מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
- (-) Remove autograph filter autograph
- אוטוגרפים, (18) Apply אוטוגרפים, filter
- כתבייד (18) Apply כתבייד filter
- כתבי-יד, (18) Apply כתבי-יד, filter
- כתבי (18) Apply כתבי filter
- ישראל (18) Apply ישראל filter
- יד (18) Apply יד filter
- ודפוסים (18) Apply ודפוסים filter
- ארץ (18) Apply ארץ filter
- אנטישמיות (18) Apply אנטישמיות filter
- אוטוגרפים (18) Apply אוטוגרפים filter
- מוקדמים (18) Apply מוקדמים filter
- and (18) Apply and filter
- antisemit (18) Apply antisemit filter
- autographs, (18) Apply autographs, filter
- book (18) Apply book filter
- earli (18) Apply earli filter
- eretz (18) Apply eretz filter
- israel (18) Apply israel filter
- manuscript (18) Apply manuscript filter
- manuscripts, (18) Apply manuscripts, filter
- print (18) Apply print filter
מציג 1 - 12 of 18
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $4,250
כולל עמלת קונה
"התחרות למשחקי חורף – Makkabi Winter Spiele – 2-5.II.1933", כרזה מאוירת. דפוס Akropol, קרקוב, 1933.
כרזה מאוירת לכבוד מכביית החורף הראשונה בעיר זאקופנה (פולין); איור קופץ-סקי על רקע הר מושלג, עם סמל ארגון "מכבי" ודגלי העולם. חתומה בדפוס: Greschler.
המכבייה נפתחה בעיר זאקופנה בחורף שלאחר המכבייה הראשונה בארץ ישראל - בהשתתפות כ-400 ספורטאים יהודים מתשע מדינות: אוסטריה, איטליה, גרמניה, דנציג, יוגוסלביה, נורווגיה, צ'כוסלובקיה, רומניה ופולין. באופן מקרי, נפתחה המכבייה שלושה ימים לאחר עלייתו של היטלר לקנצלר גרמניה (30 בינואר 1933), וקוימה בצל אווירה אנטישמית והתנגדות עזה מצד האוכלוסייה המקומית (בעיתונות הפולנית אף פורסמו קריאות למנוע את המשחקים ולהפריע למהלכם). הסתדרות "מכבי" ערכה עוד מכביית חורף אחת, בשנת 1935, ולאחריה לא קוימו מכביות החורף למשך קרוב למאה שנים (עד שחודשו בשנת 2023).
101.5X69 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. מספר קרעים ונקבים (משוקמים). מוצמדת ליריעת פשתן לתצוגה ושימור.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,500
כולל עמלת קונה
"היום הראשון של הדאר העברי", ארבעה דפי-מזכרת (Minister Sheets) עם תשעת הבולים הראשונים של מדינת ישראל. 16 במאי 1948.
דפי-מזכרת רשמיים הנושאים, כל אחד, את תשעת בולי "דאר עברי" בערכים של 3, 5, 10, 15, 20, 50, 250, 500 ו-1000 מיל. בראש כל גיליון נדפס הכיתוב "ז' אייר תש"ח 16.5.1948" ו"דאר עברי" ובחלק התחתון "היום הראשון של הדאר העברי". דף-מזכרת זה מכונה Minister Sheet כיוון שחולק לשרים ולאח"מים; במהדורתו הראשונה נדפסו כ-40 עותקים בלבד, על נייר צהבהב עבה, והבולים הודבקו עליהם בין חצות לבוקר ה-16 במאי 1948.
לפנינו ארבעה עותקים:
1. "דאר עברי" – עותק חתום עשר פעמים בחותמת דואר שדה יעקב (Sde Yaaqov) מיום ז' באייר תש"ח, 16 במאי 1948.
2. "דאר עברי" – עותק חתום שבע פעמים בחותמת תערוכת הבולים "תבול" מיום ז' באייר תש"ט, 6 במאי 1949.
3-4. "דאר עברי" – שני גיליונות ללא חותמות (הבולים בעותקים אלה נתונים בנרתיקי פלסטיק ומוצמדים באמצעות פיסות קטנות של נייר דבק).
21.5X26 ס"מ (אחד מהם עם שוליים רחבים, בגודל 29X22.5 ס"מ בקירוב). מצב טוב. שניים מנרתיקי הפלסטיק מנותקים.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
United Nations, Security Council Official Records, Fourth Year, Special Supplement No. 1. לייק סַקְסֵס (מדינת ניו-יורק), יוני 1949. אנגלית וצרפתית.
פרסום רשמי מטעם מועצת הביטחון של האו"ם (מס' S/1302/Rev.1), ובו נוסח הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן, אשר נחתם ביום 3 באפריל 1949 בין משה דיין והקולונל אחמד צדקי אל-ג'ונדי באי רודוס.
מהדורה דו-לשונית, מודפסת באנגלית ובצרפתית, בעטיפת נייר מקורית עם סמל האומות המאוחדות בחזית; מלווה העתקים של שתי מפות-הגבול המקוריות – מפת חלוקת ירושלים ומפת "הקו הירוק" – אשר שורטטו בעפרונות צבעוניים, נשמרו בידי האו"ם והיו למפות הגבול הרשמיות של מדינת ישראל:
·
מפת חלוקת ירושלים (Map No. 201-X) – צוירה בידי משה דיין ומפקד הלגיון הירדני עבדאללה א-תל. המפה המקורית הוכנה ביום 30 בנובמבר 1948, על רצפת בית בשכונת מוסררה, ונועדה לשמש כמפה זמנית בלבד (משה דיין צייר את קו הגבול הישראלי בעפרון אדום, וא-תל צייר את קו הכוחות הירדני בעפרון ירוק). למרות שנועדה לשמש באופן זמני, נותרה מפה זו המסמך היחיד שהציג את חלוקת ירושלים, וכאשר נחתם ההסכם - הפכו קווי העפרון לקווי החלוקה הבינלאומיים של העיר (ההעתקים שלפנינו הוכנו מתוך המפות המקוריות, עם העתקה מדויקת של שני הקווים).
מפת חלוקת ירושלים (Map No. 201-X) – צוירה בידי משה דיין ומפקד הלגיון הירדני עבדאללה א-תל. המפה המקורית הוכנה ביום 30 בנובמבר 1948, על רצפת בית בשכונת מוסררה, ונועדה לשמש כמפה זמנית בלבד (משה דיין צייר את קו הגבול הישראלי בעפרון אדום, וא-תל צייר את קו הכוחות הירדני בעפרון ירוק). למרות שנועדה לשמש באופן זמני, נותרה מפה זו המסמך היחיד שהציג את חלוקת ירושלים, וכאשר נחתם ההסכם - הפכו קווי העפרון לקווי החלוקה הבינלאומיים של העיר (ההעתקים שלפנינו הוכנו מתוך המפות המקוריות, עם העתקה מדויקת של שני הקווים).
·
מפת גבול ישראל וירדן – "הקו הירוק" (Map No. 200.2-X) – שנוצרה במהלך השיחות לשביתת הנשק ברודוס (מודפסת על שני גיליונות). המפה צוירה אף היא בעפרון, לאחר דיונים וטיוטות, ונחתמה בשוליה בידי משה דיין ונציג ממלכת ירדן אחמד צדקי אל-ג'ונדי. בניגוד לשמו ההיסטורי של קו הגבול ("הקו הירוק") – צויר הקו המקורי בעפרון כחול, וכך הועתק במפה שלפנינו, עם החתימות (על פי עדותו של הקרטוגרף משה ברור, שסיקר את ישיבות ההסכם כעיתונאי, היה זה משה דיין ששרטט את הקו).
מפת גבול ישראל וירדן – "הקו הירוק" (Map No. 200.2-X) – שנוצרה במהלך השיחות לשביתת הנשק ברודוס (מודפסת על שני גיליונות). המפה צוירה אף היא בעפרון, לאחר דיונים וטיוטות, ונחתמה בשוליה בידי משה דיין ונציג ממלכת ירדן אחמד צדקי אל-ג'ונדי. בניגוד לשמו ההיסטורי של קו הגבול ("הקו הירוק") – צויר הקו המקורי בעפרון כחול, וכך הועתק במפה שלפנינו, עם החתימות (על פי עדותו של הקרטוגרף משה ברור, שסיקר את ישיבות ההסכם כעיתונאי, היה זה משה דיין ששרטט את הקו).
בשולי כל אחד מהגיליונות נדפסה ההערה: Photo-offset reproduction at the same scale by the United Nations from an officially signed map in full colors (בחמש שפות).
חוברת: 10 עמ', 31.5 ס"מ בקירוב / מפת ירושלים: 106.5X111.5 ס"מ בקירוב / מפת ארץ ישראל (מודפסת על גבי שני גיליונות): 64.5X102 ס"מ בקירוב; 64X86.5 ס"מ בקירוב. החוברת במצב טוב, עם מעט כתמים, קמטים וקרעים בשולי העטיפה ובנרתיק הנייר של המפות. שולי החוברת העליונים חתוכים בקו לא ישר. המפות במצב טוב, עם סימני קיפול וקמטים. שתי המפות מקופלות ונתונות בתוך כיס נייר המוצמד לעטיפה הפנימית.
ראו: "יוצר האטלס העברי חושף את הסיפור מאחורי שרטוט המפה", מאת מאיה פולק, כתבה ב-"מקור ראשון" מיום 3.11.2017.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
Ben Sina, dramatische Gedicht in fünf Aufzügen, מאת עזיז דומט. הוצאת Samuel Insel, וינה, 1924. גרמנית.
המחזה "אבן סינא" מאת הסופר הפלסטיני עזיז דומט, מועמד לפרס הנובל לספרות לשנת 1936 – אשר היה תומך הרעיון הציוני ושיבת היהודים לארץ ישראל.
בפתח הספר נדפס דיוקנו של דומט מאת הרמן שטרוק (חתום ומתוארך בלוח), אשר צויר בחיפה בשנת 1924 – כנראה לכבוד הופעתו של המחזה. על גבי דף השער הקדשה בכתב-יד:
"לחברי האהוב, מר הרמן שטרוק, באהבה ובידידות, מוקדש מאת המחבר, עזיז דומט, ברלין, 4 באוגוסט" (גרמנית; החתימה בערבית).
"לחברי האהוב, מר הרמן שטרוק, באהבה ובידידות, מוקדש מאת המחבר, עזיז דומט, ברלין, 4 באוגוסט" (גרמנית; החתימה בערבית).
עזיז דומט (Aziz Domet, 1890-1943) היה סופר פלסטיני כותב-גרמנית, קול יחיד במינו בקרב הסופרים הערבים של המאה ה-20, אשר אימץ בכתביו המוקדמים את הרעיון הציוני; בשנת 1922 פרסם את המחזה "יוסף טרומפלדור" - דרמה בשלוש מערכות אודות קרב תל-חי - שזכה לכינוי "הדרמה הארצישראלית הראשונה" בפי אביגדור המאירי, ונחשב לעיתים למחזה היהודי הלאומי הראשון מסוגו.
לאורך שנות ה-20 זכו יצירותיו להצלחה באירופה ובארץ ישראל, ובתקופה זו עמד בקשרים עם רבים ממנהיגי והוגי התנועה הציונית – גם תחת קיתונות של ביקורת מצד העתונות הערבית. את חייו חילק בין אירופה וארץ ישראל, ובביקוריו בארץ ערך הקראות של מחזותיו, הגיע לביקורים במושבות העבריות, ואף הוזמן כאורח מיוחד לקבלת הפנים שנערכה לחיים ויצמן עם הגיעו ארצה, בשנת 1923 – שהתרשם ממנו עמוקות והפגישו עם אלברט אינשטיין.
חזונו לגבי שותפות יהודית-ערבית החל להתערער לאחר מאורעות תרפ"ט, ולאורך שנות ה-30 שינה בהדרגה את השקפותיו, עד שנעשה למתנגד גמור של הציונות. ערב מלחמת העולם השנייה היגר לגרמניה, והתקבל כקריין תעמולה בשפה הערבית ברדיו ברלין. כפי הנראה, בהשפעת פרסומיו הפילושמיים המוקדמים – נעצר בתחילת מלחמת העולם ונשלח למחנה הריכוז דכאו, שם נספה בשנת 1943. יצירתו, סיפור חייו וקולו הייחודי של דומט נותרו מוכרים למעטים עד לשנים האחרונות, כאשר נחשף שהיה אחד ממועמדי פרס הנובל לספרות לשנת 1936.
78, [1] עמ'. 12 ס"מ. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. שולי ההקדשה חתוכים, עם פגיעה קלה בכיתוב. חותמת דיו בשולי השער. כריכה ישנה, בלויה ופגומה.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $15,000
הערכה: $20,000 - $30,000
לא נמכר
"ברקאי השלישי, או, גואל הדם, כולל שירים על ישראל ותקותו, אשר שר המשורר הנודע בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים נפתלי הערץ אימבער, יוצר השירים 'התקוה' ו'משמר הירדן'". דפוס א. ח. ראזענבערג, ניו-יורק, תרס"ה 1904.
ספר שיריו האחרון של נפתלי הרץ אימבר (1856-1909), מוקדש בכתב-ידו ובחתימתו (על גבי דיוקן המשורר):
"למגיני ומיטיבי, כבוד השופט מאיר זולצברגר, לנצח מזכרת אהבה נסתרת, נפתלי הערץ אימבער" (תחילת ההקדשה כתובה באנגלית: To my dear protector and benefactor Hon. Judge Majer Sulzberger).
"למגיני ומיטיבי, כבוד השופט מאיר זולצברגר, לנצח מזכרת אהבה נסתרת, נפתלי הערץ אימבער" (תחילת ההקדשה כתובה באנגלית: To my dear protector and benefactor Hon. Judge Majer Sulzberger).
"ברקאי השלישי" נדפס בשנותיו האחרונות של אימבר, כאשר חי חיי נדודים ומחסור בארה"ב והתקיים בזכות תמיכתו של השופט מאיר זולצברגר (1843-1923), מקבל העותק. בין ניסיונותיו להצלת המשורר - שנודע אז כמחבר ההמנון הציוני - העניק זולצברגר לאימבר קצבה חודשית, מימן את הוצאותיו הרפואיות ואף שילם מכיסו על הדפסת הספר שלפנינו (כשנשאל מדוע, השיב זולצברגר: "נפש יקרה לו, לתינוק הזקן אימבר, שואפת והומיה, שבורה ורצוצה... הכוהל החריב אותו עד היסוד... חבל שאין עוד תקווה לבעל התקווה"). כאות הוקרה, ביקש אימבר להקדיש לו את ספרו זה בדפוס, וביקש ממנו לשלוח לו פרטים ביוגרפיים להכנת ההקדשה; משסירב זולצברגר למסור לו את הפרטים להקדשה בדפוס – העניק לו אימבר את העותק שלפנינו, המוקדש בכתב-ידו.
בספר נדפסה פעם נוספת "התקווה", אשר הופיעה לראשונה תחת השם "תקוותנו" (בספרו הראשון של אימבר). בשנים שחלפו למן הפרסום הראשון, התקבל השיר כהמנונה של התנועה הציונית, הושר בסיומם של כל הקונגרסים הציוניים, תורגם לאנגלית וזכה לתהודה חסרת תקדים בשירה העברית החדשה. אימבר שב והדפיסו בספר זה - האחרון בין שלושת ספריו העיקריים - כאשר הוא מלובש בדמות המנון לאומי, תחת השם "התקווה" ולצד תרגומו האנגלי. הדפסה זו, המאוחרת, קרובה הרבה יותר לצורתו של ההמנון המושר בימינו, ובתחילתה נדפסו שני הבתים שהפכו לבסוף להמנון מדינת ישראל – על פי סדרם ובנוסח כמעט זהה (למעט שלוש שורות).
ראו
• שמריהו לוין, "מזכרונות חיי", הוצאת "דביר", תל-אביב, תשי"ד, עמ' 99 (שם נזכרים דבריו של זולצברגר אודות אימבר).
• יעקב קבקוב, "נפתלי הרץ אימבר 'בעל התקוה'", הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשנ"א 1991, עמ' 122.
80 עמ' + [1] לוח (דיוקן חתום), 21.5 ס"מ. מצב טוב. שוליים קצוצים (שולי השורה הראשונה של ההקדשה חתוכים). כתמים ופגמים קלים. קרע בשולי אחד הדפים. כריכה ודפי בטנה חדשים, כרוכים על גבי המעטפת המקורית, עם מספר סמני ספרייה (תו-ספר, כיס-נייר לכרטיס השאלה, מדבקות וחותמות). מספר רישמוי עיפרון וחותמות בגוף הספר.
חיבור "התקווה" – המנון מדינת ישראל
את הגרסה הראשונה של "תקוותנו" כתב אימבר, על-פי עדותו, בשנת תרל"ח (1877/1878), בזמן שהותו בעיר יאשי שברומניה. על פי גרסה אחרת, המובאת ב"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" (עמ' 1586), חובר השיר בשנת תרמ"ו (1886), לאחר ששתה אימבר עד דלא ידע בחגיגות הפורים במושבה גדרה, כאשר קם מעלפונו והכריז "חיברתי זה עתה את שני הבתים הראשונים לשיר הלאומי שלנו, להבעת התקוה שלנו'". בהמשך, במהלך סיוריו במושבות ארץ ישראל, שינה אימבר את השיר והוסיף לו בתים, עד שפרסמו בגרסתו הסופית בקובץ השירים "ברקאי". כשנה לאחר פרסום הקובץ הולחן השיר בידי שמואל כהן (1870-1940), מחלוצי ראשון לציון. הלחן של כהן מבוסס על שיר עגלונים רומני בעל שורשים סלאביים (במנגינה כמעט זהה השתמש המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה בפואמה הסימפונית "ולטאבה").
השיר המולחן אומץ על-ידי אנשי המושבות, משם הגיע לאירופה, ובמהרה החל לשמש גם בקונגרסים הציוניים (הושר בסיומם). במהלך השנים חלו שינויים אחדים במילות השיר, בהם שינוי שמו ל"התקוה". מבלי שנקבע כך בחוק או תקנה רשמיים, התקבלו שני בתיו הראשונים של השיר כמעט ללא עוררין כהמנון הלאומי של העם היהודי. בשנת 1933 הוכר "התקווה" כהמנון התנועה הציונית, ועם קום מדינת ישראל שימש באופן בלתי-רשמי כהמנון המדינה. בשנת 2004 עוגן "התקוה" רשמית בחוק כהמנון מדינת ישראל.
(ראו: אליהו הכהן, "עוד לא אבדה תקוותנו". בתוך: "אריאל", גיליון מס' 186, ינואר 2009. עמ' 101-104).
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
עותק נדיר במיוחד של ספר התווים ליצירה "הגדה" מאת המלחין פאול דסאו, הסופר מקס ברוד, ומרדכי לאנגר – מורה העברית של פרנץ קפקא – עם אוסף מכתבים ופריטי נייר המתעדים את תהליך היצירה המשותפת, מהולדת הרעיון באירופה בשנות ה-30 ועד לביצוע הבכורה בירושלים בשנת 1962.
"הגדה", מיצירות המוזיקה-היהודית האחרונות שנדפסו בגרמניה לפני השואה, חוברה ביוזמתו של המלחין פול דסאו והציגה עיבוד מודרני לסיפור ההגדה ויציאת ישראל מעבדות לחירות (הטקסט חובר בידי מקס ברוד, בגרמנית, ותורגם לעברית בידי מרדכי לאנגר); היצירה נשלמה בשנת 1936, נדפסה בהוצאת התווים היהודית-גרמנית "יבנה", אולם לא נוגנה (אף שנקבעו עבורה קונצרטים בברלין, פרנקפורט ואמשטרדם – שבוטלו בזה אחר זה). בניסיון להציל את עותקי היצירה הלא-מנוגנת, ניסה המלחין היהודי יהויכין סטוצ׳בסקי למכור את הזכויות להוצאת "אוניברסל" הווינאית, אולם לאחר סיפוח אוסטריה בשנת 1938 נגנז הרעיון, והמלאי של בית ההוצאה נארז בארגזים ונטמן במרתפים.
לפנינו אוסף פריטים ייחודי המתעד את גלגולי היצירה:
•"Haggada - Oratorio", עותק של פרטיטורת היצירה המקורית - אשר נדפסה בגרמניה תחת השלטון הנאצי. [הוצאת "יבנה" (Jibneh), ברלין, 1936].
5-228 עמ' (ללא השער; שם ושנת ההוצאה בשולי עמוד התווים הראשון), 27 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כריכה לא מקורית. דפים מנותקים חלקית מהכריכה וזה מזה. מספר רישומים בכתב-יד.
•תשעה מכתבים מאת מקס ברוד:
- חמישה מכתבים מוקדמים (1937-1938), מתקופת עבודתו בעיתון Prager Tagblatt, המתעדים את הניסיונות להעלאת האורטוריה על אדמת אירופה (גרמנית): "...הרשו לי להסב את תשומת לבכם ליצירה ייצוגית ומפוארת באמת... אני משוכנע כי ביצוע ה'הגדה' מאת פאול דסאו יהיה אירוע היסטורי בתולדות המוזיקה היהודית" (אל מנהליו של פסטיבל מוזיקה יהודית, נובמבר 1937); "המוזיקה היהודית היא אחת ממשימות חיי היקרות ביותר... על ה'הגדה' של דסאו אכתוב לך בשמחה רבה..."; "הנחתי היום כל עבודה אחרת בצד כדי לכתוב לך על ה'הגדה'. במצורף תקבל את המאמר..."; "אני מסכים עם השינויים. אני כותב כעת לדסאו..." (אל העיתונאי ומבקר המוסיקה גרשון הרמן סוויט, ינואר-פברואר 1938).
- ארבעה מכתבים מאוחרים (1962), מתקופת מגוריו בתל-אביב, העוסקים ביחסיו של ברוד עם דסאו ובאחורי הקלעים של הפקת הבכורה, שנערכה ב-22 באפריל 1962, בבנייני האומה בירושלים, בניצוחו של נחמיה וינאבר, ובהשתתפות התזמורת הסימפונית ומקהלת "קול ישראל" (תרגום מגרמנית): "...מאחר שלא הייתי עד כה שותף בהכנות להופעה, תמצא בוודאי מובן שאיני יכול ברגע האחרון להביע את קולי – לא בעד ולא נגד, לא באופן חיובי ולא באופן שלילי..."; "בליל ה-25 האזנתי לשידור הרדיו של ה'הגדה', והוא מצא חן בעיניי מאוד – הן היצירה והן הביצוע. על כמה פרטים הייתי רוצה לשוחח בעל פה..." (אפריל 1962).
לאחד המכתבים צורף העתק של מברק מאת פאול דסאו, בו הפציר בברוד למנוע את שידור הרדיו: "בבקשה עזור כדי שה'הגדה' לא תשודר בשום אופן ברדיו...". במכתבים נוספים מתלונן ברוד על היעדר קשר עם דסאו, מתייחס לביקורות בעיתונות, ודן בשאלת זכויות היוצרים.
• שלושה מכתבים מאת המלחין זיגמונד (שבתי) פטרושקה, ראש מחלקת המוזיקה של "קול ישראל" שנטל חלק בהעלאת הבכורה, אל ד"ר פריץ הננברג (Fritz Hennenberg), חוקר ומבקר מוזיקה בלייפציג, ידידו של פאול דסאו ומומחה ליצירתו.
המכתבים כוללים מידע רטרוספקטיבי על ההפקה בארץ, מקום הימצאותו של חומר ארכיוני, קשריו עם דסאו ומידע ביוגרפי נוסף. פטרושקה מצטט מדבריו של דסאו על הולדת הרעיון לאורטוריה, על תהליך הכתיבה וההלחנה המשותפת בפראג, על ההתלבטות אם להשתמש בלחנים מסורתיים או ליצור לחנים מקוריים, ועוד.
הוא מתאר גם ניסיון להעלות את היצירה לראשונה בברלין הנאצית בשנת 1937 – פרויקט שנגנז עקב רדיפות המשטר: "יש להזכיר שעוד בשנת 1937 התכוון וינאבר להביא את היצירה לידי ביצוע, והוא שוהה אז בברלין ולרשותו מקהלה גדולה, תזמורת ה'קולטור-בונד' והסוליסטים וילהלם גוטמן ופאולה לינדברג. באותם ימים, כשהקהל היהודי נדחק מחיי המוסיקה הגרמניים, היתה התעניינות ערה ביותר ביצירות יהודיות בעלות רמה ויומרה אמנותית כיצירת דסאו. אלא שהתנאים בגרמניה הנאצית ראו שינוי פתאומי לרעה, וידיו של וינאבר היו מלאות בארגון 'יציאת מצרים' של עצמו ושל משפחתו".
• ופריטי נייר נוספים: צילומי מכתבים, קטעי עיתונים וכתבות וחומר נלווה נוסף.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד בינוני.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $500
הערכה: $1,000 - $3,000
נמכר ב: $2,000
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של זאב ז'בוטינסקי. ירושלים, 3 ביולי 1928. גרמנית.
מכתב, כתוב על נייר מכתבים רשמי, ששלח ז'בוטינסקי אל ד"ר מקס קיווה (Max Kiwe) – מראשי הציונים הרוויזיוניסטים באוסטריה:
"אדון קיווה היקר, רב תודות על מאמציך, ועל הסדר ה-[ציור קטן של צלב קרס
] שלך. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה [...] עתוננו מתפקד היטב, ו"קוסטלר" הוא אחד מהעובדים החשובים ביותר [...]". חתום: "שלך בנאמנות, ו' ז'בוטינסקי".
] שלך. אני בטוח שהכל יתנהל כשורה [...] עתוננו מתפקד היטב, ו"קוסטלר" הוא אחד מהעובדים החשובים ביותר [...]". חתום: "שלך בנאמנות, ו' ז'בוטינסקי".
כפי הנראה, מודה ז'בוטינסקי במכתב שלפנינו על הסדר המופתי ("הסדר הנאצי") שבו מנהל הד"ר קיווה את ארגונו. מכתב מאת מנהיג ציוני עם צלב קרס מצויר בכתב-ידו הנו פריט נדיר ויוצא דופן.
זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (1880-1940), אבי הציונות הרוויזיוניסטית ומהדמויות החשובות בתולדות הציונות, הואשם לא פעם בטיפוחם של רעיונות וסמלים פאשיסטיים (בפרט בקרב תנועת בית"ר – בה היו נהוגים מצעדים, תהלוכות, גינוני צבא, ואף מדים שצבעם חום, המזכירים את מדי האס. אה.). ערב עליית הנאצים לשלטון, פורסמו בעיתונה של התנועה הרוויזיוניסטית "חזית העם" מגוון התבטאויות אוהדות כלפי התנועות הפאשיסטיות ולעיתים אף כלפי הנאציזם והיטלר - אך מעולם לא מפי ז'בוטינסקי עצמו (ראו להלן). לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון התנערו אנשי התנועה מכל זיקה שהיא למפלגה ורעיונותיה.
ככל הידוע לנו, מכתב זה הוא היחיד בו מופיע צלב קרס בכתב-ידו של ז'בוטינסקי, והיחיד בו מביע ז'בוטינסקי, על-פניו, יחס חיובי כלפי אספקטים מסויימים של הנאציזם.
[1] דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים וסימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. נקבים בהצטלבות קווי הקיפול. בגב המכתב שתי פיסות של נייר דבק לא חומצי.
ראו, למשל: המאמר "ההסתדרות הציונית השלישית" מאת אב"א אחימאיר ("חזית העם", גיליון א' בניסן תרצ"ג; בו כינה אחימאיר את היטלר אחד "השמות המזהירים" של התנועות הלאומיות); המאמר "יומן העם" ("חזית העם", גיליון ד' בניסן תרצ"ג); המאמר "סיום הוגן להטפת השלום..." ("חזית העם", גיליון ל' בניסן תרצ"ב); וכן "המיליון השביעי" מאת תום שגב (הוצאת "כתר", ירושלים, 1991, עמ' 19-20).
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
מאמר ארוך בכתב-ידו של ש"י עגנון, המוקדש לספרו של ויליאם שיירר "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי". [ירושלים, 1961].
המאמר חובר בהזמנה מיוחדת של עיתון "הארץ", לרגל הופעת התרגום העברי של הספר, ונדפס לצד מאמריהם של שבעה כותבים נוספים (ההיסטוריון יעקב טלמון, התובע גדעון האוזנר, המשורר חיים גורי, מנחם בגין, ואחרים); כל אחד מן הכותבים התבקש לכתוב סקירה קצרה על הספר, ולהשיב בה על ארבע שאלות יסוד אודות הנאציזם.
לפנינו מאמר-תשובתו של עגנון; בפתח המאמר סקירה קצרה של הספר, המכונה בפי עגנון
"ציור העולם כשסילק ממנו הקב"ה כביכול את השגחתו"; בהמשך, מופיע זיכרון אישי שהעלה עגנון על הכתב, אודות היכרות עם אחד ממקורביו של היטלר בגרמניה:
"ציור העולם כשסילק ממנו הקב"ה כביכול את השגחתו"; בהמשך, מופיע זיכרון אישי שהעלה עגנון על הכתב, אודות היכרות עם אחד ממקורביו של היטלר בגרמניה:
"
בימיו הראשונים של היטלר במינכן, היתה לי חברה אחת... שהיה אחיה אחד ממקורביו של היטלר. פעם אחת אמרה לי הנערה בפני אחיה 'הסבר לו לטיפש שאין לו מה ללמוד מאותו נבוב' (כלומר היטלר). אחיה של אותה נערה היה בימי המלחמה הראשונה קצין ימאי, והיה יוצא ונכנס אצלי. לאחר הפוטש של בית השכר... הוצרכתי לנסוע לברלין ואי אפשר היה למצוא לא סבל ולא כלי רכב. טען הוא את המזוודה הכבדה שלי על כתפיו, והביאה לרכבת וישב שם שתי שעות כדי לשמור לי מקום על יד החלון" (גרסתו הסופית של המאמר, השונה מעט מזו שלפנינו, הופיעה בגיליון "הארץ", ביום 24 בנובמבר 1961).
בימיו הראשונים של היטלר במינכן, היתה לי חברה אחת... שהיה אחיה אחד ממקורביו של היטלר. פעם אחת אמרה לי הנערה בפני אחיה 'הסבר לו לטיפש שאין לו מה ללמוד מאותו נבוב' (כלומר היטלר). אחיה של אותה נערה היה בימי המלחמה הראשונה קצין ימאי, והיה יוצא ונכנס אצלי. לאחר הפוטש של בית השכר... הוצרכתי לנסוע לברלין ואי אפשר היה למצוא לא סבל ולא כלי רכב. טען הוא את המזוודה הכבדה שלי על כתפיו, והביאה לרכבת וישב שם שתי שעות כדי לשמור לי מקום על יד החלון" (גרסתו הסופית של המאמר, השונה מעט מזו שלפנינו, הופיעה בגיליון "הארץ", ביום 24 בנובמבר 1961).
המאמר כתוב על גבי שבע-עשרה מעטפות דואר חצויות לשניים, מצדן הפנימי, אשר נשלחו אל עגנון מאת מכרים, מוסדות וכותבים שונים, אולי בשל מחסור הנייר ששרר בארץ בתקופה זו (בצדם האחורי של הדפים הכתובים רשום מענו של עגנון בשכונת תלפיות, בדפוס ובכתב-יד, עם חותמות ובולי דואר עבריים צבעוניים).
17 דף, 15.5 ס"מ בקירוב (גודל הדפים משתנה מעט). מצב טוב. פגמים קלים.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $3,000
נמכר ב: $2,125
כולל עמלת קונה
Het Achterhuis, Dagboekbrieven van 12 Juni 1942 – 1 Augustus 1944 [הבית האחורי, רישומי יומן, 12 ביוני 1942 – 1 באוגוסט 1944], מאת אנה פרנק. הוצאת Contact, אמשטרדם, 1947. הולנדית. מהדורה ראשונה, הדפסה ראשונה.
עותק מן המהדורה הראשונה של יומנה של אנה פרנק – הדפסה ראשונה שראתה אור בחודש יוני 1947. עריכה ראשונית של מהדורה זו נעשתה בידי אביה של אנה, אוטו פרנק, אשר לאחר תום המלחמה הביא לדפוס את כתב-היד שהותירה בתו עת גורשה יחד עם בני משפחתה למחנות הריכוז וההשמדה.
המהדורה נדפסה בלוויית דיוקן מצולם של אנה פרנק, תוכנית הבית בו הסתתרה המשפחה, תמונת פנים הבית, ופקסימיליות של דפים מן היומן בכתב-ידה של אנה. בפתח המהדורה נוספה הקדמה פרי עטה של ההיסטוריונית ההולנדית אנני רומיין-ורסכור (Annie Romein-Verschoor, 1885-1975), שסייעה להוציא את הספר לאור.
IX, 253, [1] עמ' + [3] לוחות עם תמונות (שניים מהם מודפסים משני הצדדים). 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. פגמים וקמטים קלים. רישום בדף הביטנה הקדמי. כתמים. פגמים קלים בכריכה.
פרסום היומן של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק נחשב לעדות האישית המפורסמת ביותר מתקופת השואה; אנה החלה לכתוב את היומן ביום הולדתה ה-13, על גבי ספרון בעל כריכה אדומה-לבנה עם מנעול קטן שקיבלה במתנה. כאשר הגיעה אנה אל סוף הספרון, כבר נמצאו בני המשפחה במסתור, ואנה כתבה את שארית היומן על גבי שתי מחברות בית ספר פשוטות. הספרון ושתי המחברות, המכונים לעיתים "טקסט א'", מכילים רישומי יומן מהשנים 1942-1944, אך ללא שנת 1943 (כפי הנראה, אבד חלק מהטקסט המקורי במהלך המעצר בידי הגרמנים).
בשנת 1944, החלה אנה בכתיבת גרסה שנייה – רומן המבוסס על היומן שכתבה, אותו התכוונה לפרסם תחת הכותר "הרומן של הבית האחורי" (גרסה זו מכונה לעיתים "טקסט ב'"). את הרומן החלה אנה לכתוב לאחר ששמעה ברדיו נאום שנשא שר החינוך ההולנדי הגולה בלונדון, חריט בולקסטיין, בו הצהיר כי לאחר המלחמה בכוונתו לאסוף כתבי-יד, יומנים ומכתבים שנכתבו בתקופת המלחמה, כדי לספר את סיפור סבלותיהם של אזרחים תחת הכיבוש הנאצי לדורות הבאים. הגרסה הזו, השנייה, מכסה גם את תקופת הזמן החסרה בגרסה הראשונה.
לאחר מעצרם של בני משפחת פרנק, נמצאו כתבי-היד של אנה בידי אחת הנשים שסייעו למשפחה בתקופת המסתור – חסידת אומות העולם מיפ חיס (Miep Gies), שהחביאה אותם בביתה עד סוף המלחמה. משנקבע דבר מותה של אנה מעבר לכל ספק, העבירה חיס את היומנים לרשותו של אוטו פרנק, אביה של אנה, והלה החליט לאחר לבטים כבדים שאנה הייתה רוצה שיראו אור. אוטו התקין גרסה שלישית של הטקסט, המשלבת בין שתי הגרסאות שכתבה אנה, והיא גרסת היומן שהתפרסמה לבסוף.
יומנה של אנה פרנק נדפס בחודש יוני 1947 בידי הוצאת הספרים Contact, במהדורה קטנה בת כ-3000 עותקים. המהדורה נמכרה במלואה בתוך חודשים ספורים, ועוד באותה שנה הופיעה הדפסה נוספת. לאורך השנים הפך הספר לעדות האישית המפורסמת ביותר מתקופת השואה, ליומן הפרטי הנמכר בכל הזמנים ולאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. בשנת 2009 הוכנס היומן המקורי – השמור בבית אנה פרנק באמשטרדם - לתוכנית "זיכרון עולם" של אונסק"ו, שמטרתה לשמר את האוספים הכתובים שתרמו להתפתחות האנושית במהלך ההיסטוריה.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
![The Diary of Ann Fink. הוצאת Hoax-Busters Press, ארלינגטון וירג'יניה, [1963]. אנגלית.
ספרון תעמולה אנטישמי, מעוצב בדמו](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale104/63_1.jpg "\"יומנה של אן פינק\" – ספרון בהוצאת המפלגה הנאצית-אמריקנית – וירג'יניה,")
![The Diary of Ann Fink. הוצאת Hoax-Busters Press, ארלינגטון וירג'יניה, [1963]. אנגלית.
ספרון תעמולה אנטישמי, מעוצב בדמו](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale104/63_2.jpg "\"יומנה של אן פינק\" – ספרון בהוצאת המפלגה הנאצית-אמריקנית – וירג'יניה,")
![The Diary of Ann Fink. הוצאת Hoax-Busters Press, ארלינגטון וירג'יניה, [1963]. אנגלית.
ספרון תעמולה אנטישמי, מעוצב בדמו](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale104/63_3.jpg "\"יומנה של אן פינק\" – ספרון בהוצאת המפלגה הנאצית-אמריקנית – וירג'יניה,")
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
The Diary of Ann Fink. הוצאת Hoax-Busters Press, ארלינגטון וירג'יניה, [1963]. אנגלית.
ספרון תעמולה אנטישמי, מעוצב בדמות מגזין ההומור האמריקני "מד" (Mad), אשר הופץ בין תלמידים וקוראים צעירים בידי המפלגה הנאצית האמריקנית.
על גבי העטיפה מופיע איור אנה פרנק בדמות "אלפרד אי. ניומן" - הילד הבדיוני המככב על שערי המגזין, עם שם החוברת באותיות כחולות-ילדותיות. בגוף הספרון תמונות ממחנות הריכוז וההשמדה, מודפסות בשחור ולבן, ותחתן כיתוב ארסי-"הומוריסטי" הלועג למצולמים. על גבי העטיפה האחורית, לצד שם המו"ל (הפיקטיבי), נדפסה הכתובת רח' רונדולף מס' 928, ארלינגטון, וירג'יניה – מטה המפלגה הנאצית האמריקנית בראשית ימיה.
הספרון נוצר בידי מייסד המפלגה ג'ורג' לינקולן רוקוול (1918-1967), והוא נחשב לאחד מפרסומיה הבוטים והמכוערים ביותר; כפי הנראה, הוצע הספרון למכירה למשך תקופה קצרה בשנת 1963 - ולאחר מכן החליטה המפלגה על גניזתו (במגזין הרשמי של המפלגה, "The Stormtrooper Magazine", הוצע הספרון למכירה בארבעה גיליונות בלבד – כולם משנת 1963).
בפתח הספרון טקסט קצר, הנחשב לאחת ההופעות הראשונות של הכחשת השואה בארה"ב –
"הקדשה" ליהודים ש"יצרו עבור העולם את המיתוס הקולוסאלי של ששת מיליון היהודים המומתים בגז... לכל בובת גומי, אבזר במה, שיניים מפלסטיק... ולכל מעצב תלבושות, במאי, תסריטאי ושחקן יהודי...".
"הקדשה" ליהודים ש"יצרו עבור העולם את המיתוס הקולוסאלי של ששת מיליון היהודים המומתים בגז... לכל בובת גומי, אבזר במה, שיניים מפלסטיק... ולכל מעצב תלבושות, במאי, תסריטאי ושחקן יהודי...".
ספרון זה נדיר במיוחד, אינו מופיע ב-OCLC וככל הידוע לנו לא הופיע במכירות פומביות קודמות. ידועים עותקים ספורים בלבד אשר שרדו עד ימינו.
[8] דף (כולל המעטפת), 14 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשוליים וכתמים קלים בעטיפה האחורית. הדפים משודכים זה לזה באמצעות סיכות.
ראו: Anti-Jewish Agitation, מאת George Kellman (בתוך: The American Jewish Year Book, Vol. 65, pp. 73-74).
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $3,000
הערכה: $6,000 - $10,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
Von den Jüden und jren Lügen, מאת מרטין לותר. הוצאת Hans Lufft ("Gedrückt zu Wittemberg, Durch Hans Lufft"), ויטנברג, 1543. גרמנית.
מהדורה ראשונה של החיבור האנטישמי "על היהודים ושקריהם" מאת מרטין לותר. עמוד שער עם מסגרת מעוטרת בחיתוך עץ (אולי, מעשה ידי לוקאס קראנאך); שתי תיבות פתיחה מאוירות.
חיבור זה, מהאחרונים שראו אור בימי חייו של לותר, נחשב לאחד הספרים הקשים בתולדות רדיפת היהודים, ויש הרואים בו את מבשרה של האנטישמיות המודרנית.
בחיבור מאשים לותר את היהודים בעיוות מכוון של פרשנות כתבי הקודש במטרה להוליך שולל את הנוצרים, וטוען כי היהודים כרתו ברית עם השטן – ולפיכך, יש להילחם בהם עד חורמה. הוא זונח את התקווה להמרת דתם לנצרות, ומתוך ראייתם כאיום חמור על שלמותה של החברה קורא לשרוף את בתיהם ואת בתי הכנסת שלהם, להשמיד את ספריהם, לאסור את דרשות הרבנים, לאסור על היהודים לעסוק במסחר ובהלוואה בריבית ולגרשם מארצות הנוצרים.
כ-400 שנים לאחר הופעתו, שב הספר ונדפס בגרמניה הנאצית, הוצג במצעדי הראווה בנירנברג ואף הועלה על בימות תיאטרון; עותק מן המהדורה שלפנינו הוענק לעורכו של העיתון "דר שטירמר", יוליוס שטרייכר, שאמר במשפטו לאחר המלחמה: "היה ברשותי ספר מאת הד"ר מרטין לותר... 'על היהודים ושקריהם'... אילו היה ספר זה מגיע לידי התביעה, היה מרטין לותר יושב במקומי על ספסל הנאשמים היום" (תרגום חופשי).
מהדורה זו אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.
[143] דף, 17 ס"מ. מצב טוב. קרעים בשולי השער, משוקמים בשיקום מקצועי באמצעות נייר בלתי חומצי (מוצמד לגב השער; פגיעה קלה בטקסט שבגב השער). קרעים משוקמים במספר דפים. רישום בכתב-יד בשולי אחד הדפים (ישן). כריכה נאה, עם פינות ושדרת קלף, בלויה מעט. תו-ספר (אספן הספרים Isaac Meulman).
ראו: Nuremberg Trial Proceedings, כרך 12, עמוד 317 (זמין לקריאה בספרייה הדיגיטלית The Avalon Project).
מקור: אוסף משה חיים גאנס.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value
מכירה פומבית 104 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
21.10.25
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $23,750
כולל עמלת קונה
שלושה חיבורים תיאולוגיים בכרך אחד, מאת הפילוסוף והנזיר הדומיניקני תומאס אקווינס (Thomas Aquinas; 1225-1274). [דפוס Martin Flach, באזל, 1472-1474 בקירוב]. לטינית.
כרך ובו שלושה חיבורים:
1. De articulis fidei et ecclesie sacramentis – סיכום עיקרי האמונה הנוצרית ושבעת הסקרמנטים של הכנסייה הקתולית (מסתיים באמצע דף 12).
2. eucharistiae Tractatus de periculis contingentibus circa sacramentum – דיון תיאולוגי-מעשי לגבי הסכנות הכרוכות בנטילת לחם הקודש (מסתיים באמצע דף 15). חיבור זה יוחס בעבר לאקווינס, אך המחקר המודרני מייחסו ל-Bernardus de Parentinis (ע"פ הקטלוגים CIBN, ISTC).
3. De regimine Judaeorum – "על השלטון ביהודים" – איגרת תיאולוגית-משפטית שחיבר אקווינס לבקשת "הדוכסית בראבנט" (Ducissam Brabantiae), העוסקת במעמד היהודים באירופה הנוצרית. האיגרת דנה בהיבטים כלכליים ומנהליים שונים, בהם הטלת מיסים, איסור הלוואה בריבית והגבלות על לבוש, מגורים ותעסוקה. אקווינס ממליץ שלא להכביד יתר על המידה על היהודים, אך מדגיש את הצורך לשמור על בידול מהם כדי למנוע השפעה דתית. חיבור זה נחשב לאחד המקורות המשפיעים ביותר בעיצוב המדיניות הכנסייתית כלפי היהודים לאורך ימי הביניים.
עותק נאה, עם שוליים רחבים. אות פתיחה מעוטרת בזהב ובצבע אדום; רובריקות ריקות לאותיות פתיחה בהמשך הכרך (לא מולאו).
מצורף: שלושה עמודים בכתב-יד (המאה ה-19), עיבוד מתוך Summa Theologiae, חלק II-II, שאלה 12: (De jactantia - על התרברבות).
18 דף (35 עמ'). 28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי קל. בדפי המגן, בשולי דף השער ובשולי עמודים נוספים - הגהות, חתימות ורישומי בעלות של ההיסטוריון האנגלי C. W. de Poer Kennedy. תו-ספר של האספן והרופא הגרמני Georg Kloß (1787-1854). כריכת קרטון עם שדרה ופינות מעור; על הכריכה פיסת עור אדומה מודפסת עם שם הכותר (עם פרטי דפוס שגויים). פגמים ובלאי בכריכה. תו-ספר של משה חיים גאנס (Mozes Heiman Gans).
נדיר. אינו מופיע בקטלוג הספרייה הלאומית.
ראו: ISTC it00283000; GW M46403; Goff T-283; Hain 1430; BMC III 741; CIBN T-120; IGI 9527; Hillard 1942; Sack (Freiburg) 3389; BSB-Ink T-214.
קטגוריה
ארץ ישראל – אוטוגרפים, כתבי-יד, אנטישמיות ודפוסים מוקדמים
Catalogue Value