כתב-יד, סידור תכלאל – עם "פירושים" וחידושים, שני חלקים: מחזור לשלש רגלים והגדה של פסח עם פירושים, ומחזור לימים נוראים. [תימן, שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18 בקירוב].

כרך בפורמט קטן, הכולל שני חלקים. כתיבה נאה ומנוקדת (בניקוד עליון). בחלק השני מעוטרות הכותרות בדיו אדומה. לאורך הסידור שילב הסופר פירושים בעמודות נפרדות בצדי נוסח הסידור וב"חלונות". חסר שער ושני דפים מהתחלת החלק הראשון, אולם באמצע הכרך מופיע שער החלק השני "לימים נוראים", עם פירוט תוכן חלק זה, וקולופון הכותב: "סדור לימים נוראים – תפלת ראש השנה ותפלת כפורים – עם בקשות ופזמונים וסדר התקיעות, ותפלת כפורים ופזמונים ובקשות, וסליחות ורחמים ומרונות, וסדר עבודה, ומסכת יומא וכתר מלכות ותיקון צום גדליה" [כתב היד לא כולל את מסכת יומא, וכנראה שנוסח השער הועתק מכתב-יד קודם] – "נכתב ע"ש החבר הטוב, הדומה לעץ רטוב, גם ה' יתן לו הטוב, ואותו לו יחטוב, ויצילהו מקטוב, ויהיה עליו ללקח טוב, הצעיר מעודד בן צדוק בן יעקב המכונה אל ירימי יש"ל".

חלקו הראשון של המחזור, פותח באמצע ה"מזמורים לימים טובים", ותפילות לג' רגלים; "ליקוטים ופירושים" (הכוללים את: "פירוש שבואל בן משה רבינו ע"ה"); "ביעור חמץ מדברי הפוסקים ז"ל" ו"ענין פסח וחמץ מדברי הפוסקים ז"ל"; סדר "אגדתא דפסחא" עם הלכות ו"פירושים" ארוכים [ממהר"י ונה ומפרשים נוספים], ופירושים על ההגדה מספר "תולעת יעקב", "שבט מוסר" ועוד; "אזהרות" לחג השבועות, עם "פירוש"; הושענות לסוכות עם פירושים וחידושים; מסכת אבות; ו"סדר סליחות ללילי אשמורות" [לחודש אלול].

[122] דף; [96] דף. 17 ס"מ. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני-טוב. כתמים רבים וסימני שימוש. בלאי וקרעים. סימני עש בדפים האחרונים. בדף הראשון שיקומים במילוי נייר. כריכה חדשה, עם שדרת קלף.

כתב-יד, חיבור "חלק הדקדוק" על התנ"ך, מסורת הניקוד, הטעמים והדקדוק, על סדר כל התנ"ך, מאת הגאון מהרי"ץ – רבי יחיא צאלח, רבה של צנעא. [תימן, המאה ה-19 בקירוב].

כתב היד חסר כמה דפים בתחילתו, ומתחיל באמצע פרשת נח. בעמוד האחרון קולופון המעתיק: "ע"כ מה שנמצא מכתיבת הרב המחבר החסיד האלקי אב ב"ד וראש קהלת צנעא יע"א, כמהר"ר יחיא בן כמהר"ר יוסף בן כמהר"ר צאלח זת"ל. תושלב"ע".

רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ (תע"ה-תקס"ה), ראב"ד בית הדין בצנעא, גדול רבני תימן במאה ה-18, ומגדולי הפוסקים האחרונים. תלמיד סבו מרי צאלח, ותלמיד רבי אהרן הכהן עראקי, רבי יחיא עראקי ורבי דוד משרקי בעל "שתילי זיתים". בהיותו כבן 43 נתמנה להיות רב ראשי וראב"ד לכל קהילות תימן, תפקיד בו כיהן למעלה מ-45 שנים. סמכותו הוכרה בכל תימן ללא עוררין, ועד היום נוהגים רבים מבני עדת תימן לפי מנהגיו ופסקיו. חיבר את סידור התכלאל עם פירושו "עץ חיים" וספרי הלכה רבים: "זבח תודה" ו"שערי קדושה" על הלכות שחיטה, "שערי טהרה" על הלכות נדה, שו"ת "פעולת צדיק", ועוד ספרי הלכה, מוסר וקבלה.

חיבור זה של המהרי"ץ, העוסק במסורה של התנ"ך, בא לבסס ולשמר את מסורת תימן, נעתק בספרי תאג' רבים, ונדפס בכל דפוסי המקרא עפ"י מסורת תימן.

[90] דף. 16 ס"מ. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות בדפים הראשונים, עם טשטוש חלק מהטקסט. בלאי וקרעים בשולי הדפים. כריכת בד חדשה.

כתב-יד, ספר יראת ה' – דברי מוסר, ליקוטי דינים ומנהגים, מאת רבי זכריה בן רבי סעדיה קורח. [תימן, שנות הת"ק בקירוב, המאה ה-18/19 בקירוב].

כתיבה תימנית נאה ומסודרת. דיו שחורה על נייר, עם עיטורים בדיו אדומה. הוספות ב"חלונות" בתוך הטקסט. חסר דף השער, וחסר דף או כמה דפים בסופו.

המחבר, מחכמי תימן במחצית הראשונה של המאה ה-17 בקירוב, חברו ובן-דורו של מהר"י ונה אב"ד מַעְבַּר. החיבור שלפנינו מבוסס בעיקר על "ספר היראה" לרבנו יונה גירונדי, עם הרחבה וליקוטים מספרי יראה, קבלה והלכה, בהם: מנורת המאור; ראשית חכמה; חרדים; כתבי ר"א אבן עזרא; רבי יהודה חייט; רבי משה מטראני; רבי מנחם לונזאנו; רשב"ץ; ספרי הלבוש; ועוד.

בעמוד הראשון של ההקדמה (דף ב1), כותב המחבר: "ת"ר ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ... שיתחזק אדם בהם בכל כוחו, על כן אני הצעיר זכריה באמ"ו סעדיה המכונה קרח, לקטתי קצת מאמרים מספרי רז"ל המדברים בענין ארבעה דברים אלו, אולי אזכה להציל את נפשי, והבא ליטהר מסייעין אותו, והתחלתי בענין התפלה... וקראתי שם ספר זה 'ספר יראת יי', כדי לתת הכר בין זה הספר ובין ספר היראה להחסיד ר"י [רבנו יונה], אף על פי שרוב דבריו כלולים בזה הספר הנכבד...".

מעניין לציין כי בגנזי הספרייה הלאומית מצוי כתב-יד (כת"י מס' 4448), עם העתקה של חיבור דומה בשם "ספר היראה", מאת רבי זכריה בן סעדיה קורח, עם ליקוטים מספרי יראה שונים, וזה לשון המחבר בהקדמתו שם: "...על כן אני הצעיר זכריא בן א"מ סעדיא לקטתי קצת מאמרים מדברי רבותינו ז"ל המדברים בענייני היראה, ובראשם ספר היראה של החסיד רבינו יונה זצ"ל וקראתיו 'ספר היראה' על שמו – והוספתי בו בכל מקום מעניינו, כדי שיהיו מצויים לפני להוכיח את עצמי, ולפני מי שאין ספריהם מצויים אצלם, והשם ברחמיו יתן בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו כרצונו ולעבדו בלבב שלם אמן". י' רצהבי מתעד כתב-יד נוסף של אותו חיבור בשם "ספר היראה", שנכתב בשנת ב'קכ"ו לשטרות (תקע"ה 1815), ע"י הסופר יצחק בן יהודה הלוי אל נגאר (ראו: ארשת, ה, תשל"ב, י' רצהבי, "מספרות יהדות תימן", עמ' 165-166; י' רצהבי, תורתן שלבני תימן, עמ' רמט).

מתברר איפה, שהמחבר רבי זכריה קורח, קרא בתחילה את שם חיבורו בשם "ספר היראה" – על שם ספר היראה של רבינו יונה, ואח"כ הבין שאנשים טועים ומחליפים בין חיבורו של רבינו יונה, לחיבורו, ועל כן במהדורות מאוחרות של חיבורו החליף את שם החיבור לשם "ספר יראת השם" – "כדי לתת היכר בין זה הספר ובין ספר היראה להחסיד רבינו יונה...". כתב-היד שלפנינו הוא כנראה החיבור במהדורא-בתרא, בה תוקן שם החיבור ל"ספר יראת השם".

כתב-יד נוסף של החיבור "יראת השם" שלפנינו, תועד בקובץ "הלכה ומסורה", גליון יא, דפים ריג-ריז, עם צילומים מכתב-היד שהיה לפניהם.

המחבר, רבי זכריה קורח "הקרחי" – חברו ובן-דורו של רבי יצחק ונה רבה של מַעְבַּר (דרום-מרכז תימן) במחצית הראשונה של המאה ה-17, מחבר פירוש "פעמון זהב" על התכלאל – שמביא דברים בשמו "רבי זכריה הקרחי" בפירושו לתכלאל.

אבי המחבר, רבי סעדיה בן יוסף קורח, אחיו של רבי שלום בן יוסף קורח מחבר "ספר הסגולות" (מראשוני המקובלים בתימן, בשנת שפ"ה בקירוב). רבי סעדיה היה מרבותיו הגדולים של מהר"י ונה, המזכירו לשבח בהקדמת ספרו "רכב אלוקים": "...השבח והגדולה והתהלה למלך מלכי המלכים ב"ה... אשר עזרנו באדם נכבד, הלא הוא האדם הגדול הנבון והתחכמון כג"ק [כבוד גדולת קדושתו] מורי סעדיא בן כמהר"ר יוסף הקרחי נר"ו..." (ענף עץ אבות, ב, עמ' תתקיב, הערה 1). גם בפירושו לתכלאל הביא מהר"י ונה הלכות בשם רבי סעדיה הקרחי "בספר היראה שלו" [כנראה, שהאב רבי סעדיה קורח, גם חיבר ספר בשם "ספר היראה", שלא הגיע לידינו]. יש לציין, כי בתימן פעל חכם נוסף בשם רבי זכריה קורח, ששם אביו היה "יוסף" (ולא "סעדיה"), והוא מובא בספר המוסר למהר"י צאהרי (עמ' 210), הכותב: "גם לאהוב לבי זכריהו אדון בנו יוסף ילוד קרחים".

בדף קיד/1 ציור של "מנורת למנצח" (מזמור סז בתהילים, ששבעת פסוקיו נכתבו בצורת מנורה בת שבעה קנים), ובעמוד שלפניו (דף קיג2), מבוא מעניין, על סגולת קריאת מזמור זה בימי ספירת העומר: "מסורת בידינו מאבותינו, שכל הקורא מזמור זה אלקים יחנינו אחת מימי הספירה של עומר, מובטח לו שאינו מוזק כל השנה, והוא היה חקוק על מגנו של דוד המלך בטס של זהב עשוי כצורת מנורה...".

ב-קיד דף. 16.5 ס"מ. מצב משתנה, טוב-בינוני עד בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. במספר דפים סימני עש וקרעים חסרים משוקמים בהדבקת ומילוי נייר. כריכה חדשה, עם שדרת קלף.

כתב-יד, דיואן, שירים ופיוטים למועדים שונים ולשמחות. [תימן, המאה ה-18 וה-19 בקירוב]. עברית וערבית-יהודית.

כרך המשלב קונטרסים שמקורם בעיקר משני ספרי דיואן, מתקופות שונות. החלק השני (מדף [106] ואילך), בכתיבה מנוקדת, עם עיטורי כותרות בדיו אדומה. חסרים בו דפים במספר מקומות, ומשולבים בו גם דפים נוספים, מכותבים שונים מתקופות מוקדמות יותר, והשלמות מתקופות מאוחרות יותר (סדר מספור הדפים המקורי אינו רציף, עקב צירוף של כמה דיואנים עתיקים לכרך אחד).

בסוף חלקו הראשון של הכרך (דף [104]א), נוסף מפתח לשירים בכתיבה מאוחרת, עם הכותרת: "ואלו הדפין כי אין בו סימנים". באמצע המפתח הנ"ל (דף [104]ב) רישום בעלות קודם של "שלמה בן יחיא... יצ"ו". בדף [105]ב, רישום בעלות חתום מתקופה מאוחרת, מאת רבי עודד בן שלמה מנצור: "זה חלקי מכל עמלי, אודה ה' בפי, אשר זיכאני וזכיתי לקנות זה ספר ידידות הנקרא בל' ערבי דיואן, מהוני ויגיע כפי, אני הצעיר עוץ' ן' סלי' מנצור... לחודש מנחם... שנת ב'רמ"[א?] לשטרות [אב תרצ"א? 1931?]..." (עם חתימה מסולסלת שלו).

בדומה לדיואנים אחרים, רבים מן הפיוטים מקורם במשוררי תימן הגדולים רבי שלום שבזי "אבו יהודה שבזי" ורבי יחיא אלצ'הרי. בדף פח [76א] כותרת: "נשוד – ואלו נשווד מן דיואן מ"ו סאלם אלשבזי זלה"ה, באמת אין ערוך אליו בשיריו ומהלליו" (ראה נוסח דומה מתוך כ"י של ספר דיואן אחר, המתועד במאמרו של י' רצהבי: "רבי שלם שבזי ושירתו", ספונות, ט, תשכ"ה, עמ' קסד, והערה 274).

כרך בפורמט צר וארוך (מעט קטן מהרגיל). כתיבה נאה, עם עיטורי כותרות ואיורי קישוטים (בחלקו השני של הכרך, עיטורים בדיו אדומה).

[142] דף. 22X7-7.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. כתמים ובלאי. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, בהם דפים שחסר בהם קטעים גדולים מהטקסט. כל הדפים עברו השלמה במילוי והדבקת נייר. כריכת עור חדשה.

כתב-יד, "אגדתא דפסחא", סדר הגדה של פסח, עם פירוש בערבית-יהודית. [תימן, המאה ה-19 בקירוב].

כתיבה תימנית. הפירוש נכתב באותיות קטנות יותר בתחתית הדף או בעמודה צרה לצד נוסח ההגדה. עיטורים בדיו אדומה.

בדף האחרון קולופון בעברית ובערבית-יהודית של הכותב אהרן חבשוש: "תושלב"ע שושר"ש, והכותב קל הקלים עפר רגלי סופרים וחכמים הצעיר הרון בן סאלם ב' סלימאן חבשוש יצ"ו – האד'א אלכוראסה חק הארון חבשוש בן סאלם יצ"ו, הב"ה ימחול לי... אכי"ר".

[20] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים, בהם קרעים חסרים בשולי הדפים. כריכה חדשה.