Von den Jüden und jren Lügen, מאת מרטין לותר. הוצאת Hans Lufft ("Gedrückt zu Wittemberg, Durch Hans Lufft"), ויטנברג, 1543. גרמנית.

מהדורה ראשונה של החיבור האנטישמי "על היהודים ושקריהם" מאת מרטין לותר. עמוד שער עם מסגרת מעוטרת בחיתוך עץ (אולי, מעשה ידי לוקאס קראנאך); שתי תיבות פתיחה מאוירות.

חיבור זה, מהאחרונים שראו אור בימי חייו של לותר, נחשב לאחד הספרים הקשים בתולדות רדיפת היהודים, ויש הרואים בו את מבשרה של האנטישמיות המודרנית.

בחיבור מאשים לותר את היהודים בעיוות מכוון של פרשנות כתבי הקודש במטרה להוליך שולל את הנוצרים, וטוען כי היהודים כרתו ברית עם השטן – ולפיכך, יש להילחם בהם עד חורמה. הוא זונח את התקווה להמרת דתם לנצרות, ומתוך ראייתם כאיום חמור על שלמותה של החברה קורא לשרוף את בתיהם ואת בתי הכנסת שלהם, להשמיד את ספריהם, לאסור את דרשות הרבנים, לאסור על היהודים לעסוק במסחר ובהלוואה בריבית ולגרשם מארצות הנוצרים.

כ-400 שנים לאחר הופעתו, שב הספר ונדפס בגרמניה הנאצית, הוצג במצעדי הראווה בנירנברג ואף הועלה על בימות תיאטרון; עותק מן המהדורה שלפנינו הוענק לעורכו של העיתון "דר שטירמר", יוליוס שטרייכר, שאמר במשפטו לאחר המלחמה: "היה ברשותי ספר מאת הד"ר מרטין לותר... 'על היהודים ושקריהם'... אילו היה ספר זה מגיע לידי התביעה, היה מרטין לותר יושב במקומי על ספסל הנאשמים היום" (תרגום חופשי).

מהדורה זו אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.

[143] דף, 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים בשולי השער, משוקמים בשיקום מקצועי באמצעות נייר בלתי חומצי (מוצמד לגב השער; פגיעה קלה בטקסט שבגב השער). קרעים משוקמים במספר דפים. רישום בכתב-יד בשולי אחד הדפים (ישן). כריכה נאה, עם פינות ושדרת קלף, בלויה מעט. תו-ספר (אספן הספרים Isaac Meulman).

ראו: Nuremberg Trial Proceedings, כרך 12, עמוד 317 (זמין לקריאה בספרייה הדיגיטלית The Avalon Project).

מקור: אוסף משה חיים גאנס.

שני כתבי מינוי רשמיים של האינקוויזיציה הספרדית במיורקה ובאיים הבלאריים. פלמה דה מיורקה, המאות ה-16-17. ספרדית.

1. מסמך רשמי בכתב-יד מטעם האינקוויזיציה הספרדית בפלמה דה מיורקה, 1590.

כתב מינוי לנציג האינקוויזיציה, שניתן לבעל האחוזה המקומי Miguel Reus, מ-Sollerich, מחוז Alaró. חתום בידי האינקוויזיטורים Felix Ebia de Oviedo ו-Sancho Ortiz de Garay, עם חותם שעווה רשמי.

31X43.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קמטים. חריכות דיו (עם חוסרים בטקסט). קרעים קלים.

2. מסמך רשמי מודפס וממולא בכתב-יד, מטעם האינקוויזיציה הספרדית בפלמה דה מיורקה, 1650.

כתב מינוי לנציג רשמי של האינקוויזיציה, שניתן לסוחר Marcos Valles. חתום בידי האינקוויזיטורים Miguel Lopez de Victoria Equinosa ו-Don Diego Salcedo Carvajal, עם חותם שעווה רשמי.

31X43.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים. קרעים קלים בשוליים. תמצית המסמך בשוליים, בכתב-יד (מן התקופה).

האינקוויזיציה באיים הבלאריים

בית הדין של האינקוויזיציה באיים הבלאריים, נוסד בשנת 1488 במיורקה, והגיע לשיא פעילותו בימי האינקוויזיטור Felix Ebia de Oviedo (1578-1593) - החתום על אחד משני המסמכים שלפנינו; בתקופת כהונתו, התעצמו החקירות והרדיפות והפכו שיטתיות יותר, הורחבה רשת משתפי הפעולה והמלשינים שסייעו בפיקוח על האוכלוסייה המקומית, ואף קוימו טקסי "אוטו דה פה" פומביים. עיקר מאמצי האינקוויזיציה כוונו נגד קהילת האנוסים הייחודית של האי מיורקה - ה"צ'ואטס" (Xuetas) – אשר נטשו את ספרד עוד בטרם גירוש היהודים, התיישבו באי והצליחו לשמר חלק ממנהגיהם בסתר. לאורך המאות ה-16 וה-17 נרדפו בני הקהילה באכזריות, נכלאו למאותיהם ואף ניסו להימלט מן האי ללא הצלחה – עד שבשנת 1691 הועלו 37 מהם על המוקד. בשנת 2011 גינה נשיא האיים הבלאריים, פרנססק אנטיק אי אוליבה, את רדיפות היהודים באי – הגינוי הרשמי הראשון מטעם ספרד למעשי האינקוויזיציה, כ-300 שנים לאחר הרדיפות.

שני צווים קיסריים העוסקים בהגבלות חמורות על מגוריהם, רכושם ופעילותם הכלכלית של היהודים בתחומי דוכסות וירטמברג. גרמניה, 1521 ו-1530. גרמנית.

1. צו מטעם הקיסר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, האוסר על יהודים להלוות בריבית לתושבי דוכסות וירטמברג. בריסל, 25 ביוני 1521.

הצו מורה כי הלוואות בריבית שניתנו על ידי יהודים – בין אם כנגד קרקעות, נכסים או הכנסות קבועות – ייחשבו לבטלות ומבוטלות ולא יוענק להן תוקף משפטי. עוד נקבע כי יהודים העוסקים בכך לא יזכו להגנה משפטית, תביעותיהם יידחו ורכושם יוחרם.

[1] דף מקופל (עמ' אחד מודפס). 32 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, קמטים, קרעים ופגמים קלים בשוליים.

2. צו מטעם הקיסר קרל החמישי, המאשרר ומחמיר את הצו הקודם מ-1521. אאוגסבורג, 15 באוקטובר 1530.

הצו ניתן במהלך אספת הנסיכים והכמורה של הקיסרות באאוגסבורג (Reichstag zu Augsburg, 1530). הוא שב ומחזק את האיסור על הלוואות בריבית מצד היהודים, ומבטל את תוקפם המשפטי של שטרי חוב המבוססים על ריבית, גם אם הם נערכו למראית עין כהלוואות ללא ריבית. בנוסף, הצו אוסר על יהודים להתגורר או לנוע בתחומי דוכסות וירטמברג ללא רישיון מפורש מן השלטון המקומי, ומטיל קנס כבד של מאה מארק זהב טהור על כל אדם שיפר את הוראותיו או סייע להפרתן.

[2] דפים מקופלים (5 עמ' מודפסים). 32.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים, קרעים ופגמים בשוליים.

Introductio in Chaldaicam lingua[m], Syriaca[m], atq[ue] Armenica, & dece[m] alias linguas [מבוא לשפה הכלדאית, הסורית, הארמנית ולעשר שפות נוספות], מאת Teseo Ambrogio degli Albonesi. [פאביה, איטליה, דפוס Giovanni Maria Simonetta, רצ"ט], 1539. לטינית. מהדורה ראשונה ויחידה.

חיבור פילולוגי מאת המלומד האיטלקי טסאו אמברוג’יו (Theseus Ambrosius; 1469-1540), הנחשב לאבן דרך בחקר השפות המזרחיות והשמיות באירופה. הספר מציג כ-40 מערכות כתב שונות, ובהן עברית, ערבית, סורית, ארמנית, אתיופית, יוונית, קופטית ואחרות, בצירוף דוגמאות ועיצובים טיפוגרפיים של האותיות. דף השער מודפס בדיו אדומה ושחורה, בתוך מסגרת חיתוך עץ נאה, מעוטרת בדגמים צמחיים עשירים ובבעלי חיים.

בעת הופעת החיבור - עוד היו רבות מלשונות המזרח נדירות מאוד בבתי הדפוס, וחלקן טרם ראו אור בספר; לצורך ההדפסה, עיצב המחבר מספר גופני דפוס חדשים בעצמו, והותיר "משבצות ריקות" בדפים למילוי בכתב-יד – עבור אותיות נדירות במיוחד שכדוגמתן לא ניתן היה למצוא או להפיק (האותיות מצוירות בדיו אדומה, כנראה בכתב-ידו של המחבר עצמו).

בסוף הספר מופיעים שני חיתוכי עץ, המציגים את אב-הטיפוס של כלי הנגינה "פאגוטוס" (Phagotus), מעין חמת חלילים המזכירה בצורתה אבוב – שהומצאה בידי דודו של המחבר Afranio degli Albonesi (חיתוכי העץ הוכנו עבור אנציקלופדיה לכלי מוזיקה מאת Ottmar Luscinius, אך לא נדפסו בה לבסוף; לאחר מותו של הדוד מצא האחיין את החיתוכים והחליט להדפיסם בספר זה עם הסבר קצר).

215 דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, קמטים, קרעים ובלאי קל. רישומים ישנים בשולי כמה דפים. תו-ספר. כריכה ודפי בטנה חדשים.

מכתב מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, כ"ז אב תשי"ב [1952].

המכתב מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו – "מ.שניאורסאהן"; עם הוספות בכתב-יד קודשו.

המכתב נשלח אל אברך חסיד חב"ד "מגזע הספרדים", אשר לאחר נישואיו חיפש משרת רבנות, ונאלץ בעקבות כך – ככל הנראה – לגלח את זקנו כדי למצוא חן בעיני פרנסי קהילה מסוימת בארה"ב. הרבי מאריך לשכנעו כי יחדל מטעות זו ומחזקו בדברי אמונה וביטחון, יראת שמים וחסידות. בפתח הדברים הרבי מציין כי המזכיר הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב מסתמא כבר הציע לו תפקיד בארגון המל"ח (מרכז לעניני חינוך), ומבטיח: "כשאהי' על הציון... אזכירו ואת ב"ב שיחיו כאו"א להמצטרך להם".

בהמשך המכתב הרבי מביע צער עמוק על המעשה, ומבאר – על פי תורת הזהר והחסידות – כי הזקן הוא צלם אלוקים של האדם, המכוון כנגד י"ג מידות הרחמים ומשמש צינור לפרנסה הגשמית: "...ומה נבהלתי לראותו במשרד המל"ח, אשר משתדל ומכריח את הנפש האלקית שלו להסיר ח"ו צלם האלקים מעל פניו, ולגזוז ולהסיר י"ג תקוני דיקנא, שהם מכוונות כנגד י"ג מכילין דרחמי, ואשר הם הם צנורות הפרנסה, וכמבואר בזהר ובדא"ח בכמה מקומות, והאריכות אך למותר, ובפרט לאחד הבא מגזע הספרדים, שאחזו בלימוד הזהר כל הימים, ולא היתה בזה כל התנגדות...".

הרבי אף מנסה ללמד עליו זכות, שמא עשה כן על מנת להקל על השגת משרת רבנות: "...הנה אולי הכוונה שלו בזה היתה, שכיון שרואה ומתבונן מרז"ל אשר מזונותיו של אדם קשים כקרי"ס [כקריעת ים סוף], עלה בדעתו, אולי כדאי להקל על הקב"ה במלאכתו... עי"ז שיתדמה בצורתו החיצונית לכל הגוים, שאז בקל יותר יתנו לו משרה בתור רב... אבל דעת, ואפילו לא לנבון, נקל, שהוא היפך האמונה הפשוטה, לומר אשר עי"ז שמקילים בקיום מצות התורה, היינו שמתרחקים מהמקור, הנה עי"ז יושפע לו שפע רב...".

בהמשך מזכיר לו הרבי את תקופת לימודיו בישיבת "תומכי תמימים" אצל הרבי הריי"צ: "אשר הכח שהשקיע בו כ"ק מו"ח אדמו"ר... בתור תלמידו וחסיד שלו, יסייע בידו לצאת ממחשבת טעות הנ"ל... שההנהגה כזו היא להיפך, לא רק משכל אלקי אלא גם משכל אנושי, כיון שכל יהודי מאמין אשר דוקא הקב"ה הוא הבע"ב גם בעוה"ז הגשמי והחומרי, והוא רק הוא הקוצב מזונותיו של אדם וב"ב...".

הרבי חותם את המכתב בברכה ל"הצלחה ברוחניות ובגשמיות, אשר אצל איש ואשה הישראלים בד בבד ילכו".

בשולי המכתב – בתוספת מאוחרת ובדיו שונה – הוסיף הרבי שש שורות בגוף-כתב-יד קדשו ובהן הפניות "בענין תספורת הזקן" בספרי בעל ה"צמח צדק": שו"ת יו"ד, סצ"ג; חידושים למכות פ"ג; פסקי דינים ליו"ד, ס' קפא-קפב; "דרך מצותיך", ח"ב, רכא; ובספר "עמודי ארזים" מאת רבי ישעיה אשר זליג מרגליות (ירושלים, תרצ"ב).

[1] דף. 28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים קלים. קרעים קלים בשוליים וקווי הקפל (קרע עם פגיעה קלה בטקסט במרכז הדף).

המכתב שלפנינו נדפס, בשינויים והשמטות, באגה"ק של הרבי מליובאוויטש (חלק ז, אגרת א'תשצא).