ספר אהל דוד, חדושים על הש"ס, מאת רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש. וינה, תקפ"ב 1822. מהדורה ראשונה.
בגליונות הספר עשרות תיקונים והגהות (חלקן ארוכות) בכתב-ידו של המחבר [חלק מההגהות נקצצו בחיתוך השוליים].
הגאון רבי דוד דייטש אב"ד עיר-חדש (תקט"ז-תקצ"א; אישים בתשובות חת"ס, עמ' קיג), בעל "אהל דוד". מגדולי דורו הנודעים. תלמיד ה"נודע ביהודה" בפראג והמהר"ם ברבי בפרשבורג. כיהן כאב"ד יעמניץ, פראונקירכן, וסרדעהלי. משנת תק"ע ועד לפטירתו כיהן כאב"ד ב"עיר חדש" (נאוואמעסטא). מחידושיו על הש"ס נדפסו בספריו "אהל דוד". עמד בקשרי שו"ת ענפים עם גדולי דורו, כגון רבו ה"נודע ביהודה", החתם סופר ובעל ה"ישמח משה". החתם סופר כתב בהסכמה על ספרו: "אותו צדיק קדוש ישראל גאון עולם... ראיתי בתוכו דברים נפלאים מסולאים בפז... אשרינו אם זכינו לשיחתו ולאורו... וזכות הצדיק יעמוד לנו להגן בעדנו מכל רע".
רבי דוד דייטש טרח להדפיס ולהפיץ את חידושיו, והיה נוהג להגיה בכתב-יד את חידושיו המודפסים. ידועים עותקים רבים של ספריו עם הגהות, אך ההגהות משתנות מעותק לעותק. במבוא לספר ''אהל דוד' (בני ברק תש"ע, בעריכת הרב שבתי שמואל ווייס) כותב העורך כי רבי דוד דייטש היה מחלק עותקים עם הגהות שונות לתלמידי חכמים - כל אחד לפי דרגתו: "שמעתי מפי הגאון רבי יוסף נפתלי שטרן זצ"ל שרבינו היה מבקר בהיכלי התורה ומפלפל עם תלמידי החכמים, ולפי רוב ידיעותיהם היה מעדיף לתת להם עותק מוגה בלבד, או עם הוספות רבות...".
בשער ובדף נוסף מספר חתימות של רבי שמואל העליר (תקמ"ו-תרמ"ד), רבה הנודע של צפת. חתימה בדף השער: "הק' יצחק אייזיק דייטש בהרב זצ"ל מקרעטשנוב", וחותמות (בשער ובדפי הפורזץ) "יצחק אייזק דייטש בעיה"ק טבריא ת"ו". רישום בעלות בדף הפורזץ: "זה הספר אהל דוד שייך לאברך הרה"ח [הרב החסיד] המופלא בתוי"ר [בתורה ויראה] בש"ק [בנם של קדושים] מו"ה יצחק אייזיק דייטש בהרב זצ"ל מקרעטשנוב" ["הרב מקרעטשנוב" הוא רבי דוד נתן מקרטשנוב (קרעטשניף, רומניה) בעל "נפש דוד" - זקנו של האדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מייסד חסידות "תולדות אהרן". יתכן והיה צאצא למחבר הספר שלפנינו - רבי דוד דייטש. אחיו של רבי יצחק אייזיק דייטש החתום כאן, היה נשוי לנכדתו של רבי שמואל העליר].
‫[3], כה דף. 23.5 ס"מ. מצב משתנה, מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. סימני עש בדף השער ובמקומות נוספים. כריכה מקורית פגומה, עם חסרון בשדרה.‬‬‬

ספר כנסת הגדולה, על טור יורה דעה, חלק א' (סימנים א-סח), מאת רבי חיים בנבנשתי. קושטא, תע"ו [1716]. מהדורה ראשונה.
העותק של הגאון הקדוש רבי עוזיאל מייזליש, תלמיד הבעש"ט ומגדולי תלמידי המגיד ממזריטש -בדפי הבטנה האחוריים רישומים שונים וניסויי קולמוס בכתב יד עתיק. בין הרישומים רישום בשפה מליצית שהספר שייך לרבי עוזיאל [מייזליש] אב"ד ור"מ דקהילת ריטשוואהל. - "זה הספר שייך להרב המאור הגאון הגדול המפרסים [=המפורסם] החריף והבקי, החסיד והשנון והמפילפיל [=והמפולפל], עוף הפורח עליו נשרף בהבל פיו כבמדורה, אדוני ורבי מהור"ר עוזיאל נרו יאיר ולא יכבה, כן יפרוץ וכן ירבה, אב"ד ור"מ דק"ק ריטשוואל". [האיות מתאים להגיה חסידית-פולנית].
הגאון הקדוש רבי עוזיאל מייזליש (תק"ד-תקמ"ו 1744-1785), רב וראש ישיבה באוסטרובצה, ריטשווואהל וניישטאט. בצעירותו הכיר את הבעש"ט והוא מביא בספריו דברים ששמע מפיו ("...ששמעתי מפי איש קדוש וטהור רבינו ישראל בעש"ט ז"ל"). כדרך רוב תלמידי הבעש"ט נטה אחר תלמידו הקדוש רבי דב בער המגיד הגדול ממזריטש, והוא מזכירו פעמים רבות בספריו: "קבלתי מפי מורי ורבי הגאון הקדוש מו"ה דוב בער". הוא מזכיר בספריו גם את רבי נחמן מקוסוב תלמיד הבעש"ט (אותו הוא מביא ביראת כבוד: "שמעתי מפי איש קדוש וטהור רבי נחמן קוסובער"), והוא מביא גם שמועות שונות בשם חבריו תלמידי המגיד: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אלימלך מליזנסק, רבי זושא מאניפולי, רבי חיים חייקא מאמדור, רבי מנחם מנדל מפרמישלן, רבי פנחס מפרנקפורט בעל ה"הפלאה", ורבי שמואל שמלקא הורביץ אב"ד ריטשוואהל וניקלשבורג.
מספריו: "תפארת עוזיאל" על התורה, "תפארת צבי" על מסכת ביצה, "כרם שלמה" על יורה דעה, "עץ הדעת טוב" על מסכת כתובות, ו"מנורה הטהורה" על הלכות שבת. בהקדמת ספרו "תפארת צבי" (זולקווא, תקס"ג) כותב עליו אחיו ותלמידו רבי יצחק מייזליש בזה הלשון: "...המפורסם הרב המאור הגאון הגדול, המקובל האמיתי החסיד והעניו, איש אלקים קדוש ייאמר לו... עטרת תפארת ישראל, נר ישראל... הרביץ תורה ויראה ברבים והעמיד תלמידים הרבה... וינהרו אליו כל הרוצה למלאת כריסו מקדשי שמים ש"ס ופוסקים... ושָמעו הולך בכל הארץ...". בהקדמה זאת מספר אחיו על ידידותו הגדולה של רבי עוזיאל עם האחים הקדושים רבי פנחס הורביץ בעל ה"הפלאה" ורבי שמעלקא מניקלשבורג, על ידידותו עם האחים רבי משולם זוסמאן (ר' זושא מאניפולי) ואחיו רבי אלימלך מליזנסק "גדולי וגאוני הדור חסידי עולם וקדושי עליון, בצוותא חדא ובזמן אחד היו כולם אצל רבן של כל בני הגולה... הגאון המקובל הקדוש והחסיד הטהור, אור שבעת הימים... כבוד קדושת שם תפארתו מוהר"ר דב בעריש זצלה"ה מק"ק מעזריטש, שהיה נקרא רבי בער ראוונער". הוא מספר כי רעיו תלמידי המגיד העידו על אחיו רבי עוזיאל "שלא טעם טעם חטא", וכינוהו בתואר "עבד ה'" ("והעידו כולם על אחי מורי ורבי שלא טעם טעם חטא מעולם... וקראו לו בשם הנאה לו והוא נאה לשמו, עבד ה'...").
חתימות נוספות ורישומים: בדף ד/1 חתימה "לה' הארץ ומלואה, הק' גרשון פוליץ" - רבי גרשון פוליץ (תס"א בערך-תקל"א), רבה של ניקלשבורג ומדינת מורביה, ונכדו בן-בתו של רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני". על מקומו ברבנות ניקלשבורג עלה בשנת תקל"ג רבי שמלקא מניקלשבורג. בכריכה הפנימית רישומי חידושים בכתב יד, כנראה של רבי אברהם פלוטקין אב"ד סעליבא, מחוז מינסק, ורישומי בעלות של בנו רבי גרשון פלאטקין הכותב על פטירת אביו רבי אברהם פלאטקין, בכ"ב אדר ב' תרפ"ז.
[1], ד-רמו דף. כ-30 ס"מ. מצב טוב. כתמים ומעט בלאי. פגיעות קלות בדף השער. כריכה עתיקה מפוארת, עץ מחופה עור דק ובהיר, עם עיטורים מוטבעים ושרידי אבזמים. הכריכה מעט פגומה ומשופשפת.

סדר תפלה מכל השנה, עם כוונת האר"י. חלק ראשון - תפלות החול. "סידור רבי אשר" - שחיברו רבי אשר מרגליות מבראד ומעזיבוז - תלמיד הבעש"ט. לבוב, תקמ"ח (1787). דפוס רבי שלמה יארוש ראפופורט.
מהסידורים הקבליים והחסידיים החשובים, המהוה מקור נאמן לתורת הקבלה של תלמידי הבעש"ט ומקובלי דורם.
העותק של האדמו"ר הראשון מספינקא בעל "אמרי יוסף" ובנו האדמו"ר בעל "חקל יצחק".
דף השער הושלם בכתב-יד. על גבי דף זה חתימות יד קדשם של האדמו"ר "הק' יוסף מאיר בן לאאמו"ה שמואל צבי יצ"ו ממונקאטש" ובנו האדמו"ר "יצחק אייזיק בן פער[ל]". בדף שלפני השער ובדף שאחריו חותמות האדמו"ר בעל "אמרי יוסף": "יוסף מאיר ווייס - Rabiner Szaplancza".
בדפי הסידור מספר הגהות קבליות בכתב-יד, כפי הנראה בעצם כתב ידו של ה"אמרי יוסף" מספינקא.
"סידור ר' אשר", סידור כמנהג אשכנז בנוסח ספרד, עם כוונות האר"י, מסידורי הקבלה הראשונים של תורת החסידות ותלמידי הבעש"ט. עורך הסידור הוא הרב המקובל רבי אשר בהמנוח הרבני החסיד מוה"ר שלמה זלמן מרגליות זצ"ל ממעזיבוז, מבני החבריא קדישא דאור שבעת הימים רבנו ישראל בעל שם טוב, ומגדולי חכמי הקלויז המפורסם בבראד (ברודי).
הסידור נדפס בלבוב בשנת תקמ"ח, בדפוסו של רבי שלמה יארוש [שהדפיס באותה שנה את הספר "נועם אלימלך" במהדורתו הראשונה. כידוע היו אז העובדים באותו בית דפוס, מקדושי עליון, מהל"ו צדיקים הנסתרים שבאותו הדור]. בראש הסידור נדפסו הסכמות הרבנים חכמי בראד והסכמת הרה"ק רבי יששכר דוב מזלאטשוב והרה"ק רבי משה מפשעווארסק, ועוד.
השתלשלות הדפסתו התחילה כשבע שנים לפני כן, עם הדפסת סידור עם כונת האר"י ז"ל, בזולקווא שנת תקמ"א, בעידודם של המקובלים מהקלויז בבראד, שנודע כ"סידור חכמי הקלויז". סידור זה היה הסידור הראשון עם כוונות הקבלה שנדפס באותו מחוז, בעקבות התפשטות תורת הקבלה באזור על ידי חכמי בראד ותלמידי הבעש"ט. מיום צאת סידור זה לאור, ישב ר' אשר וחקר לשאוב ממעיין המקורות של הסידור: בכתבי האר"י, ספר היחודים, ספר פרי עץ חיים, כת"י סידור החסיד המקובל מוה"ר שבתי מראשקוב, ועוד; וטרח לנקותו משגיאות ולהעמידו על מכונו. בהקדמתו כותב ר' אשר על סידור חכמי הקלויז ש"אי אפשר שיהיה בפעם הראשונה בשלימות". הוא מסביר שהתיר לעצמו לתקן, מפני שיצק מים על ידי המקובל האלקי רבי חיים צאנזער מבראד, ובפרט בלימוד "החכמה הנוראה האמיתית הזאת", וכי גם רבו הנ"ל הגיה את הסידור הזה, "לכן יש לאל ידי להגיהו ולתקנו".
בעלי העותק שלפנינו - האדמו"ר הקדוש רבי יוסף מאיר ווייס בעל "אמרי יוסף" מספינקא (תקצ"ח-תרס"ט), האדמו"ר הראשון לבית ספינקא, אבי שושלות אדמו"רי ספינקא. גדול בתורה ובחסידות, תלמיד המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר, ועוד. הסתופף בצילו של האדמו"ר השר-שלום מבעלז, וכן אצל האדמו"רים רבי מנחם מנדל מוויזניץ ורבי חיים מצאנז בעל ה"דברי חיים", אך רבו העיקרי היה קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב - המהרי"א, שהעריכו כחשוב שבתלמידיו.
בשנת תר"ל הכתירו רבו המהרי"א מזידיטשוב לאדמו"ר, אולם הוא סירב לקבל את האדמו"רות כל עוד רבו בחיים. רק בשנת תרל"ו החל לנהוג באדמו"רות לאחר שרבו האדמו"ר רבי חיים מצאנז הסמיכו לכך. אז החל מקבל חסידים בעיר מגוריו ספינקא שבמחוז מרמרוש. עד מהרה נתפרסם שמו ברחבי הונגריה וגליציה, ואלפי חסידים נמנו על תלמידיו, מהם גדולי תורה מפורסמים כהגאון רבי שלום מרדכי שבדרון המהרש"ם מבערזאן ועוד.
נודע בבקיאותו המדהימה בנגלה ובנסתר. חסידות ספינקא שמרה על נוסח זידיטשוב בתפילה ובהנהגה. תפילותיו הלהיבו את המוני החסידים, והן מתוארות כתפילות בכח נפלא ממש למעלה מכח האנושי. מסופרים עליו סיפורי מופת מופלאים, כפועל ישועות בברכותיו ובעצותיו שנאמרו ברוח-הקודש. בנו האדמו"ר מהרי"א מספינקא מעיד עליו: "ופעל ישועות רבות ועצומות בברכתו, ופקד עקרות בתפלתו, וריפא חולים בעתירתו, ובקע רקיעין בשיחתו, וכמעט אוכל להגיד שכל דיבור שיצא מפיו הקדוש לא שב ריקם...". גם לאחר פטירתו, נודע מקום קברו למקום תפילה וישועה. בשנת תשל"ב הועלה ארונו לארץ-ישראל, ונטמן בחלקה מיוחדת של חסידי ספינקא בבית הקברות "סגולה" בפתח-תקוה.
בנו היחיד, רבי יצחק אייזיק ווייס הי"ד (תרל"ה-תש"ד, אנצי' לחסידות עמ' שעט-שפ), שימש אחריו כאדמו"ר מספינקא. במלחמת העולם הראשונה עבר למונקאטש ומשם לסעליש, שהפכה למרכז החדש של חסידות ספינקא. נספה בשואה עם רוב בני משפחתו, ספרו "חקל יצחק" שרד בדרך נס ונדפס.
חלק ראשון (מתוך שלושה חלקים). [1] דף בכתב יד, [214] דף (שלושת החלקים כוללים [398] דף). מהחלק הראשון שלפנינו חסרים דף השער והדף שאחריו. השלמה בכתב יד של חלק מדף השער, עם קרע גדול וחסרון. 17.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. חלק מהדפים במצב טוב וחלקם במצב בינוני. כתמים. בלאי וקרעים גסים בשולים התחתונים של דפים רבים, עם פגיעה בטקסט. כריכת עור מקורית, מנותקת בחלקה ובלויה.

השער הב' והג' [שער מאמרי רשב"י ושער מאמרי רז"ל], משמונת השערים, מאת רבינו חיים ויטאל. [שאלוניקי, תרכ"ב 1862].
רישום בראש דף השער: "זה הספר שייך לר' שלום אליעזר הלברשטאם". רישום דומה בדף שלפני האחרון. בשער ובמספר דפים נוספים חותמות "שלום אליעזר האלברשאם חופ"ק ראצפערט" ו"שלום אליעזר הלברשטאם חונה פה ק"ק טארנאוו".
האדמו"ר רבי שלום אליעזר הלברשטאם (תרכ"ב-תש"ד), מבניו הצעירים של האדמו"ר בעל "דברי חיים" מצאנז, מגדולי הצדיקים ובעלי המופת בהונגריה בדור שלפני השואה. כבר מנעוריו הצביעו עליו גדולי האדמו"רים כעל דמות מופת והרבו לדבר על קדושתו ועל נשמתו הגבוהה. כך לדוגמה מסופר כי כאשר שהה בצאנז האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק הצביע על רבי שלום אליעזר ואמר כי הוא יהיה אחד ממנהיגי ישראל בעת ביאת המשיח. בזמן פטירת אביו היה בן 14 שנים בלבד, והוא נתחנך על ידי אחיו הגדול האדמו"ר משיניווא. נשא את בת אחותו וגיסו האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי אב"ד הורנוסטייפולי. בשנת תרמ"ו התיישב רבי שלום אליעזר בעיר טארנא, ושם הסתגר בד' אמותיו בקלויז של חסידי צאנז והגה בתורה יומם ולילה. בשנת תרנ"ט הגיע לעיר ראצפרט והקים בה את חצרו. בראצפרט ישב למעלה מארבעים שנה ושם נודע כאיש מופת ופלא. יהודים רבים נהרו מרחבי הונגריה אל ביתו בראצפרט ונושעו מברכותיו (ראה בספר 'רבינו הקדוש מראצפערט', בני ברק 2007, עדויות וסיפורים לרוב על המופתים והישועות שפעל). בשנות השואה לא עזב את קהילתו ונספה עמם באושוויץ בחודש סיון תש"ד.
[2], כה; סט; כה דף. 32.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. בלאי וקרעים קלים בשולי השער. קרע גדול בדף נה, עם חסרון ופגיעה בטקסט. כריכה ישנה ובלויה, מנותקת ברובה.