מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי "דוד בהרב זללה"ה מקאצק". קוצק, [טבת] תרל"ב [1871].
מכתב משפחתי מעניין שנשלח לבתו דבורה גיטל. גוף המכתב ביידיש, בשולי המכתב תוספת מכתב בעברית, בו הוא כותב דברי תוכחה והדרכה לחתנו [רבי יצחק שמחה עסטרייך]: "ואו"ש [ואומר שלום] לחתני המופלג מ'[ר] איטשי נ"י תמי'[הא] לי שלא כתבת לי שום ת"א [=תשובת אגרת] כל ימי החורף מבריאות זוגתך הִוא בתי הצנועה תחי', כי ראיתי במכתבה שמאד איננה בבריאות, ע"כ נא להשגיח עליה בכל ענינים, וגם תראה שיהי'[ה] לה נייחא וחדוה בביתה כי זאת הוא העיקר...".
הגאון הקדוש רבי דוד מורגנשטרן - האדמו"ר השני מקוצק (תקס"ט-תרל"ג), בנו הבכור של רבי מנדלי "השרף" מקוצק וממלא מקומו באדמו"רות. תלמיד רבי בונים מפשיסחא. נודע בגאונותו ובקדושתו הרבה. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט הלכו רוב החסידים אחרי ה"חידושי הרי"מ" מגור, אולם חלק נכבד מחריפי הקוצקאים נטו אחרי רֵעוֹ הטוב רבי דוד, שהיה דמות אופיינית לתורת אביו "השרף מקוצק". אמרותיו היו חריפות וקצרות, יורדות לעומקה של נפש, ולתביעה עצמית למעלות השלימות, בהבנה והכרה עמוקה.
דף 21 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים, כתמים ובלאי. מודבק לשימור על דף מחברת פשוט.

מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור בעל "שפת אמת". כשש שורות בכתב-ידו ובחתימתו "הק' ארי' ליב" [ללא תאריך].
בקשה לעזור לאחיו באיזה ענין עסקי: "ידידי ר' מענלי נ"י, אבקשך... שתסייע לאחי... אשר נצרך לו לעסק שעשה עם ר' לייבוש, כי בחתי'[מת] כ'[בודו] היא בטוח לפי דעתי... ע"כ אבקשך למהר הדבר כי הוא רוצה ליסע לדרכו. ידידך הק' ארי' ליב" (המכתב פגום וחסרות בו מילים).
האדמו"ר רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור (תר"ז-תרס"ה, אנצי' לחסידות ב', עמ' ח-טז) בעל "שפת אמת", האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חסידות גור. מגדולי אדמו"רי החסידות ומנהיגי היהדות בדורו, אשר תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות הגדולה והמשפיעה ביותר בפולין.
נולד לרבי אברהם מרדכי אלתר - בנו של האדמו"ר רבי יצחק מאיר בעל "חידושי הרי"מ" מייסד חסידות גור. שלושה עשר בניו של החידושי הרי"מ נפטרו בחייו. כולם מתו בילדותם, מלבד בנו רבי אברהם מרדכי שהאריך ימים יותר, אך נפטר כאברך צעיר, זמן לא רב לאחר הולדת בנו היחיד, רבי יהודה ליב (לייבל'ה). הילד היתום, שהתייתם כבר קודם לכן גם מאמו, עבר לבית סבו הגדול בעל חידושי הרי"מ וגדל על ברכיו. כבר בימים אלה הפליא לב כל רואיו בהתמדתו ובעמקותו. סבו רווה ממנו נחת והתפאר בו, והיה נוהג להראותו ולומר "ראו כיצד נכדי לומד תורה לשמה". בכל פעם שהיה נוסע לקוצק, היה החידושי הרי"מ לוקח את נכדו הקטן עמו, "כדי שיראה פעם יהודי אמיתי". הרבי מקוצק אהב את הנער הפקח והגאוני והתפעל ממנו מאד. ביקוריו בקוצק הטביעו עליו חותם עמוק לכל חייו.
בשנת תרכ"ב, בהיותו בן 15, נישא לבת רבי יהודה קמינר מחנטשין בעל "דגל יהודה", ומאחר ושמו היה כשם חותנו, ציווה עליו סבו החידושי הרי"מ להוסיף לשמו את השם "אריה", ומאז חתם בשם "אריה ליב". לאחר נישואיו המשיך להתגורר לצד סבו בעיירה גור, כשהוא יושב על התורה והעבודה בשקידה עצומה. בשנת תרכ"ו, בהיותו בן 19, נפטר החידושי הרי"מ, והוא נתמנה תחתיו לרב העיירה גור - על פי צוואת סבו. על אף גילו הצעיר, ביקשו החסידים למנותו גם לאדמו"ר תחת סבו, אך הוא סירב בתוקף ולא הסכים לקבל את הרבים שהתדפקו על דלתותיו. במקום זאת, הצטרף לחסידי גור שקבלו את הנהגתו של רבי חנוך הניך הכהן מאלכסנדר (מתלמידי הרבי מקוצק), והיה נוסע אליו בכל שנה. הרבי מאלכסנדר, שהיה אז זקן מופלג, כיבד מאד את האברך הצעיר, היה מצפה לבואו ומושיבו בראש. בשנת תר"ל, ארבע שנים לאחר שקיבל את ההנהגה, נפטר הרבי מאלכסנדר, ושוב חזרו החסידים ובקשו להכתירו כאדמו"ר. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הסכים לקבל על עצמו את התפקיד, אך סירב לשבת בראש השולחן, ומאז יושבים אדמו"רי גור באמצע השולחן ולא בראשו.
האדמו"ר הצעיר, בן העשרים ושלוש, הפך במהרה לאישיות מרכזית בחיי היהדות בפולין. למרות שסירב בתחילה לשמש כאדמו"ר, נכנס לתפקידו במלא הרצינות ובכל כובד האחריות, והשקיע את גאונותו וחכמתו העמוקה לגדל ולרומם את אלפי חסידיו, לייעץ ולעזור להם ברוחניות ובגשמיות. שמו הלך והתפרסם ומכל קצוות פולין והמדינות הסמוכות החלו לנהור אליו אלפים ורבבות. בתוך זמן קצר צמחה חסידות גור לשיא גדולתה, והיתה לחסידות הגדולה והמרכזית בפולין. כמאה אלף איש מכל רחבי רוסיה ופולין היו מגיעים אליו מדי שנה בשנה. בשנת 1899 נחנך קו רכבת מיוחד בין גור לוורשא, כדי לשמש את אלפי החסידים שזרמו לגור. קו זה כונה "הקו של הרבי", והוא עצמו השתתף במימון הקמת המסילה. גדולה היתה השפעתו על חסידיו, שהיו מתייעצים עמו בכל עניין רוחני וגשמי - קטן כגדול.
הנהגתו לא הצטמצמה רק בחוגי חסידיו והוא היה לאחד ממנהיגי היהדות החרדית במזרח אירופה, ובין היתר פעל במישור הציבורי לטובת יהודי רוסיה ופולין. באחת האסיפות של אדמו"רי פולין, אשר עסקה בעניין גזירת "החרדים", הוכתר בתואר "מלך ישראל" וכובד בברכת המזון, על אף שהיה מהצעירים שבחבורה.
בשנת תרס"ד פרצה מלחמת רוסיה-יפן, ואלפי אברכים מחסידיו גויסו בכפיה לצבא הצאר הרוסי. הדבר השפיע עליו בצורה קשה, ומספרים כי מרוב דאגה וצער היה ישן על הרצפה וממרר בבכי על גורל חסידיו. מרוב עוגמת נפש חלה במחלה נדירה, ובחודש שבט תרס"ה נפטר. בהלווייתו השתתפו כעשרים אלף איש. את מקומו מילא בנו האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר בעל "אמרי אמת" מגור.
מתורתו נדפסו ספריו "שפת אמת" על התורה, על הש"ס וענינים נוספים. הספר "שפת אמת" על התורה נודע בעמקותו ובמקוריותו, והפך לנכס צאן ברזל בין ספרי החסידות על התורה. הוא כנראה הספר החסידי הנפוץ ביותר שהתקבל בכל חוגי היהדות, גם קהילות שאינן נמנות על הציבור החסידי כגון בעולם הישיבות הליטאי וקהילות נוספות. גם חידושיו על הש"ס נודעו בייחודיותם ועמקותם והתקבלו בכל בתי המדרש. שם ספרו 'שפת אמת' נבחר מהפסוק "שפת אמת תכון לעד" שבו השתמש במאמרו האחרון, כמה שבועות קודם לפטירתו, ומאז נקרא לדורות על שם ספרו.
דף 9.5X14.5 ס"מ. כחמש וחצי שורות בכתב ידו (בדיו סגולה). מצב בינוני. קרעים חסרים עם חסרונות טקסט. מודבק על נייר לשימור.

מכתב עם מאמר חסידי נלהב בעניני "קבלת התורה", בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג בעל "יסוד העבודה". [סלונים, תרכ"ח 1868].
מכתב שנשלח לרגל חג השבועות אל רבי אליעזר הכהן "יאליבאקער" [מיאלאווקא (יאלובקה) בפלך גרודנו]. בעמוד השני, מכתב נוסף בשם האדמו"ר, בכתב ידו וחתימתו של המשמש בקודש רבי "סענדר, משרת הרב שי'[חיה]". מעבר לדף רישומי כתובת וחותמות דואר מחודש מאי 1868.
במכתב בכתב ידו כותב האדמו"ר מאמר חסידות על ענין קבלת התורה בהתלהבות בהר סיני ובזמננו: "ביום הזה באו וכו', ר"ל עם היום הזה, שנעשה בתוך תוכם תשוקה נפלאה להתקרב אל שורש החיים ולקבל במסירות נפש את התורה, מפני תשובתם והתעוררות רוח אשר בקרבם, שנסעו מרפידים בתשובה ובאו אל הר סיני בתשובה, עם הקבלה והתשוקה הנ"ל אשר היה להם ביום הזה, עם הבחינה הזו זכו לעמוד בהר סיני ולקבל את התורה תורת חיים, וכן נזכה כולנו יחד בתוך כלל אחב"י [אחינו בני ישראל] לקבל באמת התוה"ק עלינו ועל זרעינו... ידידו דו"ש אברהם".
ענין קבלת התורה בחג השבועות הוא אחד הנושאים המרכזיים במשנתה של חסידות סלונים. גם במכתבו של רבי סענדר המשמש בקודש ניכרת ההתרגשות הגואה בהכנות לקראת חג השבועות, כשבתוך הדברים הוא כותב: "יעזרנו ד' בקבלת התורה ברוב עוז וחדוה וגיל... ואל יתערב זר בשמחתנו". רבי סענדר גם כותב על סיום הש"ס האמור להערך בחצר האדמו"ר בערב חג השבועות: "אי"ה בשלשת ימי הגבלה הבע"ל [הבאים עלינו לטובה] יהי'[ה] הסיום התורה למז"ט".
האדמו"ר הראשון מסלונים, רבי אברהם וינברג (תקס"ד-תרמ"ד), בעל "יסוד העבודה", "חסד לאברהם" ו"באר אברהם". תלמידו הגדול של האדמו"ר רבי משה מקוברין. לאחר פטירת רבם בשנת תרי"ח, נהרו רוב חסידי לכוביץ-קוברין אחרי הארי-שבחבורה רבי אברהם ווינברג (ומיעוטם פנו אל אדמו"רי לכוביץ, קוברין וקוידינוב), שהקים את בית מדרשו בעיר סלונים, והנהיג בה את קהל החסידים במשך כעשרים וחמש שנים.
מקבל המכתב הוא תלמידו החסיד רבי אליעזר (ר' לייז'א) הכהן מהעיירה יאלובקא (תקפ"ב-תרע"ה) עובד ה' מופלג, מהאריות שבחבורת תלמידי אדמו"רי קוברין וסלונים. נודע בתפילותיו הבוערות והמעוררות. רבו ה"יסוד העבודה" הגדירו כעובד ה' בשמחה. הרמ"ח מסלונים הפליג בשבחו ואמר שמאחל לעצמו שיזכה פעם אחת בחייו להתפלל כמו תפילת "השכיבנו" של ר' לייז'א במעריב רגיל (ראה אודותיו: א' סורסקי, יסוד המעלה, חלק א', בני ברק תש"ס, עמ' רסג-רסד).
מכתב 2 עמודים כתובים. כ-16 ס"מ. 8 שורות בכתב ידו של האדמו"ר ו-22 שורות בכתב ידו של רבי סענדר. מצב טוב-בינוני. בלאי וכתמים. קרעים חסרים בדף האחורי הריק.