מכתב בכתב-ידו וחתימתו של זאב ז'בוטינסקי. ירושלים, 3 ביולי 1928. גרמנית.

מכתב, כתוב על נייר מכתבים רשמי, ששלח ז'בוטינסקי אל ד"ר מקס קיווה (Max Kiwe) – מראשי הציונים הרוויזיוניסטים באוסטריה:

"אדון קיווה היקר, רב תודות על מאמציך, ועל הסדר ה-[ציור קטן של צלב קרס
] שלך. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה [...] עתוננו מתפקד היטב, ו"קוסטלר" הוא אחד מהעובדים החשובים ביותר [...]". חתום: "שלך בנאמנות, ו' ז'בוטינסקי".

כפי הנראה, מודה ז'בוטינסקי במכתב שלפנינו על הסדר המופתי ("הסדר הנאצי") שבו מנהל הד"ר קיווה את ארגונו. מכתב מאת מנהיג ציוני עם צלב קרס מצויר בכתב-ידו הנו פריט נדיר ויוצא דופן.

זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (1880-1940), אבי הציונות הרוויזיוניסטית ומהדמויות החשובות בתולדות הציונות, הואשם לא פעם בטיפוחם של רעיונות וסמלים פאשיסטיים (בפרט בקרב תנועת בית"ר – בה היו נהוגים מצעדים, תהלוכות, גינוני צבא, ואף מדים שצבעם חום, המזכירים את מדי האס. אה.). ערב עליית הנאצים לשלטון, פורסמו בעיתונה של התנועה הרוויזיוניסטית "חזית העם" מגוון התבטאויות אוהדות כלפי התנועות הפאשיסטיות ולעיתים אף כלפי הנאציזם והיטלר - אך מעולם לא מפי ז'בוטינסקי עצמו (ראו להלן). לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון התנערו אנשי התנועה מכל זיקה שהיא למפלגה ורעיונותיה.

ככל הידוע לנו, מכתב זה הוא היחיד בו מופיע צלב קרס בכתב-ידו של ז'בוטינסקי, והיחיד בו מביע ז'בוטינסקי, על-פניו, יחס חיובי כלפי אספקטים מסויימים של הנאציזם.

[1] דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. נקבים בהצטלבות קווי הקיפול. בגב המכתב שתי פיסות של נייר דבק לא חומצי.

ראו, למשל: המאמר "ההסתדרות הציונית השלישית" מאת אב"א אחימאיר ("חזית העם", גיליון א' בניסן תרצ"ג; בו כינה אחימאיר את היטלר אחד "השמות המזהירים" של התנועות הלאומיות); המאמר "יומן העם" ("חזית העם", גיליון ד' בניסן תרצ"ג); המאמר "סיום הוגן להטפת השלום..." ("חזית העם", גיליון ל' בניסן תרצ"ב); וכן "המיליון השביעי" מאת תום שגב (הוצאת "כתר", ירושלים, 1991, עמ' 19-20).

Het Achterhuis, Dagboekbrieven van 12 Juni 1942 – 1 Augustus 1944 [הבית האחורי, רישומי יומן, 12 ביוני 1942 – 1 באוגוסט 1944], מאת אנה פרנק. הוצאת Contact, אמשטרדם, 1947. הולנדית. מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה.

עותק מן המהדורה הראשונה של יומנה של אנה פרנק – הדפסה ראשונה שראתה אור בחודש יוני 1947. עריכה ראשונית של מהדורה זו נעשתה בידי אביה של אנה, אוטו פרנק, אשר לאחר תום המלחמה הביא לדפוס את כתב-היד שהותירה בתו עת גורשה יחד עם בני משפחתה למחנות הריכוז וההשמדה.

המהדורה נדפסה בלוויית דיוקן מצולם של אנה פרנק, תוכנית הבית בו הסתתרה המשפחה, תמונת פנים הבית, ופקסימיליות של דפים מן היומן בכתב-ידה של אנה. בפתח המהדורה נוספה הקדמה פרי עטה של ההיסטוריונית ההולנדית אנני רומיין-ורסכור (Annie Romein-Verschoor, 1885-1975), שסייעה להוציא את הספר לאור.

IX, 253, [1] עמ' + [3] לוחות עם תמונות (שניים מהם מודפסים משני הצדדים). 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים וקמטים קלים. רישום בדף הביטנה הקדמי. כתמים. פגמים קלים בכריכה.

פרסום היומן של אנה פרנק

יומנה של אנה פרנק נחשב לעדות האישית המפורסמת ביותר מתקופת השואה; אנה החלה לכתוב את היומן ביום הולדתה ה-13, על גבי ספרון בעל כריכה אדומה-לבנה עם מנעול קטן שקיבלה במתנה. כאשר הגיעה אנה אל סוף הספרון, כבר נמצאו בני המשפחה במסתור, ואנה כתבה את שארית היומן על גבי שתי מחברות בית ספר פשוטות. הספרון ושתי המחברות, המכונים לעיתים "טקסט א'", מכילים רישומי יומן מהשנים 1942-1944, אך ללא שנת 1943 (כפי הנראה, אבד חלק מהטקסט המקורי במהלך המעצר בידי הגרמנים).

בשנת 1944, החלה אנה בכתיבת גרסה שנייה – רומן המבוסס על היומן שכתבה, אותו התכוונה לפרסם תחת הכותר "הרומן של הבית האחורי" (גרסה זו מכונה לעיתים "טקסט ב'"). את הרומן החלה אנה לכתוב לאחר ששמעה ברדיו נאום שנשא שר החינוך ההולנדי הגולה בלונדון, חריט בולקסטיין, בו הצהיר כי לאחר המלחמה בכוונתו לאסוף כתבי-יד, יומנים ומכתבים שנכתבו בתקופת המלחמה, כדי לספר את סיפור סבלותיהם של אזרחים תחת הכיבוש הנאצי לדורות הבאים. הגרסה הזו, השנייה, מכסה גם את תקופת הזמן החסרה בגרסה הראשונה.

לאחר מעצרם של בני משפחת פרנק, נמצאו כתבי-היד של אנה בידי אחת הנשים שסייעו למשפחה בתקופת המסתור – חסידת אומות העולם מיפ חיס (Miep Gies), שהחביאה אותם בביתה עד סוף המלחמה. משנקבע דבר מותה של אנה מעבר לכל ספק, העבירה חיס את היומנים לרשותו של אוטו פרנק, אביה של אנה, והלה החליט לאחר לבטים כבדים שאנה הייתה רוצה שיראו אור. אוטו התקין גרסה שלישית של הטקסט, המשלבת בין שתי הגרסאות שכתבה אנה, והיא גרסת היומן שהתפרסמה לבסוף.

יומנה של אנה פרנק נדפס בחודש יוני 1947 בידי הוצאת הספרים Contact, במהדורה קטנה בת כ-3000 עותקים. המהדורה נמכרה במלואה בתוך חודשים ספורים, ועוד באותה שנה הופיעה הדפסה נוספת. לאורך השנים הפך הספר לעדות האישית המפורסמת ביותר מתקופת השואה, ליומן הפרטי הנמכר בכל הזמנים ולאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. בשנת 2009 הוכנס היומן המקורי – השמור בבית אנה פרנק באמשטרדם - לתוכנית "זיכרון עולם" של אונסק"ו, שמטרתה לשמר את האוספים הכתובים שתרמו להתפתחות האנושית במהלך ההיסטוריה.

Von den Jüden und jren Lügen, מאת מרטין לותר. הוצאת Hans Lufft ("Gedrückt zu Wittemberg, Durch Hans Lufft"), ויטנברג, 1543. גרמנית.

מהדורה ראשונה של החיבור האנטישמי "על היהודים ושקריהם" מאת מרטין לותר. עמוד שער עם מסגרת מעוטרת בחיתוך עץ (אולי, מעשה ידי לוקאס קראנאך); שתי תיבות פתיחה מאוירות.

חיבור זה, מהאחרונים שראו אור בימי חייו של לותר, נחשב לאחד הספרים הקשים בתולדות רדיפת היהודים, ויש הרואים בו את מבשרה של האנטישמיות המודרנית.

בחיבור מאשים לותר את היהודים בעיוות מכוון של פרשנות כתבי הקודש במטרה להוליך שולל את הנוצרים, וטוען כי היהודים כרתו ברית עם השטן – ולפיכך, יש להילחם בהם עד חורמה. הוא זונח את התקווה להמרת דתם לנצרות, ומתוך ראייתם כאיום חמור על שלמותה של החברה קורא לשרוף את בתיהם ואת בתי הכנסת שלהם, להשמיד את ספריהם, לאסור את דרשות הרבנים, לאסור על היהודים לעסוק במסחר ובהלוואה בריבית ולגרשם מארצות הנוצרים.

כ-400 שנים לאחר הופעתו, שב הספר ונדפס בגרמניה הנאצית, הוצג במצעדי הראווה בנירנברג ואף הועלה על בימות תיאטרון; עותק מן המהדורה שלפנינו הוענק לעורכו של העיתון "דר שטירמר", יוליוס שטרייכר, שאמר במשפטו לאחר המלחמה: "היה ברשותי ספר מאת הד"ר מרטין לותר... 'על היהודים ושקריהם'... אילו היה ספר זה מגיע לידי התביעה, היה מרטין לותר יושב במקומי על ספסל הנאשמים היום" (תרגום חופשי).

מהדורה זו אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.

[143] דף, 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים בשולי השער, משוקמים בשיקום מקצועי באמצעות נייר בלתי חומצי (מוצמד לגב השער; פגיעה קלה בטקסט שבגב השער). קרעים משוקמים במספר דפים. רישום בכתב-יד בשולי אחד הדפים (ישן). כריכה נאה, עם פינות ושדרת קלף, בלויה מעט. תו-ספר (אספן הספרים Isaac Meulman).

ראו: Nuremberg Trial Proceedings, כרך 12, עמוד 317 (זמין לקריאה בספרייה הדיגיטלית The Avalon Project).

מקור: אוסף משה חיים גאנס.

שני כתבי מינוי רשמיים של האינקוויזיציה הספרדית במיורקה ובאיים הבלאריים. פלמה דה מיורקה, המאות ה-16-17. ספרדית.

1. מסמך רשמי בכתב-יד מטעם האינקוויזיציה הספרדית בפלמה דה מיורקה, 1590.

כתב מינוי לנציג האינקוויזיציה, שניתן לבעל האחוזה המקומי Miguel Reus, מ-Sollerich, מחוז Alaró. חתום בידי האינקוויזיטורים Felix Ebia de Oviedo ו-Sancho Ortiz de Garay, עם חותם שעווה רשמי.

31X43.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. חריכות דיו (עם חוסרים בטקסט). קרעים קלים.

2. מסמך רשמי מודפס וממולא בכתב-יד, מטעם האינקוויזיציה הספרדית בפלמה דה מיורקה, 1650.

כתב מינוי לנציג רשמי של האינקוויזיציה, שניתן לסוחר Marcos Valles. חתום בידי האינקוויזיטורים Miguel Lopez de Victoria Equinosa ו-Don Diego Salcedo Carvajal, עם חותם שעווה רשמי.

31X43.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים. קרעים קלים בשוליים. תמצית המסמך בשוליים, בכתב-יד (מן התקופה).

האינקוויזיציה באיים הבלאריים

בית הדין של האינקוויזיציה באיים הבלאריים, נוסד בשנת 1488 במיורקה, והגיע לשיא פעילותו בימי האינקוויזיטור Felix Ebia de Oviedo (1578-1593) - החתום על אחד משני המסמכים שלפנינו; בתקופת כהונתו, התעצמו החקירות והרדיפות והפכו שיטתיות יותר, הורחבה רשת משתפי הפעולה והמלשינים שסייעו בפיקוח על האוכלוסייה המקומית, ואף קוימו טקסי "אוטו דה פה" פומביים. עיקר מאמצי האינקוויזיציה כוונו נגד קהילת האנוסים הייחודית של האי מיורקה - ה"צ'ואטס" (Xuetas) – אשר נטשו את ספרד עוד בטרם גירוש היהודים, התיישבו באי והצליחו לשמר חלק ממנהגיהם בסתר. לאורך המאות ה-16 וה-17 נרדפו בני הקהילה באכזריות, נכלאו למאותיהם ואף ניסו להימלט מן האי ללא הצלחה – עד שבשנת 1691 הועלו 37 מהם על המוקד. בשנת 2011 גינה נשיא האיים הבלאריים, פרנססק אנטיק אי אוליבה, את רדיפות היהודים באי – הגינוי הרשמי הראשון מטעם ספרד למעשי האינקוויזיציה, כ-300 שנים לאחר הרדיפות.