוף קריאת ההגדה: לאחר קריאת "שפוך חמתך" היו פותחים את הדלת ומספרים לילדים כי "שפוך" או "סיפוך" (בהגייה מרוקאית) ייכנס בעדה; מנהג זה מקביל למנהג הציפייה האירופאי לאליהו הנביא.

כמו כן, כתב-היד כולל שבע תיבות-פתיחה גדולות המעוטרות במסגרות מלבניות בדגמים צמחיים (דפים 4א, 5א, 6ב, 7א, 8ב, 11א, 18א), העיטור בדף 11א כולל קשת מחודדת; דף המוקף במסגרת בדגם צמחי (29א); ותיבות-פתיחה מעוטרות נוספות (דפים 5ב, 6א, 7א).

רבי ברוך מאימראן, מחכמי ורבני מכנאס (מלכי רבנן, דף כד). בנו של רבי אברהם מאימראן, מחכמי ודייני מכנאס, חתנו של רבי יעקב טולידנו – מהרי"ט (ראו אודותיו: מלכי רבנן, דף יז). אחיו הבכור של רבי ברוך, היה רבי משה מאימראן – תלמיד סבו המהרי"ט, מחכמי מכנאס הנודעים (ספרי חידושיו ודרושים נדפסו בשנים האחרונות על ידי מכון "אהבת שלום"). אחיו האחרים של רבי ברוך, היו רבי דניאל מאימראן, רבי שלמה מאימראן ורבי שמעיה מאימראן. בחיבור "מזכרת הנפטרים של רבני המערב" מאת רבי חיים טולידאנו (פורסם על ידי הרב אברהם הלל, מן הגנזים, ספר יז, ירושלים תשפ"ג, עמ' קצא), נרשמה פטירתו של רבי ברוך: "נלב"ע החכם הותיק כהה"ר ברוך מאימראן נ"ע בעיר מקנאסא יע"א בר"ח שבט בשנת תקפ"ו לפ"ק ברעב שהיה בשנה ההיא...".

מאחר ורבי אברהם מאימראן נפטר בשנת תק"ן ובנו הכותב – רבי ברוך – נפטר בשנת תקפ"ו, תיארכנו את כתב-היד בין השנים הנ"ל.

[37] דף. בחלק ההפטרות נקרעו וחסרים כ-10 דפים (נותרו חלק מקצוות הדפים בשוליים הפנימיים). 14 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים בחלקם התחתון של הדפים, עם דהיית מילים ומריחת דיו. נכרך מחדש, עם שילוב של כריכת עור ממרוקו (מתקופת כתב-היד בקירוב).

ספרות: כתב-היד מתועד בקטלוג "חיי היהודים במארוקו" (מוזיאון ישראל, ירושלים, 1973), עמ' 83, תמונות 132-133.