קופת צדקה. "חברה קדושה" של גילדת ה"קייופיויס" [צ"ל: קייופיג'יס], [ח'אצכוי], איסטנבול, [סוף המאה ה-19].
כסף (חתום, שלוש פעמים) יצוק וחקוק.
קופה גלילית, כרסתנית, דמוית קנקן קטן, עם מכסה קעור על ציר ובו חריץ למעות ווו קטן לפתיחת המכסה. הידית מעוצבת כענף מפותל.
דופן הקופה מעוטרת ענפים ופרחים וחקוקה עליה כתובת הקדשה, בתוך שלושה מדליונים סגלגלים: "בס"ט המשתדלים של חברה קדושה של קייופיויס [קייופיג'יס] הי"ו / סי' משה יעיש הי"ו וה"ר שמואל דנן הי"ו / וסי' אברהם מיילרוזאדו הי"ו וה"ר יאודה פירירה ר"ו".
קופה זו שימשה את חברי איגוד ה"קיופיג'יס", שהיה, כנראה, איגוד של רוכלים, אולי מוכרי ירקות ופירות, שנשאו את מרכולתם בתוך סל התלוי על גבם או בתוך תיבה בעלת גלגלים.
גילדת ה"קְייוּפֵיגִ'יס" האיסטנבולית נזכרת מספר פעמים בתוך אוסף תעודות שמקורן בחברות החסד של גילדה אחרת, גילדת ה"קאיקג'יס" ("בעלי הסירות"), גילדת-אב, אשר סיפקה שירותי הובלה ימית לגילדות היהודיות שהזדקקו להם (מאחר שהעיר איסטנבול ופרווריה השתרעו על פני שלושה אזורים, שביניהם הפרידו שתי תעלות מים רחבות — קרן הזהב והבוספורוס — נזקקו תושבי העיר לתעבורה מהירה וזולה, וזו נמצאה בדמות הסירות הקטנות שהיו מהלכות ממקום למקום, כעין מוניות. סירה כזו קרויה בתורכית קאיק, והחותר בה קאיקג'י).
כפי העולה מן התעודות הללו, (מהשנים 1835, 1900 ו-1911), השמורות באוסף מאיר בניהו בירושלים, פעלה הגילדה בחאסקיואי (חאסקוי / ח'אצכּוי – Hasköy), פעם כפר בשולי איסטנבול, בו התגוררו מיטב בני הקהילה היהודית לאחר גירוש ספרד, וכיום רובע מרובעי העיר. כמה מהתעודות הללו מובאות במלואן במאמרו של פרופ' ירון בן-נאה, "צדקה וחסד על גדות הבוספורוס, חברות גמילות חסדים של הקאיקג'יס באסתאנבול".
גובה: 10.5 ס"מ. רוחב: 10.5 ס"מ.
ספרות: בן-נאה, ירון, צדקה וחסד על גדות הבוספורוס, חברות גמילות חסדים של הקאיקג'יס באסתאנבול. בתוך: לא יסור שבט מיהודה: הנהגה, רבנות וקהילה בתולדות ישראל. מחקרים מוגשים לפרופ' שמעון שוורצפוקס. עורכים: יוסף הקר, ירון הראל. ירושלים: מוסד ביאליק, 2011.
קופת צדקה דומה של "חברת קדושה מקיופיג'יס" נמצאת באוסף מוזיאון ישראל, פריט B51.05.0287; ראה: יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, פריט 38.
נרכשה באיסטנבול בשנת 2003.

קוואס (Qawas), מטה שהיה בשימושם של שומרים ושוערים עות'מאניים רשמיים. [האימפריה העות'מאנית / ארץ ישראל, ראשית המאה ה-20].
כסף מוטבע וחקוק; עץ צבוע.
מטה עץ ארוך, אשר חלקו העליון מחופה עיטורי כסף – כותרת חרוטית מאסיבית בעלת שמונה צלעות וגליל צר – המעוטרים ברצועות של עלים ופרחים.
"קוואס" פירושו שומר או שוער של מוסד גדול, שליח של שגרירות או קונסוליה. כינויו של בעל-המטה דבק גם בחפץ עצמו, שהיה בשימוש באימפריה העות'מאנית, ובמקומות מסוימים בארץ ישראל גם לאורך העשורים הראשונים של המאה ה-20. מטות מסוג זה שימשו גם קוואסים אשר שירתו יהודים, למשל רבנים ראשיים.
אורך: 120 ס"מ. רוחב מרבי: 6 ס"מ. כיפופים ופגמים קלים בעיטורי הכסף.

מפת בד סגלגלה. האימפריה העות'מאנית, [ראשית המאה ה-20].
בד פשתן, חוטי רקמה (כותנה ומשי) ומתכת.
מפה עגולה שכל שטחה מעוטר ברקמה צבעונית בגוני שמנת, חום, כחול וסגול. במרכזה דגם מגן דוד הכולא את המילה "ציון" ועיטורים צמחיים. סביב למגן-דוד רצועה המורכבת מהמילה "ירושלים" ועיגולים, בדוגמה חוזרת. לאורך השוליים רקמת חוטי מתכת. יתכן והמפה שימשה כעיטור לסוכה או ככיסוי למצות בליל הסדר.
43X38 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קרע. פרימה.
ספרות: יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, עמ' 90; הכול זהב, עמ' 68-69.

11 גלויות המציגות את יהודי תימן וג'יבוטי. מו"לים ומקומות הדפסה שונים, [1900-1930 בקירוב].
תשע מהגלויות מציגות יהודים מתימן (חלקם בתימן וחלקם בארץ ישראל); שתיים מהגלויות מציגות יהודים בג'יבוטי. גלויה אחת אינה מחולקת.
גודל ממוצע: 9X14 ס"מ. מצב משתנה.

זוג "רימונים" לספר תורה. תימן, [המאה ה-19].
פליז יצוק וחקוק.
"רימונים" קטנים בסגנון תימני, צר ואלגנטי. בחלקם העליון שתי בליטות מצולעות ובחלקם התחתון חגורה חלקה ובליטה כדורית פחוסה ומחורצת בפסים אלכסוניים. שטח הפנים של שתי הבליטות העליונות מעוטר בדגמים צמחיים ובפסוקים החקוקים באותיות נאות במיוחד: "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימה פתי, פקודי ה' ישרים" על האחד ו"משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים" על השני. פסוקים אלה מופיעים גם על ה"רימונים" המוקדמים ביותר הידועים (מהמאה ה-15), השמורים בקתדרלת פלמה דה מיורקה.
על פי רוב, דגם זה של ה"רימונים" התימניים כמעט חף מעיטורים, ובדרך כלל אינו כולל פסוקים חקוקים.
גובה: 20.5-21 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים ברגל. ייתכן כי הרגליים קוצרו במהלך השנים.