דף בכתב-יד, פסק דין בחתימת יד קדשו של רבינו ה"נודע ביהודה". פראג, תקכ"ב [1762].
פסק בוררות בעניין בניית כותל לבנים עבור ה"חברא קדישא גומלי חסדים" על חשבון שטח חצר בית הכנסת בפראג. כתוב בכתיבת סופר וחתום בחתימת רבינו ה"נודע ביהודה": "הק' יחזקאל סג"ל לנדא".
הפסק נכתב בעקבות פניית שניים מראשי הקהילה ששימשו בו זמנית כגבאי בית הכנסת וכגבאי החברא קדישא: "באו לפני ח"מ האלוף הראש והקצין מוהר"ר יצחק אויסטרליץ ר"ה [=ראש הקהל] דקהלתנו והאלוף ר' יוסף קרפלך עה"ק [=עיקר הקהל] שהמה הגבאים דבה"כ קלויז... באשר שהקצין ר' יצחק הנ"ל הוא הפרימס [=ראש] דחברא קדישא גומלי חסדים שבקהלתנו ור' יוסף הוא מבורר בהחברה הנ"ל...". ראשי הקהילה ביקשו מה"נודע ביהודה" "לדון ולהורות" על בנייתו של כותל לבנים עבור מבנה של החברא קדישא שהיה בסמוך, כתחליף לקיר העץ שהיה עד אז באותו מקום ("מפני חשש השריפה ח"ו"), על אף שבניית הכותל תהיה מעט על חשבון שטח החצר של בית הכנסת.
רבינו יחזקאל סג"ל לנדא - ה"נודע ביהודה" (תע"ד-תקנ"ג), רבה הנודע של פראג, מגדולי הפוסקים ומגדולי דורו. נולד בעיר אפטא ולאחר נישואיו עבר לבראד (ברודי). שם נמנה על חכמי הקלויז המפורסם, בו למד יומם ולילה, ובין היתר קיבל את חכמת הסוד והקבלה מרבי חיים צאנזר, שאמר עליו כי "צפה יחזקאל במעשה מרכבה". בשנת תצ"ד מונה לדיין בבראד והחל להתפרסם בגדולתו בפסיקת ההלכה. כבר אז הופנו אליו שאלות חמורות של התרת עגונות. בשנת תק"ו התקבל לרב בעיר יאמפולי ומשנת תקט"ו החל לכהן כרבה של פראג, על מקומו של הגאון רבי דוד אופנהיים. בפראג עמד בראשות ישיבה גדולה ומכאן התפשטה סמכותו ומנהיגותו רבת ההשפעה בכל תפוצות ישראל. בישיבתו שבפראג הרביץ תורה לרבים והעמיד תלמידים גדולים, כדוגמת רבי אברהם דאנציג בעל "חיי אדם", רבי אלעזר פלעקלש בעל "תשובה מאהבה", רבי דוד דייטש בעל "אוהל דוד", ועוד. ה"נודע ביהודה" השתתף באופן פעיל בפולמוסים הגדולים של דורו. בין היתר, פעל לפשר במחלוקת רבי יעקב עמדין ורבי יהונתן אייבשיץ, היה מראשי המדברים בפרשת "הגט מקליווא", לחם בעוז נגד משכילי גרמניה, ועוד. נודע כפוסק לדורות בשני חלקי ספר השו"ת שלו "נודע ביהודה" - מספרי היסוד החשובים בספרות השו"ת וההלכה, ורוב דבריו נקבעו כהלכה לדורות. בין חיבוריו האחרים: "ציון לנפש חיה" (צל"ח) על מסכתות הש"ס, "דגול מרבבה" - הגהות על השולחן ערוך, ועוד. על יחסו של הנודע ביהודה לחסידות ולגדוליה נכתב רבות. הנודע ביהודה היה קרוב משפחה של אשת הבעש"ט, אך מקובל כי התנגד לחסידות. עם זאת, יש הטוענים כי יחסו אל החסידות היה מורכב ולא חד משמעי. גדולי החסידות העריכו מאד את ה"נודע ביהודה" והרבו לדבר בשבחו. מסופר כי הבעש"ט אמר: "שהיה לו לבורא נשמה חדשה שלא היתה עדיין בעולם והיתה גנוזה במרומים עד שנולד הרב מפראג". לפי גרסה אחרת אמר הבעש"ט שלא יהינו לפגוע בנודע ביהודה היות ו"בנשמתו מסתתרים ניצוצות נשמתין קדישין" (גלמן, הנודע ביהודה ומשנתו, עמ' סג).
[1] דף (מקופל). 28 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. סימני קיפול.
בשולי הפסק נוספה חתימה (בגרמנית) של קרלוס פישר - הצנזור הנוצרי של פראג, מתקופה מאוחרת יותר - 1824. בראש הדף שתי חותמות רשמיות.

מכתב ארוך (2 עמודים גדולים כתובים בצפיפות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר החותם "הק' בונם גינס מא"ש" [מאייזנשטט]. "מא"ד" [מאטרסדורף], תקפ"ב [1822].
מכתב משפחתי לבנו רבי משה גינז, לכלתו מרת ריטשא, ולנכדתו "צירל לעבין" [צירל שתחיה]. המכתב כולל ברובו פלפולים בדברי תורה, אך פתיחת המכתב וסיומו עוסקים בענינים משפחתיים ודרישות שלום לאנשים שונים. לפני חתימת המכתב בשורות טובות משמחות משפחתיות של לידת בן לאחיו הגאון רבי עקיבא איגר ולידת בת לחתן-אחיו בעל ה"חתם סופר": "טרם אכלה מכתבי אברך אתכם בברכה משולשת על הגעת ב"א הבח'[ור] כ"ה צבי יהודה נ"י לכלל שנות בר מצוה, ובן הנולד לאחי הגאון נ"י למז"ט, ובת הנולדה לחתנו מחותני הגאבדק"ק פ"ב [הגאון אב"ד דקהילת קודש פרשבורג], ישמחנו ה' תמיד בבשורות טובות עד עולם. בהיותי בק"ק א"ש [אייזנשטט] מתאכסן בבית אחי הקנ"י [הקצין נרו יאיר], נתקבל אגרת מאחי הגאון נ"י בברכת מז"ט מבן הנולד לו, ושם נאמר שכבר שלח לידך אגרת תשובה, ואנכי לא קבלתי מאומה, ולי ארך הזמן ביותר שלא זכיתי לראות מכתב קדשו...".
בשולי המכתב הוספת 3 שורות בכתב ידו של אחד מבניו של רבי בונים, הכותב גם הוא על השמחות בבית דודם רבי עקיבא איגר וחתנו ה"חתם סופר": "גם אני אחיו וגיסה אדבש"ה [אדרוש בשלומכם הטוב] ואשא ברכה משולשת בפי על בן זכר הנולד לאחותינו הצנועה תי', ובן הנולד לאדוני דודי הגאון מו"ה עקיבא נ"י, ובת לחתנו מחו'[תננו] הגאבדק"ק פ"ב, יוסיף ה' לשמחנו ע"י בשורות טובות זה מזה כל ימות העולם".
הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, כבר בגיל 13 [!] קיבל סמיכה לרבנות. גאון מופלג מגדולי דורו, כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה). מבניו וחתניו נודעו: בנו בכורו הגאון רבי משה מקבל המכתב שלפנינו; בנו רבי יוסף גינז-שלזינגר (חתן אשת דודו בעל ה"חתם סופר"); בנו רבי שמואל אב"ד אבראהם, וחתנו הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אולמן אב"ד מאקאווא בעל ה"יריעות שלמה".
בנו מקבל המכתב: הגאון רבי משה גינז-שלזינגר (נפטר תרי"ח 1857), תלמידו האהוב של דודו רבינו עקיבא אייגר. מרבני ווילעהן (הסמוכה לפוזנא). בשנת תק"ץ התקבל להיות מיושבי הקלויז בהמבורג בביהמ"ד של רבי ליב ב"ר שאול (באגרות סופרים, מכתבי רע"א, כב, כותב רבי עקיבא אייגר לאחיו רבי בונם אודותיו: "...לבשר טוב שבנו ידידי הרב החריף מו"ה משה נר"ו נתקבל להיות תושב בימ"ד בהמבורג... היה פה שבוע העבר להשתעשע עמו קודם נסיעתו"). סייע והכין לדפוס הרבה מתורת דודו הרע"א כמובא בהקדמה ל"דרוש וחידוש". נזכר עשרות פעמים בכתבי הגרע"א והחתם סופר. ראה אודותיו: חכמי אה"ו (המבורג, תרס"ח, עמ' 119).
דף כ-24 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב בינוני, פגיעות בלאי בשולי הדף (משוקמות במילוי נייר).

מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו המליאה של הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמכר. [גריידיץ, שנות התר"י-תר"כ בקירוב].
מכתב משפחתי [ביידיש] שנשלח אל בנו בכורו רבי צבי גוטמכר - "יהי ה' עמך אהובי בני הרב מוהר"צ י'[חיה] וכלתי היקרה ריינא תחי'[ה]". תוכן המכתב הוא הודעה על שמחה משפחתית "למזל טוב", כנראה אצל בנו "שלמה בונם" המוזכר בתוך המכתב. בסיום המכתב חתימה: "דברי אביכם, הק' אלי' במוהר"ש ז"ל חופ"ק גרידץ".
הגאון הצדיק רבי אליהו גוטמאכר אב"ד גריידיץ (תקנ"ו-תרל"ה), תלמיד הגאון רבי עקיבא איגר. כיהן ברבנות פאלשען עד שנת תר"א, בה עבר לכהן ברבנות גריידיץ, ובנו בכורו רבי צבי הירש גוטמכר נתמנה במקומו לאב"ד פאלשען. נודע כקדוש ומקובל, ובשנותיו האחרונות התפרסם שמו ברחבי העולם היהודי כ"פועל ישועות", כאשר סיפורי נפלאות נפוצו על הניסים הגדולים והישועות שנושעו מברכתו של "דער גריידיצער צדיק" [הצדיק מגריידיץ].
לאחר שבנו רבי צבי הירש נפטר על פניו בגיל צעיר (בשנת תרל"א) ללא שהשאיר אחריו צאצאים, הוציא האב את ספר בנו "נחלת צבי" ו"קן מפורשת" (לבוב, תרל"ג), כאשר בהקדמה לחיבור "קן מפורשת" מבטיח רבי אליהו: "אם בעת שיצטרך אדם לישועה מה'... ילמד משנה עם הרב ותוי"ט ופירוש בני ז"ל ויעמיד עצמו אח"ז ויתפלל באיזה לשון ששגור בפיו... ויפרט מבוקשו שיהיה נענה...".
דף 20.5 ס"מ. 10 שורות בכתב יד קדשו. מצב טוב.